בפסק הדין שהכשיר את הטלת הרכבת הממשלה על הנאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים – הבהירו שופטי בג"צ שהם מקבלים את עמדת היועמ"ש בדבר אפשרות ניסוח מסמך ניגודי עניינים, הטמונים בכהונת ראש ממשלה שהוא גם נאשם במשפט פלילי.

מנדלבליט אכן ניסח טיוטת מסמך ניגוד עניינים במסגרתו הדגיש את המובן מאליו:

ישנם שורה של נושאים וכמובן שורה של מינויים, שבהם מנוע הנאשם מלעסוק, מאחר שהוא עלול שלא לשקול במסגרתם שיקולים ענייניים בדבר האינטרס הציבורי (כלומר: מה הוא הדבר הנכון והראוי לנו, אזרחי מדינת ישראל) אלא אך ורק שיקולים פרסונליים שממוקדים בטובתו האישית כנאשם.

ישנה שורת נושאים ומינויים שבהם מנוע הנאשם מלעסוק, מאחר שהוא עלול לא לשקול במסגרתם שיקולים ענייניים בדבר האינטרס הציבורי אלא שיקולים פרסונליים שממוקדים בטובתו האישית כנאשם

התערבות בוועדה למינוי שופטים, התערבות במינוי מפכ"ל משטרת ישראל (תפקיד שאינו מאוייש לאורך שנתיים אך ורק בשל מצבו הפוליטי והמשפטי של הנאשם, למרבה החרפה), התערבות במינוי פרקליט המדינה הממשמש ובא, התערבות במינוי היועץ המשפטי לממשלה הבא (מנדלבליט צפוי לסיים את תפקידו בשנת 2022), התערבות במינויים בכירים במשטרת ישראל, מעורבות בתקצוב אגף החקירות והמודיעין של משטרת ישראל ועוד.

במסגרת המסמך שהועבר לעיון נתניהו לצורך קבלת עמדתו בטרם ניסוחו הסופי, הרחיב מנדלבליט את מתחם האיסור, והדגיש את מה שאמור היה גם הוא להיות מובן מאליו:

על ראש הממשלה להימנע מעיסוק בנושאים הללו ובמינויים הללו הן בעצמו והן באמצעות שרים או כפופים אחרים למרותו.

וזוהי ליבת העניין כמובן. זוהי תמצית חוסר היכולת להמשיך במצב הדברים הבלתי נסבל שבו עומד בראש ממשלת ישראל נאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים.

ברור לכולם שאמיר אוחנה לא מונה לתפקיד השר לביטחון פנים בשל כישוריו המשפטיים, יכולתו הארגונית, כושר התפיסה האינטלקטואלי שלו או הבנתו המעמיקה בתחום המורכב של ביטחון הפנים.

ברור לכולם שאוחנה לא מונה לתפקיד השר לביטחון פנים בשל כישוריו המשפטיים, יכולתו הארגונית, תפיסתו האינטלקטואלית או הבנתו המעמיקה בתחום המורכב של ביטחון הפנים

ברור לכולם גם שאוחנה לא מונה מתוך שילוב בין הצורך הפוליטי למנות דמות בכירה בליכוד לתפקיד שר לבין הערכה כלשהי ליכולתו וניסיונו המיניסטריאלי האפסי של אוחנה (ועם זאת: המזיק כל כך) כשר המשפטים.

הרי אוחנה נבחר במקום ה-21 בפעם האחרונה שבה התקיימו הפריימריז בליכוד. הוא בוודאי לא אמור להתמנות לתפקיד שר בכיר ורב השפעה בזכות מיקומו הבכיר ברשימת מפלגתו.

ברור לכולם שאוחנה מונה לתפקיד הרגיש שקשה להפריז במידת חשיבותו, מתוך נאמנותו המוחלטת למנהיג, צייתנותו המובהקת לנתניהו ובני ביתו, ונכונותו מעוררת הרתיעה לעשות כל שניתן כדי להמשיך לערער את אמון הציבור במערכות אכיפת החוק למען אינטרס הנאשם.

מישהו יכול לדמיין בכלל את אמיר אוחנה מראיין באופן ענייני את המועמדים לתפקיד המפכ"ל? מישהו מסוגל לחשוב בכלל על האפשרות שהוא יביא לאישור הממשלה מועמד שמכלול השיקולים שנשקלו לגביו, הנו מכלול ענייני ומקצועי?

מישהו מעלה על דעתו שאוחנה – פיון כנוע של נתניהו ובנו שתלוי בהם לחלוטין לצורך הותרתו בפסגת הפירמידה הרקובה – לא ישקול שיקולי נוחות של ראש הממשלה ולא יחפש דווקא את הדמות הכי לא עצמאית והכי לא מתאימה לתפקיד המפכ"ל?

ברור לכולם שאוחנה מונה לתפקיד הרגיש מתוך נאמנותו המוחלטת וצייתנותו המובהקת לנתניהו ובני ביתו, ונכונותו מעוררת הרתיעה להמשיך לערער את אמון הציבור במערכות אכיפת החוק למען אינטרס הנאשם

מדובר באשליה אופטית מצערת. שופטי בג"צ והיועץ המשפטי לממשלה, לדאבון הלב, הניחו לעצמם להתמכר לאשליה זו.

וכך גם לגבי מינויי נציגות הממשלה והכנסת בוועדה למינוי שופטים.

שרת התחבורה מירי רגב היא האסקופה הכי נדרסת, הכי חנפנית והכי נלעגת של נתניהו ב-5 השנים האחרונות. ניתן בכלל להעלות על הדעת שהיא תשקול אך ורק שיקולים ענייניים שמנותקים מכל מחשבה על טובת הנאשם במהלך דיוני הוועדה החשובה בה היא תמלא תפקיד?

וכך גם חברת הכנסת אסנת מארק. במסגרת ההסכם המביש בין הליכוד לכחול-לבן, הוסכם שאישה עילגת ושטחית זו תהפוך לנציגת הכנסת בוועדה למינוי שופטים. שורת התבטאויות שלה מהתקופה האחרונה מספיקה כדי להבין מדוע מונתה. רמז: לא בשל כישוריה המשפטיים או תפיסת עולמה המעמיקה בדבר הפרדת רשויות, הגנה על זכויות האדם והאזרח וביצור המשטר הדמוקרטי.

במסגרת מופע האימים הלא ייאמן של נתניהו מאחורי הפודיום בבית המשפט המחוזי בירושלים ביום פתיחת משפטו הפלילי, התמקמו מאחוריו שורת הצייתנים והחנפנים. נמנו על המסתופפים חובשי המסכות גם שלושת המוזכרים לעיל:

אמיר אוחנה, מירי רגב ואוסנת מארק. שלושתם גיבו את נאום ההשתלחות הכוזב, המסית, האלים והבלתי נסבל של נתניהו. מישהו מעלה על דעתו שהם יפגינו עצמאות מינימלית במסגרת תפקידיהם? יימנעו מכל מחשבה על ריצוי ראש הממשלה? יבטלו כל כוונה להתמקד בטובתו האישית של הנאשם הכי מפורסם ויתמקדו אך ורק באינטרס הציבורי שלנו?

כמובן שלא. ומבחינה זו, שום מסמך איסור מעורבות ישירה או עקיפה של ראש הממשלה בנושאים שונים ובמינויים שונים, לא יעזור. מדובר בלעג לרש.

הסיכוי שבעלי התפקידים שמינה נתניהו ישקלו שיקולים ענייניים הוא אשליה אופטית מצערת. שופטי בג"צ והיועץ המשפטי לממשלה, לדאבון הלב, הניחו לעצמם להתמכר לאשליה

נתניהו לא יכול להמשיך בתפקידו. נקודה. הוא חייב ללכת הביתה. לא לבית בבלפור. אלא לבית בקיסריה. אחר כך יתברר אם יישאר שם או יעבור לכלא מעשיהו.

עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.