שכחנו מהר מדי את "דנה רון", אישה שעד עכשיו לא ברור אם היא אמיתית או לא.

כניסתה ויציאתה מחיינו הייתה מהירה, על גבול המסחררת: ראש הממשלה בנימין נתניהו דיווח שפרופיל שנושא את השם הזה איים על חייו ברשת. הוא התלונן במשטרת ישראל. המשטרה פתחה בחקירה בלהב 433 ובמקביל נפתחה גם בדיקה של פייסבוק. שתי החקירות הללו התנהלו במהירות והגיעו למסקנות סותרות, שאינן מתיישבות זו עם זו.

ראש הממשלה בירך את המשטרה על הטיפול המהיר בפרשה, והעניין כולו נסגר לכאורה ותויק בזיכרון הציבורי במגירת הדברים המשונים האלה שקורים כל הזמן באינטרנט, בלי שאפשר לדעת אם הם אמיתיים או לא. אולי פייק. אולי תעמולה. אולי מתיחה. אולי איזה משוגע שעשה שטויות. לך תדע. עוד אייטם בסוף תוכניות האקטואליה והחדשות על "סערה ברשת" ונעבור לסיפור הבא.

אבל רגע – זה בכלל לא הסיפור. זה בטח לא כל הסיפור. לסיפור של "דנה רון" יש משמעות עמוקה יותר ומטרידה יותר, שאם רק ממצמצים אפשר להחמיץ אותה. זה סיפור על היכולת של כולנו להבדיל בין שקר לבין אמת, להבין מה מותר ומה אסור לעשות ברשת, וזה סיפור חשוב על האחריות של בעלי תפקידים שונים – בשלטון, בתקשורת, במערכת אכיפת החוק ובתאגיד בינלאומי ענק כמו פייסבוק – על מה שמדווח לציבור.

זה סיפור על היכולת של כולנו להבדיל בין שקר לבין אמת, להבין מה מותר ומה אסור לעשות ברשת, וזה סיפור חשוב על האחריות של בעלי תפקידים שונים – בשלטון, בתקשורת, במערכת אכיפת החוק ובתאגיד בינלאומי ענק כמו פייסבוק – על מה שמדווח לציבור

אז נכון שאי אפשר – לפחות על בסיס מה שידוע כרגע – לקבוע בצורה נחרצת מה באמת קרה. ייתכן מאוד שאף פעם לא נדע. אבל אפשר גם אפשר לעשות זום-אין על שרשרת האירועים, לעקוב אחריהם בזהירות – כמו שעוקבים אחרי תנועות ידיו של קוסם, בניסיון לתפוס את הרגע שבו הוא שולף את הקלף מהשרוול – להניח את העובדות שאינן שנויות במחלוקת זו לצד זו בלי פרשנות, ולהעלות את כל השאלות העקרוניות שהסיפור הזה מעורר. ואלה שאלות דרמטיות.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

ב-29 ביולי בשעה 15:47 צייץ נתניהו סידרה של ציוצים ל-1.8 מיליון עוקביו בטוויטר. "אתמול המשטרה עצרה אדם שאיים לרצוח אותי ובכליו נמצאו סכינים. היום אגיש תלונה במשטרה נגד איום ההסתה המצורף כאן, שקורא לרצוח אותי 'עם כדור בראש'".

אתמול המשטרה עצרה ליד משרד ראש הממשלה אדם שאיים לרצוח אותי ובכליו נמצאו סכינים. היום אגיש תלונה במשטרה נגד איום ההסתה המצורף כאן, שקורא לרצוח אותי "עם כדור בראש". pic.twitter.com/t2nUmATVwE

— Benjamin Netanyahu (@netanyahu) July 29, 2020

לציוץ של ראש הממשלה צורף צילום מסך מפייסבוק שמחלקו העליון הציצו פניו של פעיל המחאה עו"ד גונן בן-יצחק ובתחתיתו הופיעה תגובה של אישה בשם דנה רון שכתבה: "את ביבי צריך להוריד רק בכח.. דיקטטורם מזיזים רק עם כדור בראש!". שגיאות הכתיב וההגהה הופיעו במקור, האותיות ב' ו-כ' הופיעו עם דגש. את הציוץ של נתניהו, עם צילום המסך, שיתפו מייד אלפים בטוויטר ובפייסבוק.

באותו ערב, הציוץ של נתניהו משך את תשומת ליבו של העיתונאי העצמאי ופעיל המחאה יוסי דורפמן. דורפמן – שהוא גם בעלים של חברה פרטית לייעוץ דיגיטל לחברות ולארגונים חברתיים – הבחין בפרטים שנראו לו חשודים בהודעת האיום של דנה רון והחליט לנבור בפרופיל שלה.

כעבור שש שעות, ב-04:06 בבוקר של ה-30 ביולי, דורפמן פירסם בטוויטר סידרה של 16 ציוצים שאותה הגדיר "שירשור בלשי", ובה ניתח בזהירות את ההתנהגות בפרופיל והעלה חשד סביר שמדובר ב"אוואטר" – דמות רשת פיקטיבית המשמשת את מפעיליה העלומים לזיוף מציאות – וסיכם את הציוצים במלים "זה חייב להיחקר".

נתניהו התלונן על הסתה, בדיוק באותו הזמן שהכותרות עסקו באלימות מצד תומכיו.
מאחר שאני לא סומך על ביבי, הלכתי לבדוק מי זו אותה Dana Ron שאמר שיגיש נגדה תלונה במשטרה על הסתה לרצח.

האם זהו תרגיל "דגל כוזב" (False Flag) שבו מסווים פעילות כדי להאשים צד אחר?
בואו איתי לשרשור בלשי
1/16 pic.twitter.com/fO0NAGi8gf

— Yossi Dorfman (@Yossi_Dorfman) July 30, 2020

וזה אכן נחקר. חקירת בזק בינלאומית. כעבור שמונה שעות וחצי, ב-12:30 בצהרי ה-30 ביולי, פירסמה חברת פייסבוק את ההודעה הבאה:

"מבדיקה שערכו הצוותים הגלובליים שלנו בחו"ל עולה כי החשבון המדובר הינו חשבון פיקטיבי ועל כן הוא הוסר מהפלטפורמה".

כעבור חמישה ימים, בשעות הערב של ה-4 באוגוסט, הוציאה דוברות משטרת ישראל את ההודעה הבאה:

"עם היוודע דבר קיומו של פרסום בפייסבוק הקורא לפגיעה בראש הממשלה, תחת שם המשתמשDana  Ron, נפתחה ביחידת הסייבר בלהב 433 בדיקה לאיתור החשודים, באישור המשנה לפרקליט המדינה, נוכח העובדה שמדובר בביטוי המעלה חשד לעבירה של הסתה לאלימות. לאחר ביצוע מספר פעולות חקירה עלה כי מי שעומדת מאחורי הפרסום היא תושבת חוץ, שאינה מתגוררת בישראל מזה זמן רב. משטרת ישראל, בתיאום עם פרקליטות המדינה, ממשיכה בהליך הבדיקה".

כעבור כשעה, בשעה 20:20, הודיע ראש הממשלה בחשבונות הדיגיטל שלו:

"אני מודה למשטרת ישראל על איתור המשתמשת שהסיתה נגדי בפייסבוק ומקווה שימצו איתה את הדין. הסתה לרצח – מחוץ לתחום. אני אפילו לא מצפה להתנצלות מהתקשורת שטענה שמדובר ב'בוט' שאני הפעלתי, אבל אני כן מצפה ממנהיגי השמאל [יאיר] לפיד ו[איימן] עודה שיגנו את ההסתה הנוראית הזאת".

עד כאן – עובדות שאי אפשר להתווכח איתן. מי הודיע מה ומתי. לאלו נוסף דיווח של הכתב לענייני משטרה של חדשות 12, משה נוסבאום, לפיו אותה "תושבת חוץ" מהודעת המשטרה, מתגוררת באוסטרליה.

אבל מה בעצם קרה כאן? האם האיום על חייו של ראש ממשלת ישראל הגיע מחשבון פיקטיבי כמו שטוענת פייסבוק, או מאישה אמיתית כמו שטוענת המשטרה? איך יכול להיות שיש הבדלים תהומיים כאלה בין שתי הגרסאות?

האם האיום על חייו של ראש ממשלת ישראל הגיע מחשבון פיקטיבי כמו שטוענת פייסבוק, או מאישה אמיתית כמו שטוענת המשטרה? איך יכול להיות שיש הבדלים תהומיים כאלה בין שתי הגרסאות?

אם מדובר בחשבון מזויף כמו שטוענת פייסבוק – על בסיס מה טוענת המשטרה שמדובר באישה אמיתית? ואם מדובר באישה אמיתית – אילו פעולות ננקטו כדי לנטרל את האיום הזה, שטרם הוסר, על חייו של ראש ממשלת ישראל, ולמה הזדרזה חברת פייסבוק להסיר את החשבון מהפלטפורמה, ובכך מחקה את כל הראיות שיכולות להוביל לאישה שמאיימת על חייו של ראש ממשלת ישראל?

אלה שאלות עקרוניות, שחשוב לברר אותם. הבעיה היא שכל מי שמחזיק בתשובות לשאלות הללו, מסרב משום מה לשתף בהן את הציבור.

השאלות שנותרות בלי תשובות

פניתי למשטרת ישראל. ביקשתי לשוחח עם חוקר שבקיא בפרטי החקירה ויוכל להסביר לי – בלי לחשוף אמצעי חקירה סודיים, כמובן – אילו פעולות ננקטו במקרה זה. ביקשתי גם לדעת, בין השאר, האם משטרת ישראל יצרה קשר עם אותה אישה, האם נעשו פעולות נוספות למנוע ממנה להוות איום על חיי ראש הממשלה – ואיך המשטרה מסבירה את הסתירה בין מסקנותיה לאלו של פייסבוק.

על כל השאלות הללו ועוד התקבלה מדוברות משטרת ישראל התשובה הקצרה: "הודעה בנושא הופצה ואין בכוונתנו להרחיב בנושא".

מאחר שהמשטרה לא סייעה, פניתי לחברת "פייסבוק" וביקשתי לשוחח עם אחד החוקרים ב"צוותים הגלובליים בחו"ל" שעל פי הודעת החברה בדקו את המקרה והגיעו תוך כמה שעות למסקנה שמדובר בחשבון פיקטיבי והסירו את החשבון מהפלטפורמה.

ביקשתי מ"פייסבוק" להסביר לי מהם הקריטריונים של החברה להכרזה על חשבון כ"חשבון פיקטיבי" ועל סמך מה קבעו חוקרי החברה שהחשבון של דנה רון הוא "חשבון פיקטיבי". שאלתי גם איפה נפתח החשבון הזה. זה מידע שנמצא בידי פייסבוק, ואם מדובר בחשבון פיקטיבי של אדם שאינו קיים, הרי שאין כאן כל בעיה של פגיעה בפרטיות. אי אפשר לפגוע בפרטיותו של אדם שאינו קיים.

וחוץ מזה, שאלתי את פייסבוק איך הם מסבירים את העובדה שמשטרת ישראל דווקא קבעה שמדובר באישה אמיתית.

על כל השאלות האלה ועוד, קיבלתי מדוברת פייסבוק את התגובה הלאקונית: "אין לי אפשרות להתייחס לפרטי הבדיקה או החשבון המדובר".

וכך נשארנו עם החשש שהאיום על חייו של ראש הממשלה עדיין לא הוסר סופית. פניתי לשב"כ, שהיחידה לאבטחת אישים שלו מופקדת על ההגנה על חיי ראש הממשלה ושאלתי מה הם יודעים לספר לי על אותה דנה רון מסתורית ובכלל, האם להערכת שירותי הביטחון הכללי, האיום הזה על חיי ראש הממשלה הוסר?

על כל השאלות הללו (ועוד) קיבלתי מדוברות שב"כ את התשובה הקצרצרה: "הטיפול בנושא מבוצע על ידי משטרת ישראל".

וכך השלמנו סיבוב שלם וחזרנו לנקודת המוצא.

החקירה של יוסי דורפמן

יוסי דורפמן, שסדרת הציוצים שפרסם בארבע לפנות בוקר גלגלה את הכדור הזה, שמע על הסיפור כמעט במקרה. חברת פייסבוק שלו ("שאני אפילו לא יודע אם היא אישה אמיתית או לא, אני לא מכיר אותה מהחיים האמיתיים") הפנתה את תשומת ליבו להודעה של ראש הממשלה בנוגע לאיום על חייו. דורפמן הציץ, חשדו התעורר ו"מיד התחלתי לצלם מסכים מהפרופיל של דנה רון".

יוסי דורפמן (צילום: דן חיימוביץ', Photo Active)

הוא ליקט מתוך החשבון של דנה רון פרטים שמעוררים את החשד שמדובר בחשבון פיקטיבי שאותם פירט בסדרת הציוצים הבלשיים. פייסבוק אישרה את החשד שלו, כשהודיעה שהחשבון פיקטיבי והסירה אותו. צילומי המסך של דורפמן הם כל מה שנשאר מהחשבון הזה.

"לא תכננתי בכלל לעשות תחקיר", מספר דורפמן. "שלחה אלי חברה בפייסבוק את הפוסט של ראש הממשלה על האיום של דנה רון. סתם צ'וטטנו, והייתי בכלל באמצע העבודה, אז רק העפתי על זה מבט שטחי כזה, וכבר במבט שטחי זה לא נראה לי אמיתי. אני מספיק זמן בעניינים האלה, אני יודע לזהות. וכנראה שאני יודע לזהות טוב. עובדה שפייסבוק אישרו את החשדות שלי.

"עניתי לחברה שלי 'תבדקי מי זאת. את יכולה למצוא לי את הלינק?'. הלכה, בדקה, לא מצאה, לא חזרה אלי. אולי היא לא הבינה מה אני שואל אותה אפילו. שכחתי מזה. בערב, בטוויטר, פתאום צצה לי ההודעה הזאת של ביבי, חמש שעות אחרי ההתכתבות בבוקר. הסתכלתי, וחשבתי לעצמי 'בואנ'ה, זה שיט. זה פייק. איך הוא (נתניהו) עושה דבר כזה?'. ואז נכנסתי לזה יותר ברצינות.

"נכנסתי לפרופיל של דנה רון. והתחלתי לראות – עוד פוסט ועוד פוסט ועוד פוסט. ואני רואה שה-bio שלה השתנה. רוב האנשים לא משנים אף פעם את שורת הביו שלהם בפייסבוק. דנה רון שינתה אותו פעמיים בתוך דקה. כשאתה עובד בתחום הזה, אתה יודע איך מתנהג בן אדם נורמלי ברשת, ומה לא נורמלי. אז כבר הבנתי שזה פייק. הבנתי את זה מהתמונה. מהשינוי של הביו. מהפעילות. התחלתי באובססיביות לצלם מסכים".

"רוב האנשים לא משנים אף פעם את שורת הביו שלהם בפייסבוק. דנה רון שינתה אותו פעמיים בתוך דקה. כשאתה עובד בתחום הזה, אתה יודע איך מתנהג בן אדם נורמלי ברשת, ומה לא נורמלי. אז כבר הבנתי שזה פייק"

ממש במקרה, דורפמן זיהה את הפוסט המקורי שעליו העלתה "דנה רון" את התגובה שלה, הכוללת איום על חייו של נתניהו. זה היה משידור של אור-לי ברלב מהסינמטק בתל אביב, בלילה שהסתיים בקטטה אלימה שהוגדרה מאוחר יותר על ידי ראש הממשלה כ"קטטה בין אוהדי קבוצות כדורגל". דורפמן צפה בלילה בשידור של ברלב וזיהה את הסיטואציה, ואת פרצופו של גונן בן-יצחק שתחתיו הופיעה לכאורה התגובה.

"צלצלתי לגונן כדי לוודא איתו פרטים. אמרתי לו 'תקשיב, התמונה שלך עלתה בפוסט של ביבי על מישהי שקוראת לרצוח אותו'. הוא אמר לי 'מה זאת אומרת?'. הוא בכלל לא ידע מזה. הוא הלך והסתכל. באותו שלב כבר עבדתי על זה. זה התחיל לגמרי מתוך עצבים. להסתכל על משהו שאני יודע בוודאות שהוא שקר ואחרים מתייחסים אליו כאל אמת.

עו"ד גונן בן יצחק (צילום: יח"צ)

"שמע – אני לא טיפוס שמהמר. אני לא אחד שייכנס לקזינו. אני בן אדם זהיר שלא אוהב לקחת סיכונים. אבל על החשבון הזה – הייתי שם כסף שזה פייק. ולכן אני אגיד לך משהו נחרץ, שאני אומר אותו כאיש מקצוע: האנשים של ביבי הם אנשי מקצוע מעולים בדיגיטל. אני מניח שיש להם הבנה מקצועית בתחום לפחות כמו שלי, כנראה יותר. כשהם מעלים תגובה רשמית של ראש הממשלה על האיום של דנה רון, הם היו חייבים לדעת כמוני שמדובר בחשבון פייק. לא יכול להיות אחרת.

"כל מי שעובד בניהול דפי מדיה חברתית יודע שיש לו אחריות מול הלקוח לבדוק דברים שאתה מעלה בשמו. ומה שנכון ללקוחות מסחריים קטנים, בוודאי נכון למי שמעלה בשמו של ראש ממשלת ישראל פוסטים. זה פאקינג המדיה של ראש ממשלת ישראל. אתה חייב לבדוק מה אתה מעלה, ובמקרה של דנה רון, כל אחד – גם מי שהוא לא איש מקצוע – היה יכול לראות אפילו במבט שטחי, שמדובר בפייק.

"מבחינתי, גם אם אנחנו נעצרים רק בטענה הזאת, זה חוסר אחריות ואובדן גבולות להעלות פוסט שמתייחס ככה לאיום שברור לעין שהוא פייק. או שאתה לא במקצוע הנכון. וברור לי שהם אנשי מקצוע שיודעים מה הם עושים".

גם אם זה פייק – והמשטרה טוענת שזה לא פייק ומגבה בכך את הטענה של ראש הממשלה – אנחנו לא יכולים לדעת באיזה פייק מדובר. הרי יש תמיד אופציה שמדובר במישהו משועמם או מטורלל שיושב לבד בבית ובונה לעצמו חשבון פיקטיבי, כדי להגיד דברים שהוא לא היה מעז להגיד בשמו ותחת תמונתו.
"נכון. ולכן אני מרגיש כבר הרבה זמן שאנחנו חיים בדיסטופיה. אנחנו לא יכולים לדעת מה אמיתי ומה לא. ויש אנשים שזה משרת אותם. כמו כולם – הדמות שלי ברשתות החברתיות היא דמות מסוימת שאני בוחר להציג שם. אני, למשל, אוהב להציג את הדעות שלי והעמדות שלי ופחות לחשוף את החיים. יש אנשים אחרים בעולם הווירטואלי שהגישה שלהם אחרת.

"אבל העולם הזה, הווירטואלי, בשביל כולנו, הוא המשך של החיים. אנחנו חיים גם שם. ובעולם הזה מופעלת אנרגיה גדולה להפוך אותו למשהו אחר. ברמה כזאת שמופעלות שם דמויות שאנשים מתחברים איתן, מדברים איתן, מנהלים איתן סוג של יחסים, בלי לדעת שמה שעומד מאחוריהם זה משהו אחר לגמרי ממה שהם רואים. הם חושבים שהם 'חברים' שלהם, בלי לדעת שמי שמפעיל אותם עושה את זה מסיבה אחרת לגמרי".

זה היה תמיד. מתחזים ושקרנים היו תמיד, גם בעולם האמיתי. מהבחינה הזו אין שום דבר חדש. ותמיד מומלץ להיזהר.
"נכון. רק שהיום זה בהיקפים עצומים".

דורפמן אמנם זיהה שצילום המסך ובו האיום של "דנה רון" נלקח – לכאורה, הוא מבקש להדגיש – מתוך שידור הפייסבוק-לייב של אור-לי ברלב שבו היא ראיינה את עו"ד גונן בן-יצחק, אבל אפילו את הפרט הזה כבר אי אפשר יותר להוכיח. "אני אומר 'לכאורה' כי אני לא מכיר מישהו שנתקל בתגובה הזו במציאות", אומר דורפמן ומוסיף: "אבל זה לא אומר כלום, כמובן".

הרי אפשר לגלול אחורה את השידור של אור-לי ברלב ולאתר את התגובה המקורית.
"היו שם 7,000 תגובות לשידור. לא רציתי להתעסק עם זה באותו לילה, לנבור בין כל אלפי התגובות ולחפש את התגובה הזו. למרות שאולי הייתי צריך לעשות את זה. אבל אז עוד הייתי לבד. כשכבר היינו יותר אנשים והתיישבנו לעשות את זה – לעבור על כל התגובות, כדי לוודא אם התגובה אכן הייתה שם מלכתחילה – פייסבוק כבר הסירה את הפרופיל של דנה רון ולכן גם את כל התגובות שלה".

ברור שהערפל מגדיל את החשדנות. כל פרט מעורר חשד. למשל: למה הודעת השטנה נגד נתניהו הייתה מנוקדת? דורפמן מעלה בזהירות את הסברה, שאולי מי שכתב אותה השתמש בניקוד, כדי שהתגובה הזו לא תעלה בחיפושים רגילים. אבל זו כמובן רק השערה או חשד, שגם הם נשארים פתוחים.

בעקבות פרסום המקרה של "דנה רון" פנו אל דורפמן אנשים נוספים – שהוא לא מוכן לחשוף את שמם – שמסייעים לו להמשיך ולאתר פעילות חשודה ברשת.

ביום שישי האחרון הודיעה פייסבוק שהיא מסירה שלושה חשבונות נוספים שדורפמן והצוות האנונימי שלו חשפו, של חשבונות פייסבוק שהתחזו לחשבונות של פעילי שמאל והשוו בין נתניהו לאדולף היטלר. השבוע הם עומדים לפרסם גילויים חדשים שלהם, על חשבונות פיקטיביים נוספים שהם איתרו.

האם ישנו קמפיין להשחרת המחאה?
פוסטים של הסתה קשה נגד נתניהו מציפים את הרשת, כביכול בשם המחאה. בדיקות שלנו – צוות מתנדבים מקצועי לחשיפת זיופים – מצא חשד לזיוף פרופילים.
האם זהו תרגיל הונאה מסוג Black Flag להשפעה על הציבור הישראלי?
הפעם: נהוראי יוסף
בואו איתי לעוד שרשור בלשי
1/11 pic.twitter.com/zZCuvJa4Zn

— Yossi Dorfman (@Yossi_Dorfman) August 6, 2020

פייסבוק פעלה מאוד-מאוד מהר במקרה הזה. תוך שעות מהרגע שהעלית את הציוצים שלך.
"כן".

זה כי פייסבוק קשובה לטענות כלפיה בכל העולם ומנסה לתקן את דרכיה? 
"אולי".

יש גם אפשרות אחרת: שפייסבוק ממהרת להסיר את החשבונות כדי לעצור כל אפשרות של חקירה ארוכה בנושא.
"אולי".

הופתעת שרוב כלי התקשורת סיקרו את העניין, אבל לא התגייסו לבדוק מה בעצם קרה כאן?
"תקשורת המיינסטרים הפכה להיות חלק מהבעיה. מה קורה רוב הזמן? מעלים אייטמים. זה אמר ככה וזה אמר ככה, ועכשיו יש ויכוח, ויאללה, ממשיכים הלאה".

אייטמים מז'אנר "סערה ברשת".
"בדיוק. זה אמר וזה אמר. מה נכון? אנחנו לא יודעים. אין לנו איך לשפוט. ואנחנו ממילא חייבים לעבור לאייטם הבא. אני נטרף מזה. אתם עיתונאים. תעשו את העבודה שלכם".

כדי שלא נחטא בהכללות – יש עדיין לא מעט עיתונאים, שלא אזכיר אותם בשמם כדי לא לפגוע במי שאשכח, שעושים עבודה מקצועית.
"ברור. אבל לצידם יש כאן גם לא מעט עיתונאים שאני קורא להם 'שלח לי חומר ואני אעלה'. ואז המשטרה אומרת משהו, ומבחינתם זהו. זה נגמר. אפשר להמשיך הלאה".

קיבלת גם רוח גבית. לא היית לבד לגמרי.
"בטח. הבנתי בהדרגה כמה אני מביא חומר שלאחרים קשה יותר להביא. אני עוסק בזה הרבה שנים. זה תחום העיסוק שלי. יש לי חברה לייעוץ אסטרטגי לפעילות דיגיטל ברשת. אני מייעץ לארגונים ולמאבקים ציבוריים. אני לא אגיד עם מי אני עובד בלי לבקש את אישורם. זה לא מקצועי. אז ברור לי שמה שזורם לי בטבעיות, אחרים צריכים שאני אסביר להם.

"אבל מה שהפריע לי זה שאחרי שהסברתי, ואחרי שזה קיבל מיד אישור שכן, התגלה פה שקר, כשמגיעה המשטרה ואומרת 'דנה רון היא דמות שנמצאת באוסטרליה' אז כולם עוצרים. ואז הם שואלים אותי 'מה זה אומר?'. אני צריך להגיד לך מה זה אומר? זה כבר יותר מסובך. תחשוב לבד מה זה אומר. מה זה יכול להגיד? יש כל מיני אופציות.

"אז למה לעצור דווקא כאן? המשטרה סוגרת את זה, ראש הממשלה סוגר את זה ומודה למשטרה על הפעולה המהירה שלה תוך שעה מההודעה של המשטרה. אבל רגע, לא היה כאן איום ברצח על ראש ממשלת ישראל? איך אנחנו עוברים לסיפור הבא בלי לברר עד הסוף מי זו האישה שמאיימת ברצח על ראש הממשלה?"

הבעיה עם הסיפורים האלה שהם נשארים בסוף עמומים. בתחום האפור. ברור שיש בעיה, אבל אנחנו לא יכולים לדעת מי עומד מאחוריה.
"נכון. ולכן אני נזהר כשאני אומר כל דבר שקשור לדברים האלה, גם דברים שאני יכול להגן עליהם ולעמוד מאחוריהם. כי בסופו של דבר, אתה מתעסק כאן עם כוחות אדירים, שיודעים עליך הרבה".

אתה בחרדות מהכוחות האדירים האלה? אתה מרגיש את הנוכחות שלהם בחיים שלך?
"עצם זה שאני חי בתחושה הזאת, זה אומר שאנחנו כבר חיים את זה".

ואז מי שיקרא את השיחה בינינו יגיד: נו, טוב, עוד פרנואיד.
"ברור שיגידו. וברור שאני גם פרנואיד, במידה מסוימת. אבל זה בדיוק העניין. מצד שני, אני לא רוצה שייצא מהשיחה שלנו שאני רדוף. זה לא העניין המרכזי מבחינתי. אבל כשאני רץ קדימה אני גם כל הזמן צריך להזכיר לעצמי להסתכל לצדדים, ולהיזהר שלא יהיו בורות בדרך. ויהיו.

"פתאום אתה שם לב עם מי אתה מדבר, עם מי אתה מתכתב ברשת. יש פה כוחות חזקים מאוד. יש את השלטון. יש את מי שמתחת לשלטון, אלה שעושים עבור השלטון את העבודה. ויש את מי שעובדים עם השלטון, עושים איתו עסקים, ומרוויחים מזה.

"בשיתוף הפעולה בין כל הכוחות החזקים האלה, אנחנו – האזרחים – מגיעים אחרונים בסדר השיקולים. אנחנו המוצר. וגם אין טעם לצפות שהם יתחשבו בנו, ידאגו לנו. הם הרי לא צריכים אותי. אז אנחנו חייבים לדאוג לעצמנו".