תראו, נכון שעמדתי על המרפסת מול אלפי אנשים שצעקו "רבין בוגד" (תראו בסרטונים) ומול מאות שלטים שעליהם נכתב "רבין בוגד" ומול תמונות של רבין במדי קצין ס.ס. ושלהבתי את הרוחות (בזמן שמיכאל איתן ודוד לוי נטשו את המקום לאחר שראו את עוצמת ההסתה המסוכנת).

ונכון שהשלטון שלי מושתת על שיסוי, הסתה, ליבוי שנאה וכעת גם קולות גנובים. נכון.

ונכון שאני מסית בפראות ובצורה כוזבת נגד אנשי משטרה ופרקליטות וכמובן נגד היועמ"ש, שהעזו לחקור אותי בחשד למעשים חמורים, לחשוף את שקריי המביכים, להעמיד אותי לדין ולהביא אותי למשפט. הפרות זכויות אדם מצד המשטרה לאורך שנים? לא עניין אותי. הפרות זכויות אדם מטעם צה"ל בגדה? לא רק שלא עניין אותי אלא שאני גם המופקד על הזוועה.

תראו, נכון שעמדתי על המרפסת מול אלפי אנשים שצעקו "רבין בוגד" (תראו בסרטונים) ומול מאות שלטים שעליהם נכתב "רבין בוגד" ומול תמונות של רבין במדי קצין ס.ס. ושלהבתי את הרוחות

נכון, אני ממוטט את החלקים שנותרו מהמשטר הדמוקרטי ושלטון החוק, פוגע בזכויות אדם, מביא לקריסה כלכלית של מיליונים, פועל למען טובתי האישית, המשפטית והפוליטית, משקר, חותם על הסכמים כדי להפר אותם, מפתה במתק שפתיים להיכנס אתי לשותפות בלי טריקים ובלי שטיקים ונמנע מהעברת תקציב(!) אך ורק כדי למנוע את מימוש ההסכם שלי עם גנץ (ההסכם בלי הטריקים ובלי השטיקים).

נכון שדרדרתי את השיח לתהום עמוקה, פיתחתי תרבות כזב, החרבתי את מדינת הרווחה, הבאתי את המשטרה למשבר החמור בתולדותיה, ערערתי את מושג האמת, הבאתי את מערכות החינוך, הרווחה והבריאות למצב נורא, וסגרתי את הילדים שלכם מול זום במקום לבצע סגר דיפרנציאלי זהיר.

נכון, אני גם מקפיד לשסות את מעריציי נגד המפגינים בנוסח אנטישמי ("מפיצי מחלות") ושותק מול גלי האלימות מטעם מעריציי שמופנים בכל הארץ למפגינים נגדי.

נכון, המדיניות שלי העמיקה את הכיבוש ואת הפיכת מדינת ישראל למדינת אפרטהייד.

נכון, התמקדתי בשופטיי: "כתבו על השופטים שלי שהם שמאלנים שנבחרו בקפידה. אני מצפה להכחשה בעניין הזה", כך טענתי כדי לחמוק ממשפט, לערער את לגיטימיות ההליך נגדי ולהביא למצב שבו לא אשלם על מעשיי (רק אלו שבעטיים אני עומד לדין. והם באמת משניים לעומת פשעיי המוסריים כלפי החברה הישראלית וכלפי מדינת ישראל: הפרת אמונים נמשכת שטמונה בכהונתי כנאשם בראשות הממשלה, תוך שאני מקבל הכרעות אך ורק על סמך האינטרס האישי שלי, כפי שהזהרתי בעניינו של אולמרט לפני 12 שנים).

נכון, התמקדתי בשופטיי: "כתבו על השופטים שלי שהם שמאלנים שנבחרו בקפידה. אני מצפה להכחשה בעניין הזה", כך טענתי כדי לחמוק ממשפט, לערער את לגיטימיות ההליך נגדי ולהביא למצב שבו לא אשלם על מעשיי

ונכון, כשמדובר בי, חזקת החפות קדושה, אבל לא כשמדובר בעצור שעומד למות, כי הוא שובת רעב, מאחר שנכלא לאורך חודשים ללא משפט, ללא הליך הוגן וללא שהוא יודע מהי סיבת מעצרו ומה הראיות הנטענות נגדו ובלא שהוא מקבל אפשרות להפריכן. טוב, הוא פלסטיני.

ונכון, בתקופת המשבר הכלכלי המחריד בתולדות המדינה ולאחר שנתיים ללא תקציב, אמשיך לא להעביר תקציב כדי שגנץ לא יהיה ראש ממשלה כפי שהבטחתי ללא טריקים וללא שטיקים. אז מה אם נוער בסיכון לא מקבל טיפול בפנימיות כי אין כסף? אז מה אם נערות בסיכון שבות למשפחותיהן הפוגעניות כי אין תקציב? אז מה אם ועדת סל התרופות לא תוכל לקבוע רכישת תרופות חדשות בהעדר תקציב? העיקר שאני נשאר בתפקיד ראש הממשלה כל עוד אני נאשם כדי להמשיך להלך אימים על התביעה ועל שופטיי.

ונכון שאני מפרק את השירות הציבורי בכוונה להחלישו בדרך לשלטון יחיד: מבקר מדינה צייתן, נציב שירות מדינה כנוע, אין פרקליט מדינה, אין מפכ"ל למשטרה שמצויה במצוקה איומה תחת לחץ פוליטי בלתי פוסק מטעמי ומטעם השר לענייני אמיר אוחנה, אין ראש רשות להגנת הפרטיות, אין נציבה לשב"ס, אין מנכ"ל למשרדי, אין מנכ"ל למשרד האוצר, אין ראש אגף תקציבים, אין חשב כללי, יש חרם מצד שר האוצר על היועץ המשפטי של משרדו, ובראשות משרדים חשובים מיניתי חנפנית שמרוכזת בעצמה ובליקוק לי ולרעייתי ועוד דמויות מופת מדוד אמסלם ועד אופיר אקוניס. הכל בממשלה מנופחת עם כמויות של שרים נלעגים, משרדים מפורקים ומשרות לגנבי קולות מרתיחים.

נכון גם שאני לעולם אפיל על אחרים את האחריות לכשלונותיי או סתם אנסה להסתירם באמצעות שטיפת מוח שקרית ("מצבנו הכלכלי מצוין. העשור הטוב בתולדות המדינה", כך אספר לכם לאורך עשור שבו איש מכם לא יכול לקנות דירה, אם הוריו לא עשירים או סבתו לא מתה והורישה בית או כסף).

בתקופת המשבר הכלכלי המחריד בתולדות המדינה ולאחר שנתיים ללא תקציב, אמשיך לא להעביר תקציב כדי שגנץ לא יהיה רה"מ כפי שהבטחתי ללא טריקים וללא שטיקים. אז מה אם נוער בסיכון לא מקבל טיפול בפנימיות

נכון שאגן על אישה שמתעמרת בעובדות הכי מוחלשות לאורך שנים ואספר לכם שהיא פסיכולוגית שמסייעת לילדים ותורמת לקשישים.

נכון שבני (חלק מרכזי במערך התעמולה וההסתה שלי) מסית בלשון עילגת ומצוטט באתרי עליונות לבנה בארצות הברית.

ונכון שלעולם לא אבחל בהסתה נגד תקשורת חופשית וביקורתית, בהחדרת דובריי העילגים למוקדי תקשורת מרכזיים, בהקמת עיתון פולחן אישיות וערוץ פולחן אישיות במימון בעלי הון לאומנים וגזענים ממדינות זרות, וברדיפת ארגוני זכויות אדם בנימוק שהם מקבלים מימון ממדינות דמוקרטיות ומהאיחוד האירופי (כאילו שמימון ממדינות דמוקרטיות שרוצות בטובת ישראל הדמוקרטית זה דבר רע, בעוד סכומי עתק ממיליארדרים לאומנים ממדינות זרות זה סבבה).

ונכון שאפילו ביום הזיכרון לרצח יצחק רבין נזרקו נפצים מטעם מעריציי לעבר מוחים נגדי בת"א, בתום שבוע שבמהלכו הושלכו בקבוקים מקומה גבוהה לעבר מפגינים נגדי בבאר שבע, והוצבה אבטחה על מפגינים נגדי במוקדים שונים בבאר שבע מטעם המשטרה, בשל העובדה שההסתה שלי מציתה מוסתים ובשל העובדה שפשוט לא ניתן לקיים עוד בחופשיות הפגנות נגדי בבאר שבע ובמקומות רבים אחרים בארץ.

במהלך שבוע זה, אגב, נרשמו תקיפות אלימות נגד מפגינים נגדי באשדוד, אשקלון, נס ציונה ועוד מוקדים. כולן מעשי ידיי מעריציי. כולן פרי השיסוי רב השנים מטעמי. מול כולן שתקתי. ואמשיך לשתוק ולקרוץ לפלנגות האלה להמשיך.

אבל בכל הכבוד, מה שחשוב הוא שביום הזיכרון לרצח רבין אספר בכנסת סיפור חסר בסיס על כך שמסיתים נגדי לרצח חדשות לבקרים. כן, כן, אני הקורבן. אני המסית המתקרבן. המשסה המסכן. מלבה השנאה המתבכיין.

אפילו ביום הזיכרון לרצח יצחק רבין זרקו מעריציי נפצים על מוחים נגדי בת"א, בתום שבוע בו הוצבה אבטחה על מפגינים נגדי במוקדים שונים ונרשמו תקיפות אלימות נגדם באשדוד, אשקלון, נס ציונה ועוד

כי הדבר היחיד שקיים בעולם, גם ביום הזיכרון לרצח הנורא ההוא (שבוצע בתום תקופה איומה של הסתה ושיסוי נגד רבין שאני נושא באחריות כבדה לחלק ניכר ממנה), ובכן, הדבר היחיד שקיים בעולם הוא אני.

אני ואני ואני ואני.

אבל אינף אבאוט מי. בואו נדבר קצת עליכם. מה א-ת-ם חושבים עליי? חתיכת מלך, לא?

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

את יום רביעי ההוא בערב לא תכננו להעביר בצפייה בחדשות מוושינגטון. ציטוט מנאום שנשא מנהיג הרוב בסנאט, מיץ' מק'קונל, אחד מתומכיו הגדולים והעיקשים של טראמפ, שהודה סוף סוף בהפסד הרפובליקני בבחירות, הביא אותנו למסך כדי לצפות בו ובצ'אק שומר, מנהיג המיעוט (לעוד מספר ימים), מנסים להביא את הקונגרס האמריקאי לאחדות שלא נראתה מאז נובמבר 2016.

את יום רביעי בערב ההוא לא תכננו להעביר מול החדשות מוושינגטון. ציטוט מנאום מנהיג הרוב בסנאט, מיץ' מק'קונל, מתומכי טראמפ הגדולים והעיקשים, שהודה סוף סוף בהפסד הרפובליקני בבחירות, הביא אותנו למסך

כמה שניות לאחר מכן צפינו בשידור חי בהמון אדם דוחף כמה שוטרים ומתפרץ לבניין הקפיטול דרך הדלת הענקית בחזיתו. פיד השידור מהסנאט ומבית הנבחרים הופסק בפתאומיות, ובמקומו התחילו הערוצים לשדר תמונות ששלחו אנשים ששוהים בתוך המבנה – מתפרעים שנכנסו לליבו של בניין הקפיטול, חלקם מחזיקים בנשק, בזמן שסגן הנשיא וראשי שני הבתים מוברחים למקום מוגן. לא ישנו כל כך טוב באותו לילה.

בשעות ובימים מאז אפשר להבחין בשני מחנות שמתחלקים כמעט לפי הקו המפלגתי: מחנה אחד רוצה לנהל משפט נגד טראמפ בימיו האחרונים כנשיא ולוודא שכל מי שלקח חלק בהסתה שהובילה לכך, פוליטיקאי או אזרח, ישלם מחיר כבד.

המחנה השני, לעומתו, טוען שהדחתו של טראמפ בימים האחרונים של כהונתו, הליכים משמעתיים נגד מחוקקים שתמכו בניסיון ההפיכה האלים הזה והעמדה לדין של המתפרעים (שלא התביישו להצטלם ולספק עדויות קבילות לבתי המשפט), רק יעודדו את השסע ויפגעו בממשל הנכנס וביכולתו לתפקד. הם טוענים של"מפגינים" לא הייתה כוונה לפגוע באיש והם רק הביעו את זעמם ה"מוצדק" על "הבחירות שנגנבו מהם".

ובארצנו הקטנטונת? ראש הממשלה, שעומד לצידו של טראמפ בכל דבר ועניין, ניצל את ההזדמנות כדי לייצר את הקשר הלא קיים בין פורעים שפורצים לפרלמנט ובין הפגנות רועשות וכועסות נגדו, נגד התנהלותו ונגד מדיניותו (היי, גם להחליט לפי האינטרס האישי שלך זאת מדיניות!). מסביבתו יצאה ידיעה אודות הסכנה שנשקפה לחייהם של הזוג נתניהו ממפגינים כועסים שרצו לעבר מחסום שנמצא הרחק מהמעון והיא שודרה כעובדה מבלי לתהות מדוע המידע הזה שוחרר באיחור, ובמקביל להתרחשויות בארצות הברית.

שופרותיו של בלפור טענו שלמפגינים יש כוונה לרצוח את נתניהו, ומחסומים נוספים שהוצבו הרחק מדלת המעון עוטרו בקונצרטינות מאיימות כדי להבהיר לציבור – תסתכלו, תסתכלו איך מי שמפגינים בבלפור עם שלטי "לך" הם כמו המתפרעים בוושינגטון, עם חולצות של "מחנה אושוויץ – עבודה היא חירות".

מחסומים נוספים שהוצבו הרחק מדלת המעון עוטרו בקונצרטינות מאיימות כדי להבהיר לציבור – תראו איך מפגיני בלפור עם שלטי "לך" הם כמו המתפרעים בוושינגטון, עם חולצות "מחנה אושוויץ – עבודה היא חירות"

אבל האמת, שאנחנו לא צריכים להשוות את ניסיון ההפיכה בוושינגטון להפגנות בבלפור. ההתפרעויות שראינו בשידור חי השבוע בדמוקרטיה החזקה בעולם הן קו שבר שמקביל, כנראה, לקו השבר הכואב ביותר של ישראל מאז מלחמת יום הכיפורים – רצח רבין.

ממרחק של 25 שנים, קל לאישי ציבור ועיתונאים להכחיש את כל האירועים שקדמו לרצח רבין – הם ינסו לטפול אותם על "קומץ" של "עשבים שוטים", או להגיד שלפוליטיקאים לא הייתה יד בדבר. עמית סגל, שהיה חלק מפאנל נוער שהתראיין ב"ערב חדש" יום לאחר הרצח, ממשיך לטעון שהרצח תפס אותו בהפתעה. שאף אחד בציבור אליו הוא משתייך, ציבור שממנו יצא הרוצח ומשתפי הפעולה שלו, לא ידע מה הולך לקרות.

זה נורא מוזר, כי סגל ואני חולקים לא רק שם פרטי וגיל, אלא שנינו היינו נערים עם תודעה פוליטית מפותחת.

בניגוד לדבריו, אני זוכר את החשמל הזה באוויר, כמו שמרגישים כשרואים עננים שחורים מוארים בברקים מגיעים מהים והרוח מתגברת והברומטר מראה על ירידה חדה בלחץ האוויר. אתה יודע שתבוא סערה, ולכן אתה לא מופתע כשאתה נרטב עד לשד עצמותיך.

אז קרתה הטעות הגדולה. הדור שלי טעה, כולנו טעינו. חשבנו שהדבר הנכון הוא להקשיב לדמעות התנין של סגל הילד וחבריו, לקריאות "ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו" של גווארדיית המתנחלים. שכחנו פתאום את ההפגנות שבהן קראו "בדם ואש את רבין נגרש" או את בן-גביר שאמר למצלמת הטלוויזיה "הגענו אל הרכב שלו, נגיע גם לרבין". באמת שהכוונה שלנו הייתה טובה – רצינו לאחות את הקרע העצום הזה ופחדנו מכך שהוא יעמיק עד שלא יהיה אפשר לאחות אותו והוא יביא לסופה של מדינת ישראל.

אבל במבט לאחור – טעינו. טעינו בכך שבשם האחדות המזוייפת נתנו למסיתים להמשיך להסית, נתנו להם לקבוע את הכללים, לדרוש מאיתנו שנקבל את חוסר הסובלנות שלהם בשם הסובלנות ולהתעלם מכל מה שהביא את יגאל עמיר לירות שלושה כדורים בגב של ראש הממשלה ומהאנשים שעמדו מאחוריו ולחשו באוזנו (מטאפורית): "תלחץ על ההדק!".

בניגוד לדברי סגל, אני זוכר את החשמל באוויר, שמרגישים כשרואים עננים שחורים מוארים בברקים מגיעים מהים והרוח מתגברת. אתה יודע שתבוא סערה, ולכן אתה לא מופתע כשאתה נרטב עד לשד עצמותיך

25 שנה אחרי, אנחנו רואים את פירותיה של הטעות הזאת בדמות ראש ממשלה שמסית נגד מתנגדיו הפוליטיים באמצעות שקרים ומביא לאלימות פיזית ומילולית של תומכיו נגד מתנגדיו. 25 שנה אחרי, החשמל הזה, של אסון שעומד להתרחש, נמצא שוב באוויר.

ברור לי שהנשיא הנבחר ביידן לא יקרא את דברי, אבל בכל זאת אני רוצה להגיד לו דבר חשוב: כבוד הנשיא, הפיוס לא יגיע באמצעות ויתור על עקרונות של שיוויון, לא באמצעות הכלה של חוסר סובלנות ושנאה ולא באמצעות התכופפות וכניעה לאלימות. אל תעשו את הטעות שאנחנו עשינו ב-1995, כי אחרת בעוד ארבע שנים טראמפ או אחד ממשתפי הפעולה שלו ישובו לבית הלבן, ואז כבר יהיה מאוחר מדי.

עמית לב-ברינקר, יליד 1982 ותל אביבי, נשוי ללוק ואב לראובן (השחור) ונחמה (הטריקולורית), הייטקיסט ביום ואקטיביסט בלילה, אבל לא אחרי 21:30