הנה גם כשלחם השעשועים, כבר לא משעשע, כשמיליון מובטלים ספונים בביתם ומיליארדים מקופת המדינה נשדדים לאור יום, לעיניהם הכלות של האזרחים ושל המובטלים: הם לא יוצאים לרחוב להפגין.
אזרחים אלה מעדיפים את נועם הכורסה אליה הם נצמדים ומוסיפים לגמוע בשקיקה דברי הבל והבטחות שווא על שלום אזורי כשלמעשה, ישראל מציידת את המדינות הערביות במזרח התיכון בנשק מתקדם בעל יכולות גרעיניות. כשישראל חכרה את הנגב לסין. כשישראל מחייבת את אזרחיה במחירי גז וחשמל גבוהים יותר מאז התגלו מרבצי הגז בישראל.
כל זה, נעשה תחת שרביטו של נהנתניהו'ז המדבר אליהם בנועם, בהדרת כבוד בתפאורה פטריוטית לכאורה. הרבה יותר קל לעכל מה שהוא מוכר מעל צגי המרקע מאשר לעכל מציאות כה קשה וכואבת. הרבה יותר קל מאשר לעכל כי למעשה הם מפקירים את חירותם וחירות ילדיהם בידי מי שמוכר את חייהם בנזיד עדשים. הרבה יותר קל מאשר להודות שהם קטני אמונה. שהם לא מאמינים בכוחם לשנות. שהם שוכחים שכל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן.
