נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שפורסמו לרגל ט"ו באב מדברים בעד עצמם – הם מצביעים על כך שהציבור היהודי בישראל מפנה את גבו לנישואים ברבנות, שהיא הדרך היחידה בה יכולים יהודים להינשא כחוק בישראל.

39,111 זוגות יהודים נישאו ברבנות בשנת 2015, 38,295 בשנת 2016, 35,810 בשנת 2017, 34,473 בשנת 2018! ירידה של 12% נטו בין השנים 2015-2018. הציבור מצביע ברגליו, והירידה במספרים מוחלטים משקפת התרחקות גדולה עוד יותר מן הרבנות האורתודוכסית, שכן בשנים אלה גדלה האוכלוסייה היהודית בישראל.

הציבור מצביע ברגליו, והירידה במספרים מוחלטים במספר הזוגות הנישאים ברבנות משקפת התרחקות גדולה עוד יותר מן הרבנות האורתודוכסית, שכן בשנים אלה גדלה האוכלוסייה היהודית בישראל

מאידך גיסא, מצביעים נתוני הלמ"ס על עליה של 300% במספר הזוגות היהודים הבוחרים לחיות בזוגיות ללא נישואין ("זוגרות") מאז שנת 2000, וקצב הגידול בזוגות הבוחרים באפשרות זו של ניהול משק בית משותף כידועים בציבור על פני נישואין מהיר ועקבי במיוחד מאז שנת 2016.

ניתן לראות מגמות ברורות אלה בגרף להלן, על בסיס עיבוד הנתונים שעשתה חדו"ש בהסתמך על פרסומי הלמ"ס באשר לגודל האוכלוסייה היהודית, מספר הזוגות הנישאים בישראל, והתפתחות היקף תופעת הזוגרות.

גרף על בסיס עיבוד הנתונים שעשתה חדו"ש בהסתמך על פרסומי הלמ"ס באשר לגודל האוכלוסייה היהודית, מספר הזוגות הנישאים בישראל, והתפתחות היקף תופעת הזוגרות

נתוני הלמ"ס מלמדים על מציאות אירונית, לפיה הרבנות הפכה להיות גורם לצמצום הנישואין וחתירה תחת מוסד המשפחה בציבור היהודי. סקרי חדו"ש השיטתיים במהלך השנים מצביעים על כך שכמחצית הציבור לא מעוניין להתחתן דרך הרבנות. אך הפוליטיקאים הישראלים, בניגוד לרצון הציבור, מונעים אפשרויות נישואים אלטרנטיביים בישראל ומפקירים את המונופול על נישואי יהודים בישראל בידי הרבנות הראשית.

למרות שרוב היהודים היו מעדיפים להינשא בנישואים אזרחיים או דתיים לא-אורתודוכסים, רבים מוצאים עצמם במעמד של ידועים בציבור ומוותרים על נישואים כליל. כך עושים זוגות רבים מסיבות מצפוניות, סירוב להיכנע לכפייה הדתית, רצון בנישואים שוויוניים שהרבנות מסרבת לאפשרם ועוד. אליהם צריך להוסיף כמובן גם את האלפים הרבים שכלל אינם יכולים להינשא בישראל כיון שכפיית ההלכה האורתודוכסית על כלל הציבור היהודי משמעותה איסור על נישואי כהן וגרושה, גרים שהרבנות אינה מכירה בהם (לרבות מי שהתגייר בגיור אורתודוכסי ליברלי), זוגות חד-מיניים, עולי בריה"מ שאינם יהודים על פי ההלכה או שלא הצליחו לשכנע את הרבנות ביהדותם, ושאר הקטגוריות של הרבנות באשר לפסולי ומנועי חיתון.

נתוני הלמ"ס מלמדים על מציאות אירונית, לפיה הרבנות הפכה לגורם לצמצום הנישואין וחתירה תחת מוסד המשפחה בציבור היהודי. סקרי חדו"ש במהלך השנים מעלים כי כמחצית מהציבור לא מעוניינים להתחתן דרך הרבנות

את הנתונים של הלמ"ס יש לראות גם על רקע ממצאים עקביים בסקרי חדו"ש בשנים האחרונות לפיהם רוב גדול (כ-2/3 מהציבור היהודי) תומך בהנהגת חופש בחירה בנישואין בישראל, והכרה שווה של המדינה בנישואין אזרחיים ודתיים של כל הזרמים, כי מחצית מהציבור היהודי היו מעדיפים להינשא מחוץ לרבנות אם הייתה ניתנה להם האפשרות לבחור, וכי רק כ-7% היו מעדיפים חיים משותפים ללא נישואין אם הייתה להם אפשרות לבחור בנישואין אלטרנטיביים לרבנות.

לבחינת היקף ההתרחקות  מהרבנות של הציבור היהודי בישראל יש להוסיף כמובן גם את אלפי הזוגות הנישאים מדי שנה בנישואים אזרחיים בחו"ל, בין כבחירה מצפונית ובין משום שאין להם אפשרות נישואים חוקית בישראל בשל המונופול של הרבנות והאיסורים שהיא כופה. אין נתונים מדויקים של היקף הנישואים בחו"ל, וברור שמספרם גדול מזה המדווח למרשם האוכלוסין. על פי נתוני הלמ"ס, בשנת 2018 דווחו למרשם האוכלוסין כ-7000 זוגות שנישאו בחו"ל, אשר בחלקם שני בני הזוג יהודים ובחלקם – אחד מבני הזוג.

מציאות זו עומדת בסתירה ברורה לטפיחה העצמית על השכם והיוהרה הריקה של הרבנות הראשית, המתעקשת על השארת המונופול על חייהם וכבודם של היהודים בישראל המבקשים להינשא, ואינה מוכנה לתת לעובדות לבלבל אותה. כך למשל התבטא החודש הרב משה דגן, המנכ"ל היוצא של הרבנות הראשית:

"…לצערי ישנם גורמים שונים שמנסים לפגוע במעמד הרבנות ולחתור תחתיה, כשהם מקבלים גיבוי תקשורתי חסר פרופורציות… לשמחתי, למרות הרעש הרב שאותם גורמים עושים, הציבור מצביע ברגלים. 98% מהציבור מתחתן ברבנות ולא בכל מיני הליכים אחרים …אלו הן העובדות, כל השאר זה ספינים וכותרות חלולות. עם ישראל הוא עם חכם והוא רוצה יהדות אמתית, שורשית, בדרך שקבלנו מאבותינו (הדרך 6.8.20)".

אכן, הציבור הישראלי מצביע ברגלים, אלא כפי שהנתונים מוכיחים –  הוא בורח מן הרבנות ורוצה חופש דת ומצפון ברוח מגילת העצמאות.

מציאות זו עומדת בסתירה ברורה לטפיחה העצמית על השכם והיוהרה הריקה של הרבנות הראשית, המתעקשת על השארת המונופול על חייהם וכבודם של היהודים בישראל המבקשים להינשא

הרבנות ושותפיה במפלגות החרדיות והדתיות סוחטים, בתמורה למכירת קולותיהן למפלגות האזרחיות, הסכמה למניעת חופש נישואים בישראל (וטובות הנאה רבות אחרות דוגמת מיליארדי שקלים מקופת המדינה למימון מוסדות הדת, השתמטות של עשרות אלפי אברכי הישיבות משירות צבאי ואזרחי, חבלה בכלכלת ישראל על ידי השלמה עם הסירוב ללמד לימודי ליבה בחינוך החרדי לבנים ועוד).

כל אלה אינם מבטאים נאמנות לציבור הכללי ואף לא לציבור בוחריהן של המפלגות האזרחיות, אלא בגידה בהם ובאינטרסים החיוניים של מדינת ישראל כמו גם בשותפותה עם יהדות התפוצות. הדרך בה פועלים בימים אלה של משבר הקורונה ח"כ הרב גפני, יו"ר ועדת הכספים, וח"כ הרב יעקב אשר, יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט – היא התניית אישור התקציבים לצרכי המדינה ואת תקנות הקורונה, בקבלת דרישותיהם בעניין מימון הישיבות והגדלת מספר המתפללים בבתי הכנסת.

נתוני הנישואים בציבור היהודי בישראל חשובים לגופם, ויש בהם כדי להעביר מסר ברור וחד משמעי לפוליטיקאים: אם אתם באמת מתכוונים לייצג את הציבור – חוקקו חופש בחירה בנישואין עכשיו!

המדובר הוא בזכות למשפחה והזכות לנישואים, שהן מזכויות האזרח הבסיסיות ביותר. שלילתן מציבה את ישראל בבדידות לא מזהירה כדמוקרטיה המערבית היחידה בעולם אשר שוללת מרבים מאזרחיה את הזכות להנשא. אך הם חשובים גם כמשל ודוגמא לכך שהציבור מואס בכפיה הדתית, מתנגד למדיניות הממשלה בנושאי דת ומדינה, וחפץ במימוש מלא של הבטחת מגילת העצמאות לחופש דת ומצפון ולשוויון ללא הבדל דת.

אורי רגב הוא רב (רפורמי) ועורך דין, העומד בראש עמותת חדו"ש - לחופש דת ושוויון. הוא פעיל בזירה הציבורית, המשפטית והבינלאומית לחיזוק זהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ולמימוש מלא של הבטחת מגילת העצמאות לחופש דת ומצפון ולשוויון זכויות וחובות ללא הבדל דת