תראו, נכון שעמדתי על המרפסת מול אלפי אנשים שצעקו "רבין בוגד" (תראו בסרטונים) ומול מאות שלטים שעליהם נכתב "רבין בוגד" ומול תמונות של רבין במדי קצין ס.ס. ושלהבתי את הרוחות (בזמן שמיכאל איתן ודוד לוי נטשו את המקום לאחר שראו את עוצמת ההסתה המסוכנת).

https://www.youtube.com/watch?v=9MTx8O_1hzU&ab_channel=%D7%A0%D7%AA%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%A9%D7%98%D7%99%D7%99%D7%9F

ונכון שהשלטון שלי מושתת על שיסוי, הסתה, ליבוי שנאה וכעת גם קולות גנובים. נכון.

ונכון שאני מסית בפראות ובצורה כוזבת נגד אנשי משטרה ופרקליטות וכמובן נגד היועמ"ש, שהעזו לחקור אותי בחשד למעשים חמורים, לחשוף את שקריי המביכים, להעמיד אותי לדין ולהביא אותי למשפט. הפרות זכויות אדם מצד המשטרה לאורך שנים? לא עניין אותי. הפרות זכויות אדם מטעם צה"ל בגדה? לא רק שלא עניין אותי אלא שאני גם המופקד על הזוועה.

תראו, נכון שעמדתי על המרפסת מול אלפי אנשים שצעקו "רבין בוגד" (תראו בסרטונים) ומול מאות שלטים שעליהם נכתב "רבין בוגד" ומול תמונות של רבין במדי קצין ס.ס. ושלהבתי את הרוחות

נכון, אני ממוטט את החלקים שנותרו מהמשטר הדמוקרטי ושלטון החוק, פוגע בזכויות אדם, מביא לקריסה כלכלית של מיליונים, פועל למען טובתי האישית, המשפטית והפוליטית, משקר, חותם על הסכמים כדי להפר אותם, מפתה במתק שפתיים להיכנס אתי לשותפות בלי טריקים ובלי שטיקים ונמנע מהעברת תקציב(!) אך ורק כדי למנוע את מימוש ההסכם שלי עם גנץ (ההסכם בלי הטריקים ובלי השטיקים).

נכון שדרדרתי את השיח לתהום עמוקה, פיתחתי תרבות כזב, החרבתי את מדינת הרווחה, הבאתי את המשטרה למשבר החמור בתולדותיה, ערערתי את מושג האמת, הבאתי את מערכות החינוך, הרווחה והבריאות למצב נורא, וסגרתי את הילדים שלכם מול זום במקום לבצע סגר דיפרנציאלי זהיר.

נכון, אני גם מקפיד לשסות את מעריציי נגד המפגינים בנוסח אנטישמי ("מפיצי מחלות") ושותק מול גלי האלימות מטעם מעריציי שמופנים בכל הארץ למפגינים נגדי.

נכון, המדיניות שלי העמיקה את הכיבוש ואת הפיכת מדינת ישראל למדינת אפרטהייד.

נכון, התמקדתי בשופטיי: "כתבו על השופטים שלי שהם שמאלנים שנבחרו בקפידה. אני מצפה להכחשה בעניין הזה", כך טענתי כדי לחמוק ממשפט, לערער את לגיטימיות ההליך נגדי ולהביא למצב שבו לא אשלם על מעשיי (רק אלו שבעטיים אני עומד לדין. והם באמת משניים לעומת פשעיי המוסריים כלפי החברה הישראלית וכלפי מדינת ישראל: הפרת אמונים נמשכת שטמונה בכהונתי כנאשם בראשות הממשלה, תוך שאני מקבל הכרעות אך ורק על סמך האינטרס האישי שלי, כפי שהזהרתי בעניינו של אולמרט לפני 12 שנים).

נכון, התמקדתי בשופטיי: "כתבו על השופטים שלי שהם שמאלנים שנבחרו בקפידה. אני מצפה להכחשה בעניין הזה", כך טענתי כדי לחמוק ממשפט, לערער את לגיטימיות ההליך נגדי ולהביא למצב שבו לא אשלם על מעשיי

ונכון, כשמדובר בי, חזקת החפות קדושה, אבל לא כשמדובר בעצור שעומד למות, כי הוא שובת רעב, מאחר שנכלא לאורך חודשים ללא משפט, ללא הליך הוגן וללא שהוא יודע מהי סיבת מעצרו ומה הראיות הנטענות נגדו ובלא שהוא מקבל אפשרות להפריכן. טוב, הוא פלסטיני.

ונכון, בתקופת המשבר הכלכלי המחריד בתולדות המדינה ולאחר שנתיים ללא תקציב, אמשיך לא להעביר תקציב כדי שגנץ לא יהיה ראש ממשלה כפי שהבטחתי ללא טריקים וללא שטיקים. אז מה אם נוער בסיכון לא מקבל טיפול בפנימיות כי אין כסף? אז מה אם נערות בסיכון שבות למשפחותיהן הפוגעניות כי אין תקציב? אז מה אם ועדת סל התרופות לא תוכל לקבוע רכישת תרופות חדשות בהעדר תקציב? העיקר שאני נשאר בתפקיד ראש הממשלה כל עוד אני נאשם כדי להמשיך להלך אימים על התביעה ועל שופטיי.

ונכון שאני מפרק את השירות הציבורי בכוונה להחלישו בדרך לשלטון יחיד: מבקר מדינה צייתן, נציב שירות מדינה כנוע, אין פרקליט מדינה, אין מפכ"ל למשטרה שמצויה במצוקה איומה תחת לחץ פוליטי בלתי פוסק מטעמי ומטעם השר לענייני אמיר אוחנה, אין ראש רשות להגנת הפרטיות, אין נציבה לשב"ס, אין מנכ"ל למשרדי, אין מנכ"ל למשרד האוצר, אין ראש אגף תקציבים, אין חשב כללי, יש חרם מצד שר האוצר על היועץ המשפטי של משרדו, ובראשות משרדים חשובים מיניתי חנפנית שמרוכזת בעצמה ובליקוק לי ולרעייתי ועוד דמויות מופת מדוד אמסלם ועד אופיר אקוניס. הכל בממשלה מנופחת עם כמויות של שרים נלעגים, משרדים מפורקים ומשרות לגנבי קולות מרתיחים.

נכון גם שאני לעולם אפיל על אחרים את האחריות לכשלונותיי או סתם אנסה להסתירם באמצעות שטיפת מוח שקרית ("מצבנו הכלכלי מצוין. העשור הטוב בתולדות המדינה", כך אספר לכם לאורך עשור שבו איש מכם לא יכול לקנות דירה, אם הוריו לא עשירים או סבתו לא מתה והורישה בית או כסף).

בתקופת המשבר הכלכלי המחריד בתולדות המדינה ולאחר שנתיים ללא תקציב, אמשיך לא להעביר תקציב כדי שגנץ לא יהיה רה"מ כפי שהבטחתי ללא טריקים וללא שטיקים. אז מה אם נוער בסיכון לא מקבל טיפול בפנימיות

נכון שאגן על אישה שמתעמרת בעובדות הכי מוחלשות לאורך שנים ואספר לכם שהיא פסיכולוגית שמסייעת לילדים ותורמת לקשישים.

נכון שבני (חלק מרכזי במערך התעמולה וההסתה שלי) מסית בלשון עילגת ומצוטט באתרי עליונות לבנה בארצות הברית.

ונכון שלעולם לא אבחל בהסתה נגד תקשורת חופשית וביקורתית, בהחדרת דובריי העילגים למוקדי תקשורת מרכזיים, בהקמת עיתון פולחן אישיות וערוץ פולחן אישיות במימון בעלי הון לאומנים וגזענים ממדינות זרות, וברדיפת ארגוני זכויות אדם בנימוק שהם מקבלים מימון ממדינות דמוקרטיות ומהאיחוד האירופי (כאילו שמימון ממדינות דמוקרטיות שרוצות בטובת ישראל הדמוקרטית זה דבר רע, בעוד סכומי עתק ממיליארדרים לאומנים ממדינות זרות זה סבבה).

ונכון שאפילו ביום הזיכרון לרצח יצחק רבין נזרקו נפצים מטעם מעריציי לעבר מוחים נגדי בת"א, בתום שבוע שבמהלכו הושלכו בקבוקים מקומה גבוהה לעבר מפגינים נגדי בבאר שבע, והוצבה אבטחה על מפגינים נגדי במוקדים שונים בבאר שבע מטעם המשטרה, בשל העובדה שההסתה שלי מציתה מוסתים ובשל העובדה שפשוט לא ניתן לקיים עוד בחופשיות הפגנות נגדי בבאר שבע ובמקומות רבים אחרים בארץ.

במהלך שבוע זה, אגב, נרשמו תקיפות אלימות נגד מפגינים נגדי באשדוד, אשקלון, נס ציונה ועוד מוקדים. כולן מעשי ידיי מעריציי. כולן פרי השיסוי רב השנים מטעמי. מול כולן שתקתי. ואמשיך לשתוק ולקרוץ לפלנגות האלה להמשיך.

אבל בכל הכבוד, מה שחשוב הוא שביום הזיכרון לרצח רבין אספר בכנסת סיפור חסר בסיס על כך שמסיתים נגדי לרצח חדשות לבקרים. כן, כן, אני הקורבן. אני המסית המתקרבן. המשסה המסכן. מלבה השנאה המתבכיין.

אפילו ביום הזיכרון לרצח יצחק רבין זרקו מעריציי נפצים על מוחים נגדי בת"א, בתום שבוע בו הוצבה אבטחה על מפגינים נגדי במוקדים שונים ונרשמו תקיפות אלימות נגדם באשדוד, אשקלון, נס ציונה ועוד

כי הדבר היחיד שקיים בעולם, גם ביום הזיכרון לרצח הנורא ההוא (שבוצע בתום תקופה איומה של הסתה ושיסוי נגד רבין שאני נושא באחריות כבדה לחלק ניכר ממנה), ובכן, הדבר היחיד שקיים בעולם הוא אני.

אני ואני ואני ואני.

אבל אינף אבאוט מי. בואו נדבר קצת עליכם. מה א-ת-ם חושבים עליי? חתיכת מלך, לא?

עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.