ישראל ואיחוד האמירויות הידקו בצורה משמעותית את יחסיהם בשנים האחרונות בשורה רחבה של נושאים (טכנולוגיים, בטחוניים וכדומה). התגברות האיום האיראני המשותף והחשש מנסיגה אמריקנית מהמזרח התיכון, שתשאיר את שתי המדינות להתמודד לבד עם אותו איום מטהראן, היו קטליזטור משמעותי להידוק היחסים והוצאתם לאור.

יחד עם זאת, יחסים אלו לא עברו "לשלב הגלוי". האיום המשותף מצד איראן היה אמנם הזרז ליחסים אבל מנגד התבססות על אותו איום לא הובילה ליציאה לאור של אותם יחסים חשאיים. זאת ועוד, איום הסיפוח מצד ישראל אף איים על מרקם היחסים שנוצר בין המדינות ואיים לפגוע בהם, למגינת ליבן של המדינות אשר ביקשו לשמר ואף לקדם את יחסיהם הבילטרליים.

התגברות האיום האיראני המשותף והחשש מנסיגה אמריקנית מהמזרח התיכון, שתשאיר את שתי המדינות להתמודד לבד עם אותו איום מטהראן, היו קטליזטור משמעותי להידוק ההסכם, אך לא ליציאתו אור

פריצת הדרך שהובילה להצהרה בדבר נרמול היחסים היתה נכונותה של ישראל "לרדת מעץ" הסיפוח, ובתמורה היא מקבלת נכונות מצד האמירויות להתחיל במסלול מדיני, אשר בסופו הסכם מדיני בין המדינות הכולל התקדמות משמעותית בשורה רחבה של נושאים בילטרליים.

כך, כל אחד מהצדדים מקבל הישג משמעותי. ישראל מקבלת נכונות של מדינה ערבית לקדם באופן גלוי את מערכת היחסים לקראת נורמליזציה מלאה תוך שהיא מוותרת לזמן הנראה לעין על סוגיית הסיפוח (ללא ויתורים נוספים לפלסטינים), ומנגד איחוד האמירויות מצליחה "לעקוף" את המכשול הפלסטיני בדרך להידוק היחסים עם מדינה שמסייעת לה בפן האסטרטגי, תוך שהיא מציגה את אותו ויתור ישראל כהישג משמעותי לפלסטינים.

הלכה למעשה ההסכם ההיסטורי עם מדינות איחוד האמירויות הערביות מקבע עובדה מאוד חשובה – האיום האיראני על מדינות המפרץ הוא לא בסיס מספק להידוק יחסי ישראל עם אותם מדינות סוניות מתונות (בפן הגלוי), ומנגד לא צריך הסכם שלום כולל עם הפלסטינים כדי להגיע לנרמול והוצאה לאור של אותם יחסים.

ועדיין חשוב לזכור – עצם נרמול היחסים לא אומר שאיחוד האמירויות "תרוץ" לנורמליזציה מלאה עם ישראל. התגובות של בכיריה לאחר ההכרזה על ההסכם אשר ממתנות מאוד את האירוע ("הסכמנו להתחיל בתהליך, לא תפתח שגרירות בירושלים"), מעידות כי מי שחושב שבעתיד ניתן יהיה לנתק את הסוגיה הפלסטינית מהתקדמות היחסים טועה.

ג'ארד קושנר במילותיו :
1. מדינה פלסטינית כולל מפה.
2. מסגד אל אקצא יפתח לביקור מוסלמים מכל העולם.
3. הפסקת המאמצים לסיפוח. pic.twitter.com/pXvnPuaz8P

— ???????? ???????????????????????? ???? (@iloveisraell) August 16, 2020

בסופו של יום נכונות אבו-דאבי להתקדם בתהליך עם ישראל תהיה תלויה בנכונות ישראל להגיש ויתורים בהיבט הפלסטיני. רצוי לזכור כי מדובר בתהליך הפיך ואבו-דאבי לא תהסס לזוז אחורה במקרה בו ישראל תוביל פעולות חד צדדיות בתחום הפלסטיני.

בכל הנוגע לממשל האמריקני – ברור כי ראשיו, בדגש על הנשיא טראמפ וצוותו, ינסו לנצל את ההישג הדיפלומטי לחיזוק מעמדם מבית (על רקע הבחירות המתקרבות בארה"ב), ואף למשוך מדינות נוספות מהאיזור שיחברו גם הם לתהליך זה. כל זאת תוך שהם מדגישים את הויתורים הגדולים שהגישה ישראל בתחום הפלסטיני.

במקביל, סביר כי הממשל ינסה ליצור ערוצי קשר עם הרשות הפלסטינית תוך שהוא מניח שההתפתחויות הללו מגבירות את הלחץ בראמאללה, באופן שאפשר כי יוביל למחשבה מחודשת באשר לקשר שבין הממשל לבין אבו-מאזן וצוותו. כך או כך, בראי הבית הלבן עסקה זו מוכיחה את "צדקת דרכם" באשר למהלכים שהם נקטו במטרה לקרב בין ישראל לעולם הערבי.

פריצת הדרך שהובילה להצהרה בדבר נרמול היחסים היתה נכונותה של ישראל "לרדת מעץ" הסיפוח, ובתמורה היא מקבלת נכונות מצד האמירויות להתחיל במסלול מדיני, אשר בסופו הסכם מדיני בין המדינות

שתי השלכות מרכזיות שיכולות להיות להסכם זה:

1. מדינות נוספות באיזור יהיו מוכנות לעלות על עגלת נרמול היחסים עם ישראל.
2. לאור היחסים הקרובים התרבותיים והמדיניים שבין מאע"מ (מדינות איחוד האמירויות הערביות) ומצרים, הנכונות של מאע"מ להתקדם לעבר נרמול היחסים עם ישראל עשויים להשפיע לטובה על מערכת יחסיה של ישראל עם מצרים.

ראיון בידיעות אחרונות עם יוסף אל עוטייבה, שגריר איחוד האמירויות בארה"ב

בשורה התחתונה, ישראל מקבלת את העקרון שכדי לקדם את יחסיה עם מדינות ערב עליה להציג התקדמות כלשהי מול הפלסטינים. ככל שישראל תקדם את המו"מ עם הפלסטינים כך היא תתקרב משמעותית לעבר נרמול מלא של יחסיה עם איחוד האמירויות ועם מדינות ערב נוספות.

דני (דניס) סיטרינוביץ, שירת כ-25 שנים באגף המודיעין במגוון תפקידי פיקוד ביחידות האיסוף והמחקר של אמ"ן וכיום עמית מחקר במכון למחקרי בטחון לאומי (INSS).