מדינות הן גופים שמותר להם להרוג. זה אחד הדברים הראשונים שלמדתי כשהתגייסתי. אימנו אותי, ציידו אותי ושלחו אותי ביחד עם עוד הרבה חברים להרוג ולנסות לא להיהרג. זה היה עיקר האימון הצבאי. באותו זמן גם האמנתי שהמדינה הזו, מדינת ישראל, יודעת מה היא עושה, וכשהיא שולחת אותי להרוג זה באמת לאחר שיקול דעת, ולאור זה שהאנשים בצד השני מסוכנים לקיום.

מדינות הן גופים שמותר להם להרוג. זה אחד הדברים הראשונים שלמדתי כשהתגייסתי. אימנו אותי, ציידו אותי ושלחו אותי עם עוד חברים להרוג ולנסות לא להיהרג. אז גם האמנתי שהמדינה הזו יודעת מה היא עושה

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

מתוך אמונה בעקרון זה שרתתי משך שנים רבות בצבא, בסדיר ובמילואים, תוך שאני בטוח כי למדינה ולעומדים בראש הגופים הביטחוניים יש באמת שיקול דעת. שכאשר המדינה מחליטה, היא לא עושה את זה בקלות ראש. לא תוך התעללות ובוודאי לא תוך שוויון נפש והתעלמות מסבל.

אבל מה קורה כאשר המדינה מאבדת את זה? כאשר היא מתחילה להרשות לעצמה להרוג, לרצוח, לפגוע ולהתעלל באזרחיה ובאלו שנמצאים תחת שלטונה? מה קורה כאשר הכוח של המדינה ושל הגופים שהיא מפעילה בגלוי ובסתר מופעל בלא שיקול דעת ותוך התעללות בלתי נתפסת באדם אחד שיש לו שם. אדם אחד שמבקש לדעת דבר אחד: מה הפשע שלי? על מה עצרו אותי? ובמיוחד כאשר הפשע היחידי שאותו אדם אשם בו כעת הוא אחד ואין עליו כפרה – הוא פלסטיני, קוראים לו מאהר אל אחרס, הוא אב, הוא בן זוג והוא שובת רעב כבר 98 יום.

הבת של העציר המינהלי מאהר אלאח'רס השובת רעב זה היום ה90 בביה"ח קפלן בוכה ומבקשת לראות את אביה ואיש הבטחון מסרב ובינתיים מצלם אותה ואת אמה. בגץ לפני כמה שבועות התלה את צו המעצר וחידש אותו אתמול. . pic.twitter.com/aeJZUZce51

— Ahmad Tibi (@Ahmad_tibi) October 24, 2020

מאהר אל אחראס, וכמוהו עוד רבים אחרים, נמצאים כעת בכלא תוך שימוש בכלי הבלתי חוקי שמדינת ישראל הכשירה "לצורכי בטחון". הכלי שנקרא "מעצר מנהלי". כל מה שמאהר ואחרים מבקשים לדעת הוא "מה פשעי?".

הזכות לדעת במה הוא נאשם היא זכות הניתנת לכל אדם שנעצר. הכוונה כמובן, כל אדם שנעצר ושיש לו מדינה שתגן עליו, או גוף משפטי כלשהו שיגן עליו. לא כך המקרה של הפלסטינים הרבים שנמצאים במעצר מנהלי או תחת סיכון במעצר מנהלי. לא כך המקרה של מאהר שהחליט לשבות רעב עד שיאמרו לו במה הוא אשם  ומדוע הוא עצור – עד שיקבל משפט. ומדינת ישראל מסרבת. מדינת ישראל מעדיפה להפוך אותי, אותנו, את כל אזרחיה לרוצחים, רוצחים המביטים בשוויון נפש יחסי בגוויעתו למוות של אדם המבקש שיעשה עמו צדק.

בהתנהלותה הקלוקלת, מדינת ישראל הופכת כל אחד מאיתנו לרוצח. כל אחד מאיתנו שאינו מוחה ומתנגד להתעללות בשובת הרעב מאהר אל אח'ראס הוא כמשתף פעולה עם השלטון המתעלל, משתף פעולה עם הפניית המבט מהסבל האנושי, ומשתף פעולה עם מנגנון שכל קשר בינו לבין צדק אינו קיים. שופטי בג"ץ, עובדי המדינה בגופים הבטחוניים, חיילי המילואים והאזרחים משלמי המיסים.

הזכות לדעת במה הוא נאשם היא זכות הניתנת לכל עצור. כלומר, כל אדם שנעצר ושיש לו מדינה שתגן עליו. ישראל מעדיפה להפוך אותנו לרוצחים, המביטים בגוויעתו למוות של אדם המבקש שיעשה עמו צדק

תמונתו של מאהר אל אחראס הגווע צריכה להדליק אצלנו מדורה. לא נורה, אלא מדורה. המדינה שלנו הופכת אותנו לרוצחים, לא כדי להגן על קיומה, לא כדי להגן על אזרחיה, אלא מתוך תיקוף והכשרה של הליכים בלתי דמוקרטיים ובלתי אנושיים. הליכים שמתחילים במיטה בבית החולים קפלן ומגיעים עד המעצרים והניידות בבלפור.

בשביתתו הוא שופט אותנו. מאהר אל אחרס מעמיד מול עינינו את כל מנגנון הכיבוש והדיכוי שכולנו עוברים ואנחנו נהיה אשמים. כשהמדינה מחליטה לרצוח תוך התעלמות, לרצוח תוך  התעללות ותוך ניצול של כוחה – כל אחד מאזרחיה הופך לרוצח.

זו לא המדינה עלייה נלחמתי, זו לא המדינה עלייה חלמו אמותינו ואבותינו כאשר הקימו אותה. המדינה שגורמת למוות של היחיד לא תהסס לגרום למוות של הרבים. אני קורא לאנשי השב"כ ומנגנוני הבטחון – סרבו לשתף פעולה עם העוול. אני קורא לחיילים בסדיר ובמילואים – סרבו לשתף  פעולה עם העוול. אני קורא לכל האזרחים, גם אלו שלא מאמינים שלפלסטינים יש זכויות – סרבו לשתף פעולה עם המנגנון הזה. כי כאשר המדינה מאבדת את הרסן היא לא עוצרת באדום והמנגנון ידרוס את כולנו. סרבו להיות רוצחים.

הערב בכניסה לבי"ח קפלן ברחובות השתתפתי במשמרת מחאה בקריאה לשחרורו והצלת חייו של העציר המנהלי הפלסטיני מאהר אל אח'רס השובת רעב זה היום ה-97 במאבק להשבת חירותו. יש לכם משהו נגד בנאדם? תשפטו וכך גם יוכל להתגונן. אין לכם? שחררו. מעצר מנהלי הוא כלי דיקטטורי מפלצתי.
וכמו כן די לכיבוש. pic.twitter.com/bIPfet7z6I

— Avi Blecherman ???????? (@AviBlecherman) October 31, 2020

סא"ל במיל' תולי פלינט הוא עובד סוציאלי קליני ומטפל בטראומה, פוסט-טראומה והתמכרויות ביחידים קבוצות ומשפחות. בעבר שירת כמפקד גדוד במילואים ולאחר מכן כקב"ן במילואים של אוגדה. הוא המתאם הכללי הישראלי של תנועת לוחמים לשלום, תנועה משותפת ישראלית פלסטינית של לוחמים שעבר משני צידי הסכסוך.