הטיסה של צ'נדראקאנת' גדיפלי מדלהי לתל אביב כבר עמדה על מסלול ההמראה, כאשר הגיעה ההודעה: כל ההודים חייבים לרדת מהמטוס. זה היה באמצע מרץ, כאשר ישראל סגרה לחלוטין את הגבולות שלה בפני לא-אזרחים, וגדיפלי מנסה מאז לחזור למעבדת ההנדסה הכימית בחיפה שבה הוא עובד.

"הם מנסים להדביק את הקצב בלעדיי, אך רוב העבודה נעצרה לחלוטין, משום שאני אחד מהאנשים המרכזיים בפרויקט", הוא אומר לי מביתו במומבאי.

גדיפלי הוא אחד ממאות הודים שלא הצליחו לחזור לחייהם בישראל, שבה חיה קהילה משגשגת של הודים, העובדים בתחומי המדע, הטכנולוגיה ושירותי הבריאות הביתיים. על פי שגרירות הודו בתל אביב, יותר מ-12 אלף הודים עובדים וחיים בישראל, רובם המכריע בתור מטפלים בקשישים או באנשים עם מוגבלויות.

רוב האנשים האלו נותרו בישראל במהלך המגפה, או טסו בחזרה למשפחותיהם בהודו. אבל חלק מההודים נתקעו בחו"ל, כשמגבלות הטיסות נכנסו לתוקף בימים הראשונים של המגפה. יוזמות תיאום הובילו ליצירת רשימה של יותר מ-200 הודים שהיו צריכים להגיע לישראל – או לחזור להודו. על רקע המאבקים של שתי המדינות במגפה, ההודים עם הקשרים לישראל נפלו עד עכשיו בין הכיסאות.

יוזמות תיאום הובילו ליצירת רשימה של יותר מ-200 הודים שהיו צריכים להגיע לישראל – או לחזור להודו. על רקע המאבקים של שתי המדינות במגפה, ההודים עם הקשרים לישראל נפלו עד עכשיו בין הכיסאות

טיסה ב-25 במאי שאורגנה על ידי ממשלת הודו אפשרה להודים בישראל ולישראלים בהודו לחזור הביתה, אך לא-ישראלים לא הורשו לעלות על הטיסה לתל אביב. ועל רקע היתר החזרה שנתנה ישראל לזרים שחייהם מבוססים בישראל, עדיין לא מתכוננות טיסות מסחריות.

סיבה סאי, העובד ולומד בתל אביב, במהלך ביקור בירושלים (צילום: באדיבות המצולם, דרך JTA)

"אני פשוט קם בכל בוקר ומתחנן בפניהם להתחיל שוב עם הטיסות", אומר לי סיבה סאי, שלומד רפואה באוניברסיטת תל אביב ועובד גם כעוזר מעבדה החוקרת את מאפייני הדם. הוא מעלה את הטענות שלו ברשתות החברתיות, עד כה ללא הצלחה: "אני מתייג את כולם, אבל ללא תגובה".

סאי הגיע לביתו בצ'נאי לביקור באמצע מרץ, והבין בתחילה כי הוא יצטרך לדחות את החזרה שלו בזמן שכל העולם נכנס לסגר. "שמחתי להפסקה במשך חודש או חודשיים, אבל ההפסקה הזו ארוכה מדי בשבילי", הוא אומר.

גם גדיפלי הציף את הבקשה שלו ברשתות החברתיות. "אנחנו שולחים הודעות כמעט לכל הגופים הרלוונטיים בכל יום, עשרות הודעות", הוא אומר. "אבל אין תגובה. אני לא יודע, אנשים לא לוקחים את זה ברצינות. אולי זה בגלל שמדובר בפנייה של סטודנטים, אני לא יודע".

מיורי מוקהירג'י, מועמדת לדוקטורט באוניברסיטה העברית בירושלים, שלומדת טכנולוגיות מתפתחות וביטחון, עוזרת במאמצי התיאום עבור הודים שרוצים לחזור לישראל. היא אומרת שהיא מבינה מדוע המצוקה שלהם לא משכה הרבה תשומת לב מגורמים מהממשלה, שהיו יכולים לטפל בבעיה באופן פוטנציאלי.

"עבורנו, הסיפורים האינדיבידואלים שלנו חשובים וזה עניין גדול עבורנו להיתקע כאן, אבל בתמונה הכללית יותר, אנחנו כמות קטנה מאוד", היא מסבירה. "כשמחברים את כמות ההודים בישראל ומשווים אותם להודים בארצות הברית, למשל, המספרים לא קרובים בכלל. אי אפשר להשוות".

"זה עניין גדול עבורנו להיתקע כאן, אבל בתמונה הכללית יותר, אנחנו כמות קטנה מאוד. כשמחברים את כמות ההודים בישראל ומשווים אותם להודים בארצות הברית, למשל, המספרים לא קרובים בכלל. אי אפשר להשוות"

"אז לדעתי, מנקודת המבט של הממשלה ההודית, המחשבה הייתה 'עשינו טיסה אחת, הודים שהיו תקועים בישראל נשלחו חזרה הביתה. עכשיו סיימנו, באופן כללי'. אלו מאיתנו שנתקעו כאן, ובכן, יש להם מזל רע", היא אומרת.

עידן הקורונה בהודו, יולי 2020, אילוסטרציה, למצולמות אין קשר לנאמר בידיעה (צילום: AP Photo/Channi Anand)

בשבוע שעבר הסטודנטים קיבלו סימן ראשון לתקווה. שגרירות הודו הגיבה לראשונה לאחת מההודעות של סאי, וביקשה ממנו ליצור איתה קשר. "אנא שלח לנו בהודעה פרטית את הפרטים ליצירת קשר", נכתב בהודעה. "השגרירות נמצאת בקשר ישיר עם סטודנטים הודים רבים בישראל בנושא".

ולמחרת, השגרירות הודיעה באתר שלה כי היא "בוחנת את האפשרות" של ארגון טיסה נוספת בהמשך הקיץ. היא ביקשה מהמעוניינים להגיש את הפרטים האישיים שלהם עד ה-15 באוגוסט.

נכון לרגע כתיבת שורות אלה, אף אחד מהסטודנטים ומהעובדים מהודו עמם שוחחנו לא מחזיק בכרטיס ביד, ואי-הוודאות נותרה על רקע המאבק של שתי המדינות עם נתוני התחלואה העולים. "קשה מאוד להיות תקוע במדינה שלך", אומר לי גדיפלי. "זה מאוד עצוב. משום שאני בעיר הולדתי ואני עם המשפחה שלי, אבל יש גבול. יש לי גם אחריות במקום העבודה שלי".

עידן הקורונה בהודו, אילוסטרציה, יולי 2020, למצולם אין קשר לנאמר בידיעה (צילום: AP Photo/Rajanish Kakade)