בכירי הרשימה המשותפת בבית הנשיא לאחר הבחירות: איימן עודה, אחמד טיבי ומנסור עבאס, ספטבמר 2019 (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
Yonatan Sindel/Flash90

עבאס עשה יד אחת עם הליכוד, וזו לא בהכרח הפתעה או "בגידה"

ח"כ מנסור עבאס מרע"ם, שעזר לליכוד לבטל את ההצבעה על חקירת פרשת הצוללות, הוא מוסלמי מסורתי שמטיף לפוליטיקה ערבית ישראלית "פרגמטית" ● באופוזיציה ובתקשורת נתנו לו בראש, אבל ייתכן שדווקא הוא מבטא את קולם האמיתי של רבים ממצביעיו ● פרשנות

למשך כמה רגעים ביום רביעי שעבר, כנסת ישראל נשמעה כמו אצטדיון כדורגל טרום ימי הקורונה. "בושה!", צעקו המחוקקים מהאופוזיציה אל עבר דוכן היו"ר, ממנו ביטל יריב לוין מהליכוד את תוצאותיה של הצבעה שלא מצאה חן בעיניו. "ביזיון!", החמיר ח"כ מיש עתיד. "ביטול רטרואקטיבי… מרוקן את תהליך ההצבעה מתוכנו. זהו לב לבה של הדמוקרטיה", זעמה ח"כ תמר זנדברג ממרצ.

חלפה בערך חצי שעה עד שכולם הבינו שלוין ניצח בעימות: ממלאת מקום היועץ המשפטי לכנסת, עו"ד שגית אפיק, מיהרה לקבוע כי ההצבעה על הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בפרשת הצוללות, שבה מעורבים מקורביו של נתניהו, התקיימה בניגוד לנהלי הכנסת (אפיק צפויה להתמודד בקרוב על מינוי של קבע לתפקיד, ובקהילייה המשפטית נשמעת ביקורת מרומזת על שיקוליה וניסיונה).

סגן היו"ר, מנסור עבאס, שניהל את ההצבעה, לא הבחין בבקשה שהגיעה מיו"ר הקואליציה, ח"כ מיקי זוהר (ליכוד) להצבעה שמית, והתקדם עם ההצבעה בזמן שרוב חברי הקואליציה היו במסדרון. ההצבעה עברה ברוב קטן של 25 לעומת 23.

כאשר יריב לוין שמע על ההצבעה, הוא זימן את חברי הקואליציה למליאה, הכריז שההצבעה הקודמת מבוטלת, וקרא להצבעה חדשה. אז החלה האופוזיציה להרים את קולה, יצאה החוצה במחאה, ואפשרה לליכוד להפוך את ההחלטה פה אחד.

רצף האירועים המהיר תפס את המערכת הפוליטית לא מוכנה. במשך כשעה, אמצעי התקשורת ומומחים משפטיים התווכחו אם ניתן לבטלה. בליכוד התרעמו על המהלך "החתרני" של ההצבעה. במרצ הזדעזעו מהמתקפה על הדמוקרטיה.

ח"כים מהאופוזיציה מתרעמים אחרי שיו"ר הכנסת ביטל הצבעה בנוגע לחקירת פרשת הצוללות, 21 באוקטובר 2020 (צילום: שמוליק גרוסמן, הכנסת)
באופוזיציה מתרעמים אחרי שיו"ר הכנסת ביטל את ההצבעה בנוגע לפרשת הצוללות (צילום: שמוליק גרוסמן, הכנסת)

הבגידה הגדולה

ואז, באמצע המהומה, כששני הצדדים להוטים לסחוט את הלימון הזה עד תומו, הגיעה "הבגידה הגדולה" של עבאס, כפי שכמה מעמיתיו המחוקקים הערביים פירשו את המתרחש. חבר הפלג האסלאמיסטי של הרשימה המשותפת פרסם הצהרה משותפת עם לוין, שמתעקשת כי "ביטול התוצאות וקיום הצבעה נוספת היה הדבר הנכון לעשות". האופוזיציה נדהמה, המפלגות הערביות היו נבוכות.

ההלם לא נבע מההכרה של עבאס בעמדת לוין. בתוך שעה מההצבעה נקבע – ואפיק נתנה תוקף משפטי לנקודה הזאת – שההצבעה המקורית אכן הייתה בניגוד לנהלים, מכיוון שלממשלה הזכות לקבוע הצבעה שמית, וזוהר עשה זאת אך זכה להתעלמות (הדבר עדיין נתון לוויכוח מסוים, על אף שפסיקת אפיק התקבלה כעובדה מוגמרת, משום שזוהר אינו חבר ממשלה ואינו המייצג שלה בכנסת, ומרץ אף עתרה לבג"ץ בניסיון להשיב את הגלגל הפרלמנטרי לאחור).

חשוב גם לומר: גם אם ההצבעה המקורית הייתה עומדת בעינה, ועדת חקירה פרלמנטרית לא הייתה קמה. ההחלטה עדיין הייתה צריכה לעבור את אישור ועדת הכנסת, דבר שלא היה מתאפשר ללא פיזור הקואליציה.

אבל האופוזיציה רצתה את המהומה, את התיאטרון שיביך את הליכוד וישלח מסר למצביעים. ההחלטה על ביטול ההצבעה הייתה, לפיכך, אידיאלית עבור האופוזיציה. כפי שהיטיב להסביר נציג שמאל בכנסת: לא רק שהם זכו בניצחון קצר מועד במליאה, הם גם הושתקו על ידי היו"ר העריץ בשירות אדונו המושחת.

ההודעה הפומבית של ח"כ עבאס בדבר טעותו לכאורה, וההצהרה המשותפת שלו עם הליכוד, גנבה מהאופוזיציה את הניצחון הזה, את הרגע ההרואי.

"מה שקרה היום בכנסת הוא תקלה חמורה", מיהר לצייץ ח"כ מטאנס שחאדה, יו"ר מפלגת בל"ד ברשימה המשותפת, הוא התייחס להצהרה המשותפת של עבאס ולוין. "אני רוצה לקוות שזה לא יפגע ברשימה המשותפת ואחדותה", הוסיף, איום ברור למשת"פ עבאס. "לוין השתמש בכוחו הפוליטי כדי לבטל הצבעה למען הליכוד. חברי חה"כ עבאס טעה. הליכוד אינו שותף שלנו, כך היה וכך יהיה".

יו"ר הקואליציה מיקי זוהר פונה לסגן יו"ר הכנסת מנסור עבאס ב-21 באוקטובר, 2020 (צילום: שמוליק גרוסמן, הכנסת)
יו"ר הקואליציה מיקי זוהר פונה לסגן יו"ר הכנסת מנסור עבאס ב-21 באוקטובר, 2020 (צילום: שמוליק גרוסמן, הכנסת)

מנסור עבאס ממשיך במרץ

בפוליטיקה היהודית, התקרית נשתכחה במהירות. לפעמים מנצחים, משכו רוב מחוקקי האופוזיציה בכתפיהם, ולפעמים מפסידים. אבל החלטת עבאס לסייע ללוין הציתה שבוע של ויכוחים כעוסים בתקשורת ובפוליטיקה הערבית, ופתחה חלון הצצה לשינויים יוצאי הדופן ששוטפים את הפוליטיקה הישראלית-ערבית.

בזמן שישראל מחפשת הסכמי "נורמליזציה" בדובאי הרחוקה, במנאמה ובח'רטום, שאף אחת מהן לא נמצאת ברדיוס של 1,500 קילומטר מישראל, תהליך "נורמליזציה" אחר, עמוק, חיוני ומהותי יותר לעתיד ישראל, מתרחש קרוב יותר לבית. למעשה, בתוך הבית. בבוקר אחרי ההצבעה שבוטלה ניצב עבאס מול מראיין ביקורתי בתחנת הרדיו בשפה הערבית אל-נאס, שמשדר במסגרת הרשות השנייה, ששאל אותו אם זה ראוי לשתף פעולה עם הליכוד.

"האם השיח הפוליטי שלנו מתחיל ומסתיים בלקלל את נתניהו, האם אני חייב לומר שנתניהו הוא גזען ופשיסט וכן הלאה?", ירה עבאס בחזרה, "או שמא מותר לי לעסוק בסוגיות הפוליטיות?" המראיין השיב: "אבל נתניהו גזען ופשיסט. אנחנו רוצים להבין, בגלל שזאת הרטוריקה המקובלת ברשימה המשותפת".

עבאס: "האם השיח הפוליטי שלנו מתחיל ומסתיים בלקלל את נתניהו, האם אני חייב לומר שנתניהו הוא גזען ופשיסט וכן הלאה, או שמא מותר לי לעסוק בסוגיות הפוליטיות?"

עבאס: "שוב, שוב, אחי מוחמד. הסגנון שלי הוא לא סגנון של מישהו שעומד על הדוכן ופשוט זורק מילים פופוליסטיות". המראיין: "דוקטור, הסגנון שלך, עם חלקים של הרשימה המשותפת, ואני זוכר את זה היטב. נדמה שאתה חריף יותר ביחס לשותפיך מאשר לנתניהו. וזאת תלונה שעולה נגדך ברשימה המשותפת".

"מתי אי פעם תקפתי את חברי ברשימה המשותפת?", דרש עבאס לדעת.

אלה היו חילופי דברים לא נעימים, אך הדגימו דבר חשוב. עבאס לא הכחיש שהוא מחפש מעמד ושותפויות חדשים, ואפילו, כפי שהדגיש, עם הימין השנוא.

הביקורת לא פסקה – וגם לא עבאס. בשבת הוא פרסם פוסט ארוך בערבית בפייסבוק שלו, וטען כי המפלגות הערביות סובלות מהאמונה שתפקידן הפוליטי מוגבל להיותם "כוח מילואים" שמחזיק על כתפיו את השמאל. הגיע הזמן לקבל "את המשאבים והזכויות שמגיעים לנו" ממי שנמצא בשלטון – לא משנה מי הוא.

"אני לא מפחד לומר שאני מקדם סגנון פוליטי חדש ופרגמטי", כתב עבאס. "אני באמת מאמין שאם אנחנו רוצים להוביל לשינוי אמיתי, מוחשי, לקהילה שלנו, אנחנו חייבים להשפיע על קבלת ההחלטות". הפוליטיקה הישראלית, המשיך, לא מפולגת בין "שמאל" ל"ימין", לפחות לא בכל הנוגע לערביי ישראל.

"ירשתי מושגים פוליטיים לא מדויקים, שמבוססים על החלוקה בין ימין לשמאל, כאילו שהתפקיד הכי גדול שאנחנו יכולים לצפות לו זה להיות כוח המילואים של מה שמכונה השמאל הציוני. השמאל עכשיו חלש מאוד ונמצא על סף הכחדה. הימין אוחז בשלטון ונדמה שהוא מתבצר בו לשנים הבאות. אז מה אנחנו יכולים לעשות כחברי כנסת ערביים? האם אנחנו מחכים לתחייה הבאה של השמאל?

"הגישה שלי היא כזאת: אני לא בכיס של אף אחד. לא של הימין, לא של השמאל. המצפן שלי נמצא בכיסה של החברה הערבית. כלומר, המשאבים והזכויות שמגיעים לנו. התפקיד שלי הוא לעשות כמיטב יכולתי להשיג את הדברים האלו, באמצעות מיצוי האפשרות הפוליטית", חתם את המניפסט הלא-קצר.

עבאס: "אני לא בכיס של אף אחד. לא של הימין, לא של השמאל. המצפן שלי נמצא בכיסה של החברה הערבית. התפקיד שלי השגת משאבים וזכויות, באמצעות מיצוי האפשרות הפוליטית"

הפוסט שלו זכה ל-4,300 לייקים וכמעט 700 תגובות, רובן חיוביות.

יו"ר הכנסת יריב לוין מבטל הצבעה שקראה לחקירה בעניין הצוללות. 21 באוקטובר, 2020 (צילום: שמוליק גרוסמן, הכנסת)
יו"ר הכנסת לוין מבטל הצבעה שקראה לחקירה בעניין הצוללות. 21 באוקטובר, 2020 (צילום: שמוליק גרוסמן, הכנסת)

"לשבת עם נתניהו?"

ביום שלישי, שישה ימים אחרי ההצבעה המקורית בכנסת – שבשלב זה נשכחה לגמרי על ידי מרבית היהודים, אבל עדיין הרעישה את הפוליטיקה הערבית –  התראיין עבאס בערוץ הטלוויזיה המקוון DemocraTV, בתוכנית שמנחה העיתונאית לוסי אהריש. אהריש ראיינה את עבאס בעברית.

האם הוא מנסה להעתיק מספר הכללים החרדי, שאלה אהריש, את אותה נכונות היסטורית של המפלגות החרדיות לשבת עם כל צד שיבטיח תקציבים למוסדותיהם. "אנחנו לא נצליח לשחק את המשחק של החרדים", השיב, "אבל לדעתי, אנחנו צריכים לנסות לפחות להיות חלק מהמשחק, לנסות ולהשפיע".

"זה אומר שאתה לא שולל להצטרף לנתניהו?", שאלה אהריש, שוב – בעברית. "מה זה אומר? את צריכה להיות ספציפית", אמר עבאס בהגנתיות.

אהריש: "בוא נהיה ספציפיים. (אתה אומר ש)אם נקבל הצעה טובה, לשבת בראש ועדות, תפקידי שרים, אם נתניהו פונה אלינו, אנו מסוגלים לשבת עם נתניהו".

עבאס השיב: "אם הייתי ח"כ ערבי מהשורה, שרגיל לשיח מסוים, הייתי אומר לך, 'אין מצב. בחיים לא נסכים לשבת בממשלה של נתניהו'. אבל אני אומר משהו אחר. במקום לענות ככה, ואז הצד השני יכול להגיד, 'תראו, הערבים לא רוצים להשתלב, לא רוצים להשתתף, לא רוצים להשפיע', במקום כל זה אני אומר, 'בטח'.

"אם ראש הממשלה, או היו"ר של מפלגה אחרת שהוא מועמד לראשות הממשלה, מגיע עם הגישה הזאת (כלומר, מוכן להתייחס למפלגות הערביות כאל שותפות קואליציוניות), אז שהם יבואו ויגידו שהם מעוניינים ברשימה המשותפת, שהם רוצים אותנו במעגל קבלת ההחלטות, ואז תהיה לי הזדמנות להגיד כן או לא.

"למה להגיד לא לפני שאנחנו מקבלים הצעה? למה? לכל אחד שיש את הזכות להקים ממשלה, תנו להם לפנות אלינו, נשב, נתדיין, ואז נחליט".

משא ומתן פוליטי תמיד היה משחק של איפוק. להיטות, אחרי הכל, משקפת חולשה. העובדה שמנסור עבאס דאג לא לשלול תפקיד קואליציוני למפלגתו הוא האיתות הכי ברור שהוא יכול לשלוח לגבי הרצון שלו שיזמינו אותו להשתתף. והאפשרות שנתניהו יהיה זה שיזמין אותו לא מפחידה את עבאס כלל.

מטאנס שחאדה, יו"ר מפלגת בל"ד בתוך הרשימה המשותפת, באירוע לקראת הבחירות. 20 באוגוסט, 2109 (צילום: גילי יערי, פלאש 90)
מטאנס שחאדה, יו"ר בל"ד ברשימה המשותפת, באירוע לקראת הבחירות. 20 באוגוסט, 2109 (צילום: גילי יערי, פלאש 90)

המתינות האסלאמית

השם רע"ם, המפלגה שמוביל עבאס, הוא ראשי תיבות של "הרשימה הערבית המאוחדת". אחרי שהוקמה ב-1996, שאפה המפלגה להפוך לקול שיאחד את העולם הפוליטי המגוון של ערביי ישראל. היא כשלה במשימתה זו (למרות שהרשימה המאוחדת הצליחה בה שני עשורים אחר כך). במקום זה, התבדלה רע"ם בנוף הפוליטי הערבי כבית לסנטימנט השמרני המוסלמי במגזר. בכל, מלבד בשמה, היא כיום הבית הפוליטי של הפלג הדרומי בתנועה האסלאמית.

התנועה האסלאמית בישראל היא תנועה "אסלאמיסטית", כלומר, היא דוגלת באסלאם פוליטי ומלמדת את מאמיניה שהפתרון למצוקה החברתית והפוליטית ממנה סובלים העמים הערביים נמצא בחזרה לאסלאם. היא שואבת רעיונות ואוצר מילים מתנועות דומות ברחבי עולם הערבי והמוסלמי.

הגרסה הישראלית לאסלאמיזם מחולקת לשני פלגים שונים במהותם. הפלג הצפוני, אנטי-ישראלי במופגן, קבע את מרכז פעילותו באום אל-פחם. הפלג הדרומי, שקורא להשתלבות ערביי ישראל במדינה, שואב כוח רב מהבדואים בנגב ונחשב מתון יותר. שני הפלגים התפצלו רשמית ב-1996 סביב הסוגיה הפלסטינית. שני הפלגים תומכים בעצמאות פלסטינית, אבל רק הצפוני תמך בגלוי באלימות ובטרור. ראש הפלג הצפוני, ראאד סלאח, איש דת ששימש בעברו כראש עיריית אום אל-פחם, אף ישב בכלא על עבירות של הסתה ותמיכה בטרור. הפלג הצפוני הוצא מחוץ לחוק ב-2015, אחרי שנציגיו נתפסו מעבירים כספים לחמאס.

השם רע"ם, המפלגה שמוביל עבאס, הוא ראשי תיבות של "הרשימה הערבית המאוחדת". אחרי שהוקמה ב-1996, שאפה להפוך לקול שיאחד את העולם הפוליטי של ערביי ישראל

אבל תחת מנהיגותו של השייח' המנוח עבדאללה נימר דרוויש, שייסד את התנועה האסלאמית ב-1971, הפלג הדרומי הלך לכיוון אחר. על אף שהוא תמך באלימות בתחילת הקריירה שלו, דרוויש הפנה גבו לאלימות אחרי מאסר קצר בתחילת שנות ה-80. הוא דגל בוסטייה, מונח עם משמעויות רבות בהגות האסלאמית שלרוב מיתרגם ל"מתינות", ובשלושת העשורים עד מותו ב-2017 עודד את המגזר בישראל להתנגד לטרור, להתרכז באמונה הדתית, להשתלב בחברה הישראלית, ולדרוש זכויות באמצעות הדמוקרטיה הפרלמנטרית.

הצהרתו עבאס על "סגנון פוליטי חדש ופרגמטי", אינה צעד טקטי רגעי. עבאס היה תלמיד בולט של דרוויש, והוא גם סגן יו"ר הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית.

אין זה מקרי שהגינוי החריף והקולני ביותר לעבאס בקרב ערביי ישראל מגיע מבל"ד, המפלגה הפלסטינית הלאומנית הלוחמנית ביותר מקרב המפלגות הערביות. כשהיו"ר שחאדה יצא בגלוי נגד עבאס ושיתוף הפעולה שלו עם הליכוד, הוויכוח שיקף שאלה מהותית שעומדת היום בפני ערביי ישראל.

ח"כ מנסור עבאס מהרשימה המשותפת בריאיון עם לוסי אהריש, 27 באוקטובר 2020 (צילום: צילום מסך מטוויטר, DemocraTV)
ח"כ מנסור עבאס בראיון עם לוסי אהריש, 27 באוקטובר 2020 (צילום: צילום מסך מטוויטר, DemocraTV)

שינוי אדיר

עבאס איננו פרו-נתניהו. הוא גם לא ליברלי. הוא מוסלמי שמרני שמפלגתו פופולרית בקרב השמרנים ביותר מבין ערביי ישראל, בפזורה הבדואית בנגב שם משקי הבית גדולים וגברים מרבים להינשא ליותר מאישה אחת. חברת הכנסת ממפלגתו, אימאן ח'טיב-יאסין, היא הח"כית הראשונה שלובשת חיג'אב.

בל"ד חושדת ברע"ם שהיא מתרככת בנוגע לשאלה הלאומית הפלסטינית, אבל רע"ם, מצדה, חוששת בבל"ד שהיא מעדיפה את הלאומנות על פני האמונה. זה לא ויכוח בין שמאל וימין, והעובדה הזאת לבדה נותנת לרע"ם יתרון.  בזמן שהנושא הפלסטיני דוהה בעולם הערבי, כוחו נחלש גם בקרב ערביי ישראל.

בל"ד נחלשה מאוד מאז שמנהיגה האייקוני, עזמי בשארה, ברח מישראל ב-2007 כחשוד בסיוע לחיזבאללה. הדרישה לאינטגרציה, לקבלה, לזכות להישמע בתקשורת ובפוליטיקה, להשפעה על ענייני המדינה שהם יותר ויותר רואים כשלהם – גם אם הם חשים שהיא טרם רואה אותם כשלה – מתגברת על האידיאולוגיות הישנות. בכך שהוא מאמץ את אותו רצון גובר להשתלב, עבאס מעניק לדחף הזה קול ולגיטימציה, לצד חותמת איכות של אותנטיות אסלאמית.

אהריש שאלה את עבאס בריאיון אם הוא מחפש תפקיד דמוי-חרדים בפוליטיקה הישראלית, מנוטרל מאידיאולוגיה פוליטית ומשתנה בהתאם לצד שמציע יותר מימון והשפעה. החרדים מצליחים לעשות את כל זה תוך שהם נהנים מההגנה הפוליטית שמגיעה עם חסות דתית אדוקה. ההקבלה לחרדים בהחלט במקום.

ואכן, אחוז קטן מהבדואים בנגב, מאותם חוגים שמצביעים רע"ם, מעדיפים את ש"ס ביום הבחירות, בשל התמיכה של המפלגה החרדית במענקים למשפחות מרובות ילדים, והגנתה הנלהבת על המוסדות הדתיים במדינה. אסלאמיסטים ישראלים תומכים בבתי הדין השרעיים ובביורוקרטיה הקאדית, בדיוק כפי שש"ס תומכת בבתי הדין הרבניים וברבנות הראשית.

היו שהצביעו בשבוע החולף על כך שהמאבק על כיוונו החדש של עבאס מסכן את עתיד הרשימה המשותפת, שגם בתקופות הטובות ביותר היא איחוד לא נוח בין אנשים מאוד שונים. אחרי הכל, מה יש לפרוגרסיביים מחד"ש, ללאומנים בבל"ד ולאסלאמיסטים של רע"ם במשותף, למעט הערביות שלהם?

היו שהצביעו על כך שהמאבק על כיוונו החדש של עבאס מסכן את עתיד הרשימה המשותפת, שגם בתקופות הטובות ביותר היא איחוד לא נוח בין אנשים מאוד שונים

אבל יש כוח רב עוצמה ששומר על המסגרת המשותפת: המצביעים. בכל פעם שהמפלגות הערביות התאחדו, הן קיבלו יותר קולות, מכל חלקי המגזר. כאשר חד"ש התמודדה לבד, היא זכתה בפחות קולות של פרוגרסיביים משכילים מאשר כשהתמודדה עם השמרנים האסלאמיסטיים בגוש מאוחד. יותר בדואים כפריים נהרו לקלפיות כשהאמינו שהנוצרים בצפון מצביעים איתם – מאשר כשלא.

על מה מעידה ההעדפה הזו בקרב הערבים עצמם? אם הפרגמטיזם החדש של עבאס מרמז על משהו, ייתכן שהוא מאותת שערביי ישראל חושבים על עצמם יותר ויותר מחוץ להקשר הערבי הצר ובתוך ההקשר הישראלי הכללי, כקהילה אחת מיני רבות שנאבקת על משאבים ותשומת לב בשדה הקרב הפוליטי הכללי.

מנהיגים יוצאים לפעמים לכיוון חדש ואמיץ, ומקווים שצאן מרעיתם ילך אחריהם. נדמה שמנסור עבאס לא מאמין שזה מה שקורה. נדמה שהוא חושב – ולמרות ההכפשות של השבוע החולף, נדמה שהוא צודק – שהמגזר הערבי כבר שם, כבר מוכן להשתלבות והשפעה. הגיע הזמן, הוא טוען, שמנהיגיו ילכו בעקבותיו.

חברי הרשימה המשותפת מנסור עבאס, איימן עודה ואוסאמה סעדי (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
חברי הרשימה המשותפת מנסור עבאס, איימן עודה ואוסאמה סעדי (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
עוד 2,046 מילים
סגירה