מאת אבנר הופשטיין
תקבל/י התראות במייל מכותב/ת זה/זו. באפשרותך לנהל את הגדרות ההתראות בעמוד הפרופיל שלך.
| ספטמבר | אוקטובר 2026
|
|||||
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
| 1 | 2 | 3 | ||||
| 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 |
| 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 |
| 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 |
| 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
בשנים האחרונות מתבצעת פגיעה מהותית בזכותו של הציבור – כלי תקשורת, ארגונים ואזרחים פרטיים – לקבל מידע על פעילות השלטונות ולדעת מה עושה המדינה למענו, בשמו ובכספו. הפגיעה הזאת התבצעה כמעט בלי חקיקה כלל.
מחקר אמפירי חדש של עו"ד רחלי אדרי-חולתא, שבחן כ-4,000 עתירות חופש מידע לאורך 12 שנה, מתעד שלושה מנגנונים שצמצמו את הזכות הזאת: אי-מענה שיטתי לבקשות חופש מידע, כשבתי המשפט מסתפקים בהוצאות סמליות; עמדה פרשנית פנימית של משרד המשפטים שמעולם לא הועמדה להכרעה שיפוטית; והפסקת תיעוד של מידע שהמדינה חויבה לחשוף.
אבי בן הר הוא טכנולוג בהכשרתו, ויזואליסט בנשמתו. ציוני אופטימיסט וחוקר עולמות שלא מפסיק לתהות. "פשטות היא התחכום העילאי" - לאונרדו דה וינצ'י.

התקשורת הישראלית שרויה בשנים האחרונות, ובמיוחד בחודשים האחרונים, תחת מתקפה משולבת. על התקשורת מופעלים שלושה מעגלים של לחץ: לחץ פיזי, לחץ כלכלי ולחץ רטורי.
בנובמבר 2024 אישרה הממשלה החלטה, ביוזמת שר התקשורת שלמה קרעי, לנתק את כלל ההתקשרויות והפרסום הממשלתי עם עיתוני ואתרי רשת שוקן (קבוצת "הארץ"), לרבות ביטול מנויים לעיתון לעובדי מדינה.
אבי בן הר הוא טכנולוג בהכשרתו, ויזואליסט בנשמתו. ציוני אופטימיסט וחוקר עולמות שלא מפסיק לתהות. "פשטות היא התחכום העילאי" - לאונרדו דה וינצ'י.

ראש הממשלה מנהל את הלחימה במלחמת קיום שנכפתה עלינו . הוא כל כולו עסוק בכך . אבל , למרות הצורך והיכולת לדחות את המשך המשפט , למערכת המשפט הישראלית , אין עניין שראש הממשלה יהיה פנוי ללחימה . זה ריקבון לשמו .
רוב העם לא יודע מי זה ניר חפץ. לא קורא עיתונים, בקושי רואה טלוויזיה ובטח לא מתקשקש בטוויטר. "העם" לא מכיר את תפקידיו השונים בעבר. גם בכתבות לא הוזכרו אירועים מהעבר שלו. בסדר, זה היה ברור. לו זה היה תלוי בי, גם אני הייתי משלם עבור הסיפור הזה.
מה אתה איל גז? או בעלי נשר? שאתה דואג לכיס של ההון–שלטון–עיתון? לגבי איטריות מחוממות. נכון שלא היה הרבה חדש בכתבה. אבל זה מאורגן, זמין, בהיר. כמו שאורלי ברלב המלכה אוספת שיברי מידע ומנפיקה מהם סרטונים בהירים, מסודרים, משכנעים. אם היינו מסתפקים רק בעובדות חדשות, באיזה מקצוע היית בוחר כתחליף למה שאתה עושה עכשיו?
שאלות מתבקשות אולי, אך העיתוי לא התאים.
מדובר כאן בראיון "על רגל אחת" במהלכו אי אפשר לשאול שאלות נוקבות כמו אלו שמציע המחבר. ערוץ 12 הטעה במכוון ובידיעה את צופיו בהכריזו על ראיון "נדיר". הטעיה מכוונת שתכליתה אחת היא: לזכות ברייטינג גבוה. על כן לא הייתי מאשים ישירות את הגברת וייס, אלא את מנהלי הערוץ.
שאלות כמו אלו שמציע מחבר המאמר הנ"ל נשאלות במהלך ראיון ארוך או בלשכתו של ראש המוסד או באולפן הטלויזיה.
עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית היא יסוד הכרחי לחברה חופשית ובריאה.
ישראל מתמודדת עם מתקפה חסרת מעצורים על יסודות הדמוקרטיה ועל כל המוסדות הממלכתיים שלה. ובמקביל, התקשורת הישראלית מאבדת את עצמאותה ואת יכולתה לבקר את השלטון. זמן ישראל הוכיח שאפשר גם אחרת: שניתן ליצור עיתונות חופשית, אחראית, ביקורתית ונחושה, המגינה על שלטון החוק ועל זכות הציבור לדעת.
תמיכתכם תאפשר לנו להמשיך לפרסם תחקירים, ניתוחים וכתבות עומק הנשענים על עובדות, ועל עבודה עיתונאית מקצועית ויסודית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנומצביע יאיר גולן
איך אפשר להוציא סרט כזה בלי תגובה מדובר צהל
איך אפשר להציג נושא בלי הקשר עולמי. במלחמות ארהב בכל הדורות הנזק האגבי הוא פי כמה מעזה. בדקתי את המספרים. את כל הורסיות של כל הצדדים. העירקים האומ צבא ארהב, לא משנה את מי שואלים (ויש פערים של פי 4 בין הורסיות) הנזק האגבי בעזה הוא מהנמוכים אם לא "ה" מכל מלחמה מתועדת
היוצרים של הסרט בסך הכל רצו לזכות בפרס בינלאומי בקלות. ממש כסף על הרצפה.
כל התגובות ההיסטריות והמתלהמות רק שמות חותמת של "אמינות" על הסרט ומציג את היוצרים כעיתונאים חוקרים הנרדפים על ידי המדינה – המעמד הכי נחשב ונחשק בחוגים הללו.
התגובה לאחר שכבר יצא הסרט היתה צריכה להיות התעלמות מוחלטת. היוצרים היו מקבלים 25 דקות של מחיאות כפיים, ובזה נגמרת התהילה שלהם כי לאף אחד לא ממש היה אכפת מהסרט וכל עוד אמרו להם שהוא משמיץ את ישראל, אפילו לא היו טורחים לצפות בו.
כשאומרים שהשמאל מצוין בלירות לעצמו ברגל כנראה שהדוגמא הטובה ביותר היא זו. במקום לחכות כמה שבועות וא לקצור מחיאות כפיים מיהרו כל יפיי הנפש להוציא סרט שנוי במחלוקת. לפני ששמים את הצבא על המוקד צריך לעשות וועדת בדיקה רצינית ובשביל זה צריך להחליף ממשלה, אז לפני שממרקים את המצפון צריך לעשות חשבון טוב. אני מקווה שהסרט לא יעזור לממשלה.