התזמון שבו בחר הנאשם בנימין נתניהו להגיש את בקשתו לבית המשפט המחוזי בירושלים, להורות לפרקליטות לתקן את כתב האישום שהוגש נגדו, אינו מקרי: יום רביעי בערב, כשנותר יום עבודה אחד בלבד – היום (חמישי) – לפני הדיון הצפוי בבית המשפט ביום ראשון בבוקר, אחד האחרונים לפני תחילת שלב ההוכחות בינואר.

הבקשה הזו היא מטען-צד שנתניהו ועורכי דינו, בעז בן צור ועמית חדד, בחרו בקפידה לטמון רגע לפני שהקרקס נכנס להילוך גבוה. יש להניח שלא מדובר בהפתעה האחרונה שראש הממשלה מכין לשופטי ההרכב, הניצבים על מפתן ההרפתקה המקצועית המסעירה ביותר בקריירה שלהם.

אפשר לתמוה מה גרם לנתניהו להמתין עד עכשיו בהעלאת טענותיו בנוגע לניסוח – כתב האישום הרי מצוי ברשותו כבר מחודש ינואר, ובמתכונת כזו או אחרת מפברואר 2019. במובן זה מדובר בתרגיל שקוף, שמטרתו עיכוב ההליך ומניעת תחילתו של מצעד העדים בחודש ינואר.

בנימין נתניהו עם עורכי דינו מיכה פטמן (משמאל) ועמית חדד בבית המשפט המחוזי, בפתיחת משפטו הפלילי ב-24 במאי 2020 (צילום: Amit Shabi/POOL)

אבל אפשר גם להעריך את התחכום. נתניהו מתעתע בדעת הקהל, כפי שהוא יודע לעשות היטב. פנייתו לבית המשפט מנוסחת כמעין מסמך מהוגן, כביכול רגיל, המעלה טענה ומנמק אותה על פני עשרות עמודים. כאילו זהו מהלך העסקים הרגיל.

אך למעשה, אין בזה שום דבר טבעי: נאשמים במשפט פלילי אינם אחראים על ניסוח כתב האישום, ואין להם סמכות או כוח להשפיע על תוכנו. ההגנה אינה רשאית להכתיב לתביעה מה לכלול ומה לא לכלול בכתב האישום.

נאשמים אינם אחראים על ניסוח כתב האישום, ואין להם סמכות או כוח להשפיע על תוכנו. ההגנה אינה רשאית להכתיב לתביעה מה לכלול ומה לא לכלול בכתב האישום

בקשת נתניהו מבית המשפט "להורות" לפרקליטות "לתקן" את כתב האישום, מייצרת מעין אשליה של כוח – כאילו נתניהו שולט על המתרחש. במובן זה, התעתוע הזה הוא המשכם של התכתיבים שהכתיבה היחידה לאבטחת אישים בשב"כ למשמר בתי המשפט, ביום הדיונים הראשון בחודש מאי האחרון, עם הפודיום שהובא מלשכת ראש הממשלה לטובת הנאום לאומה ממסדרון בית המשפט.

עובדות שהתביעה יכולה להוכיח

שלוש טענות מרכזיות משמיעים סנגורי נתניהו בבקשתם לבית המשפט:

1. התביעה נדרשת למחוק מכתב האישום את הצירוף המילולי "נתניהו ובני משפחתו", מאחר שנתניהו צריך להיות מואשם רק במה שהוא עצמו עשה. הוא ובני משפחתו אינם ישות אחת.
2. על התביעה לפרט במדויק בכתב האישום מה טיבה המדויק של ה"מתת" שקיבל נתניהו על פי האישומים.
3. יש למחוק מכתב האישום כל סממן ל"ראיות", שכן אלה אמורות להישמע במהלך שלב העדויות, ולא להיות משובצות בכתב האישום.

מעבר לעובדה שנאשמים אינם יכולים להורות לתביעה כיצד לנסח את האישומים נגדם (אלא רק לבוא עמה בדברים, במסגרת מו"מ לעסקת טיעון, למשל), לא ברור גם מדוע נתניהו מניח שבית המשפט יורה לתביעה כיצד לפעול.

שופטי נתניהו – עודד שחם (מימין), רבקה פרידמן פלדמן ומשה בר-עם, בבית המשפט המחוזי ירושלים, היום (צילום: עמית שאבי – פול, מתוך פלאש 90)

חוק סדר הדין הפלילי אמנם מאפשר לנאשם להעלות טענות מקדמיות בנוגע ל"פגם או פסול" בכתב האישום, ובית המשפט רשאי "לתקן כתב אישום, להוסיף עליו ולגרוע ממנו" – אך הכוונה איננה לשנות את האופן שבו בחרה התביעה לנסח אותו. למעשה, תכליתו העיקרית של הסעיף היא לערוך שינויים בכתב האישום לבקשת התביעה, ולכן החוק מדגיש שבטרם שינוי כזה צריך לוודא כי "ניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן".

החוק מאפשר לנאשם להעלות טענות בנוגע ל"פגם או פסול" בכתב האישום, ובית המשפט רשאי "לתקן כתב אישום, להוסיף עליו ולגרוע ממנו" – אך הכוונה איננה לשנות את האופן שבו בחרה התביעה לנסח אותו

הנחיות פרקליט המדינה, כך נראה, אינן תומכות בטענותיו של הנאשם נתניהו. כתב אישום צריך להיות מנוסח בבהירות, ענייניות, באופן מובנה וכרונולוגי ובלשון ממלכתית – אך לא בהכרח בתמציתיות ולקוניות. להיפך: "על כתב האישום להיות עשיר דיו בפרטים כדי להציג בפני בית המשפט ובפני ההגנה את התיאור העובדתי אותו מבקשת התביעה להוכיח".

גם בית המשפט העליון קבע בשנת 2006: "כתב האישום אינו מנוסח עוד בתמצות, אלא על דרך ההסבר והביאור". הפירוט הזה, מסבירה הנחיית פרקליט המדינה, תכליתו דווקא לסייע לנאשם לנהל את הגנתו באופן מיטבי, תוך שהוא מבין לעומק ולרוחב את הקשרן של העובדות הנטענות בכתב האישום (והטעונות הוכחה).

וזו בדיוק הפואנטה: כתב האישום צריך לכלול רק עובדות שהתביעה יכולה להוכיחן בבית המשפט בדרך ישירה או נסיבתית. לנתניהו לא צריכה להיות אם כך בעיה עם הגישה הרחבה של הפרקליטות, שבחרה לכלול תיאור עובדתי מפורט בכתב האישום. ככל שיש בכתב האישום יותר עובדות, כך מתרחבת המשימה העומדת בפני התביעה להוכיח אותן, כל אחת ואחת מהן, מעבר לכל ספק סביר. יוצא כי הגישה המרחיבה רק מגביהה את הרף ומאתגרת את הפרקליטות.

בנימין נתניהו באולם 317 של בית המשפט המחוזי בירושלים, דקות לפני פתיחת משפטו. 24 במאי 2020 (צילום: Ronen Zvulun/ Pool Photo via AP)

הכללת ראיות בכתב האישום

מה כל כך מציק לנתניהו בכתב האישום? "לאורך ולרוחב כתב האישום הוצגו 'מר נתניהו ורעייתו' כישות אחת המבצעת את המעשים הנטענים. לעתים, בשל הצורך לייחס לראש הממשלה פניות סיקור נוספות 'הועמסו' על ראש הממשלה פניות נוספות שבוצעו גם מטעם בנו יאיר, באופן שהוליד את הישות 'נתניהו ובני משפחתו'", כתבו עורכי דינו.

הטענה הזו אינה נראית משכנעת. הסיפור שמגולל כתב האישום מתאר מעשים שבהם מואשם הנאשם נתניהו – שבמסגרתם שקל שיקולים הנוגעים לרצונותיהם של אשתו ושל בנו. שניהם אף נטלו חלק פעיל בהתרחשויות, שבעטיו נחשבו גם הם חשודים בתיק 4000 (היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט החליט לסגור את תיק החקירה ביחס לשניהם).

בפני התביעה אכן יעמוד בהמשך האתגר להוכיח שנתניהו עצמו עבר את העבירות – ביצע את המעשים והיה מצויד במחשבה הפלילית הנדרשת – ולא היישות המשפחתית המשותפת. אם מה שביקשו הסנגורים הוא למקד תשומת לב באתגר הזה העומד בפני הפרקליטות – הם הצליחו.

שרה נתניהו מגיע להעיד במשפט בתביעת גיא אליהו, עובד לשעבר במעון רה"מ, 2015 (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

טענה אחת של נתניהו בכל זאת מחזיקה מים – וזו הטענה נגד הכללת ראיות בכתב האישום.

הנחיית פרקליט המדינה קובעת כי "בכתב האישום לא יובאו ראיות, אלא רק עובדות המקימות את יסודות העבירה". על פני הדברים, העובדה שכתב האישום כלל ציטוט מקטעי שיחות, הקלטות ועדויות, נוגדת את ההנחיות הרגילות ביחס לניסוח כתבי אישום.

אם בית המשפט יבקש את התביעה להתייחס לטענה זו של נתניהו, כיצד תשיב? תשובה אפשרית עשויה לראות את קטעי השיחות המתוארים בכתב האישום, כעובדות הטעונות הוכחה ולא כראיות. במילים אחרות, על מנת להבין את יסודות העבירה ואת המעשים שבהם מואשם נתניהו, צריך לקרוא גם את קטעי השיחות בין אילן ישועה לשאול ואיריס אלוביץ, או בין ארנון מוזס לנתניהו.

על מנת להבין את יסודות העבירה ואת המעשים שבהם מואשם נתניהו, צריך לקרוא גם את קטעי השיחות בין אילן ישועה לשאול ואיריס אלוביץ, או בין ארנון מוזס לנתניהו

מלבד זאת, אפילו על-פי בהנחיות פרקליט המדינה, "ייתכנו מקרים שבהם יש הצדקה למתן רקע עובדתי ונסיבתי, הקשור במישרין או בעקיפין למעשה העבירה עצמו. זאת, כאשר הדבר נדרש לצורך הבנת ההקשר הכולל של הדברים, לצורך הבהרת המניע לביצוע העבירה, או לצורך האפשרות לטעון לנסיבה מחמירה או מקילה לעניין העונש".