האם חיסול מדען הגרעין האיראני מוחסן פחריזאדה היה הכרחי? מנע פיגוע מיידי או מלחמה? האם מנע את השימוש בידע שאגר במוחו של המדען הבכיר? האם החיסול מעכב או מחסל את פרויקט הגרעין האיראני?
סביר להניח שהתשובה לכל השאלות הללו שליליות. הידע כבר קיים. הרי המוסד עצמו הביא את ארכיון הגרעין האיראני לישראל וכל המידע נמצא שם, פתוח לפני כל מדען גרעין אחר באיראן ולפני כל הנהגה צבאית או פוליטית באיראן.
מדען גרעין הוא לא רב-מחבלים כמו מוחמד מורנייה שמייצר פיגועים מתוחכמים נגד ישראל וברחבי העולם. מדען גרעין גם לא מפתח לבדו את פרויקט הגרעין ואין שום ערך לשום סוד שהוא מחזיק, כמו שאין שום ערך לשום "סוד" שמחזיק ראש ממשלת ישראל, אם הוא לא משתף בו את ראשי מערכת הביטחון שלו.
מדען גרעין לא מפתח לבדו את פרויקט הגרעין ואין שום ערך לשום סוד שהוא מחזיק, כמו שאין שום ערך לשום "סוד" שמחזיק ראש ממשלת ישראל, אם הוא לא משתף בו את ראשי מערכת הביטחון שלו
הרי בנימין נתניהו לבדו לא יכול לשלוח צוללת לנמל איראני או להורות לחיל האוויר להפציץ מתקן גרעיני בלי שמפקדי החילות הללו והרמטכ"ל ושר הביטחון יודעים מהו ה"סוד". ואם רה"מ יודע סוד שמאיים על ישראל ואינו מגלה אותו לראשי מערכות הביטחון שלו, הרי הוא פשוט פושע ובוגד.
גם פחריזאדה לא יכול לבדו לעשות שום דבר. לכן חיסולו הוא בגדר סיכול ממוקד שיש לשאול את מקבלי ההחלטות לגביו האם המחיר עבורו היה ויהיה כדאי.
כאשר תגיע הנקמה האיראנית, ושגרירות ישראלית או אמריקאית תעלה בעשן ותחת הריסותיה יקברו עשרות אזרחים חפים מפשע או חיילים או דיפלומטים, דמותו של מוחסן שחרזאדה תעמוד מול עיני הציבור.
כמו אז, כאשר חוסל השייח מוסאווי בלבנון 1992 וחודש אחר כך בגמר ימי האבל – 17.3.92 למען הדיוק – פוצץ ונחרב בניין השגרירות הישראלית בבואנוס איירס, ארגנטינה, כשהוא קובר תחתיו 29 בני אדם. זה לקח עוד שנים רבות עד שמוחמד מורנייה, מתכנן הפיגוע, חוסל בעצמו – ב-12.2.2008 למען הדיוק.
אבל מי שתכנן לחסל את מזכ"ל חזבאללה השייח מוסאווי בלבנון, לא חשב על בחירתו של השייח חסן נסראללה במקומו. ישראל קיבלה מנהיג אכזר יעיל ומתוחכם יותר ממוסאווי. נסראללה הוביל את הלחימה ברצועת הביטחון נגד ישראל וגרם לה לדמם קשות ולמעשה גרם לה לסגת מלבנון. מקבלי ההחלטה על חיסול מוסאווי הביעו מאז את צערם על ההחלטה הזו.
מי שתכנן לחסל את מזכ"ל חזבאללה השייח מוסאווי בלבנון, לא חשב על בחירתו של השייח חסן נסראללה במקומו. ישראל קיבלה מנהיג אכזר יעיל ומתוחכם יותר ממוסאווי
חיסול ממוקד נגד מנהיג טרור הוא עניין אחד וחיסול ממוקד נגד מדען גרעין של מדינת אויב הוא עניין אחר לחלוטין. השיקולים אם לבצע מבצע חיסול נגד מדען גרעין בכיר של איראן חייבים להכיל שורה של שאלות קריטיות כלפי מקבלי ההחלטות.
לאיראן יש יכולות רבות לתגובה ונקמה. מנהיגיה כבר סימנו את ישראל כאחראית ולכן זה כבר לא חשוב אם יד אמריקאית הייתה אחראית למבצע – כמו חיסולו של קאסם סולימאני, מפקד משמרות המהפיכה של איראן, שחוסל ב-3.1.20 בהפצצה על שיירה שנסע בה – או יד נעלמה, ישראלית או אחרת. האחראים סומנו ומי שישלם את המחיר על כך סומן.
היכולות האיראניות ברחבי העולם וגם באזור עלולות לגרום לחיסול רבים מ"המחסלים" התמימים – אזרחים ישראלים, המזוהים עם האחראים לחיסול ונחשבים כעת יעד לנקמה בעקבות ההחלטה על חיסול פחריזאדה.
היכולות האיראניות ברחבי העולם וגם באזור עלולות לגרום לחיסול רבים מ"המחסלים" התמימים – אזרחים ישראלים, המזוהים עם האחראים לחיסול ונחשבים כעת יעד לנקמה בעקבות ההחלטה על חיסול פחריזאדה
החיסול הזה לא יעצור את פרויקט הגרעין, גם לא יעכב אותו. הוא בוודאי יאדיר את שמו של המוסד ושל רה"מ – אם אכן ישראל היא האחראית, כפי שדווח אתמול ב"ניו יורק טיימס".
החיסול הזה בעיקר מעיד על כיוון המחשבה שהוביל את ההנהגות בישראל בעשרות השנים שחלפו מאז חיסול מוסאווי. המחשבה שחיסול מנהיג אחד ישנה את המציאות. ובכן, חיסול השייח יאסין לא פגע בכוחו של חמאס. חיסול יאסין לא דומה לחיסול מחבלים המהווים "פצצה מתקתקת" כמו יחיא עייש. את מקומו של יאסין תפסו מנהיגים אחרים אידאולוגים ונחושים לא פחות.
דווקא בצד המחסל, מתברר שחיסול מנהיג אחד שינה את המציאות. רצח רה"מ יצחק רבין שינה את המציאות. והוא לא נרצח בידי אויבי ישראל .
מעט מאוד מנהיגים בעלי אומץ לשנות מציאות הצליחו להגיע אל יעדם. אנואר סאדאת הצליח להחזיר למצרים את האדמות שנכבשו ב-67' ולחתום על הסכם שלום עם ישראל. הוא נרצח אחר כך, אך מפעל חייו עומד על תילו עשרות שנים מאז ומצרים היא כיום שותפה אסטרטגית של ישראל במאבק מול חמאס ומול האסלאם הקיצוני.
דווקא באיראן יש צדדים שונים, מתונים וקיצוניים, שהדרך להגיע להסכמה איתם לא עוברת דרך קנה האקדח או מבצע החיסול, אלא דרך מדיניות שקולה, מורכבת וחכמה.
דווקא באיראן יש צדדים שונים, מתונים וקיצוניים, שהדרך להגיע להסכמה איתם לא עוברת דרך קנה האקדח או מבצע החיסול, אלא דרך מדיניות שקולה, מורכבת וחכמה
נשיא ארה"ב ברק אובמה הבין זאת כאשר הוביל את הסכם הגרעין מול איראן. למרות תדמית הדמון הנורא והמופרע שהייתה להנהגת איראן במערב, הצליח אובמה להביא את האיראנים ב-2015 לחתימה על הסכם שעיכב את פרויקט הגרעין לשנים.
המהלך הזה היה כרוך בסנקציות כלכליות מחד ולחצים פוליטיים, מדיניים אחרים מאידך, אבל גם בהבנה מי ממנהיגי איראן יותר שקול והגיוני – רוחאני לעומת אחמדינג'אד – וגם בתגמול כלכלי ופוליטי שהיה חשוב להנהגת איראן. עובדה היא שבסופו של המהלך האיראנים חתמו ועמדו בהסכם עד שהנשיא המטורלל דולנד טראמפ נסוג ממנו.
מכאן דומה שחזרנו לאחור אל ימי המלחמה שבה נדמה למקבלי ההחלטות שהם יכולים לשכנע ולהכניע את אויביהם באמצעות כוח צבאי או באיום ישיר על חייהם.
זהו כמובן מצעד איוולת שרק מי שלא לומד מההיסטוריה צועד בו מחדש.
איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.
הסיפור ״מעשה בלוויתן גדול מדי שהתאהב בצוללת קטנה״ מאת אקיוקי נוסקה מתאר את יום כניעת יפן במלחמת העולם השנייה מעיני לוויתן עצוב. בילדותו לימדה אותו אמו להיזהר מהחיות החכמות והאכזריות המכונות בני-אדם, שעלולות להטיל צִלצַל ולפגוע בו:
״לא עשינו להם כל רע״, אמרה לו, ״בכל הים הגדול אין יצור שישווה בתבונתו לבני האדם מלבדנו, הלווייתנים. לו רק היו מגלים מעט חביבות כלפינו!״.
לאחרונה קרַב הלוויתן ברישול לסירת בני אדם. להפתעתו במקום לפגוע בו, שמחו האנשים בסיפון לראותו ונופפו לו בחיבה. אחר כך פגש באיש צף על גבי סירה צהובה מגושמת שהביט בו בתחנונים. האנשים בספינה היו חיילים יפנים שהוסעו לקרב על איווג׳ימה וקינאו בלוויתן השלֵו למראה. בסירת ההצלה הצהובה שכב טייס אמריקאי פצוע, שפִּילל להיגרר בידי הלווייתן לחוף מבטחים.
הסיפור ״מעשה בלוויתן גדול מדי שהתאהב בצוללת קטנה״ מתאר את יום כניעת יפן במלחמת העולם השנייה מעיני לוויתן עצוב. בילדותו לימדה אותו אמו להיזהר מהחיות החכמות והאכזריות המכונות בני-אדם
ביום כניעת יפן נַדֲמו השמיים כי נעלמו מהם להקות המטוסים שהזכירו לו להקות סרדינים. הוא אהב סרדינים. בגלל תאבונו גדל גופו באופן שהרחיק מעליו נקבות, ולכן נהיה בודד.
והנה, ביום הכניעה פגש בלוויתנית שאִפשרה לו לשהות בקרבתה מבלי להירתע מפניו. למעשה הייתה זו צוללת יפנית שהמתינה במפרץ למשימת התאבדות. אנשיה לא ידעו כיצד לנהוג בלוויתן המוזר שנצמד אליהם. במסירותו לנקבה שהסכימה לקִרבתו ספג במקומה הלווייתן את פצצות העומק שהוטלו עליה. במותו, הציל הלווייתן את הצוללת.
כך באחרית ימיו נחשף הלוויתן לטוּבם ולחביבותם של בני האדם וגם להגיונם, לאכזריותם ולשרירותם. נזכרתי בסיפורו למראה הלוויתן הגדול שהגיע לחוף ניצנים, פה. האם זכה גם הוא לקורטוב של נחת ביומו האחרון בדומה לאחיו מיפן? האם למד דבר-מה על בני האדם? ואולי ראה כלי-שיט משחרר מגופו פסולת שחורה וממשיך הלאה בדרכו כאילו לא ארע דבר? מה קלט מבטו של הלוויתן בחוף ישראל, כיצד נראו הדברים מעיניו?
אולי כבר קרַב בעבר לחופים ולמד לדעת את צבעם וצורתם. על כל פנים, תחנתו האחרונה התגלתה כחוף שחור. מוכר שלגונים המכריז ״אני הולך, אני בא, לא להפעיל עלי לחץ״ נעדר מהחוף; תחתיו התרוצצו בו אנשים שדיברו בהתרגשות למיקרופונים מול עדשות מַצלמות. היו אלו כתבים שסיקרו את הסופה. הכתבים התעלמו מהלוויתן ועסקו בדקלום שבחים על אודות השלג הלבן. הוא התפלא שאינם משגיחים בו: ככל שידע, לוויתנים כמותו לא נראו מעולם בחוף הזה. בנוסף תמה מדוע מדברים על לבן כשהכל סביב נצבע שחור ותהה האם ראייתם של בני-אדם שונה מזו של לוויתנים. כלומר, האם אנשים אינם רואים את מה שניצב מול עיניהם?
בחולשתו התקשה לקבוע האם דמויות נוספות שזיהה אכן התהלכו סביבו או בקעו מתעתועי דמיונו. איש נוקשה למראה הפיק עשן סמיך באמצעות תנור ישן; אדם זה הופקד על איפול האירוע. אחרים הפריכו כזבים מילקוטם לכיוון אנשים שפערו את פיהם ובלעו לתיאבון מבלי למיין ולבדוק. ״אפילו את הפלנקטון שלי הייתי מסנן טוב יותר״, חשב הלווייתן. מרחוק גזר אדם במספריו את האוויר. איש זה הופקד על ניתוק הקשר בין סיבה לתוצאה. אנשים תשושים בסירות שצבאו על החוף בדרישה לשוב ארצה נהדפו חזרה למים בהסבר שרק לזפת מותר להיכנס לארץ כי בניגוד אליהם, היא דבקה במקומה ולכן קלה להשגחה.
ביום הכניעה פגש בלוויתנית שאִפשרה לו לשהות בקרבתה מבלי להירתע מפניו. למעשה הייתה זו צוללת יפנית שהמתינה במפרץ למשימת התאבדות. במסירותו לנקבה שהסכימה לקִרבתו ספג במקומה הלוויתן את פצצות העומק
אדם עולץ וזחוח הזוקף כרס קטנה החווה סביב בידיו והצהיר ״הכל עשיתי אני, הכל בזכותי. תראו, איזה יופי, איזה יופי!״, מורה בגאווה על דברים טובים ויפים לכאורה, אך במקומם נראו רק גושים שחורים צמיגיים שנאחזו בחול ובסלעים.
איש אחֵר, עצוב למראה, גוו שחוח, ניגב בעדינות אגלי רטיבות מפה ומשם בעזרת מגבת רכה. ״מי אתה ומה תפקידך בארץ המשונה הזאת?״ שאל אותו הלווייתן בכוחותיו האחרונים. ״אני תפקידי לנגב לה את הדמעות״, ענה האיש.
פתאום הבחינו בו הכתבים – ״הנה לוויתן!״, אמרו. הם החלו להציג את קיומו באותן מילים דלות עצמן שוב ושוב ושוב, במהדורות כאלו ואחרות. גם בזפת הבחינו לבסוף, אמנם לאחר מכן. אך את זאת הלוויתן כבר לא ראה ולא שמע.
יעלה ורטהיים היא פסיכולוגית קלינית וחינוכית מומחית, מטפלת בקליניקה פרטית במטופלים מגיל נוער ועד גיל שלישי, מטפלת במורות ובגננות מטעם הסתדרות המורים, ומדריכה הורים. בזמנה הפנוי כותבת, קוראת, וטווה מחשבות מול נופים בריצה
צדקה עשה הקב”ה עם ממשלת ישראל, והעמיד לה תירוץ קבוע למחדליה וכשלונותיה – הסכמי אוסלו. ההסכמים הללו – שהיו רק הסכמי ביניים – פקעו אמנם במאי 1999, אבל הצל שלהם עדיין משמש את ממשלת ישראל כדי לכסות על מחדליה. הפעם הם משמשים אותה כדי להתחמק מחובתה ההומניטרית לספק חיסונים נגד קורונה לפלסטינים המתגוררים בגדה המערבית וברצועת עזה.
צדקה עשה הקב”ה עם ממשלת ישראל, והעמיד לה תירוץ קבוע למחדליה – הסכמי אוסלו. ההסכמים, שהיו רק הסכמי ביניים, פקעו אמנם במאי 99', אבל צילם עדיין משמש את ממשלת ישראל לכיסוי מחדליה
הגדה המערבית נמצאת בשליטתה המלאה של ישראל. שטחי הגדה נחלקים לשלושה חלקים: שטחי סי, שרשמית ישראל שולטת בהם בכל תחום, בטחוני ואזרחי; שטחי בי, שבהם רשמית ישראל מחזיקה רק בסמכות בטחונית; ושטחי איי, שלכאורה נמצאים תחת שליטתה הבלעדית של הרשות הפלסטינית.
דא עקא, שהשליטה הפלסטינית בשטחי איי ובי היא בדיחה גרועה. השטחים הללו הם מובלעות בין שטחים שנמצאים בשליטה ישראלית, וכל מה שהפלסטינים עושים בהם נתון, לכל דבר ועניין, הוא לרצונה של ישראל. הסיבה לכך פשוטה: פלסטינים אינם יכולים לעבור, או להעביר סחורות, בלי לעבור במחסומים שנשלטים על ידי ישראל.
ברצועת עזה ישראל שולטת מרחוק. היא שולטת במרחב האווירי והימי של הרצועה, בתדרים שלה, ובמיוחד במעברים שלה. ישראל שולטת ברישום האוכלוסין הפלסטיני, ועל כן פלסטינים אינם יכולים לצאת מהרצועה או להכנס אליה אלא באישורה של ישראל. הם יכולים, כמובן, להפוך למבריחי גבול – אבל בכך הם הופכים לעבריינים.
מאז שעלה בנימין נתניהו לשלטון, ב-1996, ממשלות ישראל משתמשות בהסכמי אוסלו כשכפ”ץ: כלפי ימין, הממשלה אומרת שמה לעשות, היא לא יכולה לפרק את הרשות הפלסטינית ולספח שטחים; כלפי חוץ, היא טוענת שישראל איננה אחראית לשטחי בי ואיי משום שהרשות שולטת בהם. במקביל, היא עושה הכל כדי למרר את חייהם של הפלסטינים שחיים בשטחי סי כדי ליישם טרנספר מרצון – בעוד שמתנחלים בונים כאוות נפשם, ישראל איננה לוקחת אחריות לחייהם של אנשים שהיא התחייבה לרווחתם בהסכמי אוסלו.
כל זה לא חדש. מה שחדש הוא השטיק שבמסגרתו ישראל מסרבת להעביר לפלסטינים חיסונים, בתואנה שהסכמי אוסלו מונעים זאת. התואנה הזו שקרית על פניה ביחס לשטחי סי, שם ישראל אחראית גם לצד האזרחי ולא רק הבטחוני, אבל, כאמור, המטרה של ממשלת נתניהו שם היא טרנספר מרצון.
חובתה של ממשלת ישראל לדאוג לחיסונים לפלסטינים:
- ראשית בשל הזכות האוניברסלית לבריאות – בדיוק כמו שטענו בנייר "הזכות לחיסון" שפרסמנו במכון "זולת" לשוויון וזכויות אדם יחד עם רופאים לזכויות אדם.
- בנוסף, רצועת עזה ישראל והגדה המערבית הם שטח אחד לכל דבר. כשישראל מסרבת לחסן את הפלסטינים, היא מסכנת את הישראלים. כולנו מכירים את התמונות של פלסטינים שחוצים לישראל באין מפריע. ראינו גם איך, כשצה”ל רצה בכך, פלסטינים קיבלו אישור בשתיקה להגיע לחופי הים של ישראל.
בנימין נתניהו כלוא בדמות שהוא משחק: הוא לא יכול להיראות בעיני מצביעיו, שאותם לימד לשנוא פלסטינים, כמי ש”מיטיב” איתם; על כן הוא נמנע מלהעביר חיסונים לפלסטינים – שישראל שולטת בכל המעברים שלהם – ומשתמש באוסלו ככיסוי.
מה שחדש הוא השטיק שבמסגרתו ישראל מסרבת להעביר לפלסטינים חיסונים, בתואנה שהסכמי אוסלו מונעים זאת. התואנה הזו שקרית על פניה ביחס לשטחי סי, שם ישראל אחראית גם לצד האזרחי ולא רק הבטחוני
הסכמי אוסלו הם שכפ”צ נוח, כל זמן שאין זכרון ציבורי. אנשים שירחיקו במחשבתם עד ממשלת שרון – מעבר להרי האופל, אני יודעת – יזכרו שהממשלה הכריזה אז שהסכמי אוסלו בטלים. האיש שהכריז על כך שוב ושוב היה שר האוצר, אחד בנימין נתניהו.
לתושבי הארץ המעונה הזו גורל אחד, פלסטינים כיהודים. אנחנו תלויים זה בזה, ואם ניתן לנתניהו לפעול כרצונו, נהיה תלויים זה לצד זה. ישראל חזקה מספיק כדי לאפשר לפלסטינים להתחסן, גם אם זה יפגע בנתניהו בקלפי.
עינת עובדיה היא מנכ"לית מכון "זולת" לשוויון וזכויות אדם. בעלת תואר ראשון בלימודי מזרח אסיה וסינית מהאוניברסיטה העברית, ותואר שני במנהל עסקים מהמכללה למנהל בראשל"צ. בעשור האחרון כיהנה בתפקידי מפתח בפוליטיקה הישראלית בקואליציה ובאופוזיציה. בחמש השנים האחרונות שימשה כמנהלת המטה של יו״ר מרצ לשעבר זהבה גלאון וניהלה קמפיינים פוליטיים רבים למועמדים ורשימות בבחירות הארציות והעירוניות. היא פעילה חברתית בשמאל הישראלי וחברת הנהלת מרצ.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אנשים כמו האזרח המודאג כותב המאמר הזה, שהינו חסר הבנה בסיסית בתהליכים, אסור להם שיכתבו כלום, למעט רשימת קניות למכולת.. אולי..
כי במה מדובר?? במדינה כמו איראן, יכולת ההנהגה, הקשרים וההכשר לייצר תהליכים הם עיקר העניין.. ומנהיג כמו זה שחוסל אתמול, או סולמאני שחוסל בינואר השנה.. הדרך שטוו מבוססת על אישיותם והיותם בסיס לכל המתרחש סביבם.. עם חיסולם, כל הלגיטימיות הנתונה בידיהם תעבור לאחרים שלא יהיו מסוגלים להתקרב ליכולתם… ובזה עיקר העניין.. כתב האלוף ידלין היום על המחליף שאיננו תחליף..
מי שיפחד מקורבנות התגובה ויימנע בשל כך להכות בנחש, סופו שיוכחד.. אין לנו עסק עם אוייבים המגיעים מחוגי העשרה ומקרמה, כמו עם צמאי דם שלא יעצרו בגלותם כל סימן של חולשה.. וההצעות במאמר הזה הן חולשה אחת גדולה.. הכותב הזה, יחד עם עוד אחרים רפי הבנה ברזי העמידה על זכות החיים הלפותה היטב במוכנות לשלם מחיר חי בסרט.. במציאות המתנהלת במזרח התיכון, שם הכל מותר באין הרתעה.. באין מוכנות לשלם מחיר בעבור זכות החיים..
בהתקיים תהליך ביצור הגרעין, וכן המוכנות האיראנית, הן דקלרטיבית והן מעשית להשמיד את מדינת ישראל כמטרה עיקרית, יש להמשיך ולהכות באיראנים ושלוחיהם בכל מקום.. בסוריה, לבנון ובאיראן עצמה עד יזעקו די… למנוע מהם קיום כלכלי ולהסיט נגדם את כל מי שיהיה מוכן לשמוע.. פצצת אטום אחת על גוש דן וישראל תחדל מלהתקיים.. זה עד כדי כך פשוט!