מוחמד אל-כעאבנה עדיין זוכר איך זה מרגיש ללכת לבית ספר שנמצא קילומטרים מהבית, לחצות שטחים בוציים, כבישים מהירים ומסוכנים, לחלוף על פני מכוניות מאיצות וחיילים ישראלים. בגלל שהוא גדל במחנה ראס א-תין, בגדה המערבית, בית הספר הקרוב ביותר היה בכפר אל מור'ייר, מרחק של כשישה קילומטרים.
"היינו הולכים לאורך הכביש הקטן הזה בהרים, לפעמים שעות. לפעמים היו פה סיורים צבאיים ומתנחלים, לפעמים גשם ובוץ או מכוניות מהירות. היה לנו ממש קשה, כילדים קטנים. כשהיינו מגיעים לבית הספר, אם היינו מגיעים, היינו מותשים. כשהגענו הביתה, במקום ללמוד, היינו הולכים ישר לישון", אומר אל-כעאבנה, שסיים לאחרונה את לימודיו במכללה להוראה ברמאללה.
אחרי שנים שבהן ראו את ילדיהם צועדים אל הכפר הסמוך כדי להגיע לבית ספר, חברי הקהילה בראס א-תין, כפר קטן של רועים בדואים במרכז הגדה המערבית, בסמוך להתנחלות כוכב השחר, החליטו להקים אחד משלהם.
הם גייסו 30,000 אירו מכמה ממשלות באירופה, והקימו בית ספר ל-50 תלמידי הכפר על הגבעה שמשקיפה על מרכז המחנה.
אבל כמעט עם תחילת פעולתו בספטמבר 2020, קיבל בית הספר צו הריסה מהמנהל האזרחי במשרד הביטחון, על בנייה ללא רישיון. תושבי ראס א-תין לא מכחישים שאין להם רישיון. למעשה, הם אפילו לא טרחו להגיש בקשה כזאת – לטענתם, ישראל מאשרת בנייה פלסטינית לעיתים נדירות בלבד.
10.9.20 – המנהל האזרחי החרים כסאות ושולחנות בבית ספר יסודי בקהילת ראס א-תיןארבעה ימים לאחר פתיחת שנת הלימודים, בשעות…
Posted by בצלם on Thursday, September 10, 2020
בית הספר הקטן מעסיק חמישה מורים, שמוסעים מדי יום על ידי משרד החינוך של הרשות הפלסטינית מכפרים סביב רמאללה. אבל המנהיג המקומי, סאלאמי אל-כעאבנה, אומר שבלי בית הספר, הדבר המרכזי שייפגע הוא השכלת הילדים.
"היינו שולחים את הילדים שלנו לבית ספר, והם חזרו בלי השכלה. מצב החינוך פה היה גרוע במשך תקופה ארוכה, אז בנינו את בית הספר כדי שנוכל לשפר את הקהילה שלנו", אומר אל-כעאבנה.
"היינו שולחים את הילדים שלנו לבית ספר, והם חזרו בלי השכלה. מצב החינוך פה היה גרוע במשך תקופה ארוכה, אז בנינו את בית הספר כדי שנוכל לשפר את הקהילה שלנו"
לדברי נורה אל-אזהרי, מנהלת בית הספר, בנות הקהילה סבלו במיוחד מכך שלא היה להן בית ספר קרוב. "ילדות רבות, ברגע שהגיעו לכיתה ז' או ח', לא יכולות עוד ללכת לבית הספר. מחשש לביטחונן, המשפחות לא הסכימו להמשיך לשלוח את בנותיהן לבית הספר. אז הבנים היו ממשיכים ללמוד, והבנות ישבו בבית", היא אומרת.
"אם הצעירים שלנו יזכו להשכלה ראויה, הנסיבות שלנו ישתפרו משמעותית ביחס לעכשיו", אומר אל-כעאבנה. "בית הספר הזה הוא חיוני לגמרי".
קובעים עובדות בקרקע
באמצע מגפת הקורונה, האיצה ישראל את הרס המבנים והתשתיות שנבנו בצורה לא חוקית על ידי פלסטינים. מאז ינואר, כ-798 פלסטינים מצאו עצמם מחוסרי בית בעקבות הריסות המבנים מצד ישראל, מספר שיא לדברי ארגון "בצלם".
בצו ההריסה של בית הספר טוען המנהל האזרחי שהוא רק "אוכף את הנהלים נגד פגיעות בתכנון ובבינוי, במסגרת חובתנו להגן על הסדר הציבורי ושלטון החוק".
המנהל האזרחי מעולם לא קיבל בקשה לרישיון, אומר הגוף הממשלתי, ובית הספר נבנה למרות אינספור הוראות להפסקת בנייה. לדברי המנהל האזרחי, הקהילה בראס א-תין מנסה לקנות זמן בצורה צינית בבתי המשפט, כדי לבסס את בית הספר ולהקשות על הריסתו.
"זה מבנה בלתי חוקי שנבנה בכוונה, תוך כדי הפרה של מספר צווי הפסקת בנייה. אחרי שחלקים מהמבנה הוחרמו על ידי המנהל האזרחי, הוא נבנה מחדש בזמן שהעותרים ניצלו לרעה הליכים משפטיים… בניסיון לקבוע עובדות בקרקע", טען המנהל האזרחי בעתירותיו לבית המשפט.
באמצע מגפת הקורונה, האיצה ישראל את הרס המבנים והתשתיות שנבנו בצורה לא חוקית על ידי פלסטינים. מאז ינואר, כ-798 פלסטינים מצאו עצמם מחוסרי בית בעקבות הריסות המבנים מצד ישראל
כ-52 בתי ספר פלסטינים בגדה המערבית ניצבים בפני צווי הריסה, לפי האיחוד האירופי.
הקהילה הקטנה בראס א-תין, שנמצאת באזור כבר עשרות שנים, אינה רשומה אצל המנהל האזרחי, שממעט להכיר בהתישבויות פלסטיניות בשטחים תחת שלטונו. אך להבדיל מכמה אתרים ידועים בגדה המערבית כמו אל-ח'אן אל-אחמר – שלטענת המדינה נבנתה על קרקעות מדינה; או חרבת חומסה – השוכנת באזורים שהמדינה הכריזה כשטח אש צבאי – אין עוררין על כך כי אדמות עליהן מתגוררים תושבי ראס אל-תין הן פרטיות ורשומות כראוי. התושבים גרים שם בהסכמת בעלי הקרקע והכפר עצמו אינו מיועד להריסה.
תושבי ראס א-תין מכירים בכך שלא ביקשו אישור לפני שהתחילו בבנייה. על אף שהגישו את תוכנית האב לאישור המנהל האזרחי, הם עשו זאת רק אחרי בניית בית הספר.
יחד עם זאת, גם אם היו מגישים בקשה לאישור, הרשויות בישראל מאשרות רק לעיתים נדירות בנייה פלסטינית באזורי C, בהם ממוקם הכפר. נדמה שהמנהל האזרחי מנסה להתייחס בסלחנות רבה יותר למובלעות הישראליות בגדה המערבית, שנחשבות גם הן לבלתי חוקיות לפי החוק הישראלי.
לפי הסכמי אוסלו מ-1995, שחילקו את הגדה המערבית לשלושה אזורים, ישראל אחראית לניהול ההיבטים האזרחיים באזורי C, והרשות הפלסטינית אחראית לניהולם בשטחי A ו-B.
לפי ארגון זכויות האדם "במקום", שפועל למען שוויון בתכנון עירוני, המנהל האזרחי דחה 98.6% מהבקשות הפלסטיניות לבנייה בשטחי C, בין השנים 2016 ל-2018. מחיר הגשת הבקשה משתנה, אבל יכול להגיע לאלפי שקלים.
"מאז הסכמי אוסלו, ישראל הכריחה את הקהילות הפלסטיניות להתקיים בלי אישורים. הסיכוי להשיג אישור בפועל שואף לאפס", אומר אלון כהן-ליפשיץ, חוקר של "במקום".
בנייר עמדה שהוגש לבתי המשפט, טוען כהן-ליפשיץ שהאדמה שעליה חיה הקהילה היא קרקע בבעלות פרטית וכך היא רשומה. יתרה מכך, ההקצאה של האזור כ"קרקע חקלאית" לא פוסלת הקמת בתי ספר, לטענתו.
"התוכנית הקיימת מאפשרת הקמה של בית ספר. אבל המנהל האזרחי מנסה למנוע כל פיתוח על ידי פלסטינים בשטחי C", אומר כהן-ליפשיץ.
"התוכנית הקיימת מאפשרת הקמה של בית ספר. אבל המנהל האזרחי מנסה למנוע כל פיתוח על ידי פלסטינים בשטחי C"
המימון האירופאי של האתר הוא מקור נוסף למחלוקת. פוליטיקאים וארגונים שמאשימים את האיחוד בסיוע לפלסטינים בבניית מבנים לא חוקיים, בניסיון להעמיק את הנוכחות הפלסטינית בשטחי C, שאותם שואפים הפוליטיקאים בימין לספח יום אחד.
תנועת רגבים, הפועלת לקבוע מדיניות מקרקעין ציונית במדינת ישראל, יצאה בהתנגדות חריפה כלפי בית הספר בראס א-תין, וקבעה בפוסט ברשתות החברתיות שבית הספר נבנה כדי "לקבוע עובדות בשטח ולמנוע ריבונות יהודית בארץ אבותינו".
ביד אחת מבקשים מבית המשפט העליון עיכוב ביצוע של צו ההריסה וביד השניה ממשיכים בבניה: עולים לחטיבת הבינייםאם חשבתם…
Posted by תנועת רגבים on Tuesday, October 27, 2020
ברגבים טוענים שמבנים במימון אירופי בגדרה המערבית – שנבנים בניגוד לחוק הישראלי – חותרים תחת הריבונות הישראלית.
"הפרה בפועל של חוקי ייעוד קרקעות ובנייה על ידי האיחוד האירופי מהוווה… הפרה חמורה של החוק הבינלאומי", כתבה תנועת רגבים בדוח מ-2012.
האיחוד האירופי, מצדו, גינה את הבחירה של ישראל להרוס מבנים פלסטינים שנבנו בצורה לא חוקית, וכינה אותה "עיכוב פתרון שתי המדינות". האיחוד התחייב להמשיך לממן את חלקם.
"נשמעים קולות מישראל שאומרים, 'האנשים האלה לא חוקיים. הם לא צריכים להיות שם', 'אתם תומכים בפלסטינים הלא חוקיים האלה'. החבר'ה האלה חיים פה במשך מאות בשנים!", אומר סוון קוהן פון בורגסדורף, ראש המשלחת של האיחוד האירופי לגדה המערבית ולרצועת עזה.
בהינתן הכיבוש הישראלי בגדה המערבית, אין לה ריבונות באזור הזה, אומר קוהן פון בורגסדורף, ומצטט את אמנת ז'נבה הרביעית. לפי קוהן פון בורגסדורף, הוועידה מחייבת צדדים שלישיים, כמו האיחוד האירופי, להתערב ולספק סיוע הומניטרי לפלסטינים שחיים תחת הכיבוש – כושלת לעשות זאת. "אנחנו לא מפרים את הריבונות, אנחנו מקפידים שייושמו סטנדרטים הומניטריים בסיסיים", הוא אומר.
ישראל חולקת על הרלוונטיות של אמנת ז'נבה הרביעית לשליטתה בגדה המערבית, למרות שאמרה בעבר שהיא מבקשת לשתף פעולה מרצונה עם המחויבויות ההומניטריות של האמנה. המנהל האזרחי אף המשיך וטען שבית הספר אינו ראוי לאיכלוס, ועלול לסכן את ביטחונם של תלמידי הכפר.
"הבניין הלא-גמור נמצא בעיצומה של הבנייה. בלתי אפשרי לקיים לימודים בתוכו, והוא מהווה סכנה בטיחותית עבור כל מי שנמצא בתוכו", נמסר מהמנהל האזרחי, אשר ציין עוד כי מהנדס עצמאי הכריז על בית הספר כ"מבנה מסוכן".
גם המורה המקומית, סומוד בא'ארט, שתומכת מאוד בבית הספר, מודה שכשהגיעה לראשונה ללמד בתחילת ספטמבר, בית הספר "היה רק בטון עם גג פח. זה היה סוג של הלם. חזרתי למשרד החינוך של הרשות הפלסטינית וביקשתי מהם להעביר אותי למקום אחר".
אך התושבים טוענים בפניותיהם לבית המשפט שהמנהל האזרחי, באופן פעיל ויזום, פגע במוכנות של הבניין להוראה: הם החרימו שולחנות וציוד בית ספרי, ובנקודה מסוימת אף הסירו והחרימו את הגג של בית הספר.
כהן-ליפשיץ, חוקר התכנון, צוחק למשמע הטעה שהמנהל האזרחי מתנגד לפרויקט מתוך דאגה לביטחון הילדים, ומתאר את זה כניסיון לזרות חול בעיני בית המשפט. "על אף שזאת הדרך היחידה עבור רבים מהילדים להשיג השכלה, המנהל האזרחי לא פועל למלא את הצורך הזה", הוא אומר.
לדברי כהן-ליפשיץ, אותה החברה שחתמה על הביקורת לפיה הבניין מסוכן, היא גם החברה שמבצעת את ההריסות עבור המנהל האזרחי. לדבריו, מדובר ב"מקרה ברור של ניגוד אינטרסים".
המנהל האזרחי סירב להגיב על הנושא, ומסר שיגיב לטענותיו של כהן-ליפשיץ בבית המשפט.
מבחינתם, תושבי ראס א-תין אומרים שהמסע היומי לכפר הסמוך מסוכן יותר לילדיהם מאשר מבנה הבטון החשוף שמשמש להם עכשיו כבית ספר. בא'ארט, המורה, אומרת שהתלמידים פורצים לפעמים בבכי כשהמבוגרים מזכירים שבית הספר עשוי להיהרס.
"זה יהיה אסון עבוד הילדים, לחזור למצב העניינים הקודם, כשהיו צריכים ללכת הלוך ושוב בכל יום. זה לא בסדר שהם יצטרכו לשלם מחיר גבוה כל כך כדי לקבל את הזכות הבסיסית לחינוך", אומרת אל-אזהרי. "זה לא מותרות. הם לא מבקשים מטוס או שדה תעופה. זה בית ספר".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו