גייל קרסון לוין לוקחת איתה את קוראיה הצעירים למחוזות הפנטזיה כבר עשרות שנים בעזרת הספרים הפופולריים שלה. כעת, הסופרת, שידועה בעיקר בזכות "אלה המכושפת", לוקחת אותם בספרה החדש למקום אמיתי, בתקופה אמיתית.

A Ceiling Made of Eggshells, "תקרה עשויה קליפות ביצים" בתרגום חופשי, מתרחש בתקופת האינקוויזיציה וגירוש ספרד, בסוף המאה ה-15. זהו ספרה ה-25 לילדים, והרומן ההיסטורי השני שלה לנוער. זהו ספר אישי במיוחד עבור לוין, והיא עמלה עליו במשך שנים. "לקח לי זמן רב להתמודד עם הנושא. חששתי שאני לא יודעת עליו מספיק", סיפרה לי בריאיון וידאו מביתה, צפונית לניו יורק.

לוין, 72, רצתה לכתוב משהו שיהיה קשור למורשת הספרדית של אביה, דויד קרסו, אבל לא היה לה הרבה חומר להישען עליו. כל מה שידעה הוא שאביה היגר כילד עם משפחתו לניו יורק מסלוניקי, שבשנת לידתו, 1912, הייתה נתונה לשלטון האימפריה העותמאנית, ומאוחר יותר סופחה ליוון. הקהילה היהודית בעיר, שמנתה כ-50,000 איש, נכחדה כמעט כולה בשואה.

האינקוויזיטור הראשי תומאס דה טורקמנדה (צילום: Public domain via Wikicommons)

בהמשך גילתה שמשפחתה היגרה לטורקיה מממלכת נאפולי, שם מצאו מקום מבטחים אחרי גירוש ספרד. הוריו של אביה מתו כשהיה צעיר מאוד, והוא הושם בבית היתומים היהודי של ניו יורק (ההשראה לרומן ההיסטורי הראשון של לוין לנוער, "דייב בלילה"). אביה, שגדל הרחק ממשפחתו, ובסביבה אשכנזית ברובה, איבד את הקשר למורשת הספרדית. הוא גם שינה את שמו ל"קרסון" האמריקאי יותר.

"אמי הגיעה ממשפחה אשכנזית, ושני הוריי לא הקפידו במיוחד על מסורות יהודיות – ובהחלט לא היה שום בישול מזרחי בבית שלנו", מציינת הסופרת. "העובדה שאבא שלי הגיע מרקע ספרדי הייתה פשוט אנקדוטה אקזוטית. ידעתי שאבותיו היו חלק מאיזה אירוע היסטורי אדיר ונוראי, אבל זהו זה".

"הכניעה של גרנדה" (מוחמד ה-12 נכנע לפרדיננד ואיזבלה), ציור של אורטיז (צילום: רשות הציבור/ Wikicommons)

בספרה החדש, יוצרת לוין אלטר-אגו של הגיבורה שלה, ילדה בשם פלומה (לומה) קורסיה, שמגיעה ממשפחה יהודית עשירה וחשובה באלקלה דה אנארס, הממוקמת מחוץ למדריד של ימינו. "אחד הרעיונות שליוו אותי כשכתבתי את הספר הוא שלומה היא אחת מאמהותיי, ילדה עם האומץ והנחישות והעמידות לשרוד את הזמנים המחרידים האלה. אני מאמינה שלכולנו, יהודים ולא, בעבר הרחוק ובימינו אנו, יש אמהות ואבות שההישרדות שלהם הייתה מוטלת בספק, אך הם נאבקו והצליחו לשרוד בניגוד לכל הסיכויים", כותבת לוין בסוף הרומן.

"אמי הגיעה ממשפחה אשכנזית, ושני הוריי לא הקפידו במיוחד על מסורות יהודיות – ובהחלט לא היה שום בישול מזרחי בבית שלנו. ידעתי שאבותיו של אבי היו חלק מאיזה אירוע היסטורי אדיר ונוראי, אבל זהו זה"

בדומה לרבות מהגיבורות של לוין, גם לומה היא דמות נשית חזקה. אחרי שסבתה ושלושה מאחיה מתים במגפה ב-1483, סבה, דון יוסף קורסיה (שאותו היא מכנה בלו, קיצור ל"אבואלו", סבא בספרדית), שם לב ליכולות המיוחדות שלה. ללומה יש כישרון מתמטי מרשים, היא מתעניינת בשירה ובטקסטים היהודיים שסבה קורא וכותב, היא אינטליגנטית וחדת אבחנה. לומה מזכירה לבלו את אשתו המנוחה, וכראש המשפחה הוא מחליט שנכדתו תהיה בת לווייתו והעוזרת האישית שלו.

גייל קרסון לוין (צילום: באדיבותה)

פירוש הדבר שלא רק שהיא זוכה לבלות זמן בקרבת בלו וללמוד איתו, כשהיא מעדיפה להיות בחוץ ולהשתובב עם אחיה הצעירים והאהובים, עם אחייניה ואחייניותיה, אלא גם שהיא נדרשת ללוות את בלו ובנו אשר (אביה של לומה) במסעות עסקים מחוץ למדינה. כמנהיגי הקהילה היהודית בספרד, בני משפחת קורסיה עובדים קשה כדי לממן את שלטון המלכה איזבלה הראשונה והמלך פרדיננד השני, ולהגן על היהודים מזוועות האינקוויזיציה.

לומה שאפה להינשא זמן קצר אחרי בת המצווה שלה, בגיל 12, כמו כל הילדות בקהילה שלה. אלא שאיש לא מצפה לזה ממנה, בגלל נאמנותה לסבה. בזכות השנים הארוכות לצד בלו, היא מפתחת אינטליגנציה פוליטית ותושייה.

לומה אפילו נפגשת עם פרדיננד, איזבלה, ובתם איזבלה, שידועה בשם אינפנטה – כולם מחבבים אותה ומנסים לשכנע אותה להתנצר. האינקוויזיטור הראשי תומאס דה טורקמנדה מופיע גם הוא ומצטייר כמאיים.

עלילת הספר מתכתבת עם צו גירוש ספרד, צו גרנדה, שנחתם ב-31 במרץ, 1492. בהתאם לצו, כל היהודים המאמינים נדרשים לעזוב את ספרד עד ה-31 ביולי בשנה שאחרי. כל מה שעשו היהודים למען ספרד ומנהיגיה לא הספיק כדי למנוע את גירושם, מחשש שהם עשויים להשפיע על היהודים שהמירו את דתם לחזור למנהגיהם היהודיים. "הייתי צריכה לבנות את הדרמה שתוביל אל הצו, אז בחלק הראשון של הספר התמקדתי בפיתוח האופי השונה של הדמויות במשפחתה של לומה, כמו גם המתחים ביניהן", מציינת לוין.

מבט לתוך כלא בתקופת האינקוויזיציה, כשכומר מפקח על הלבלר שלו בעוד שגברים ונשים נתלים, מעונים ונשרפים. חריטה (צילום: Wellcome Library, London. Creative Commons licence CC BY 4.0 via Wikicommons)

לכתיבת הספר קדמו שנים ארוכות של מחקר אינטנסיבי. לוין חקרה לא רק את יהודי ספרד, אלא גם את חיי היום יום בספרד של התקופה. "גירדתי מידע מכל מקום", אומרת לוין. למרות הקושי, היא שמחה במיוחד שקראה את "גירוש ספרד" מאת ההיסטוריון הישראלי חיים ביינארט, שנמנה על גדולי החוקרים של יהדות ספרד. "זה ספר קלסי ועב כרך", היא אומרת על 600 עמודיו. "הוא מלא בפרטים על מקרים שהגיעו בפני המלכה, רישומים פיננסיים. זה נראה די יבשושי, אבל באמצעות החומרים פה נחשפת הטרגדיה של הגירוש וכל מה שקשור אליה".

ספרה החדש הוא אולי רומן נעורים עם משפטים קצרים, אבל הוא מצליח להיות מתוחכם – לא רק באמצעות אוצר המילים שלו ("אני לא מאמינה שצריך להוריד את הרמה בשביל ילדים", אומרת לי הסופרת). באמצעות הזמן והמקום ההיסטוריים, הספר עוסק בנושאים מאתגרים, כמו מוות ופציעה במלחמה, עינויים, מחלות, חטיפות ועבדות. יש גם סחטנות רגשית ובגידה, וכפייה דתית.

עטיפת הספר של גייל קרסון לוין (צילום: HarperCollins)

"זאת ההיסטוריה. אני לא מכירה דרך אחרת לספר אותה. אם להיזכר בחוויה האישית שלי כקוראת צעירה, ולדעת ששום דבר לא מרתיע אותי, אני חושבת שהספר פחות יטריד ילדים מאשר מבוגרים", אומרת לוין.

לוין אומרת עוד כי היא מאמינה שתפקידה של הסופרת הוא לגרום לדמות שלה לסבול, אבל מודה שלומה סובלת יותר מרוב האנשים, "אבל היא מרימה את ראשה וחיה את החיים שניתנו לה. אנחנו צריכים לזכור שהיא לא ילדה מהמאה ה-21".

לוין שקעה בהיסטוריית ימי הביניים של אבותיה, ואומרת שזה גרם לה להרגיש יותר יהודייה. יצירת לומה ועולמה הובילה אותה לקרוא יותר על היסטוריה יהודית, ולנסות לבשל כמה מתכונים ספרדיים שאליהם היא מתייחסת בספרה.

באמצעות הזמן והמקום, הספר עוסק בנושאים כמו מוות ופציעה במלחמה, עינויים, מחלות, חטיפות ועבדות. יש גם סחטנות רגשית ובגידה, וכפייה דתית. "זאת ההיסטוריה, איני מכירה דרך אחרת לספר אותה", אומרת לוין

לוין כבר עובדת על ספר הנוער הבא שלה. היא אומרת שהכתיבה עוזרת לה להתחבר לקוראת הרעבתנית שהייתה כילדה. על אף שזכתה לקהל עצום לספריה במהלך השנים, היא טוענת שהיא קודם כל כותבת לעצמה.

דויד קרסו (מלפנים) ואחיו. התמונה צולמה ב-1915-1916 בסלוניקי או זמן קצר אחרי הגעתם לניו יורק (צילום: באדיבותה)