אבטלה במשק (אילוסטרציה) (צילום: iStock)
iStock

חודש וחצי אחרי ההסגר, המשק פועל - אבל האבטלה לא יורדת

מרבית הענפים במשק חזרו לפעול לפני חודש וחצי, ומספר המובטלים היה צפוי לרדת ל-400 אלף - אבל בפועל מספרם כפול ● בשירות התעסוקה ובחברות ההשמה מסבירים: המשק נכנס למעגל קסמים הרסני של התכווצות, צמצום ופיטורים, המעסיקים מפחדים מהסגר נוסף ולא מחזירים עובדים, ועובדים רבים מפחדים מירידה חדה בשכרם ונצמדים להבטחות לחזרה מחל"ת ● "יש עובדים שמאבדים את הביטחון ושואלים את עצמם: יש 800 אלף מובטלים, מי ייקח אותי עכשיו?"

חודש וחצי אחרי החזרת מרבית המשק לפעילות מהסגר הקורונה, שיעור האבטלה הוא 21.2% – הגבוה בתולדות המדינה, ומהגבוהים בעולם המפותח. בסיכום כולל,  כ-862 עובדים ישראלים מובטלים או נמצאים בחל"ת, נוסף על כ-90 אלף עצמאים שהעסק שלהם מושבת או נסגר. כך עולה מנתוני שירות התעסוקה ומהערכות של הביטוח הלאומי.

לפני מגפת הקורונה היה שיעור האבטלה בישראל בשפל חסר תקדים של כ-3.5%, כ-150 אלף מובטלים בלבד. בזמן ההסגר של מרץ-אפריל יצאו כ-900 אלף עובדים לחל"ת, כ-100 אלף פוטרו ומספר המובטלים זינק לכ-1.15 מיליון, נוסף על כ-300 אלף עצמאים שסגרו את בתי העסק שלהם.

אתמול (יום ב') עדכן שירות התעסוקה כי מאז פתיחת המשק ב-24 באפריל התקבלו כ-369 אלף דיווחים על חזרה לעבודה, אך מנגד פוטרו 130,111 עובדים נוספים. בסך הכל מדווחים בשירות כי כ-605 אלף עובדים בחל"ת, וכי 257 אלף עובדים הם מובטלים ללא מקום עבודה "על הנייר" לחזור אליו. בביטוח הלאומי מעריכים כי נוסף על נתונים אלה, גם כ-90 אלף עצמאים נותרו מובטלים.

המובטלים החדשים השתכרו בממוצע 6,300 שקל בחודש, ועתה הם מתקיימים מדמי אבטלה של כ-3,800 שקל לחודש בממוצע, בדיוק באמצע הטווח שבין הבטחת הכנסה של 2,500 שקל בחודש לבין דמי אבטלה מקסימליים של 8,000 שקל בחודש. המובטלים העצמאים מתקיימים ממענקים חד-פעמיים בסכומים שנעים מאפס ל-10,000 שקל.

בשירות התעסוקה לא פרסמו את נתוני האבטלה המבהילים עד לפני כשבועיים, במחשבה שמעסיקים רבים לקחו עובדים בחזרה אך לא דיווחו על כך, וההערכה הייתה כי שיעור האבטלה נמוך בהרבה מהנתון הרשמי, שהגיע ל-27%.

ואולם, לנוכח העובדה שבשבועיים האחרונים הממשלה מחלקת מענקים למעסיקים שמחזירים עובדים, ושבשירות התעסוקה סבורים כי מי שמעסיק עובדים מדווח על כך – התגלה כי היקף האבטלה גבוה יותר מכפי שחשבו.

אפקט הדומינו: עסקים שנפגעים פוגעים בעסקים נוספים

על פניו, מדובר בתופעה לא הגיונית: מרבית הענפים במשק חזרו לפעילות, למעט שלושה ענפים שחזרו לפעילות חלקית בלבד: תרבות וספורט, אירועים ותיירות הפנים. ענפים אלה העסיקו לפני הקורונה קרוב לחצי מיליון שכירים, וההערכה היא שכמחצית מהעובדים האלה מועסקים בעסקים שהורשו לחזור לפעול.

לכאורה, מספר המובטלים היה אמור להיות כ-400 אלף, לפי החישוב הבא: 150 אלף מובטלים שהיו לפני הקורונה, ועוד 250 אלף עובדים שמקומות העבודה שלהם עדיין מושבתים. בפועל מספר המובטלים יותר מכפול – כ-860 אלף במקום כ-400 אלף מובטלים, או באחוזים – 21.2% אבטלה לעומת כ-10%.

בניסיון להסביר את הפער הזה, שהופך את משבר הקורונה לאחד המשברים הכלכליים-חברתיים החמורים בהיסטוריה של ישראל, פנינו לד"ר גל זהר, מנהל יחידת המחקר והמדיניות בשירות התעסוקה.

"יש מכלול של בעיות שונות שגורמות למצב הקשה והלא טוב שבו אנחנו נמצאים", אמר ד"ר זהר. "יש את אלה שלא עובדים ישירות בגלל הקורונה: עובדים בענפים שעדיין מושבתים, מבוגרים וקבוצות סיכון, כאלה שנמצאים בבידוד בית, הורים שסגרו לילדיהם את בית הספר, וכאלה שלא יכולים להגיע לעבודה בגלל המצב של התחבורה הציבורית. זה כבר מצטבר למאות אלפי עובדים.

"הסיבה השנייה קשורה למצב הכלכלי שיצר ההסגר בארץ ובחו"ל, ולעובדה שמשבר כלכלי עובד בשרשרת, כך שעל כל עסק שנסגר יש שרשרת של עסקים שנקלעים לקשיים: הספקים שלו, המסעדה שבה העובדים שלו אוכלים צהריים, עסקים שחיו מהצריכה של העובדים, ועצמאים שעבדו בעסקים שנפגעו.

"פגיעת השרשרת הכי קשה היא באילת, שכולה סבבה סביב התיירות, ועכשיו יש בה 10,000 מובטלים. ויש עוד שרשראות. כולם מושפעים. יש מיתון בעולם, אז ההיי-טק והתעשייה מייצאים פחות ומפטרים עובדים.

"יש גם ירידה בצריכה. בהתחלה, אחרי שאנשים ישבו בבית חודשיים, הם רצו לחנויות, וזה היה מין תיקון של העובדה שכמעט לא קנו בזמן ההסגר, אבל מאז הצריכה ירדה. אנשים לא קונים בגלל החשש מקורונה, המצב הכלכלי והחששות הנוספים שהוא יוצר. עובדים שיצאו לחל"ת קונים ומבלים פחות, וחנויות ומסעדות שהעסיקו אותם מצמצמות פעילות ולא מחזירות אותם לעבודה.

"אנשים לא קונים בגלל החשש מקורונה, המצב הכלכלי והחששות הנוספים שהוא יוצר. עובדים שיצאו לחל"ת קונים ומבלים פחות, וחנויות ומסעדות שהעסיקו אותם מצמצמות פעילות ולא מחזירות אותם לעבודה"

"המעגל השלישי שמייצר אבטלה הוא המעסיקים שלא מחזירים עובדים מתוך חשש. כלכלה היא עניין של תכנון ושל ציפיות. בעל העסק שרואה סביבו מצב כלכלי רע ושומע דיבורים על הסגר חוזר, מעדיף לחכות ולהשאיר את העובדים בחל"ת. הכול נמצא במעגל של התכווצות וחוסר ודאות.

"בנוסף, יש את אלה שמעסיקים עובדים בפועל ולא מדווחים על כך, אלא משאירים אותם במעמד רשמי של חל"ת שמזכה אותם בדמי אבטלה. חשבנו שהמספר שלהם הרבה יותר גבוה, ושיש מאות אלפים כאלה. אבל עכשיו ההערכה השתנתה, ולהערכתנו יש לכל היותר 50 אלף איש בסטטוס הזה".

הממשלה משלמת מענק של 7,500 שקל למעסיק שמדווח על החזרת עובדים. זה סביר שמעסיקים ימשיכו להעסיק עובדים בשחור ויפסידו את המענק הזה, נוסף על הסיכון שהם לוקחים על עצמם כשהם עוברים על החוק ולעוול שהם עושים, למדינה ולעובדים שלהם?

"יש כאלה שמעדיפים לא לקבל את המענק ולא לשלם שכר, ושהעובד יקבל דמי אבטלה. אבל אתה צודק, זה לא סביר שיש הרבה כאלה. ראינו שגם אחרי המענק רק מעט מעסיקים החזירו עובדים, והבנו שמספר העובדים הלא מדווחים נמוך".

האם זה אומר שהמצב גרוע יותר מכפי שחשבתם קודם?

"כן. חשוב לציין שנוסף על כל העובדים שפוטרו ונשארו בחל"ת ללא הגבלת זמן, יש עשרות אלפי עצמאים שהעסקים שלהם נסגרו בערך מאותן סיבות, ושאין להם אפילו את רשת הביטחון הבסיסית של דמי אבטלה. זה מצב לא טוב".

גל זהר (צילום: מייקל מן)
ד"ר גל זהר (צילום: מייקל מן)

יש מקומות עבודה פנויים? יש עובדים שיכולים למצוא עבודה ולא מחפשים מתוך בחירה שלהם?

"תמיד יש משרות פנויות. גם במשברים הכי קשים, כמו זה שיש כעת, תמיד יש מי שמחפש עובדים. אך הביקוש לעבודה הרבה יותר גדול מאשר לעובדים, ומאחר שמעסיקים רוצים לצמצם עלויות, רוב המשרות שמתפנות הן במשכורות נמוכות מאוד.

"לא מעט עובדים בחל"ת מקווים לחזור למקום העבודה שלהם, שבו היה להם שכר טוב והם צברו זכויות סוציאליות, עבדו במקצוע שלהם, הכירו את חוקי המשחק וזכו להערכה מקצועית, מאשר ליפול לעבודה במקום אחר ולפעמים בענף אחר, שבו הם צריכים להתחיל מחדש בשכר נמוך מאוד וללא זכויות. אז כל עוד יש להם דמי אבטלה והסטטוס הרשמי שלהם הוא חל"ת, הם מחכים".

"הבעיה היא שככל שיוצאים משוק העבודה לזמן רב יותר, קשה יותר לחזור. אנו תמיד מעדיפים שאנשים יחזרו לעבודה מוקדם יותר, כדי לא להיכנס למעגל אבטלה ארוכה, שהוא קשה כלכלית ונפשית, וכאמור קשה יותר לשבור אותו".

מה הפרופיל של רוב המובטלים? הגיל, המגדר, המגזר, הענף…

"בצווארון הלבן יש פגיעה פחות קשה, כי אני ואתה יכולים לעבוד מרחוק, מהבית, ועובדי הצווארון הכחול לא יכולים. הענפים שנפגעו הכי קשה הם אלה שהיו סגורים הכי הרבה זמן, כמו מסעדות, ויש בהם גם את המספר הגבוה ביותר של מפוטרים. כמובן שיש הבדלים גם בתוך מקומות עבודה, ובדרך כלל מי שיצא לחל"ת מוקדם יותר, אך חזר מאוחר יותר, או לא חזר כלל, הם העובדים הזוטרים.

"יש יותר מובטלות ממובטלים, ויותר נשים מגברים הוצאו לחל"ת, מה גם שאמהות נשארו בבית עד אמצע מאי, כאשר בתי הספר היו סגורים, ושוב חוזרות הביתה.

"רוב המובטלים הם צעירים, והיחס בין הגיל לבין מספר המובטלים הפוך, כך שהצעירים הם גם אלה שיקבלו דמי אבטלה למשך פחות זמן. היוצאים מהכלל הם עובדים מבוגרים בגיל הפנסיה, שנפגעו הכי קשה.

"רוב המובטלים הם צעירים, והיחס בין הגיל לבין מספר המובטלים הפוך, כך שהצעירים הם גם אלה שיקבלו דמי אבטלה למשך פחות זמן. היוצאים מהכלל הם עובדים מבוגרים בגיל הפנסיה, שנפגעו הכי קשה"

"בחברה הערבית, שיעור האנשים שלא חזרו לעבודה גבוה פי שתיים מאשר אצל היהודים, ובפריפריה ובמגזר החרדי פחות עובדים חזרו לעבודה.

"אם יש מאפיין משותף לכולם, הוא שהן המפוטרים והן אלה שלא חזרו מהחל"ת הם העובדים החלשים יותר, בכל האספקטים. התחושה שעולה משיחות שקיימו אנשי שירות התעסוקה עם המובטלים בשטח היא קשה ומדכאת מאוד".

אתם יודעים כמה זמן יימשך המצב הזה?

"אנחנו לא מתיימרים לדעת, וחבל לנסות לנחש. לשמחתנו, אנחנו מתחילים בימים האחרונים לראות יותר ויותר דיווחים על חזרה לעבודה. גם בגלל המענקים, וגם בגלל שהמעסיקים פחות חוששים מהסגר נוסף ומקווים לטוב".

 מעסיקים יושבים על הגדר

"זאת תקופה של ישיבה על הגדר", אומר גם יצחק טיקוצקי, מנכ"ל חברת ההשמה "קריירה". "מעסיקים יושבים על הגדר מרוב פחד, בגלל האיום המתמיד בהסגר נוסף, ובגלל המצב הכלכלי הכללי. הם חושבים לעצמם, 'עכשיו אני אקח עובדים, אתחייב, אחזור לשלם להם את כל התנאים, ואז אגלה שאין לי מאיפה לשלם להם?' הם מעדיפים להתייעל, ולהחזיר מחל"ת רק חלק מהעובדים".

עסק שמשרת מספר מסוים של לקוחות ומספק מספר מסוים של מוצרים ושירותים, יכול פתאום להתייעל ולספק את אותו שירות עם פחות עובדים?

"בתקופה הטובה שקדמה לקורונה הייתה אבטלה סמויה, אפילו במגזר הפרטי, ומעסיקים העדיפו להחזיק עובדים שלא עבדו קשה, כדי לעבוד בנוחות, לתת שירות טוב ולהיות גמישים. עכשיו הכול מחושב על הקשקש.

מנכ"ל חברת קריירה, יצחק טיקולסקי (צילום: באדיבות המרואיין)
יצחק טיקולסקי (צילום: באדיבות המרואיין)

"לרוב לא יפטרו עובדי שמשרת לקוחות, אבל יצמצמו את הבאק אופיס, כך שמקסימום המוצר או השירות יגיעו יותר לאט. יש מעסיקים שפשוט עובדים בעצמם במקום העובדים, או שהעובדים בעסק עובדים שעות נוספות. עסקים אחרים מגלים שמזמינים אצלם פחות, אז הם מצמצמים פעילות".

יש תופעה רחבה של הורדת שכר. יכול להיות שהיא מתבטאת בכך שעובדים עובדים יותר שעות באותו שכר במקום מי שפוטר?

"יכול מאוד להיות, אבל אני לא נתקלתי בזה. הלקוחות שלי הם שומרי חוק, ומשלמים עבור עבודה בשעות נוספות. העובדה הפשוטה היא שלהשאיר עובד בבית או לפטר אותו, ובמקום זאת לשלם לארבעה עובדים שמחליפים אותו עבור עבודה בשעות נוספות, זול יותר מאשר להמשיך ולהעסיק חמישה עובדים. צריך להבין שאלה החישובים שלא מעט מעסיקים עושים בזמנים המטורפים האלה".

"בתקופה הטובה שקדמה לקורונה הייתה אבטלה סמויה, אפילו במגזר הפרטי, ומעסיקים העדיפו להחזיק עובדים שלא עבדו קשה, כדי לעבוד בנוחות, לתת שירות טוב ולהיות גמישים. עכשיו הכול מחושב על הקשקש"

מדינות אחרות שילמו לעסקים בזמן ההסגר את שכר העובדים או את רובו, ישראל לא שילמה פיצוי כזה. עד כמה המדיניות הזאת תרמה ליצירת שרשרת הדומינו, שגורמת לעסקים להשאיר את העובדים בבית?

"בוא נגיד בעדינות שההחלטה השגויה הזו לא עזרה לאיש. עסק שהמשיך לשלם שכירות וחשבונות, בזמן שהיו לו אפס הכנסות, לא יכול לשלם שכר. יכול להיות שאם היו משלמים לעסקים משכורות כמו בחו"ל, יותר עסקים היו ממשיכים להעסיק עובדים מכוח האינרציה. אני לא בטוח גם בזה, ונראה שגם בחו"ל העסקים לא מלקקים דבש מאז תום ההסגר, ושגם שם מתחילה אבטלה גדולה.

"לא רק המעסיקים יושבים על הגדר, אלא גם העובדים", מוסיף טיקוצקי, "יש עובדים שאומרים לעצמם, 'טוב, יש לי עדיין דמי אבטלה, אז אני אהמר על הזמן שאני מקבל דמי אבטלה ואשב בבית עד שייקחו אותי בחזרה למקום שעבדתי בו קודם, כדי שלא אפול לעבודה גרועה ממש'.

"יש עובדים שפשוט מאבדים את הביטחון ושואלים את עצמם, 'יש 800 אלף מובטלים, מי ייקח אותי עכשיו?' ומעדיפים לשבת בבית ולאכול את דמי האבטלה ולקוות שייקחו אותם בחזרה מהחל"ת.

"יש עובדים שאומרים לעצמם, 'טוב, יש לי עדיין דמי אבטלה, אז אני אהמר על הזמן שאני מקבל דמי אבטלה ואשב בבית עד שייקחו אותי בחזרה למקום שעבדתי בו קודם, כדי שלא אפול לעבודה גרועה ממש'"

"המסר שחשוב להעביר לעובדים הוא שיש עבודה. המצב נוראי, אין ספק, אבל יש משרות פנויות, ומי שמאמין בעצמו ומוכן לעבוד קשה בשכר צנוע ולהוכיח את עצמו במקום חדש, יכול למצוא אפילו הזדמנות להתחיל משהו טוב יותר ולהתקדם, או לפחות לשרוד. אל תבזבזו את הזמן בהמתנה.

"אני כמובן לא אוהב את המצב הזה, ואת המסר הזה. הלוואי שכולם היו חוזרים לעבודות שלהם, אבל זה המצב ולכן זה מסר נכון וחשוב".

עוד 1,688 מילים
סגירה