רכבת ההרים הנקראת יחסי ישראל-לבנון ידעה פעילות יתר בשבוע שעבר. ביום שלישי היה זה ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שהציג בנאומו באו"ם את המתקנים הסודיים של חיזבאללה בביירות. בחמישי כבר התפרסמה ידיעה על כך שישראל ולבנון יחדשו את השיחות הישירות ביניהן, על סימון קו הגבול במים הכלכליים.
לכאורה, שני האירועים האלה סותרים זה את זה. מצד אחד ישראל תוקפת (דיפלומטית), ומצד שני היא מתכוונת לחדש את השיחות. אלא שמבט מעמיק יותר בשני האירועים האלה מייצר קו אחד רציף והגיוני: ישראל פונה לציבור הלבנוני מעל ראשו של חיזבאללה, ולארגון השיעי לא נותר אלא להגיב למהלך.
"דוח המודיעין להמונים", שהציג ראש הממשלה ביום שלישי לעולם, הוכן על ידי אגף המודיעין של צה"ל, שנוסף על איסוף שיטתי של ידיעות, אחראי גם על תחום הלוחמה הפסיכולוגית-תודעתית (ל"פ בלשון הצבאית). בישראל עוקבים כל העת בעניין רב אחר הלוך הרוח בלבנון, בעיקר לאחר הפיצוץ בנמל ביירות, שהעמיק את השבר הפנים-לבנוני עוד יותר, והעמיד את חיזבאללה במרכז המחלוקת.
מבחינת ישראל, מדובר בכר פעולה מצוין לנקוט פעולה נגד הארגון. המתח הפנים-לבנוני הוא העצב הרגיש של חיזבאללה, וככל שהביקורת כלפיו גוברת, כך נשחקת הסיסמה והתדמית שניסה לאמץ לעצמו כ"מגן לבנון".
חשיפת מתקני הטילים בלב ביירות, סמוך למתקני גז, אפשרה לישראל לפנות לציבור הלבנוני ללא מתווך, ולהעביר מסר חד וברור: אתם בסכנה בגלל חיזבאללה, ולא בגלל ישראל. בכך הושג אפקט הרתעה מבלי לירות כדור אחד.
חשיפת מתקני הטילים בלב ביירות, סמוך למתקני גז, אפשרה לישראל לפנות לציבור הלבנוני ללא מתווך, ולהעביר מסר חד וברור: אתם בסכנה בגלל חיזבאללה, ולא בגלל ישראל. בכך הושגה הרתעה מבלי לירות כדור אחד
ההיגיון הזה בדיוק נמצא בבסיס חידוש המגעים בין ישראל ללבנון על הגבול הימי בין המדינות. גם כאן ישראל מנצלת את המצב הכלכלי הכאוטי בלבנון, ומייצרת דה פקטו, דוח-שיח עם האזרח הפשוט. גז, שככל הנראה נמצא בשפע באגן המזרחי של הים התיכון, הוא משאב חשוב לכלכלה של ישראל, כמו גם של מצרים, קפריסין וטורקיה. מסיבה זו יש סיכוי גבוה שאם יימצא גז גם מול לבנון, האזרחים שם ייהנו מפירותיו. מול טיעון כזה, קשה לחיזבאללה להתמודד, ולכן הוא שותק.
הסכמה שקטה למגעים
לא מן הנמנע, והדברים מבוססים על הערכה בלבד, שחיזבאללה נתן את הסכמתו השקטה למגעים בין לבנון לישראל. מבחינת הארגון מדובר בתהליך מורכב: מצד אחד גילוי גז הוא בשורה כלכלית ונכס לאומי שבבוא היום הוא יכול להשתלט עליו.
מצד שני, עצם השיח עם ישראל יכול להתפתח בהמשך לשיח על המחלוקות בנושא הגבול הקרקעי. אם מחלוקות אלה יפתרו, תישמט הקרקע מתחת לטיעון התמידי של חיזבאללה על כך שריבונות לבנון מופרת ע"י פעילות צבאית ישראלית. אמנם, סביר להניח שאם המחלוקת על הגבול הקרקעי תיפתר, יוכל חיזבאללה להיתלות בטיסות של ישראל מעל שטח לבנון. אבל דיה לצרה בשעתה.
לפיתוח שדות גז בלבנון יש ממד מרסן. מציאת גז מול לבנון תיצור תלות כלכלית במשאב הזה, מה שיהפוך אותו מיד לנכס אסטרטגי, וככזה ניתן לפגוע בו. מכאן ייווצר איזון הרתעתי מבחינת ישראל, שכן עכשיו לא רק אסדות הקידוח ומתקני ההנזלה שלנו הם מטרה אסטרטגית, אלא גם המתקנים בלבנון יענו להגדרה הזו.
זאת ועוד: מי שמפעיל בדרך כלל את מתקני הקידוח הם קונגלומרטים בינלאומיים, שמשקיעים מיליארדים בתהליכי חיפוש הגז והייצור שאחריו. מאחר שאי-יציבות ביטחונית יכולה להרתיע קונגלומרטים מלהגיע לאזור, ממשלת לבנון תהיה חייבת לרסן את חיזבאללה, כדי ליצור את האווירה הכלכלית המתאימה.
שלב נוסף אפשרי – שאולי נראה רחוק ואופטימי מדי, אבל בהחלט ריאלי מבחינת ההיגיון הכלכלי – הוא הצטרפות עתידית של לבנון לקו צינור הגז האזורי של ישראל, מצרים, קפריסין ואיטליה. שותפות כזו תיצור תלות (מסוימת) של אירופה בלבנון, מה שיכול לייצר באופן מידי שיתוף פעולה ופריסת מטרייה כלכלית של האיחוד על מדינת הארזים.
למגעים בין ישראל ללבנון, שאמורים להתחיל בשבועות הקרובים בחסות אמריקאית, יש חשיבות אזורית הרבה מעבר לשיח הישיר בין הצדדים. בעצם הנוכחות של נציגים מישראל ומלבנון בחדר אחד יש פוטנציאל למומנטום.
אחרי הכל ישראל מגיעה לחדר הדיונים לא כמדינה מוקצית, אלא כבעלת ברית של מצרים, האמירויות, בחריין וסעודיה. למעט מצרים, שלושת מהמדינות הללו היו בעבר הקרוב הגב הכלכלי של המיעוט הסוני בלבנון.
הלבנונים מבינים היטב את מפת האינטרסים החדשה במזרח התיכון, ויהיה עליהם ללכת כברת דרך ארוכה, שספק אם תעבור בשקט מצד חיזבאללה.
ישראל מגיעה לחדר הדיונים לא כמדינה מוקצית, אלא כבעלת ברית של מצרים, האמירויות, בחריין וסעודיה. למעט מצרים, שלושת מהמדינות הללו היו בעבר הקרוב הגב הכלכלי של המיעוט הסוני בלבנון
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם