צעירי הליכוד פותחים קורס לעוזרים פרלמנטריים. אכן יוזמה ברוכה.

ואת מי הוחלט להזמין כאורח המכובד שירצה בפני פרחי העזרה הפרלמנטרית המשתתפים במפגש הראשון? שר מהליכוד? חבר כנסת מהליכוד? עוזר פרלמנטרי מהליכוד? שלוש פעמים לא. בליכוד החליטו כי האוטוריטה בנושא היא בנו של ראש הממשלה, מיודענו יאיר נתניהו.

ואת מי הוחלט להזמין כאורח המכובד שירצה בפני פרחי העזרה הפרלמנטרית? שר מהליכוד? ח"כ מהליכוד? עוזר פרלמנטרי? 3 פעמים לא. בליכוד החליטו כי האוטוריטה בנושא היא בנו של רה"מ, מיודענו יאיר נתניהו

אותו יאיר נתניהו, הידוע כצייצן הסתה ושינאה בטוויטר ובפייסבוק וכמי שפוקד מועדוני חשפנות בלילות שבת עם חבריו בני העשירים, עם הנהג הצמוד מטעם המדינה, שמנייד אותו כרצונו ברכב (המשודרג!) של המדינה, ובליווי מאבטח מטעם המדינה.

הזמנה לקורס עוזרים פרלמנטרים

מה יאיר נתניהו יודע להסביר על אופי התפקיד של עוזר פרלמטרי? עד כמה הוא בכלל במסדרונות הכנסת? באיזו עמדת השפעה הוא נמצא?

ואם הוא כן מצויד בתובנות ובפרספקטיבה על התפקיד ויכול להרצות עליו, לא כי שימש בתפקיד אלא כי הסתובב בין הרגליים של אבא בכנסת ולכן התמקם בעמדת השפעה, האם זה נשמע פחות רע?

ואולי הרעיון בפרסום שכזה, כמו גם בהרצת שמו של יאיר נתניהו בזמנו ברשימת המועמדים לפריימריז בליכואדיאדה – הוא לא רק הכשרת צעירי הליכוד להיות עוזרים פרלמנטריים – אלא הכשרת הלבבות לכך שיאיר נתניהו הוא יורש העצר של אביו?

ואי אפשר לנתק את ההחלטה לאפשר ליאיר נתניהו להופיע בפני המיועדים לתפקיד עוזרים פרלמנטריים, מההחלטה שהתקבלה זה עתה לשדרג את הרכבים של יאיר ואבנר נתניהו לרכבים ממוגנים במאות אלפי שקלים.

הרי אם אכן מכשירים כאן תודעתית יורש עצר, לא מזיק שיתנהג וייראה כמו יורש עצר. לא מזיק שינחיל ממשנתו הפוליטית לצעירים במסדרונות הפרלמנט, שימשיך להתגורר בגילו (ביום ההולדת הקרוב ימלאו לו שלושים) במעון ראש הממשלה עם הוריו, ויוסע ממקום למקום כנסיך ויורש עצר, עם נהג, מאבטח ורכב ממוגן צמוד, כאילו האיומים הלא מוכחים על אביו חלים גם עליו.

מייד במהדורה: חשיפה: קב"ט ראש הממשלה, אלון חליווה, ביקש לשדרג את שני כלי הרכב הצמודים של יאיר ואבנר נתניהו, יונדאי i25, לרכבים גדולים בעלי 2000 סמ"ק, ממוגנים ומאובזרים, בטענה כי בשל ההפגנות בבלפור השניים מאויימים וצריכים רכבים כאלו שעולים למדינה מאות אלפי שקלים. מינהל הרכב סירב

— aviad glickman (@aviadglickman) November 10, 2020

האם בתקופה של משבר כלכלי כה חריף, כשבתי החולים ובתי הספר זועקים לתקציבים, כשמספר המובטלים, המפוטרים ובעלי העסקים הקורסים מרקיע שחקים – נתניהו צריך לדאוג לילדיו, כלומר לבניו הבוגרים, לרכבים משוריינים בעלות גבוהה כל כך? הרי גם את המס על ההטבה המופלגת והבלתי מוסברת הזו – אנחנו אלה שמשלמים במקומם. בעיתוי שכזה אפילו הנהנתנות המשפחתית חסרת העכבות שהורגלנו בה נראית מגונה במיוחד.

הרי לא מדובר בהגנה על ראש הממשלה עצמו (אשר גם במקרה שלו אין כל ראייה אמיתית להיותו מאוים), אלא במיגון בניו (מעבר למאבטחים שכבר מלווים אותם בכל אשר יילכו, בבית ובחו"ל ובמועדוני החשפנות), אשר נגדם, גם על פי השב"כ, לא מוכר כל איום.

יתכן שראש הממשלה הגיע למסקנה כי בניו המגודלים זקוקים להגנה מפני המפגינים. כי הרי מה שעומד לנגד עיניהם של המפגינים זה לפגוע חלילה ביאיר נתניהו במקום להפגין נגד הניהול הכושל של משבר הקורונה והמשבר הכלכלי של אבא שלו או מצבור השחיתויות נגדו.

אף פעם לא אהבתי להתייחס לבני המשפחה של ראש הממשלה, אך במקרה הזה יאיר נתניהו הופך את עצמו כל יום למושא לביקורת לגיטימית ביותר, בשל פוסטים רווים בשנאה ובהודעות שטנה. אם כבר, נראה כי דווקא המפגינים ורשויות החוק הם אלה שזקוקים להגנה מפני יאיר נתניהו ואביו, ומפני השלכות ההסתה המרעילה בציוצים ובפוסטים שלהם על מעריציהם.

על השופטים כתב:

"בקטע הזה אנו מקבלים הצצה נדירה למה הוא החומר האמיתי מהם עשויים שופטי עליון. עסקנים קטנים, אשר ליקקו לאנשים הנכונים בוועדה לבחירת שופטים".

על מנדלבליט:

"פקיד מושחת, מטורלל וחסר מעצורים"

על הרמטכ"ל ושר הביטחון לשעבר משה בוגי יעלון:

"תן את הפנסיה התקציבית החודשית שלך בת עשרות אלפי שקלים על חשבון משלם המסים ולך לאברבנל"

כולנו נחשפנו לציוצים המשפחתיים שכינו את המפגינים אנרכיסטים, הזויים, חייזרים, מדגרת אנרכיה וקורונה, וכאלה שעושים את צרכיהם בחצרות הבתים. ואם לא די בכך, את האזרחים האיכפתיים – שיוצאים לרחובות מדי שבוע כדי להאבק באופן דמוקרטי על טוהר המידות של שלטונם – הוא כינה "בוגדים":

"די נמאס כבר! מעכשיו גם לנו מותר לקרוא להם בוגדים (וזה בדיוק מה שהם, פשוט השתיקו אותנו מלומר זאת ככ הרבה שנים)".

וכידוע, ההסתה הזו אינה נופלת על אוזניים ערלות, ומגיעה ללבם של אוהדי נתניהו ולאנשי המשטרה חסרת המפכ"ל שפועלת בחסותו. כך אנחנו נחשפים לאלימות משטרה לא מידתית כלפי המפגינים ולהתקפות פיזיות ומילוליות אלימות חוזרות ונשנות מצד אוהדי נתניהו נגדם.

מי מגן בכל המתקפות האלה על המפגינים מפני מעצרי השווא הברוטליים, מפני הקללות, היריקות, שברי הבקבוקים, איומי סכין והטחת הביצים על המפגינים? מי שומר על אלה שבאמת חשופים לכל ההסתה המסוכנת הזו והשלכותיה האלימות? האם המפגינים נוסעים ברכבים ממוגנים על חשבון המדינה? האם המפגינים הם אלה שנודדים בין כל נכסי הנדל"ן המבוצרים של המשפחה כדי לחמוק מקולות המפגינים?

״אנאבל״ ביקש כל כך יפה שאתבע גם אותו אז הלכתי על מסלול פרימיום והגשתי הבוקר תלונה על איומים. תודה לכל מי שעזר להגיע לצייצן האמיתי שמסתתר מאחורי הפרופיל הפיקטיבי @ariana_melamed @hacklai10 pic.twitter.com/ikZ8rlrfyX

— Chen Liberman (@Liberwomen) November 11, 2020

ומה ראש הממשלה נתניהו אומר לבנו שמצייץ את דברי השטנה הללו? האם הוא מוקיע אותו על דבריו? האם הוא מחנך אותו כי מדובר בבני עמו שהוא ראש ממשלתם כבר שנים רבות? שמדובר במשלמי משכורתו שמממנים את חיי המותרות של בני המשפחה ואת כל ההטבות הללו? האם הוא מסביר שמפגינים הם אזרחים למופת ולא בוגדים?

ומה ראש הממשלה נתניהו אומר לבנו שמצייץ את דברי השטנה הללו? האם הוא מוקיע אותו על דבריו? כנראה שלא. עובדה שיאיר, על מטעניו הידועים, הולך לשמש דוגמה ומופת לדור חדש של עוזרים פרלמנטרים

כנראה שלא. עובדה שיאיר, על כל המטענים הידועים שהוא מביא איתו, הולך לשמש דוגמה ומופת לדור חדש וצעיר של עוזרים פרלמנטרים, אלה שימלאו את מסדרונות בית הנבחרים הישראלי ואולי בעתיד אף ינהיגו את העם.

עיתונאי, בעל תואר B.A בממשל ודיפלומטיה ותואר MA במדיניות ציבורית מאוניברסיטת ת"א. עוסק בקידום נושאי סביבה וקיימות וממשל פתוח, שקיפות, ממשל מקוון ושיתוף ציבור. מאמין בהשפעת התקשורת על חיזוק הדמוקרטיה וחקר האמת

בפרק הקודם במסע: מאי 1993, בעיר הגדולה בבוסניה-הרצגובינה, עוד פיסת מדינה שנקרעה מהרפובליקה המדממת של יוגוסלביה – תחת מצור כבד כבר למעלה משנה. אנחנו, צוות טלוויזיה של רשת הטלוויזיה האמריקאית NBC News, מגיעים בטיסה לסרייבו ושמים את פעמינו במכונית המשוריינת שלנו אל עבר המלון שישמש לנו בית ומשרד לשבועיים הקרובים.

את הצילומים בסרייבו אנחנו מתחילים בבית הכנסת האשכנזי הגדול עם כמה ״צילומי אווירה״ ופנייה למצלמה של מרטין הכתב, שמסכם לצופה בבית את המצב בעיר אחרי 400 ימים של מצור. דֵּנִי, הפיקסר שלנו, מזרז אותנו לסיים ולהיכנס למכונית המשוריינת. הוא כבר מרגיש בבטן שהגיע הזמן לעזוב, למהר ולחפש מסתור.

בית הכנסת האשכנזי בסרייבו (צילום: חנני רפופורט)

מרטין הכתב מסכם לצופה בבית את המצב בעיר סרייבו אחרי 400 ימי מצור. דֵּנִי, הפיקסר שלנו, מזרז אותנו לסיים ולהיכנס למכונית המשוריינת. הוא כבר מרגיש בבטן שהגיע הזמן לעזוב, למהר ולחפש מסתור

כשאנחנו חולפים במהירות ברחובה הראשי של סראייבו אל עבר ההולידיי-אין, רק אז אפשר להבין בדיוק מה היא עיר רפאים. רק שכאן, בשדרת הצלפים, אפילו רוחות הרפאים חוששות להסתובב.

אף אחד לא יוצא מפתח הבית למעט, כפי שדֵּנִי מסביר – כשמוכרזת הפסקת אש. או אז הרחובות מתמלאים בנשים וגברים, צעירים וזקנים וילדים. כולם יוצאים להתאוורר לזמן קצר של הפוגה מהצליפות וההפגזות. המאושרים מצליחים אפילו לקנות מעט מהמצרכים החיוניים בשוק, לאחר עמידה ארוכה בתור ארוך ומתפתל כמו נחש אנושי.

תורים למצרכים בזמן הפסקת אש בסרייבו (צילום: חנני רפופורט)

דווקא אז, מעשה השטן, הסרבים הסובבים את העיר יורים. רק פגז אחד או שניים, אבל תמיד יכוונו אל מרכזו של התור למים או זה של הלחם, במטרה לגרום לכמה שיותר נפגעים.

הפסקת אש בסרייבו, 1993 (צילום: חנני רפופורט)

ליד תור כמו זה שצילמתי באחת הפעמים בהם הוכרזה הפסקת אש בעיר למספר שעות, נחתו בסוף השבוע האחרון שני פגזים. שלושה ילדים נהרגו במקום מרסיסי הפגזים, ושני מבוגרים, אולי אמא ואבא, הגיעו ללא דופק לבית החולים לאחר שמתו מאובדן דם.

ליד תור כמו זה שצילמתי באחת מהפסקות האש שהוכרזו לכמה שעות, נחתו בסופ"ש האחרון שני פגזים. 3 ילדים נהרגו במקום מרסיסי הפגזים, ושני מבוגרים, אולי אמא ואבא, הגיעו ללא דופק לבית החולים

אנשים ברחוב בהפסקת אש בסרייבו, 1993 (צילום: חנני רפופורט)

בחזרה להולידי-אין. שעת ערב מוקדמת יחסית ואנחנו נכנסים לחדר האוכל לארוחת ערב ראשונה. המלון שהיה פעם מהמפוארים בעיר זכה לארח את הבכירים באנשי הוועד האולימפי והספורטאים שלקחו חלק בתחרויות אולימפיאדת החורף שנערכו בעיר בחורף של 1984.

מסימני העבר המפואר שלו נשאר רק הסכו״ם על השולחן. סכו״ם כסף כבד, שבכל כף, מזלג וסכין מוטבע הסמל האולימפי. חמש הטבעות המסמלות את כל מה שלא קיים כבר כאן בסרייבו מאז תחילת המלחמה.

בעיר יש האפלה בלילות כבר למעלה משנה, ועל החלונות הגדולים של חדר האוכל בקומת הכניסה וילונות כבדים שעוצרים מבעד האור הצהבהב לצאת החוצה. לאורך הקיר מבחוץ שקי חול.

לשולחן מצטרף גם דיויד, עורך הוידאו שהגיע מלונדון שבוע לפנינו. דיויד היה איתנו באולפנים בהרצליה במלחמת המפרץ ב-1991. צחקנו כשבכל אזעקת נחש צפע הוא היה היחיד שמיהר לרכוס את חליפת המגן, הכפפות ומסכת האב״כ והקפיד לשמור על בריאותו. פעם אחת היינו יחד גם במוגדישו שנה לאחר מכן. דיויד נפטר מסיבוכי צהבת כמה שנים מאוחר יותר.

השיחה ליד השולחן משוחררת ממתח או חשש, שיחה שלא מרמזת אפילו בשמץ על הסכנה שבחוץ, מעבר לקיר שקי החול.

התפריט מציע בשר או עוף עם שתי תוספות. אחת מהן תפוחי אדמה. מישהו שואל אם אין לנו ייסורי מצפון לאכול לבוסנים את מעט האוכל שיש להם כאן. אנחנו צוחקים ואני מצטט להם דוח של קרן המזון הבינלאומית של האו״ם, לפיו מנת בשר לאדם היא 60 גר׳.

התפריט מציע בשר או עוף עם תפ"א. מישהו שואל אם אין לנו ייסורי מצפון לאכול לבוסנים את מעט האוכל שנשאר. אני מצטט דוח של קרן המזון הבינלאומית של האו״ם, לפיו מנת בשר לאדם היא 60 גר׳

מישהו מצלם במצלמת וידאו קטנה. אנחנו שותים בירה. יין מקומי ומעשנים סיגריות. יש קומפוט תפוחי עץ כמו של אמא בבית וקפה שחור שרוף בלקני. אנחנו יושבים ומקשקשים, מעלים זכרונות ממקומות אחרים ממלחמות קודמות.

חבורה של עיתונאים שאנחנו, משהו בין חבורת אומני קרקס נודד לבין  קבוצה של שכירי חרב של הממלכה השביעית. חבורה שממאנת להתבגר, סובבת בעולם ממלחמה למלחמה ומתגרה בסכנה. אנחנו מורידים גם כוסית של סליבוביץ׳, ברנדי שזיפים בלקני, 35% אלכוהול, עם עוד סיגריה אחרונה והולכים לישון.

אור בחדר לא מדליקים כמובן ואין גם תריס להגיף. יקיצה עם אור ראשון בכל מקרה כי הימים קצרים והמלאכה מרובה. ובכלל, מי רוצה להיות לבד בחדר בקומה גבוהה בלי חלונות ובלי תריסים. חדר שיש בו מכשיר טלפון המחובר לקבלה, מטף כיבוי, שולחן ושני כסאות.

חושך בחוץ, ליל ירח, אין אנשים ברחוב. לא מעז לעמוד ליד החלון אבל מגניב מבט מהצד. אמבולנס עובר במהירות בצומת הקרובה למלון, פנסיו צבועים בצבע כחול כמו אצלנו במבצע סיני של 56'. אני נזכר בחוויות ילדות של תל-אביב במלחמה הראשונה שלי, עם סבא ואמא ליד קיר המגן בחדר המדרגות בבית ברחוב אחד-העם. פקחים של הג״א עוברים ברחוב וצועקים לדייר בקומה ראשונה מעל לחנות של דב החשמלאי שיכבו שם את האור הדולק.

אור בחדר לא מדליקים כמובן ואין גם תריס להגיף. יקיצה עם אור ראשון בכל מקרה כי הימים קצרים והמלאכה מרובה. ובכלל, מי רוצה להיות לבד בחדר בקומה גבוהה בלי חלונות ובלי תריסים

הד של יריה בודדת מתגלגל מההרים, ולאחריו עוד הד ועוד אחד. מישהו שלא נרדם מנסה כנראה את הרובה שלו. המיטה גדולה כמו שמלון חמישה כוכבים מציע לאורחיו. אני שוכב על הגב, אור הירח נכנס ומאיר את רצפת החדר. בחדר ליד מישהו מוריד את המים בשירותים.

ברדיו הקטן שלי אני מנסה לשמוע באוזניה את מהדורת החדשות האחרונה של ה-BBC באנגלית ולא מצליח. תחנה רדיו מקומית משדרת מוזיקה אתנית. מזכירה מוזיקה מזרחית שלנו, יוונית או טורקית. בלקנית. בתחנה אחרת משוחחים שיחת לילה רגועה גבר ואשה בשפה לא מזוהה. מתהפך על הבטן, מנסה להירדם מחבק את הכרית.

לא הצלחנו לקבל 4 חדרים צמודים, בקומה איתי רק דובי. יוסי בקומה מעלינו, אני חושב שבחדר לא רחוק ממרטין. קבענו שבמידה ותהיה אזעקה במהלך הלילה ניפגש ארבעתנו למטה בלובי, ליד הירידה למרתף הבניין.

אני שומע צעדים במסדרון. דלת החדר נעולה. הצעדים מתרחקים במסדרון. מישהו יורה צרור מנשק אוטומטי שמהדהד במרחק. זה רק ההד שמתגלגל ונכנס דרך הפתח הקרוע בחלון אל תוך החדר. כבר אחרי חצות, עוד לא כיבו את הירח. אני שומע אנחה ועוד אחת ושלישית. גבר ואשה שמוציאים לשון ומראים אצבע משולשת למלחמה בסרייבו. מחר בבוקר אנסה לנחש מי היה הגבר ומי הייתה בת הזוג לרגע של אינטימיות שמתעלמת מהכאוס מסביב.

מישהו יורה צרור מנשק אוטומטי שמהדהד במרחק וההד נכנס מהפתח הקרוע בחלון לחדר. כבר אחרי חצות, עוד לא כיבו את הירח. אני שומע אנחה ועוד אחת ושלישית. גבר ואשה שמראים אצבע משולשת למלחמה

מלחמה מצמיחה רגעים חד פעמיים. מזווגת זיווגים של רגע. כבר ראיתי זיווג של קופסת סיגריות בטימישוארה הרעבה, שלא היה דומה לאינטימיות בחדריו של האינטרקונטיננטל בבלגראד. במלחמה כמו במלחמה תמיד יהיו מרוויחים, ואחרים שינסו רק לעבור את הלילה בשלום כדי להביא לילדים בבית לחם טרי בבוקר.

המוזיקה הבלקנית מתחלפת במוסיקה קלאסית באוזניה. אני סופר כבשים ומתעורר עם אור ראשון – בוקר טוב סרייבו.

רחוב הרוס בסרייבו (צילום: חנני רפופורט)

חנני רפופורט היה עד לא מזמן מנכ״ל חברת התקשורת ״JCS אולפני הבירה״, מפיק ברשתות הטלוויזיה האמריקאיות ABC News & NBC News וזוכה פרס EMMY לכתבת חדשות לטלוויזיה. כיום סבא במשרה מלאה ומספר סיפורים מנקודת מבט מאד מאד אישית. כל תמונות הסטילס צולמו על ידו במהלך עבודתו.