"אם יש יועץ שמגיע לו הרבה כסף זה מיקי גנור, הנציג של טיסנקרופ, שהצליח לכופף את משרד הביטחון. וואלה כל הכבוד לו. הוא צדק ובסוף אנחנו חותמים חוזה עם גרמניה ולא יוצאים למכרז".
את האמירה הזו השמיע לפני מספר שנים בכיר במשרד הביטחון בשיחה עם המנכ"ל שלו דאז, דן הראל. ההקשר: התקשרות עם המספנה הגרמנית טיסנקרופ לרכישת 4 ספינות במשקל 2,000 טונות כל אחת.
עסקת הענק הזו, בהיקף שמוערך בחצי מיליארד יורו, לא כולל תחזוקה לשנים ועלויות נוספות, הייתה בדרך למכרז בינלאומי, שעליו היו אמורות להתמודד בעיקר מספנות בדרום קוריאה. אלא שהמכרז בוטל אחרי מסכת לחצים כבדה, שהגיעה עד ראש הממשלה, בנימין נתניהו.
ההשתאות מיכולותיו של סוכן המספנה הגרמנית מצדו של אותו בכיר לשעבר, לא נולדה בחלל ריק. במהלך העשור האחרון הוא התוודע מקרוב והופתע פעם אחר פעם מתהליך קבלת ההחלטות שנגע לרכישת הספינות והצוללות מתיסנקרופ.
עד היום הוא מתקשה להבין איך קרה, שבתחילת הדרך חיל הים התעקש כי המספנה הגרמנית לא תוכל לספק את הספינות שדרושות לו, וכי אפשר לייצר אותן דווקא בדרום קוריאה, או במקומות אחרים, ולשם כך יש ללכת למכרז. ואילו בסוף הדרך, אותו חיל שינה כיוון ב-180 מעלות, ולחץ יחד עם גורמים במל"ל ובמשרד רה"מ לבטל את המכרז, ולקנות ספינות כבדות הרבה יותר דווקא מהגרמנים כספק יחיד.
רכישת הספינות האלה היא אחד הנדבכים המוזרים יותר במה שנודע כפרשת הצוללות, שנחשפה על ידי רביב דרוקר לפני כארבע שנים ובעניינה הוגשה עתירה לבג"ץ, כדי שיקבע אם לפתוח אותה מחדש ואולי להקים ועדת חקירה ממלכתית.
את העתירה הגישה התנועה לאיכות השלטון, שאספה תצהירים של בכירים במערכת הביטחון, שלחלקם הייתה נגיעה לעסקות עם טיסנקרופ או שהיה להם ניסיון בעסקות אחרות. בניגוד לעתירות קודמות, הפעם יצטרכו להשיב גם ראש הממשלה ושר הביטחון, בנימין נתניהו ובני גנץ, היועמ"ש ועוד רבים אחרים, שקיבלו ביום חמישי האחרון דחייה למתן התגובה עד ה-15 באוקטובר. את הדברים שיובאו כאן בהמשך אפשר לראות כתצהיר נוסף מטעם בכיר לשעבר במשרד הביטחון.
התצהיר הנוסף
בפרשת הצוללות (תיק 3000), הוגשו כתבי אישום בכפוף לשימוע בעבירות חמורות של שוחד ואו הלבנת הון, נגד שורה ארוכה של מעורבים בעסקות, בהם אליעזר (צ'ייני) מרום, מפקד חיל הים לשעבר, וכאמור מיקי גנור, שהיה הסוכן של טיסנקרופ ועוד. אחד האנשים שייצגו את גנור היה עו"ד דוד שמרון, בן דודו של נתניהו, ובהמשך התברר שבן דודו האחר, נתן מיליקובסקי הוא בעל מניות בחברה שתיסנקרופ היא אחד הלקוחות העיקריים שלה.
אלא שלמרות כתבי האישום האלה והמעורבות של שורת בכירים שחלקם קשורים לראש הממשלה, דווקא במישור המערכתי של משרד הביטחון, הפרשה לא זכתה לטיפול הולם, כך שלכאורה הפרצה עדיין פתוחה. משום מה מבקר המדינה לא התחיל בחקירה משלו, וגם מערכת הביטחון לא בדקה את עצמה, בנימוק שהנושא במישור הפלילי.
לשם השוואה, גם פרשת הרפז נחקרה במשטרה, ולמרות זאת הוקמה ועדת חקירה של משרד הביטחון, שהמליצה כי סגני אלופים לא ייכנסו חופשי לקריה. יתרה מכך, גם בדו"ח המבקר האחרון המבקר סקר בביקורתיות החלטת רכש אחרת של משרד הבטחון, להעדיף מערכת ארטילריה תוצרת אלביט על פני הצעה של מערכת מתחרה מגרמניה.
"איך ייתכן שמשרד הביטחון וצה"ל, לא עשו אפילו דיון אחד, או תחקיר פנימי ללימוד האירוע והפקת לקחים? הרי הם מתהדרים ביכולת לעשות את הדבר הזה בכל אירוע אחר. נוכח כל תהליך קבלת ההחלטות וכל עבודת המטה, תמוה בעיני שעד רגע זה מבקר המדינה לא נכנס לזה.
"איך ייתכן שמשרד הביטחון וצה"ל, לא עשו אפילו דיון אחד, או תחקיר פנימי להפקת לקחים? הרי הם מתהדרים ביכולת לעשות את הדבר הזה בכל אירוע אחר. תמוה בעיני שעד רגע זה מבקר המדינה לא נכנס לזה"
"גוף הרכש במשרד הביטחון ממשיך לקנות, והדורשים המבצעיים ממשיכים לדרוש, ופה היה אירוע שלכאורה הצליחו לכופף את המשרד, שבתחילת הדרך מצהיר ש-1,200 טונות מספיקים לו והגרמנים לא ראויים, אבל הקערה מתהפכת ובסוף הולכים על 2,000 טונות ועם אותם גרמנים, ואף אחד לא מכיר את זה?"
חיל הים שינה את דעתו מקצה לקצה
עסקת הספינות נולדה בתחילת העשור, כאשר התגלו מאגרי הגז תמר ולווייתן והממשלה החליטה שצריך להגן עליהם ועל אסדות ההפקה. יש סימני שאלה גדולים סביב הצורך בספינות האלה, בעיקר בשל העובדה שאסדת לווייתן התמקמה קרוב יחסית לחוף. אבל כאמור, גם מרגע שהוחלט שצריך לקנות ספינות, לא ברור כיצד חיל הים שינה את דעתו מקצה לקצה באשר לאיזה ספינות הוא צריך ומי בדיוק יכול לייצר אותן, לתדהמת אנשי משרד הביטחון.
בתחילת הדרך הגיע ראש מספן ציוד בחיל הים והציג בפני משרד הביטחון תקציב לרכישת 4 ספינות להגנה על המים הכלכליים. ככל שזה נשמע מוזר נוכח מה שקרה אחר כך, אותו קצין בדרגת תת אלוף התעקש באותו זמן שרק מספנה אחת בעולם יודעת לעשות את זה, והיא נמצאת דווקא בדרום קוריאה.
אותו גורם במשרד תהה למה דווקא הקוריאנים ולא הגרמנים, שאיתם ישראל עובדת מזה שנים ושאיתם נחתמה בשלב הזה גם העסקה לרכישת הצוללת השישית?
"בשלב הזה אני שואל למה לא גרמניה, לא כי אני רוצה אותם, אלא כי אם הוא אומר לי שיש קוריאה ואני אומר שיש גם גרמניה, אז אני יכול לצאת למכרז. אנחנו לא אוהבים לקנות מספק יחיד, למרות שלפעמים אין ברירה, כי יש רק גוף אחד שיודע לבנות טיל כזה או אחר".
בתשובה ענה אותו קצין מחיל הים, שקו הייצור במספנה הגרמנית מוכשר לספינות של 1,600 טונות ומעלה, בעוד שחיל הים זקוק כאמור לכלי שיט של 1,200 טונות בלבד, ולכן הוא פסל אותם. כדי לפסול אותם, היה צריך ללכת לוועדת פטור ממכרז, ולשכנע שרק המספנה הדרום קוריאנית תוכל לספק את הסחורה, וכך היה.
"בשלב הזה אני שואל למה לא גרמניה, לא כי אני רוצה אותם, אלא כי אם הוא אומר לי שיש קוריאה ואני אומר שיש גם גרמניה, אז אני יכול לצאת למכרז. אנחנו לא אוהבים לקנות מספק יחיד, למרות שלפעמים אין ברירה"
אחרי שניתן האישור ללכת על הדרום קוריאנים כספק יחיד, במשרד הביטחון שמחו להציע להם לקנות בתמורה את מערכת כיפת ברזל, שלה הם זקוקים מאוד נוכח האיום מצפון קוריאה.
בעסקת ענק שנערכה כמה שנים קודם לרכישת 30 מטוסי אימון, הפסידו הקוריאנים לאיטלקים ונפגעו מאוד מכך שישראל לא בחרה בהם. העסקה הנוכחית הייתה הזדמנות לפצות אותם בהעברת מערכת ההגנה מפני טילים בתמורה לאניות. ווין-ווין לשני הצדדים.
אלא שאז צצו מספנות נוספות בדרום קוריאה, שהציעו את אותן הספינות. בין הנציגים של המספנות השונות היו איש העסקים חזי בצלאל וראש מלמ"ב לשעבר יחיאל חורב, ורמי אונגר עם תת אלוף לשעבר בחיל הים במספנה אחרת.
בסך הכל היו בתמונה 3 מספנות קוריאניות ואז כבר לא ניתן היה ללכת על אחת מהן כספק יחיד, וממילא גם לא למכור לממשלה הדרום קוריאנית את ההגנה מפני טילים, כי מבחינתם ברגע שיש מכרז אין מעורבות של ממשלה.
באותו הזמן יצאו נציג הרכש של משרד הביטחון וראש מספן ציוד של חיל הים לדרום קוריאה כדי להתרשם מהמספנות, והתברר להם שכולן יודעות לספק את הספינות האלה. מכאן והלאה הוחלט לצאת למכרז, ובמשרד התחילו לעבוד עליו.
אבל אז קורה דבר מוזר: מלשכת מפקד חיל הים פונים למשרד הביטחון ופתאום מצהירים שהמספנה היחידה שתענה על הדרישות שלהם היא דווקא תיסנקרופ, וזה אחרי ששללו אותם בתחילת הדרך.
"טוויסט בעלילה. פתאום אותו דורש מבצעי, שאמר קודם לכן שגרמניה לא טובה, שינה את דעתו. האם התרחיש השתנה, חיל הים השתנה? הטילים של חזבאללה השתנו? מה גם שהספינה שהם דרשו הפכה להיות של 2,000 טון, כשבהתחלה אמרו שגם 1,600 טון זה יותר מדי".
במשרד שאלו את מפקד חיל הים רם רוטברג מה פתאום הוא רוצה ללכת על הספינות הכבדות מגרמניה? והוא ענה, שחיל הים עני, ואמנם הספינות של 1,200 טונות יספיקו למשימה, אבל אם תהיה אפשרות לקנות את הקורבטות הגדולות יותר, ספינות המלחמה האלה ישרתו את הצבא גם לצרכים מבצעיים אחרים. במלים אחרות, פתאום מפקד חיל הים השתכנע שצריך לבצע את רכש הספינות דווקא מהחברה שאותה ייצגו גנור ואנשיו.
"טוויסט בעלילה. פתאום אותו דורש מבצעי, שאמר קודם לכן שגרמניה לא טובה, שינה את דעתו. האם התרחיש השתנה, חיל הים השתנה? הטילים של חזבאללה השתנו?"
בהחלט ייתכן שהיה היגיון בתשובתו של רוטברג, אלא שבאותו זמן הממשלה ומשרד האוצר אישרו את התקציב, כדי להגן על המים הכלכליים ואסדות הגז, לא בשביל שיפור יכולות למשימות האחרות בלבנון או בעזה. מה גם שעלויות האחזקה ומערכות הנשק לספינות הכבדות יותר ייקרו את העסקה וכל המכלול הזה מצריך עבודת מטה חדשה.
בשלב הזה הסיכון היה שאם המכרז יתפרסם, והמתמודדים עליו ידעו שהכוונה היא בכלל ללכת רק על הגרמנים כספק יחיד, יכול להיות שהם יתבעו את משרד הביטחון בגין הטעיה. כאן נכנס לתמונה אבריאל בר-יוסף, אז סגן ראש המל"ל.
בשלב מסוים בר יוסף פגש גורם ממינהל הרכש במשרד הביטחון, כמו במקרה מחוץ לבניין, וביקש ממנו לבטל את המכרז בנימוק שאם לא, מערכת היחסים עם גרמניה תתערער והם לא יצביעו לטובת ישראל באו"ם וכיו"ב.
אותו גורם במשרד השיב לבר יוסף שהוא קצת מתבלבל, כי אם יש בעיה של קשר לא תקין עם מדינה אחרת, הוא צריך לפנות לקומה 14, שם יושב שר הביטחון.
במקרה אחר, בר יוסף פנה לאותו גורם במשרד הביטחון כשהיה בברלין, וביקש לפגוש אותו. הגורם הזה השיב שהוא יחזור למלון בשעה מאוחרת בלילה, אך לטענתו בר יוסף התעקש, ואכן חיכה לו בלובי. הוא דיווח על פגישתו עם נציגי משרד ההגנה, ושהם לכאורה אמרו לו שהם מוכנים לתת מענק לעסקה, וזאת אם המכרז יבוטל וטיסנקרופ תיבחר כספק יחיד.
נציג משרד הביטחון השתומם על כך שבר יוסף מגיע לפגישות במשרד ההגנה הגרמני מבלי לצרף אותו או את ראש המשלחת של המשרד שנמצא בברלין, וגם אם הושגו בפגישה הזו הבנות מדוע לא מצורף להן מסמך כתוב?
לימים התברר מכתב החשדות, שבכל אותן שנים בר יוסף היה בקשר הדוק עם הסוכן גנור, כדי למסור לו מידע, ולסייע לו לקדם את מכירת כלי השיט לישראל.
שתי הפגישות המקריות האלה דווחו גם למנכ"ל המשרד, דן הראל, שאליו הופנו הלחצים לביטול המכרז ישירות, במכתבים שהגיעו מלשכת המל"ל, שבראשו עמד אז יוסי כהן, המכהן כיום כראש המוסד.
המכתבים שוגרו גם מלשכת נתניהו בדרישה לאסור את המכרז, לפי הפרסום בידיעות אחרונות בסוף השבוע, שהסתמך על תצהירים מהעתירה לבג"ץ. לפי פרסומים קודמים, גם עו"ד שמרון התקשר ליועמ"ש משרד הביטחון, ולכאורה ביקש לדעת מדוע המכרז מתפרסם בניגוד לדעתו של רה"מ.
בסוף הלחצים האלה נשאו פרי והמכרז אכן בוטל בשלהי 2014. חיל הים שינה את דעתו והחליט לקנות ספינות יותר גדולות, משרד הביטחון נתן את אישורו וגרמניה נתנו מענק לשליש מהעסקה. אבל גם זה לא היה סוף פסוק.
בחיל הים שינו את הדרישות
באוקטובר 2016 הגיע ראש מספן ציוד בחיל הים למשרד הביטחון, (הקצין הזה הוא לא אותו אחד שהיה מעורב בעסקה בתחילתה). הוא אמר שהחלק הטכני של העסקה לא מקובל עליו, כי הממסרים אחרים, וצריך לעשות התאמות נוספות, וזה יעלה עוד 53 מיליון יורו.
במשרד הביטחון שוב הרימו גבה. הרי בחיל הים כתבו את המפרט הטכני, אז מדוע הם משנים את דרישותיהם, בפעם השלישית? מה גם שעל הסכום הנוסף היה אפשר לבקש שליש מענק מהגרמנים, אם הוא היה עולה על השולחן מראש.
כך קרה שהתקציב המקורי שמשרד האוצר אישר לעסקה עמד על 400 מיליון דולר בלבד, אחר כך היא נחתמה בסכום של 430 מיליון יורו (ששליש מהסכום ניתן כמענק), ולבסוף היא תפחה לכ-480 מיליון יורו. זה ככל הנראה לא המספר הסופי, אם מביאים בחשבון גם התחזוקה והתפעול שיהיו במהלך השנים.
התקציב המקורי שהאוצר אישר לעסקה עמד על 400 מיליון דולר, אחר כך היא נחתמה בסכום של 430 מיליון יורו (ששליש מהסכום ניתן כמענק), ולבסוף היא תפחה לכ-480 מיליון יורו. זה נראה לא המספר הסופי
ייתכן שבכלל יצטרכו לבנות עבורן רציפים חדשים בנמל חיפה, ולפי הפרסומים הקודמים על הפרשה, גנור ואנשיו גם לחצו על מערכת הביטחון להפריט את התחזוקה של הספינות ולהוציא אותה מידיהם של עובדי צה"ל.
ככלל, ממה שפורסם עד היום ומכתב החשדות נגדם, נראה כאילו הסוכן ומקורביו הצליחו בתחילת העשור לדחוף את הצבא לקנות את הצוללת השישית, שגם ברכישתה תמך נתניהו, למרות התנגדות הצבא, שטען כי אפשר לעמוד במשימות גם עם 5 הקיימות, וזה אומר בעיקר להשאיר אחת מהן בכוננות בכל רגע נתון.
עמלה של 10 מיליון יורו לגנור
אחרי ההצלחה עם הצוללת השישית הסוכן קיבל תיאבון גדול, ולכאורה הצליח להעביר את עסקת הספינות מדרום קוריאה לטיסנקרופ כאמור, ואף פעל להוציא את התחזוקה שלהן מידי עובדי צה"ל.
אחרי שעלו על הגל עם כלי השיט האלה, הם כבר ראו בדמיונם איך ישראל קונה דרכם עוד 3 צוללות, בסכום דמיוני של 5 מיליארד שקל לכל אחת (לרכישה ואחזקה במשך עשרות שנים). גנור קיבל לפי החשד, עמלה של מעל 10 מיליון יורו על כל העסקות האלה, ואפשר להבין מדוע הוא חתר גם לסגירת עסקת הענק של 3 הצוללות הנוספות, שנבלמה לאחר שהפרשה התפוצצה.
כבר במהלך העסקות שקדמו ליוזמה לרכוש את צוללות 7-9, פנה גנור לאותו גורם שהוזכר קודם במשרד הביטחון, ואמר לו "שלא תתפלא לשמוע אחר כך, שצה"ל מתכוון להצטייד בשלוש צוללות נוספות".
אותו גורם פנה למנכ"ל משרדו והוא לא ידע על כך דבר. ב-2016 מונה למנכ"ל משרד הביטחון אודי אדם. ואכן, כפי שהבטיח גנור קודם לכן, במל"ל כבר הודיעו למשרד הביטחון על הכוונה לקנות את 3 הצוללות הנוספות.
כבר בעסקות שקדמו ליוזמה לרכוש את צוללות 7-9, פנה גנור לאותו גורם במשרד הביטחון, ואמר לו "שלא תתפלא לשמוע אחר כך, שצה"ל מתכוון להצטייד בשלוש צוללות נוספות". אותו גורם פנה למנכ"ל משרדו והוא לא ידע על כך
לטענת אותו גורם, בעסקת הצוללות 7-9, מי שערך את מזכר ההבנות מול הגרמנים, (MOU), הוא גוף מסוים במשרד, בשיתוף המל"ל, בעוד שבכל עסקה אחרת שבוצעה במהלך השנים, מי שאמור לעסוק בכך הוא אגף הרכש.
הרמטכ"ל גדי אייזנקוט ושורה של בכירים במערכת עמדו על הרגליים האחוריות והתעקשו שהם לא צריכים את הצוללות האלה. קשה להאמין, אבל נתניהו דחף גם לרכישתן מטיסנקרופ, בדיוק כפי שקודם לכן דחף לביטול המכרז לספינות, ולפני כן גם לקנות את הצוללת השישית, כאמור.
אם היה ספק באשר לנחיצות של הצוללת השישית בתחילת העשור, הרי שכאן כבר ברור: צוללות 7-9 יגרעו משאבים יקרים מהצבא, ויקלעו את משלמי המסים להתחייבות אדירה שתכביד על כלכלת המשק למשך שנים. גם כך תקציב הביטחון כאן הוא השני בגודלו מכלל המשרדים, ומסתכם בכ-70 מיליארד שקל בשנה.
כך שכל עסקה כזו באה על חשבון הרבה צרכים אחרים של המערכת. שומרי הסף אמורים להיות מצוידים בכל הכלים של עבודת מטה ושרשרת קבלת החלטות מסודרת כדי למנוע הנחתות מיותרות של כלי שיט, שהמוטיבציה לקנות אותן נגועה בשיקולים זרים. בלי שהמערכת תבדוק את עצמה, הכשלים האלה יוכלו לחזור על עצמם בלי קשר להתקדמות כזו או אחרת במסלול הפלילי.
אם היה ספק באשר לנחיצות של הצוללת השישית בתחילת העשור, הרי שכאן כבר ברור: צוללות 7-9 היו מטילות עול כבד על הצבא, וקולעות את משלמי המסים בישראל להתחייבות כספית אדירה שתכביד על הכלכלה
הנדבך הכבד לא פחות בסיפור הזה הוא כמובן האישור שנתן ראש הממשלה לגרמניה למכור את הצוללת הנוספת למצרים, מבלי לעדכן את בכירי מערכת הביטחון, בנימוק של סוד כלשהו.
לדעת רבים במערכת, כולל אלה שהגישו תצהירים לעתירה לבג"ץ, גם ההסבר הזה של נתניהו, כמו הניסיון לקדם את הצוללות הנוספות, נגוע בחוסר סבירות קיצוני.
משרד הביטחון, מבקר המדינה, מיקי גנור ודוד שמרון טרם הגיבו לדברים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אנחנו לא נאפשר לנהנתניהו'ז לחמוק מיום הדין שלמטה, שם האחריות היא שלנו.
נהנתניהו'ז עלול לפתוח במלחמה לקראת אוקטובר, כדי שחוק ההתיישנות יחול על פרשת הצוללות!!!
ראו, הוזהרתם!!!
הורי ומשפחות החיילים משמאל ומימין, נהנתניהו'ז יזום מלחמה ויהפוך את בניכם ובנותיכם לבשר תותחים, בבחינת תמות נפשי עם פלשתים!!!
ראו הוזהרתם!!!