השיחה השערורייתית שהודלפה לתקשורת בין השר לביטחון פנים, אוחנה, לבין מפקד מחוז ירושלים של המשטרה, דורון ידיד, לא היתה אפשרית ללא ההנחה המשותפת לשניהם כי מטרת המשטרה היא להיאבק בציבור ולא  להגן עליו. לתושבי ירושלים זו לא היתה הפתעה גדולה. בעקבות האירועים בבלפור נחשפו אזרחי ישראל למציאות שהיא נחלת אוכלוסיות גדולות בירושלים מאז התמנה ידיד למפקד המחוז לפני כשנה וחצי.

השיחה השערורייתית שהודלפה בין שר הבט"פ אוחנה, לבין מפקד מחוז ירושלים של המשטרה, דורון ידיד, לא היתה אפשרית ללא ההנחה המשותפת לשניהם כי מטרת המשטרה היא להיאבק בציבור ולא  להגן עליו

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

ידיד נכנס לתפקידו בעידן שללא מפכ"ל, ומהרגע הראשון התנהג כשריף שאין מעליו לא דין ולא דיין. חודשים ספורים לאחר מינויו החל ידיד להתעמר בשכונת עיסאוויה שבמזרח ירושלים. כבר למעלה משנה הוא שולח את שוטרי המחוז ומשמר הגבול מדי ערב לעיסאוויה ללא כל סיבה מנומקת.

השוטרים נכנסים בכוח רב לשכונה, מקימים מחסומים מאולתרים, מבצעים פעולות אכיפה מיותרות ולא מידתיות, מתגרים באוכלוסייה ומגיבים בכוח רב על כל ניסיון מחאה של התושבים. ילדים בשכונה הולכים לישון עם קולות הפיצוצים והצעקות ומתעוררים באמצע הלילה לשמע חיפושים ליליים בביתם או בבית שכניהם. גם ההליכה בשכונה בשעות היום נעשתה מסוכנת, צעיר אחד נהרג, ילד איבד את עינו מכדור ספוג, וילדים נוספים נפצעו מפגיעות המשטרה בעת שחזרו לביתם מבית הספר. לו היתה מטרה ליחס הזה, המשטרה היתה אמורה להצביע  על  הישג כלשהו לאחר תקופה כה ארוכה. אך דבר מזה לא קרה, וגם מספר המעצרים שהסתיימו בכתבי אישום מזערי.

גם בקרב החרדים בירושלים רבים מציינים את תקופתו של ידיד כתקופה של החמרה ניכרת באלימות המשטרתית נגדם. עם כניסתו לתפקיד החליט ידיד לשלוח כוחות משטרה גדולים לכל הפגנה, גם כאלה שלא חסמו צירי תנועה ולא התפתחו להפגנות סוערות.

גרירת מפגינים, זרנוקי מים מותזים בעוצמה פוגעת וקשה, דהירה על סוסים לתוך קבוצות מפגינים הפכו למחזות שכיחים ולרוב גם קשים בהרבה מאלה שנראו בבלפור. בחודשים האחרונים נראו שוטרים מטיחים עובר אורח חרדי לכביש ומטילים רימון הלם אל עבר ילדה במאה שערים. היו מפקדים שעוד ניסו מדי פעם להגיע להדברות והבנות לפני שימוש בכוח, בבית ספרו של ידיד יש רק שיטה אחת: כוח ועוד כוח.

ילדי עיסאוויה הולכים לישון עם קולות הפיצוצים והצעקות ומתעוררים באמצע הלילה לחיפושים בבית. גם בשעות היום מסוכן. צעיר נהרג, ילד איבד עין מכדור ספוג, ואחרים נפצעו מפגיעות המשטרה כשחזרו מביה"ס

המתרחש היום בבלפור ואולי גם בתל אביב ובמקומות אחרים בארץ אינו מנותק מן הקמפיין לבחירתו של המפכ"ל הבא. היה קשה שלא להבחין בכך גם מבין השורות של השיחה המדוברת בין אוחנה לידיד. למעשה ידיד מנהל כבר קמפיין של שנה וחצי בירושלים, ומי יודע כמה זמן עוד ימשך הקמפיין, שכן אין לדעת מתי יחליטו אוחנה ונתניהו על מינוי מפכ"ל חדש.

אולי בכלל הם מעדיפים את המצב הנוכחי של  מפכ"ל בפוטנציה המצוי במאמץ תמידי להבעיר את השטח ולרצות את הבוסים? אך לא יתכן שירושלים והאוכלוסיות הכי פגיעות שלה ישלמו את המחיר.

מה שטעמו מפגיני בלפור הוא מעט ממה שעברו וממשיכים לעבור תושבי עיסאוויה או החרדים בירושלים. העובדה שמדובר הפעם בקבוצה חזקה יחסית שזוכה לסיקור תקשורתי רחב והתמלילים שהודלפו מכוונים את הזרקור אל השיטה. עכשיו נוכח גם הציבור הרחב כי צריך לשלוח את דורון ידיד הביתה. יותר מכל, ירושלים, העיר הגדולה והמורכבת בארץ, זקוקה למפקד מחוז אחר.

יהודית אופנהיימר היא תושבת ירושלים ומכהנת כמנכ"לית עמותת עיר עמים. את עבודת הדוקטורט כתבה על כיכר ציון.

בחודש דצמבר הקרוב ימלאו שבע שנים למותו של עמוס עוז על סף גיל שמונים. מאז קולו חסר כאן מאוד והוא חסר במיוחד מאז ה-7 באוקטובר. בראש מהדהדת השאלה: מה הוא היה אומר על אירועי האימים?

האם עוז היה משכיל להראות לנו איזשהו אור בקצה המנהרה? אולי אפשר להקיש משהו על תגובותיו המשוערות לפי ספרו "דברים שבעל פה", שיצא לאור לאחרונה בהוצאת "כתר".

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.

פני החברה הישראלית העכשווית והשסועה, על הסוגיות החברתיות, הדתיות והפוליטיות הבוערות שבה, נשקפים בבירור ובהרחבה בספרו הרביעי של רן גורן, "קוראלס" (הוצאת ספרי ניב, 2025), מה שהופך את הספר כה אקטואלי.

הספר אמנם מגולל פרשיות אהבה ויחסים רומנטיים, מהולים בתאווה, חרטה וכיסופים בין הגיבור שי מרחב, איש שב"כ בעברו ועורך דין במקצועו, לבין ארבע אהובות, אלא שאלה הם רק באי כוח של זרמי עומק בחברה הישראלית.

לאה ענבל דור היא סופרת ("טיפות שהן ים", "שוליה נודד") ועיתונאית. כותבת מאמרי דעה לצד ביקורות ספרים "בתרבות וספרות" ב"הארץ" ב"ידיעות אחרונות" ו"בעיתון 77". בין מייסדי השבועון "כותרת ראשית" לצד נחום ברנע ותום שגב ובהמשך במוסף "הארץ" ובמוסף השבת של "ידיעות אחרונות". כיהנה בעבר כחברה ב"מועצה לתרבות ואמנות" של משרד התרבות, והיום חברה בהנהלת התזמורת הקאמרית. נולדה באלוני אבא, ומתגוררת כעת ברמת גן. משפטנית בהשכלתה.