ב-22 בספטמבר התקיים היום הרביעי והחותם של הוועידה השנתית של מפלגת הלייבור, אשר התקיימה הפעם באופן וירטואלי, ובה קייר סטארמר – היו"ר החדש מחודש אפריל – ירה את הירייה החגיגית לפתיחת המערכה לכיבוש המרכז הפוליטי.

בנאומו בן ה-25 דקות סטארמר פרס את האסטרטגיה שלו להובלת הלייבור לשלטון בעוד 4 שנים, אסטרטגיה אשר נבנתה על בסיס מספר דו"חות ומאמרים אשר נכתבו בניסיון להסביר מה השתבש בין מערכת הבחירות ב2017 למערכת הבחירות ב2019.

בנאומו בן ה-25 דקות סטארמר פרס אסטרטגיה להובלת הלייבור לשלטון בעוד 4 שנים, על בסיס מספר דו"חות ומאמרים, שניסו להסביר מה השתבש בין מערכת הבחירות ב-2017 למערכת הבחירות ב-2019

לדבריו, מאז 1945 ללייבור היו רק שלושה מנהיגים מנצחים, ווינרים שיש מה ללמוד מהם והם – אטלי (1945), וילסון (1964) ובלייר (1997) – אשר המשותף לשלושתם הוא עדכון המפלגה למציאות המשתנה של דאגות ושסעים פוליטיים חדשים.

סטארמר מסיק שעל מנת לכבוש את המרכז הפוליטי, ודרכו את השלטון, צריך להעמיד מפלגת לייבור חדשה אשר תעמוד בהצלחה בחמישה פרמטרים. בחלק זה אתייחס לשלושת הראשונים.

1. אמון כלכלי.
2. הנהגה כשירה.
3.  פטריוטיות.
4. טיפול באנטישמיות.
5.  יצירת שפה תרבותית משותפת.

סטארמר אינו היו"ר הראשון להבין שהלייבור סובלת מנחיתות מול המפלגה השמרנית ביחס לשאלה "על מי אתה סומך עם הכלכלה?". טוני בלייר, עוד בשנת 1993, זיהה את קיומו של הפער והבין שעל מנת לגשר עליו, על המפלגה לקבל על עצמה כמה מעקרונותיה הכלכליים של המפלגה השמרנית. סעיף 4 ההיסטורי בחוקתה של המפלגה (אשר קבע שבמטרות המפלגה הלאמה של אמצעי הייצור וההפצה) הוחלף בנוסח עמום יותר אשר היה חף מהתייחסות ישירה לאידיאל הבעלות הציבורית.

סטארמר אינו היו"ר הראשון שמבין כי הלייבור סובלת מנחיתות מול המפלגה השמרנית בשאלה "על מי אתה סומך עם הכלכלה?". טוני בלייר, עוד ב-1993, הבין שכדי לגשר על הפער, על המפלגה לאמץ כמה מעקרונותיה הכלכליים של המפלגה השמרנית

במהלך מערכת הבחירות בלייר התחייב שממשלתו, אם תיבחר, תקבל על עצמה למשך שנתיים את כללי ההוצאה התקציבית שקבעה הממשלה השמרנית, המרת קצבאות במענקים להשתתפות בשוק העבודה, ושממשלתו תחזק את כוחו של הבנק המרכזי כשומר סף כלכלי. הבטחה אשר קויימה עוד בשבוע הראשון לאחר הזכייה בבחירות, בדמות העברת המונופול על קביעת שיעורי הריבית מהממשלה אל הבנק המרכזי.

סטארמר מתכוון לשחזר את מהלכיו של בלייר, אך הוא נאלץ להסתפק באמצעים פחות דרמטיים. דוגמה ראשונה היא היעלמותה של מדיניות ההלאמה מחדש, אשר כיכבה במצע הלייבור בבחירות שהתקיימו בדצמבר שעבר, מאז היבחרו של סטארמר לראשות המפלגה בחודש אפריל. הדבר לא חמק מעיניהם של מתנגדיו באגף השמאלי של המפלגה כאשר היעדרות מדיניות ההלאמה מנאומו בוועידת המפלגה בלטה במיוחד.

דוגמה שניה, היא מינויה של ד"ר אנליזה דודס לתפקיד שר האוצר בממשלת הצללים במקומו של ג'ון מקדונל. ג'ון מקדונל הוא מרקסיסט על פי הצהרה, יו"ר לשעבר של הקבוצה הסוציאליסטית בסיעת הלייבור, וחוקר מדיניות לשעבר באיגוד כורי הפחם ולאחר מכן בקונגרס איגודי העובדים. אנליזה דודס לעומת זאת היא פכ"מיסטית מאוקספורד עם דוקטורט בממשל מ-LSE, אשר עבדה כמרצה לכלכלה פוליטית ומדיניות ציבורית בקינגס קולג' (מכללה יוקרתית בלונדון).

עבורי לפחות מדובר בבירור במינוי שנועד להרגיע את הממסד הכלכלי הבריטי, ולפגוע ביכולתם של השמרנים לטאטא הצידה כל יוזמה כלכלית אשר תצא מהלייבור באמירת אגב של שמאל הזוי. יתרונו הגדול במאבק להשיב מידה מספקת של אמון ציבורי להפקדת הכלכלה בידיה מפלגתו, הוא שכעת גם הממשלה השמרנית תומכת בהגברת המעורבות הממשלתית בכלכלה והגדלה חדה של ההוצאה הציבורית.

עבורי לפחות מדובר בבירור במינוי שנועד להרגיע את הממסד הכלכלי הבריטי, ולפגוע ביכולתם של השמרנים לטאטא הצידה כל יוזמה כלכלית אשר תצא מהלייבור באמירת אגב של שמאל הזוי

זה אינו סוד שג'רמי קורבין, היו"ר הקודם אשר הוביל את הלייבור בבחירות שהתקיימו בדצמבר 2019, היווה נקודת תורפה אלקטורלית. על פי סקר של YouGov שנערך כחודש לפני הבחירות, 67% מהבוחרים החזיקו בדעה שלילית כלפיו ורק 12% החזיקו בדעה חיובית. סקר נפרד של חברת Datapraxis מצא ש-57% מהבוחרים שהצביעו ללייבור ב-2017 ראו בקורבין מנהיג לא החלטי לעומת 26%, 50% כמנהיג חלש לעומת 29%, ו-49% חשבו שהוא יהיה "רה"מ רע" לעומת 37% שחשבו שהוא יהיה "רה"מ טוב".

בסדרת ראיונות שהתקיימו לאחר הבחירות, Datapraxis וחברת הסקרים Ashcroft polls מצאו שהנימוקים הנפוצים ביותר לסלידה מג'רמי קורבין היו שהוא יחזיר מדיניות סוציאליסטית שתחזיר את בריטניה לימי המשברים הכלכליים והשביתות הסיטונאיות של שנות ה-70, שהוא ונבחרת ההנהגה שלו לא מקדמים מדיניות ריאליסטית וישמיה, שאין להם תוכנית וגם לו הייתה להם, הם (המרואיינים) לא מאמינים שיש להם את היכולת לבצע אותה.

יש להוסיף שבשורה התחתונה, מותג מול מותג, דו"ח הבחירות של Ashcroft polls מצא ש-40% מהנסקרים מזהים את המפלגה השמרנית עם ההיגד "יכולים לקבל את ההחלטות הקשות", 30% עם "הם ברורים לגבי המדיניות שלהם", כ-20% עם "כשירים ובעלי יכולת" וכ-30% עם ההיגד "מחזקים בסדר העדיפויות הנכון". רק 10% זיהו את מפלגת הלייבור עם ההיגד הראשון, 10% עם ההיגד השני, כ5% עם ההיגד השלישי וכ15% עם ההיגד הרביעי.

*  *  *

קייר סטארמר מאותת על כוונתו להתמודד ולהשיב מלחמה באמצעות שני כלים עיקריים, אחד דסטרוקטיבי והשני קונסטרוקטיבי. הכלי הראשון, הדסטרוקטיבי, הוא לחתור תחת תדמיתה של המפלגה השמרנית כמפלגה בעלת יכולות משילה וניהול מובנות, על רקע המשבר הבריאותי והכלכלי של תקופת הקורונה.

סטארמר מאותת על כוונתו להתמודד ולהשיב מלחמה עם 2 כלים עיקריים, דסטרוקטיבי וקונסטרוקטיבי. הראשון אמור לחתור תחת תדמית המפלגה השמרנית כמפלגה עם יכולות משילה וניהול מובנות, על רקע משבר הקורונה

לעניות דעתי (ולדעת הסקרים) סטארמר עושה זאת בהצלחה רבה באמצעות שימוש מושכל בזמן "השאלות לראש הממשלה", המתקיימים מדי יום רביעי. בכל שבוע סטארמר רותם את כישורי החקירה שהתפתחו לאורך הקריירה שלו כפרקליט. הוא עוקץ ודוקר את רה"מ ג'ונסון בשאלות אשר נועדו להציב את רה"מ ג'ונסון כמי שאינו שולט בנתוני התחלואה, אינו יודע מה ממשלתו עושה, לדוגמה בנושא הבדיקות או הסיוע הכלכלי, ומנותק מהמתרחש בשטח בשירותי הרפואה. בפשטות, שהמשבר הבריאותי-כלכלי פשוט גדול עליו.

בחודש האחרון, נכון לכתיבת שורות אלה, סטארמר החל לגוון עם קו שאלות חדש אשר מספק לו תחמושת שבועות קדימה. קו שאלות זה הוא לגבי העתיד, בין אם ימים או שבועות קדימה, ובאמצעותו הוא מחלץ מג'ונסון הצהרה בומבסטית אשר קרוב לוודאי תופיע במהדורות החדשות, בכותרות העיתונים ותזכה לסיקור עוקב ושאלות מצד עיתונאים.

בזמן שאלת השאלות אשר מתקיים בשבוע-שבועיים לאחר מכן, סטארמר מעלה בשנית את השאלה שהובילה להצהרה אך כעת כשאלת מעקב, הבודקת האם ההצהרה גובתה במעשים. רק לאחרונה קו שאלות זה הצליח להכניס את ג'ונסון למלכוד, אשר בניסיון לצאת ממנו הוא הצהיר שלמעשה ביצוע בדיקות הינו עניין בעל חשיבות פעוטה לאיתור הדבקות. הצהרה שהייתה פניית פרסה מוחלטת לאמירתו רק שבועיים לפני כן, כאשר שאלת החשיבות של ביצוע בדיקות הוצגה על ידי סטארמר כשאלה שפניה כלפי העתיד, לפעולות שהממשלה תקדם.

נכון לכתיבת שורות אלה כלי זה נמצא לכאורה אפקטיבי על פי הסקרים: בשמונה סקרים רצופים אשר נערכו לאורך חודש ספטמבר ג'ונסון זכה לשיעור תמיכה שלילי, הנע בין 6%- ל14%-. לראשונה סטארמר הביס את ג'ונסון בפרמטר "מנהיג כשיר ובעלת יכולת", 44% מול 37%, אך ג'ונסון עדיין מוביל בפער צמוד בפרמטרים של "טוב במשבר" ו"מעניק תחושת ביטחון לגבי העתיד".

בנוסף לכך, בפעם הראשונה מאז יולי 2019, בימיה האחרונים של ממשלת תרזה מיי הידועה לשמצה, הלייבור עוקפים את השמרנים בשיעורי התמיכה. יש לומר שעדיין מדובר בסקרים ראשונים ורק בחלוף החודשים והשנים נדע אם מדובר בתחילתה של מגמה. יש לציין גם שעד הבחירות הבאות אשר יתקיימו בעוד 4 שנים הרבה עוד ישתנה.

כלי זה נמצא לכאורה אפקטיבי על פי הסקרים: ב-8 סקרים רצופים שנערכו לאורך ספטמבר ג'ונסון זכה לשיעור תמיכה שלילי, הנע בין 6%- ל14%-. לראשונה סטארמר הביס את ג'ונסון בפרמטר "מנהיג כשיר ובעלת יכולת"

הכלי השני, הקונסטרוקטיבי, נחשף בנאום הוועידה הנ"ל, והוא ביסוס נבחרת ההנהגה כדמויות מוכרות בפני עצמן. באמצעות הפניית הזרקור על עבר שרי הצללים, קייר סטארמר מעוניין להפוך את הספסל הקדמי לכלי עזר מבחינה אלקטורלית, אשר יוריד ממנו את הנטל הבלעדי של טיפוח אמון הציבור ביכולתה של הלייבור למשול ולנהל את המדינה כראוי ובאופן אפקטיבי.

אני מצפה שבשבועות הקרובים נתחיל לראות כיצד הדבר יתבטא בפעול, וגם כאן מדובר בכלי שהשפעתו תימדד חודשים ושנים קדימה. מאז היבחרותו לראשות המפלגה בחודש אפריל האחרון, סטארמר אייש כ-11 תפקידים בכירים בקבינט הצללים בחברי פרלמנט אשר תמכו ולקחו חלק בהנהגה המיינסטרימית של אד מיליבנד בשנים 2010-2015, לרבות מיליבנד עצמו, ו/או לקחו חלק במרד כלפי קורבין אשר התרחש בחודשי אוגוסט-ספטמבר 2016.

מה הכוונה בפטריוטיות? פטריוטיות היא שם קוד שמאגד תחתיו את המאמצים למסמס את הקשר שנקשר בימי קורבין בין הלייבור לרפובליקניות, לתמיכה במחתרת האירית, חלוקת במות ועצרות עם ארגונים אסלאמיסטים, ניכור לכוחות המזויינים, ועמדה חלשה בנושאי ביטחון לאומי.

קייר סטארמר הפך את הפטריוטיות לחלק מרכזי באסטרטגיה שלו לכיבוש המרכז הפוליטי. זה מתבטא בין השאר באזכור התכוף של ההליכים שהוא ניהל נגד המחתרת האירית בכהונתו כפרקליט המדינה ושיתוף הפעולה עם גופי הביטחון והמודיעין, הקמת שדולה למען ווטרנים והכוחות המזויינים בתוך הלייבור, פרסום טור בעיתון הטלגרף השמרני לכבוד יום השנה ה-75 לניצחון על גרמניה הנאצית, ולאחרונה כפיית משמעת סיעתית האוסרת על חברי הפרלמנט להצביע נגד הצעת חוק הקובעת תקופת התיישנות על עבירות שבוצעו ע"י חיילים בעת הצבה מבצעית. כאשר שלושה שרי צללים זוטרים הפרו את המשמעת הסיעתית והצביעו נגד, הם הודחו מתפקידם לאלתר.

פטריוטיות היא שם קוד שמאגד תחתיו את המאמצים למסמס את הקשר שנקשר בימי קורבין בין הלייבור לרפובליקניות, למשל. קייר סטארמר הפך את הפטריוטיות לחלק מרכזי באסטרטגיה שלו לכיבוש המרכז הפוליטי

בנוסף לכך, בנאומו בוועידה המפלגה ב-22 בספטמבר, סטארמר הזכיר את תואר אבירותו – ששימש ומשמש את מתנגדיו כדי לתאר אותו כלונדוני אליטיסט – כדרך סיפור על הגאווה הרבה שהרגיש כאשר הוריו, אחות ועובד ייצור במפעל, ליוו אותו לטקס העיטור בארמון בקינגהאם. המסר היה פשוט: אני לא ג'רמי קורבין, אני לא אויב של המלוכה, אני לא אויב של הממסד והמסורת הבריטית. מסר שאליו הוא יוכל לרתום את רוחו של המנצח הראשון לגישתו – קלמנט אטלי, אשר הוביל את המפלגה לזניחת מדיניות הפייסנות כלפי גרמניה הנאצית בשנת 1937 ולאחר מכן בשנת 1940 אותה לממשלת חירום לאומית עם השמרנים.

הקו של סטארמר נמצא בניגוד גמור לקו שהוביל ג'רמי קורבין, אשר התנגדותו לשירת ההמנון הלאומי לרבות טקסי זיכרון, כגון בטקס הזיכרון לציון 75 שנה למערכה האווירית על בריטניה שהתקיים בשנת 2015, זכורה למדי. כך גם חשיפת התבטאויות עבר של דמויות בולטות בנבחרת ההנהגה, כגון של ג'ון מקדונל ודיאן אבוט – שרי הצללים של קורבין למשרדי האוצר והפנים בהתאמה – אשר כללו הבעת תמיכה והערכה למחתרת ה-IRA ודרישות לפירוק גופי הביטחון הבריטיים כגון MI5. כמו כן, וכאן מדובר בעניין שהוא פחות בדוק, ישנה טענה שהפרסומים של מפלגת הלייבור כוללים יותר ויותר שימוש בדגלה של הממלכה המאוחדת.

יניב בן דוד הוא סטודנט למדע המדינה באוניברסיטה העברית. מתעניין בהיסטוריה והמסורות של הפוליטיקה הבריטית, במערכת הפוליטית לרבות הפוליטיקה הפנימית של ארצות המלכה המאוחדת, הפרישה מהאיחוד האירופי, והמיקצוע של הפוליטיקה.