אולי כבר שמעתם דברי הלל אודות "צ'רנוביל". הייתי רוצה לתרום את חלקי, כי לקחי הסדרה נוגעים לנו באופן מפתיע, וגם כסוג של מחווה לאמי המנוחה.

העלילה מתארת את האירועים סביב האסון הגרעיני שארע באפריל 1986 באוקראינה. בזמנו שמעתי עליו דיווחים מעורפלים בתור סטודנט בניו יורק.

לא ידעתי הרבה על ברית המועצות באותם ימים. שמעתי פה ושם קצת שבחים מפי אמי המהגרת, ומנגד גם ספגתי הרבה תעמולה אמריקאית. כמו רוב האנשים לא היה לי מושג עד כמה כל העסק דפוק ושברירי.

הסדרה של HBO מציירת תמונה מזעזעת של מערכת שבה השקר הוא שיטה ומתעלמים מעובדות באופן שגרתי. נשמע מוכר?

בשלב מסוים מדענית מזהירה את הבירוקרט הראשי של המחוז שמשהו נורא קרה באחד מארבעת הכורים הגרעיניים בצ'רנוביל. הוא מבטל את הדברים; היא מתעקשת. "אני מעדיף את דעתי על פני דעתך," הוא פוסק. המדענית מוחה שהיא מומחית לגרעין בעוד שהוא עבד בעבר במפעל נעליים. "כן, "הוא עונה ללא בושה. "ותראי איפה אני עכשיו."

בסצינה אחרת, כאשר אלפים רבים ככל הנראה כבר נהרגו ויבשת אירופה בסכנת קרינה, מודיע פקיד חשוב כי "העמדה הרשמית של המדינה היא שקטסטרופה גרעינית גלובלית אינו אפשרית בברית המועצות." זה מוצג כסוג של ראיה חשובה.

לבסוף חוקרים אמיצים מגלים מה באמת גרם לאסון. זה היה (ספוילר בדרך) לא רק שפקידי הכור (סוג של שעירים לעזאזל) התעלמו בפזיזות ממצאים קשים בזמן ניסוי מבויים. הממצא העקרי הוא שהם לא ידעו שמנגנון האל כשל (שאמור בכל רגע לבטל את הניסוי) סבל מפגם פטאלי שנוצר בגלל צמצום הוצאות, היה ידוע, והוסתר. כאשר הוא הופעל, מנגנון זה הוא שגרם לפיצוץ.

זה מתגלה בסופו של דבר בבית המשפט כאשר החוקר הראשי חוסף את האמת וגם מרהיב עוז ומתאר את השפעתה ההרסנית של תרבות הבולשיט בברה"מ.
"כל שקר שאנחנו אומרים אותו גורר עוד חוב לאמת", הוא אומר. "במוקדם או במאוחר, החוב הזה ישולם."

התוודעתי לראשונה לעולם הקומוניסטי במהלך המרד במזרח אירופה והמשכתי  לברה"מ זמן קצר לפני שהתמוטטתה סופית ב-1991. החוב שהצטבר היה גלוי לכל: הוא לבש צורה של חברה שבה אף אחד לא האמין לרשויות. החוב הזה שולם במלואו.

מיכאיל גורבצ'וב, ששלט בברה"מ בזמן צ'רנוביל, אמר אחר-כך כי האסון הגרעיני הוא הסיבה לכך שהמערכת כולה התמוטטה. הוא לא הבין את העיקר. קריסת המערכת היא שגרמה לצ'רנוביל ולא להיפך. ראיינתי את גורבצ'וב לפני כמה שנים ולא מצאתי נוסטלגיה לקומוניזם, עם זאת. הוא התבדח קלות על האפשרות שאארגן לו עוד הופעות בפרסומות, כמו שעשה עבור פיצה האט.

בסדרה, גורבצ'וב האמיתי נפגש עם פקידים בכירים, פחדנים ושקרנים, שמנסים להשתיק את המדען היחיד בחדר. היו"ר קצת הססן אך לסוף מבין ונותן למדען הידען לדבר. הוא גם מקשיב לו קצת, והדבר מועיל איכשהו. זה נשמע לי אמין לגבי גורבצ'וב.

אני תוהה אם מדען אקלים היה משפיע כך סביב שולחנו של דונלד טראמפ. האם מישהו יכול לחשוב ברצינות שטראמפ יקשיב למומחה שיציג דעות המעצבנות את הבייס שלו? מומחה לבקרת נשק, או לנאט"ו, או למיסים וסחר בינלאומי, או על עסקת הגרעין עם איראן – או על התחממות כדור הארץ?

להתחממות הגלובלית יש פוטנציאל לגרום יותר נזק מצ'רנוביל. אני לא מזהה, מחוץ לימין האמריקאי, ויכוח רציני. סוכנות החדשות AP שבה עבדתי עשרות שנים נמנעת באופן קיצוני מלהביע עמדה כלשהי כדי לא לעצבן קליינטים (החריגים הם ביקורות ספרים וסרטים, וגם אז באי-נוחות קלה). עם זאת, AP החליטה שיש קונצנזוס של מומחים שההתחממות הגלובלית נגרמת על ידי פעילות אנושית. רוב התקשורת התיישרה בהתאם, אבל המכחישים מתמידים בשלהם. שום עובדות לא יבלבלו אותם.

ישראל אשמה גם היא בהתעלמות מן העובדות. ברור לחלוטין שכמעט כל בכירי מערכות הביטחון מתנגדים לא רק לראש הממשלה בנימין נתניהו אלא למדיניות הימין בכלל ביחס לגדה (ובעבר לעזה). זה לא רק מסיבות מוסריות, אלא בעיקר משום שחצי מהאוכלוסייה בשטחים אלה יחד עם ישראל עצמה היא ערבית, ובאין אופציה להפרדות התוצאה תהיה מדינה לא יהודית או לא דמוקרטית.

איך ייתכן שהימין משכנע מספיק אנשים להרוס לעצמם את המדינה? מאותה סיבה שב-2016 הבריטים הצביעו, ברוב קטן, בעד לעזוב את האיחוד האירופי למרות שקרי הקמפיין שתמך בעזיבה. אני מכבד את מי שמוכן להחריב את כלכלתו כדי למנוע הגירה, אבל רוב האנשים לא עשו זאת במודע אלא בחרו להאמין לשקרים. כפי שניסח זאת השר מייקל גוב: "לאנשים נמאס ממומחים".

הוא די צדק: קונצנזוס של מומחים אינו משפיע בימינו ברמה שניתן לצפות, ושנחוצה להישרדות המין האנושי. זה קורה בכל רחבי העולם, וגם ברוסיה החדשה עצמה. הסיבות לכך רבות, והאליטות והמומחים אינם פטורים מאשמה. אבל העמדה שלי ברורה: רק מטומטם קופץ מהגג כי מישהו אמר שאלוהים רוצה את זה או מפני שפוליטיקאי מסוים לא מאמין בכוח הכבידה.

איך כל זה קשור לאמי?

אטיליה פראנו ובנה (צילום: מרקיז פטראנו)

היא היתה ילדה ברומניה במלחמת העולם השנייה ובקושי שרדה את פוגרום יאש, שבו פשיסטים רומנים מגובים בחיילים גרמנים טבחו אלפי יהודים בעיר. כמחצית מ -800,000 יהודי רומניה נהרגו במלחמה זו. יאש היתה על גבול ברה"מ, ובזיכרונה היה זה המרכיב הסובייטי של בעלות-הברית שניצח את המלחמה למענה; היא הייתה אסירת תודה באופן נוגע ללב.

היא למדה רוסית בבית הספר וקיבלה הזדמנויות תחת הקומוניזם הרומני להפוך למהנדסת כימית צעירה. אבל היא גם ידעה לעזוב עם אבי ב-1960, לפני שהגג קרס על המבנה. מאז היה חיה בישראל ובארה"ב.

באותה תקופה עדיין אפשר היה להאמין ששתי השיטות הדומיננטיות בעולם מנהלות מרוץ בין שווים לחלל ולירח. היא התמידה בזה תקופה. נסיון החיים שלה גם העניק לה סקפטיות כלפי כל דבר, כולל השיטה הקפיטליסטית. "לפחות תחת הקומוניזם אין אבטלה," היא רטנה לה בפרבר שלנו ליד פילדלפיה (בזמן שהייתה בעצמה מובטלת, כמדומני).

אבל היא גם הייתה מחויבת למה שנראה לה כאמת (עד להעדר מוחלט של פילטר, יש שיאמרו). כשהגיע אסון צ'רנוביל, היא כבר ידעה, ללא ספק.

אימי איבדה את הקשר שלה עם העולם לפני כמה שנים, ונפטרה ב- 6 ביולי, לפני כמה ימים. אני יודע מה הייתה חושבת על השקרים של תקופתנו.

נוחי על משכבך, אטיליה פטראנו. הלוואי שנמצא בתוכנו את עשירית התעצומות שידעת בשנותייך הטובות. לא הסכמתי עם כל מה שאמרת, אבל לא השארת שום חוב מאחורייך.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com