חלקת הקבר הכי מיוחדת בבית הקברות הפרוטסטנטי של ירושלים שייכת לסר פלינדרס פיטרי, ארכאולוג בריטי ידוע שהציע את הרעיון – שהיה קיצוני בזמנו – לפיו ניתן לתארך שכבות ארכאולוגיות על בסיס שברי חרס וחפצי קדרות.
מה שהופך את הקבר שלו לכה מיוחד הוא המצבה, אשר מפוצלת לשני חלקים. כמעט ולא ניתן לראות על החלק הגדול יותר של המצבה את השם של פלינדרס, שנולד ב-1853 ומת ב-1942. מצבת אבן קטנה בצמוד מסמלת ככל הנראה את ראשו: פטרי האמין כי יש התאמה בין האינטליגנציה של האדם לגודל של הגולגולת שלו, ולכן הוריש את הראש שלו לקולג' המנתחים המלכותי של לונדון.
זה עניין מוזר לכשעצמו. אבל יש סוף יוצא דופן לסיפור הזה. משום שפיטרי מת בשיא של מלחמת העולם השנייה, היה עיכוב בהעברה של הראש שלו. לאחר שאוחסן בצנצנת במה שהיה בזמנו בית הספר האמריקאי לחקר המזרח בירושלים (היום המכון ע"ש אולברייט למחקר ארכאולוגי), הראש נשלח לאחר מכן ללונדון. שם, התווית נפלה והראש נותר לא מזוהה במשך עשרות שנים. רק ב-1989 הארכאולוג שמעון גיבסון זיהה את הגולגולות בתור ראשו של פלינדרס פיטרי.
חלק מכם אולי יחשוב שביקור בבתי קברות הוא תחביב נוראי. אבל האמנם? ההיסטוריה המודרנית של ישראל נכתבה על ידי רבות מהדמויות הקבורות באותם בתי קברות. כמו בית הקברות הפרוטסטנטי בהר ציון, מקום מנוחתן האחרונה של חלק מהדמויות הנוצריות הבולטות ביותר בישראל במאה ה-19 וה-20. קברים נוספים שייכים לשוטרים בריטיים, חיילים ומנהל רשות הדואר הבריטית.
בית הקברות ממוקם בשטח המכון האמריקאי לחקר ארץ הצבי, על שטח שקנה הכומר סמואל גובאט ב-1848. גובאט, הבישוף הפרוטסטנטי של ירושלים דאז, פיצל לאחר מכן את השטח לשניים. החלק הגדול יותר הפך לבית הספר בישוף גובאט, הנבנה על גבי שרידים בני 2,000 שנה מתקופת החשמונאים. בית הספר פעל מ-1853 עד למלחמת העצמאות ב-1948.
לאחר המלחמה, הר ציון היה ממוקם בשטח ישראלי והעיר העתיקה – בסמוך להר – בשטח ירדני. עד מלחמת ששת הימים, הבניינים והשטח היו בשליטת צה"ל.
במהלך אותן 19 שנים, עבר רכבל ממתחם גובאט ולרוחב גיא בן הינום עד לשכונת ימין משה, אשר העביר אספקה אל ומהר ציון. עדיין ניתן לראות על הקרקע את הגלגלים שהיו בשימוש להעלאת הרכבל בלילה, ולהורדתו אל העמק במהלך היום.
הגלימה, הספרים וחלק מהחפצים האישיים של גובאט, אשר נשלחו לאחרונה לירושלים, מוצגים בתוך בית הספר. המצבה שלו – המפורטת ביותר בכל בית הקברות – כוללת לא רק כיתוב מפורט, אלא גם את הדיוקן שלו.
ג'י. דאגלס יאנג נולד ב-1910 למשפחה דתית, ובשלב מוקדם הפך להיות אחד מהתומכים הנלהבים ביותר של ישראל. הוא היה נחוש בניסיונות שלו להילחם באנטישמיות, וקיווה לפתח יחסים טובים בין היהודים והנוצרים בישראל ובכל העולם. לשם כך, ב-1976 הוא ואשתו ג'ורג'ינה הקימו את ארגון גשרים למען השלום. השניים נקברו אחד ליד השנייה בבית הקברות הפרוטסטנטי; המצבות מעל קבריהם עשויות אבן בת 2,000 שנים, מהתקופה ההרודיאנית.
ב-1957, הקים יאנג את המכון ללימודי ארץ הצבי על מנת לתת לסטודנטים את ההזדמנות לחוויית לימודים בהיסטוריה תנ"כית, גאוגרפיה היסטורית, ארכאולוגיה, השפה העברית ודת. המכון, שהיה ממוקם במקור ברחוב הנביאים, עבר למתחם גובאט לאחר שהצבא הישראלי פינה אותו ב-1967.
צ'ארלס וורן היה סגן משנה בחיל ההנדסה המלכותי ב-1867 כשהקרן לחקירת פלשתינה שלחה אותו לארץ לביצוע חפירות. ליוו אותו שלושה חיילים, גם הם מהחיל. אחד מהם, ג'יימס דנקן, נדבק במלריה לאחר פחות משנה ומת. הוא נקבר בבית הקברות הפרוטסטנטי, ועל המצבה שלו חבריו הניחו עמוד אבן שהתגלה בחפירות ומתוארך לתקופת בית שני (516 לפני הספירה עד 70 לספירה).
עוד קבור שם גם האדריכל פול פאלמר, שעיצב את הבית הנהדר בעל שתי הקומות עבור ראש הקהילה הפרוטסטנטית הגרמנית (היום ביה"ס אורט). הסיבה המרכזית לכך שהוא מוכר, לעומת זאת, הוא העתק מפורט של הפסיפס מהמאה ה-6, מפת מידבא. הפסיפס, שהתגלה ב-1884 במהלך שיפוצים בכנסייה במידבא, ירדן, כיסה את רצפת הכנסייה הביזנטית והוא המפה העתיקה היחידה ששרדה של ארץ הקודש. הפסיפס המרשים הורכב מיותר מ-2 מיליון חלקים.
בשנים האחרונות של המנדט הבריטי בפלשתינה, מרכז העצבים המנהלי והצבאי שלו שכן במלון המלך דוד בירושלים. כשפצצה הופעלה במלון על ידי אנשי האצ"ל ב-1946, יותר מ-90 איש נהרגו בפיגוע. בהם היה השוטר בן ה-20 רונלד ארתור וודוורד, שמצא מנוחה אחרונה בבית הקברות הפרוטסטנטי בהר ציון.
על מצבה צנועה אחרת חקוק השם ג'יימס סטרקי, הארכאולוג הראשון שחפר בעיר לכיש. הייתה לו הזכות לחשוף את מכתבי לכיש – אגרות חרס שנכתבו במהלך המצור הבבלי על העיר ב-596 לפני הספירה. סטרקי נרצח ע"י מתנקשים ערבים ב-1936, בזמן שהיה בדרך לטקס הפתיחה של מוזיאון רוקפלר בירושלים.
צלב גדול מתנוסס מעל למצבה של יליד גרמניה יוהאן לודוויג שנלר, מיסיונר אדוק שהגיע לפלשתינה כדי לשרת את האוכלוסייה המקומית. ב-1855 הוא קנה חלקת קרקע מחוץ לעיר העתיקה, וב-1860 בנה שם בית עבור משפחתו.
זמן קצר לאחר מכן, כשאלפי נוצרים נטבחו בסוריה, שנלר מיהר צפונה והחזיר תשעה יתומים. האוכלוסייה של מה שהיה מכונה "בית היתומים הסורי" גדלה פי 4 שנה אחר כך, כך שבניינים נוספים הוספו, וסביב המתחם הוקמה חומה גבוהה.
כל סוגי הפעילויות נערכו בתוך מתחם, שכלל מטבח, בית ספר, מרפאה, סדנאות, מאפיה, בית דפוס ומכבסה. שנלר היה נחוש שהילדים יהפכו לבוגרים פרודוקטיביים: כמעט כולם נשארו עד שהגיעו לגיל 18 – ואז עזבו עם מקצוע ביד.
אך מכל האדריכלים, המיסיונרים והארכאולוגים של המאה ה-19 ותחילת ה-20 הקבורים שם, היה זה קונרד שיק שהיה בעל ההשפעה הגדולה ביותר על ירושלים. קונרד, שהוכשר כמיסיונר וכבעל מלאכה, התפרנס בתחילה כמתקן שעוני קוקייה.
בתור אדריכל שלימד את עצמו את המקצוע, שיק עיצב חלק מהבניינים ההיסטוריים ביותר בעיר, בהם בית החולים למצורעים ע"ש הנסן, הכנסייה האנגליקנית סנט פול, את אחד מהאגפים ששימשו את בית החולים ביקור חולים, ואת הבית שלו, בית תבור הייחודי. הוא גם תכנן את מאה שערים, אחת מהשכונות היהודיות המוקדמות ביותר מחוץ לחומת העיר העתיקה.
על אף שמעולם לא למד ארכאולוגיה, הוא לקח חלק בכמה חפירות חשובות ביותר ופרסם את ממצאיהן. ועל אף שלא-מוסלמים לא הורשו באופן כללי לעלות להר הבית, שיק קיבל אישור מיוחד. כתוצאה מכך הוא הצליח לבנות דגמים של ההר, המוצגים כיום בבית הספר שמידט לבנות ובמרכז המורשת של כנסיית המשיח.
מבקרים המגיעים עד לקצה הרחוק של בית הקברות, או מעט לצידו, מגלים כי מתחם גובאט נבנה על אוצר ארכאולוגי. אכן, במהלך בניית הבניינים המקוריים, נחשף חלק מחומת ירושלים המתוארכת לתקופת הבית השני. חפירות שנעשו יחסית לאחרונה גילו מקווה וקבר מאותה תקופה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו