לא בטוח שהעולם למד את לקחי צ'רנוביל

ראיון אלכסדנר קלנטירסקי היה אחד המהנדסים שהשתתפו בניטרול הכור בצ'רנוביל ועצירת התפשטות הנשורת הגרעינית ● "אם לא היינו בונים את הסרקופג, חצי מאירופה הייתה נמחקת, אם לא כולה. הרגשנו שזה היה מרוץ נגד הזמן" ● אחרי שעלה לארץ, וראה רבים מחבריו מתים ממחלות קשות, הוא אומר שאסון נוסף עשוי להתרחש באותו הכור - אם הפיקוח על המקום לא ימשיך להיות הדוק

  • אלכסדנר קלנטירסקי, יולי 2019 (צילום: אריק סולטן)
    אריק סולטן
  • עובדים שבנו את בסיס הבטון לסרקופג לכיסוי כור 4 המפוצץ של צ'רנוביל מצטלמים, מול בניין הכור ההרוס אשר עדיין חשוף, עם שלט האומר "ביצענו את המשימה שקיבלנו מהממשלה" (צילום: AP\ וולודימיר רפיק)
    AP\ וולודימיר רפיק
  • האלמנות של קורבנות צ'רנוביל עם התמונות של בעליהן שמתו לאחר פעולות הניקוי של הפיצוץ הגרעיני בצ'רנוביל ב-1986, באנדרטה לקורבנות צ'רנוביל בבירת אוקראינה, קייב, 26 באפריל, 2008 (צילום: AP\ אפרם לוקצקי)
    AP\ אפרם לוקצקי
  • ה"מנטרל" של צ'רנוביל, אלכסנדר קלנטירסקי, מהנדס בניין שעזר לבנות את בסיס הבטון של הסרקופג של צ'רנוביל ב-1986, בביתו בבת ים, 26 ביוני, 2019. המחשב שלו מציג את התעודה שלו מתקופת עבודתו בצ'רנוביל (צילום: Times of Israel)
    Times of Israel
  • הסרקופג של צ'רנוביל בשלב התכנון (צילום: באדיבות אלכסנדר קלנטירסקי)
    באדיבות אלכסנדר קלנטירסקי
  • בצילום זה מ-1986, עובד תחנת הכור הגרעינית בצ'רנוביל מחזיק דוזימטר למדידת רמת הקרינה, כשברקע בניית הסרקופג מעל הכור הרביעי ההרוס (צילום: AP\ וולודימיר ריפק)
    AP\ וולודימיר ריפק

במאי 1986, אלכסנדר קלנטירסקי התנדב לעזור לניסיון להציל את העולם מאסון גרעיני מתמשך. קלנטירסקי היה מהנדס בניין ממכון קורצ'טוב במוסקבה, שמנהלו עיצב את כורי ה-RBMK הבלתי יציבים. כתוצאה מכך, קלנטירסקי ידע על הפיצוץ ההרסני בכור 4 של צ'רנוביל מספר שעות לאחר התרחשותו ב-26 באפריל.

עם זאת, את המידע הוא קיבל רשמית רק 18 ימים לאחר מכן, כאשר מנהיג ברית המועצות מיכאיל גורבצ'וב הכיר לראשונה בפומבי בכך שכור 4 התפוצץ והוא מפיץ חומרים מהמסוכנים ביותר הידועים לאנושות אל השמיים של אוקראינה, בלארוס, רוסיה ואף רחוק יותר, מעל חלק ניכר מהחצי הצפוני של הכדור.

"כולם במכון התנדבו" לעזור בהתמודדות עם האסון, נזכר קלנטירסקי, 78, שחי כיום בדירת קרקע קטנה בבת ים. "היו 37 אנשים שהתחרו על העבודה שלי".

אריק סולטן
אלכסדנר קלנטירסקי, יולי 2019

הוא נבחר לשמש כמהנדס הראשי של אחת מ-11 יחידות שבנו בסיס בטון מחוזק עבור הסרקופג שהיה אמור לקום מעל לכור המפוצץ – כדי להגיע להכלה של שחרור החומרים הרדיואקטיביים ולשלוט בתבשיל הבלתי יציב שבתוכו.

הכורים הגרעיניים של בריה"מ היו אמורים להיבנות עם סוג זה של מבני הכלה מלכתחילה, אבל זה היה מכפיל את העלות שלהם. והעמדה של השלטון הייתה שהכורים שלו מתוכננים, בנויים ומופעים בצורה כה מושלמת, עד שהאסון שהתרחש בדיוק באותה נקודת זמן – פשוט לא היה יכול להתרחש. ולפיכך, אמצעי הבטיחות הנחשבים בתור חיוניים ושגרתיים במערב, לא היו הכרחיים.

כפי שמאבחן הסופר אדם היגינבוטם ב"חצות בצ'רנוביל", הספר החדש המספר בבקיאות ובהרסניות על האסון, יצירה וניהול של כור גרעיני מותחים את יכולות בני האנוש לגבולותיהן גם בנסיבות הטובות ביותר. והיצירה והניהול של כור גרעיני בברית המועצות שלעבר היו רחוקים באופן קטסטרופלי מהנסיבות הטובות ביותר.

כור 4 בצ'רנוביל היה מדגם ה-RBMK, הדגם המתקדם ביותר, אך גם כלל פגם מהותי. כורי ה-RBMK היו כה עצומים, כך כותב היגינבוטם, "עד שהתגובתיות באזור אחד של הכור הייתה רק במערכת יחסים רופפת לתגובתיות באזור אחר.

"המפעילים לא היו צריכים לפקח עליו כמו על יחידה אחת, אלא כמו על מספר כורים נפרדים באחד. אחד המומחים השווה אותו לבניין דירות עצום, בו משפחה בקומה אחת חוגגת חתונה רועשת, בזמן שבקומה מתחת נערכת הלוויה".

בצ'רנוביל, מרחיב המחבר, מהנדסי הבקרה היו צריכים לבצע "עשרות התאמות בכל דקה", רק כדי לשמור על תפקוד תקין של הכור במהלך פעילות שגרתית. הם עבדו כה קשה, עד שאפילו המתגים השולטים על מוטות הבקרה שוויסתו את התהליכים התגובתיות המורכבים "נשחקו במהרה והיה צריך להחליפם כל הזמן".

עובדים שבנו את בסיס הבטון לסרקופג לכיסוי כור 4 המפוצץ של צ'רנוביל מצטלמים, מול בניין הכור ההרוס אשר עדיין חשוף, עם שלט האומר "ביצענו את המשימה שקיבלנו מהממשלה" (צילום: AP\ וולודימיר רפיק)
עובדים שבנו את בסיס הבטון לסרקופג לכיסוי כור 4 המפוצץ של צ'רנוביל מצטלמים, מול בניין הכור ההרוס אשר עדיין חשוף, עם שלט האומר "ביצענו את המשימה שקיבלנו מהממשלה" (צילום: AP\ וולודימיר רפיק)

NIKIET, המכון הסובייטי לטכנולוגיית אנרגיה, טען ב-1980 כי כור ה-RBMK היה כה חסר יציבות, עד שתאונות "לא היו רק אפשריות בתנאים נדירים ובלתי סבירים, אלא צפויות בפעילות היום-יומית", כך מציין היגינבוטם. ותאונות כבר התרחשו, לרבות התכת כור חלקית בכור 1 ב-1982, אשר הוסתרה.

בנוסף לכך שהכורים נבנו עם עיגול פינות מבחינת חומרים והרכבה, הדוח של NIKIET מ-1980 ציין כשלים מהותיים בתכנון ואי יציבות תרמו-הידראולית. דבר לא נעשה כדי לתקן אותם. בין הכשלים מהם התעלמו, היה הכשל שהגיע לכדי פגם תכנוני הרה-אסון: מוטות הבקרה, שכמפלט אחרון יכולים להיות מוכנסים במהירות באורך מלא לתוך הכור להשבתת חירום, היו בעלי קצוות עשויים גרפיט – חומר שהגביר לרגע קצר את התגובתיות בכור במקום להאט אותה.

זה היה הפגם – שהואץ על ידי התעקשות הבכירים להסתיר את קיומו ממפעילי הכור, אלו שהכי צריכים לדעת עליו – ששיחק תפקיד מרכזי בקטסטרופה של צ'רנוביל, קטסטרופה שהתפתחה, באופן אירוני, במהלך ניסוי בטיחות כושל.

בניסיון לבצע ניסוי בסיכון-גבוה, בתוך ערפל של יהירות, מידע שגוי וחוסר מיומנות שעיוורו את מפעילי הכור והמפקחים עד לרמה שלא ראו את ההרס שהם עומדים לגרום לו, הם פוצצו את הכור הפגום, שפותח באופן שגוי ונוהל באופן שגוי, מה שהרג והטיל מום במספר לא ידוע של קרבנות תמימים בסמוך ובמרחק רב מהמקום, והוביל לנזק אשר ייקח למעשה נצח עד להתפוגגותו המוחלטת.

לאחר שהעולם החל להתעניין שוב באסון, הודות לסדרה המדוברת "צ'רנוביל", הסיפור של קלנטירסקי על עבודתו בצל האפוקליפטי של הכור המפוצץ מדגיש כי חלק מהאתגרים שהאסון הציב וחשף, עדיין קיימים בברור, וכי הסכנה לא חלפה.

הוא גם מספק הזדמנות לדון במצב הלא מתקבל על הדעת של אותם עובדי הצלה בצ'רנוביל, כמו קלנטירסקי, שעלו לאחר מכן לארץ – כ-3,500 עובדים, רובם נפטרו מאז, בעיקר בעקבות מצבים רפואיים הקשורים לפעולות הגבורה שלהם.

קלנטירסקי הוא אחד מ"בעלי המזל". הוא סבל מהפרעה בקצב הלב מאז 1986. מאז צ'רנוביל. "אבל אין לי סרטן", הוא אומר.

בצילום מה-10 בנובמבר, 2000, נראות השאריות ההרוסות של חדר הבקרה של כור 4 בתחנת הכוח הגרעינית צ'רנוביל, אוקראינה (צילום: AP\ אפרם לוקצקי)
בצילום מה-10 בנובמבר, 2000, נראות השאריות של חדר הבקרה של כור 4 בצ'רנוביל (צילום: AP\ אפרם לוקצקי)

"משימה בסדר גודל חסר תקדים"

אלכסנדר קלנטירסקי וצוות המתנדבים שלו הגיעו לצ'רנוביל, עם תכניות וציוד, ב-2 ביוני, ועבדו על בניית בסיס הבטון המחוזק של הסרקופג עד ה-20 באוקטובר.

המשימה הכוללת של ההתמודדות עם אסון צ'רנוביל, לרבות טיהור האזור סביב תחנת הכוח עצמה, מתוארת על ידי היגינבוטם בתור משימה "בסדר גודל חסר תקדים בהיסטוריה האנושית", וכזו שאף אחד מעולם לא חשב להתכונן אליה.

קלנטירסקי: "אם לא היינו בונים את הסרקופג, חצי מאירופה הייתה נמחקת, אם לא כולה. הרגשנו שזה היה מרוץ נגד הזמן"

הפעולה שבה קלנטירסקי לקח חלק (בניית המחסום סביב שיירי כור 4) כללה "עבודה באחת הסביבות העוינות שידעה האנושות", כך כותב המחבר. "המשימה הבטיחה רמות קרינה שהן כמעט מעבר לכל דמיון, אתר בנייה מסוכן מידי לביצוע סקר, ודד-ליין בלתי אפשרי: גורבצ'וב רצה שהכור ייאטם עד לסוף אותה שנה".

באופן שבו קלנטירסקי נזכר בכך – בשיחה שנערכה ברוסית ובעברית, בעזרת חברת הכנסת לשעבר קסניה סבטלובה – ממשלת ברית המועצות, ניקולאי ריז'קוב, היה הפוליטיקאי הבכיר הראשון במקום, והוא מינה את בוריס שצ'רבינה, סגן יו"ר מועצת השרים ושר האנרגיה והדלק, לפיקוח על ההתמודדות עם האסון.

ה"מנטרל" של צ'רנוביל, אלכסנדר קלנטירסקי, מהנדס בניין שעזר לבנות את בסיס הבטון של הסרקופג של צ'רנוביל ב-1986, בביתו בבת ים, 26 ביוני, 2019. המחשב שלו מציג את התעודה שלו מתקופת עבודתו בצ'רנוביל (צילום: Times of Israel)
אלכסנדר קלנטירסקי, מהנדס בניין שעזר לבנות את בסיס הבטון של הסרקופג של צ'רנוביל ב-1986, בביתו בבת ים, 26 ביוני, 2019. המחשב שלו מציג את התעודה שלו מתקופת עבודתו בצ'רנוביל (צילום: Times of Israel)

כשהוא מדליק את המחשב, קלנטירסקי – שנראה בריא באופן מרשים עבור אדם בגילו, שלא לדבר על אדם שהעביר חמישה חודשים בתוך וסביב אחד המקומות המזוהמים בעולם – מראה לנו צילומים ושרטוטים מימיו בצ'רנוביל, החל מציור של הכור ההרוס ועד צילום של אדם שעבד על בסיס הסרקופג. "העבודה הכוללת הייתה למזער את הנזק", הוא אומר, כשהוא משחזר ברוגע אירועים בלתי נתפסים.

"היה אזור אסור שרירותי של 30 ק"מ. אבל ישנתי 88 ק"מ מהכור. היו אזורים בהם היה מותר לי לשהות רק עד 3 דקות. עבדנו במשמרות של 12 שעות, שבעה ימים בשבוע, בלי חופשות. בנינו את הבסיס לסרקופג – בגובה 12 מטרים על 40 מטרים", הוא אומר, ומראה לי עוד שרטוטים ותרשימים, חלקם עם נתונים על רמות הקרינה בחלקים שונים של מתחם הכור. "נאמר לנו לא לדבר על כך".

האם הם הבינו את הסכנה שהם היו בה? האם הבינו מה היה מונח על הכף?

קלנטירסקי מחייך בתגובה. אם הם לא היו בונים את הסרקופג, לדבריו, "חצי מאירופה הייתה נמחקת, אם לא כולה. הרגשנו שזה היה מרוץ נגד הזמן".

עד כמה נרחבות והרסניות היו יכולות להיות ההשלכות אם כל ארבעת הכורים שנבנו זה לצד זה היו מתפוצצים? "אני לא יודע בקשר לזה", קלנטירסקי מתחמק.

הסרקופג של צ'רנוביל בשלב התכנון (צילום: באדיבות אלכסנדר קלנטירסקי)
הסרקופג של צ'רנוביל בשלב התכנון (צילום: באדיבות אלכסנדר קלנטירסקי)

בעקבות האסון, כ-600 אלף איש מבריה"מ נחשפו לקרינה, 4,000 לקרינה קטלנית (לפי דוח ארגון הבריאות העולמי מ-2006). הערכות אחרות מדברות על יותר מ-93 אלף הרוגים. עשרות מיליונים היו נפגעים אם הנזק לא היה מצומצם.

מלבד הפיצוץ ששלח להבות רדיואקטיביות, עשן וחלקיקים כלפי מעלה יום אחרי יום, היה גם חשש חמור באשר להתכה אפשרית שתשלח קרינה אל תוך מי התהום, ומשם לנהרות ולימים. "זה היה החשש המרכזי כשהגעתי לשם", נזכר קלטינרסקי. "הכור היה בנוי על גבי בסיס בטון מחוזק של 6 מטרים. אבל היה חשש מהתכה" – שהוחרף בעקבות חששות כי המשקל העצום של הבורון והחול, שהוצנחו מלמעלה בניסיון לכסות את הכור הפצוע, יגדיל את הלחץ כלפי מטה.

"סגן מנהל מכון קורצ'טוב, הציע לבנות שכבת בטון תת קרקעית, בעובי 20 מטר, עם צינורות להוצאת הנוזלים הרדיואקטיביים. הפועלים החלו לעבוד על זה. אבל ב-17 ביוני, התגובות הרדיואקטיביות פסקו", הוא אומר, "והעבודה לא הושלמה".

(היגינבוטם מתאר את העבודה לבניית "מחלף חום" מתחת לכור. 400 איש עמלו בתנאים מזוויעים לפינוי המקום להתקנת המחליף – המכשיר מעולם לא הופעל.)

כשהעבודה שלהם על בסיס הסרקופג הסתיימה, "רצו לשלוח אותי לבית חולים בקייב. ביקשתי לנסוע למוסקבה, לבית חולים 6, לשם נלקחו הכבאים. הייתי שם יותר מחודש. ואז חזרתי ל-10 ימים: נאסר עליי לחתום על הניירת במוסקבה. הייתי צריך לחזור כדי לחתום. ואז אושפזתי שוב, ממש לפני השנה החדשה".

הסרקופג שהצוות של קלנטירסקי ו-10 אנשים נוספים עבדו על הנחת הבסיס שלו במקביל, התרומם בהדרגה בחודשים שלאחר מכן. לא היה ברור האם הוא ידע זאת באותם זמנים, אבל הוא אומר כעת כי המבנה תוכנן לשרוד ל-30 שנים (נציג סובייטי שהודיע על הפרויקט, אמר כי הוא ישרוד לפחות 100 שנה). "מבנה נורא של זוויות שחורות, פלדה וסימנים מבשרי רעות", תיאר אותו היגינבוטם. המבנה השלם היה נראה "כמו פנטזיה ימי ביניימית של כלא שהשטן עצמו כלוא בתוכו".

"אם האוורור לא יפעל, או שהמסננים לא יוחלפו, או שהתהליך לא ינוהל היטב, עלול להתרחש פיצוץ רדיואקטיבי בצ'רנוביל"

ה"מקלט הזמני" אותו עזר לבנות לאיטום הכור ההרוס, מכוסה היום בעצמו במבנה "ביטחון חדש להגנה", שהושלם ב-2016, מבנה שהוא המתקדם ביותר בתחום, אך עם זאת, בנוי לעשות את העבודה שלנו במאה הקרובה.

הפיתוי לראות את צ'רנוביל כאסון מהעבר הוא שגוי ומסוכן, מבהיר קלנטירסקי. הסרקופג הזמני שלו, ומבנה המגן החדש (שמפוקח ע"י צרפת) משתמשים בפירים אנכיים להבאת אוויר נקי פנימה, ובאמצעות מערכת סינון מורכבת, לקחת את הגזים הרעילים החוצה. המסננים חייבים להיות מוחלפים באופן שוטף, והם נקברים בזהירות רבה. מערכת האוורור היא חיונית: מסת הדלק שנמצאת עדיין בכור 4 חייבת לקבל אפשרות להתקרר בביטחון, וחייבת להיות מפוקחת באופן מתמיד, כדי להגן מול תגובת שרשרת חדשה וקטסטרופלית כלשהי.

כיום, מדגיש קלנטירסקי, הכל בצ'רנוביל נבדק ביסודיות, יש פיקוח של סוכנות האנרגיה האטומית הבינלאומית, ושלושת הכורים האחרים נסגרו (האחרון שבהם רק בדצמבר 2000). "אבל אם האוורור לא יפעל, או שהמסננים לא יוחלפו, או שהתהליך לא ינוהל היטב", הוא מזהיר. "עלול להתרחש פיצוץ רדיואקטיבי".

האלמנות של קורבנות צ'רנוביל עם התמונות של בעליהן שמתו לאחר פעולות הניקוי של הפיצוץ הגרעיני בצ'רנוביל ב-1986, באנדרטה לקורבנות צ'רנוביל בבירת אוקראינה, קייב, 26 באפריל, 2008 (צילום: AP\ אפרם לוקצקי)
האלמנות של קורבנות צ'רנוביל עם התמונות של בעליהן שמתו לאחר פעולות הניקוי של הפיצוץ הגרעיני בצ'רנוביל ב-1986, באנדרטה לקורבנות צ'רנוביל בבירת אוקראינה, קייב, 26 באפריל, 2008 (צילום: AP\ אפרם לוקצקי)

"בכל מדינות בריה"מ לשעבר היו חוקים"

שש שנים לאחר צ'רנוביל, ב-28 באפריל, 1992, אלכסנדר קלנטירסקי, אשתו ושתי בנותיהם, אז בגילאים 23 ו-12, עשו עלייה מטעמים ציוניים. זמן קצר אחר כך, הוא פרסם מודעה בעיתון ברוסית על כך שהוא מקים איגוד של עולים שלקחו חלק בפעולת ה"נטרול" שלאחר אסון צ'רנוביל – הנקראים מנטרלים (ליקווידיטורים).

כ-700 אלף מנטרלים השתתפו בנטרול הזה. על פי ההערכות, כ-3,500 מהם עברו לישראל לאחר מכן. 147 מהם הגיבו למודעה שהתפרסמה ביולי 1992.

במדינות ברית המועצות לשעבר הובטחו למנטרלים טיפול רפואי וסיוע נוסף, . והאיגוד החדש של קלנטירסקי קידם טיפול דומה במנטרלים בישראל. "בכל המדינות בברית המועצות לשעבר היו חוקים: סיוע בדיור, פרישה מוקדמות וכו'. השתמשנו בחוקים האלו בתור בסיס לחקיקה בישראל", הוא אומר.

כפי שנכתב לאחרונה במאמר של סבטלובה ב"זמן ישראל", חבר הכנסת המנוח יורי שטרן הצליח להעביר חוק שכזה ב-2001, המציין כי מנטרלים רבים נוספים הצטרפו לאיגוד של קלנטירסקי, אך הסעיפים המרכזיים שלו מעולם לא יושמו.

מנטרלים בישראל מקבלים מענק שנתי של כ-1,400 דולר, וסיוע קטן בשכר דירה. אבל החוק החליט על הקמת מתקן רפואי מיוחד בניהול המדינה – לפיקוח וטיפול במנטרלים, ובאופן קריטי, בילדים שלהם, משום שמחלות שנגרמו מחשיפה לקרינה בצ'רנוביל תועדו בתור גורמים שפגעו גם בדור השני. וזה מעולם לא קרה.

במשך שלוש שנים מ-2007, שר הבריאות הקצה 500 אלף ₪ בשנה למרכז הרפואי הפרטי רמב"ם בחיפה על הטיפול בהם: "כולנו הוזמנו. אמרו לנו להביא בדיקות דם", נזכר קלנטירסקי. "הם עברו על הבדיקות ושלחו אותנו הביתה.

"היינו בסיכון גבוה ואף אחד בארץ לא רצה לבטח אתנו. הממשלה מוודאת כי העובדים בדימונה, למשל, יוכלו לקבל ביטוח. אבל לא לנו"

"התלוננו למבקר המדינה. הוא סגר את התכנית משום שזה לא היה הפתרון הנכון. זה היה אמור להיות מתקן ממשלתי, עם בדיקות וטיפול מתמשכים רבים מהמצבים הרפואיים מופיעים 10-20 שנים אחרי האירוע ויותר. קיווינו שתהיה ועדה לביסוס זכויות נכה. היא הייתה אמורה לדאוג לילדים. דבר מזה לא קרה".

המנטרלים בישראל גם לא יכלו לרכוש ביטוח חיים, לדבריו. "היינו בסיכון גבוה ואף אחד לא רצה לבטח אתנו. הממשלה מוודאת כי העובדים בדימונה, למשל, יוכלו לקבל ביטוח. אבל לא לנו. אז אפשר לקנות דירה רק דרך קרוב משפחה".

סבטלובה מפרטת במאמר שלה כיצד משרד האוצר הרגיש שאינו יכול להתערב משום שחברות הביטוח הן חברות פרטית, והאופן בו משרד הבריאות נפנף את המאמצים של המנטרלים בשם הסיבה מעוררת שאט הנפש שהמחלות הבריאותיות לא יכולות להיות מקושרות באופן ברור לחלוטין לעבודתם בצ'רנוביל.

מתוך 3,500 המנטרלים שעשו עלייה, 1,608 מהם חיים עדיין, אומר קלנטירסקי. "הרוב מתוך ה-2,000 שכבר נפטרו", הוא אומר, "מתו ממחלה הקשורה לצ'רנוביל. ראשית, מחלות הקשורות לכלי דם והלב. ולאחר מכן, מספר 2: סרטן".

קלנטירסקי נאנח ומסתכל לי בעיניים: "מגיעה לנו פנסיה שוות ערך לוותיקי הצבא האדם שלחמו בנאצים. אחרי הכל, הצלנו את העולם מקטסטרופה גרעינית".

טכנאי סובייטי בודק את הפעוטה קטיה ליטינובה, במהלך בדיקת קרינה של התושבים של הכפר קופילובו, ליד קייב, 9 במאי, 1986. אנשים נבדקים לאחר התאונה בתחנת הכוח הגרעינית צ'רנוביל ב-26 באפריל, 1986 (צילום: AP\ בוריס יורצ'נקו)
טכנאי סובייטי בודק את הפעוטה קטיה ליטינובה, במהלך בדיקת קרינה של התושבים של הכפר קופילובו, ליד קייב, 9 במאי, 1986. אנשים נבדקים לאחר התאונה בתחנת הכוח צ'רנוביל ב-26 באפריל, 1986 (צילום: AP\ בוריס יורצ'נקו)

"קוריאה? לדעתי זה מסוכן"

למרות הכל, קלנטירסקי אינו מריר. הוא חברותי. הוא מחייך ברצון. וסיפור העלייה שלו, על כל חוסר ההוגנות והתסכול, הוא הצלחה ברמה האישית ביותר. בתו הצעירה היא מתכנתת, נשואה עם בן ובת. הבכורה, שדחפה אותו להגיע לארץ, היא מתרגמת עם שני בנים. נשואה, כפי שקיוותה, לבחור יהודי נחמד, מלבוב.

אבל הוא גם לא אדם אופטימי בצורה עיוורת. הוא נזכר כי בסוף 1986, ישראל סירבה לקבל משלוח תה שהגיע לנמל חיפה מטורקיה אשר הוכח כמזוהם רדיואקטיבית באופן מסוכן בעקבות צ'רנוביל. באותה תקופה, ישראל גם סירבה, על פי הדיווחים, למשלוחים של פיסטוקים, שקדים ועלי דפנה מאותו מקור.

בשנים הראשונות שאחרי צ'רנוביל, מזון נגוע ייוצא למדינות אחרות, וסורב רק במספר קטן מקרים ברחבי העולם. זה היה לפני 30 שנה. במאמר מהשנה שעברה, הניו יורק טיימס גילה כי חלב בכפרים עד 140 מייל מצ'רנוביל עדיין הראה רמות רדיואקטיביות גבוהות פי 5 מהמגבלות למבוגרים ופי 12 מהמגבלה לילדים.

בצילום זה מ-1986, עובד תחנת הכור הגרעינית בצ'רנוביל מחזיק דוזימטר למדידת רמת הקרינה, כשברקע בניית הסרקופג מעל הכור הרביעי ההרוס (צילום: AP\ וולודימיר ריפק)
בצילום זה מ-1986, עובד תחנת הכור הגרעינית בצ'רנוביל מחזיק דוזימטר למדידת רמת הקרינה, כשברקע בניית הסרקופג מעל הכור הרביעי ההרוס (צילום: AP\ וולודימיר ריפק)

המסקנה המרכזית של קלנטירסקי מהאסון הוא ש"הכל נובע מהגורם האנושי" וכי בני האנוש יפשלו בסופו של דבר, וצריכים מנגנוני אל-כשל להגן עליהם מעצמם.

"צרפת מקבלת 70% מהאנרגיה שלה מכורים גרעיניים", הוא מציין. "כל כור כולל שלוש מערכות הגנה אוטונומיות. אם אחד מושבתת או נסגרת, השנייה נכנסת לפעולה. זו הגנה נגד טיפשים. אבל גם אז, אין כזה דבר 100% הגנה".

בהפעלת כור גרעיני, אפילו אם הוא לא מתוכנן ובנוי באופן פגום, "אתה צריך צוות מנוסה. ואתה צריך צוות בקרה מנוסה. וצוות פיקוח לצוות הבקרה", הוא טוען. "אם יש לך את כל אלו, שום רע לא אמור להתרחש. דבר מזה לא היה בצ'רנוביל".

בהסתכלות על העולם של היום, הוא מציין את צפון קוריאה ותכנית הגרעין שלה, וחושש מהרע מכל. "מה אגיד לך? לא הייתי שם, אבל לדעתי זה מסוכן".

אלכסדנר קלנטירסקי, יולי 2019 (צילום: אריק סולטן)
אלכסדנר קלנטירסקי, יולי 2019 (צילום: אריק סולטן)

חמש הערות לסיום:

  1. 11% מהחשמל בעולם מיוצר מאנרגיה גרעינית בכ-450 כורים.
  2. בהינתן השילוב של התכנון הכושל של מדענים, ההיבריס שלהם, והפוטנציאל האינסופי לטעות אנוש, "התאונה היתה בלתי נמנעת", כך הבין ראש ממשלת ברית המועצות ריז'קוב בפגישת הפוליטביורו ביולי 1986. "אם היא לא הייתה מתרחשת כאן ועכשיו, היא הייתה מתרחשת במקום אחר".
  3. ברגעים המיידים שאחרי הפיצוץ, הטמפרטורה בכור 4 בצ'רנוביל הגיעה ל-4,650 מעלות צלזיוס – כמעט כמו החום על פני השמש.
  4. רוב הדלק בכור 4 בצ'רנוביל נותר בתוך בניין הכור – מסה מותכת של חומר רדיואקטיבי שההתנהגות העתידית שלו אינה ידועה באופן מוחלט.
  5. למרות קריאות מכל העולם לפירוקם, 10 כורי RBMK, אם כי עם שדרוגי בטיחות מגוונים, נמצאים עדיין בשירות כיום ברוסיה.
עוד 2,243 מילים
סגירה