סטודיו בנק (צילום: עומר שרביט)
עומר שרביט

אמנות להשכרה: חלל עבודה בזול מחבר של נתניהו

מפגש שהתקיים בשבוע שעבר כדי לדון במשבר עולם האמנות, נערך דווקא במקום שהיה בעבר משופע בכסף - סניף בנק דיסקונט ● המבנה נמכר למיליונר זק גרטלר, ידידו של נתניהו ● עד שיקים שם בית מלון, גרטלר משכיר חללי יצירה לאמנים במחיר מוזל ● בין שיחה על אמנות ותקציבים, האוצרות והאמנים מסכימים על דבר אחד: שר התרבות חילי טרופר הוא אכזבה גדולה

קבוצה של כעשרים אוצרות ואוצרים מתחום האמנות הפלסטית התאספה ביום חמישי האחרון במרכז תל אביב, כדי לטכס עצה לנוכח המשבר שפקד גם את התחום שלהם. הגלריות והמוזיאונים סגרו את שעריהם מתחילת הקורונה, למעט הפוגה קצרה בין הסגרים בקיץ, וכעת רק בודדים הורשו להיפתח בצמוד לפיילוט של הקניונים.

עובדי המוזיאונים בחל"ת שאינו נגמר, ואלפי אמנים עומדים בפני שוקת שבורה, אלא אם כן יש להם עבודה בהוראה או בתחומים אחרים. ככל שהמשבר חמור במשק, ועוד יותר מכך בקרב מעל 100 אלף עובדי סקטור התרבות, נראה שהאמנות הפלסטית נדחקה לסוף התור.

ממילא, גם בשוטף התקציב של מינהל התרבות בכללותו מגרד את המיליארד שקל, שהם כרבע אחוז מהעוגה הכללית, ומה שנשאר לאמנות הוא פרומיל מזה, גם אחרי שמחשבים את הפירורים שמוסיפים להם ממפעל הפיס. קשה להאמין, אבל דווקא השנה גם את הפרסים שמחלק משרד התרבות, הוחלט לבטל.

את מפגש האוצרות והאמנים הנחתה ראידה אדון, שניסתה לחבר את האמנים הפלסטיים לפעול יחד עם שאר ענפי התרבות, כדי לנסות להזיז משהו למישהו בירושלים. בין היתר, על הפרק עומדת הפגנה גדולה שתתקיים ב-5 בינואר בתאטרון היהודי-ערבי ביפו.

אמנים מוחים נגד הממשלה בירושלים וקוראים לתמיכה כספית בעקבות משבר הקורונה. יוני 2020 (צילום: Olivier Fitoussi/Flash90)
אמנים מוחים נגד הממשלה בירושלים וקוראים לתמיכה כספית בעקבות משבר הקורונה. יוני 2020 (צילום: Olivier Fitoussi/Flash90)

אדון עצמה שיחקה ב"פאודה" ועבודת וידאו שלה החלה להציג בתערוכת יחיד במוזיאון ישראל בפברואר השנה, שנייה לפני שכל העולם נכנס להיסטריה.
"מאוד קשה להוציא אנשים מהאמנות הפלסטית מהמקום שלהם, זה לא בגלל שהם לא רוצים לצאת אלא שהייאוש לא מאפשר את זה", היא אמרה.

"אנשים מסתגרים בתוך החלל הפרטי של הסטודיו. אנחנו צריכים מהלך קיצוני ונצטרך להתאחד עם התאטרון והכוריאוגרפים כדי לעשות רעש. עוד מעט סגר שלישי ואני לא יכולה לשמוח שהתערוכה שלי תיפתח מחדש כי לקראת חנוכה.

"הפתיחה והסגירה של המוזיאונים זה נזק לאמנים והיוצרים. ממרץ אנחנו בלי עבודה, אין תקציב וזה לא רק הקורונה כי כבר מזמן התקציבים נפגעו, במיוחד לאמנים. אני רוצה להתפרנס בכבוד כי המכה הזו הפילה אותי ועוד הרבה אמנים שמתביישים לבוא לדבר על המצב שלהם", הוסיפה.

היא והדוברים האחרים כיוונו את האצבע המאשימה לשר התרבות חילי טרופר, שאחרי חמש שנים תחת השרה מירי רגב, אמור היה להיטיב את מצבם. אלא שלפי חלק מהדוברים, הסגנון המאופק מדי שלו לא מניב תוצאות.

Hillel Maeir/Flash90
שרת התרבות לשעבר, מירי רגב. ספטמבר 2019

כך, למשל, אבי לובין, אוצר גלריה המדרשה, שאמר כי "לפנות לשר האוצר זה חלק מהבעיה. יש שר תרבות שצריך להילחם בקול רם. זו לא אלימות, הוא יכול להישמע בכל במה, בכל ישיבת ממשלה לשאול מה קורה עם המוזיאונים והאמנים בצורה הרבה יותר תקיפה והוא לא נשמע. הוא יוצר מראית עין בעייתית, תחושה כאילו קורה משהו כשלא קורה באמת הרבה ובמקום להגיד יש בעיה הוא כל הזמן יוצר רושם שהדברים מתקדמים יפה. אני מרגיש שהוא לא מביע קול".

"לפנות לשר האוצר זה חלק מהבעיה. יש שר תרבות שצריך להילחם בקול רם. זו לא אלימות, הוא יכול להישמע בכל במה, בכל ישיבת ממשלה לשאול מה קורה עם המוזיאונים והאמנים בצורה יותר תקיפה והוא לא נשמע"

גם עידית עמיחי מתקשה לראות את השיפור שנבט מהשר החדש. היא מכירה את מסדרונות משרד התרבות מבפנים, כמי שניהלה בו את תחום האמנות במשך 15 שנה, ועזבה את התפקיד עם תחילת כהונתה של מירי רגב. כיום היא מנהלת מוסד מחקר לאמנות בשם בית לאמנות ישראלית. כך היא מתארת את יחס הממשלה לתחום הזה בחודשים האחרונים:

"המוזיאונים פתוחים וסגורים בשיטת האקורדיון, אין פה כמעט ייצוג לאמנים וזה הנושא הכי כאוב בעיני. משרד התרבות זרק את האמנים, שהשנה לא קיבלו פרסים. בשנה כזו לא לתת את המיליון שקל? תמיד היו קשיים, השנה היה צריך לשלש את הפרסים, כי זו דרך מכובדת לעזור לאמן.

"זה בבסיס התקציב, לא בקשה מעבר לכך. המשרד מחויב לתת את התקציב הזה. במדינות אחרות כל אמן מקבל מענק, אין דבר כזה לזרוק את האמנים ולצפות שימשיכו ליצור, כי אנחנו מייבשים את היצירה".

משמאל: חילי טרופר, שר התרבות, בעת ביקורו במוזיאון ישראל עם פתיחתו מחדש. 1 בדצמבר 2020 (צילום: Olivier Fitoussi/Flash90)
משמאל: חילי טרופר, שר התרבות, בעת ביקורו במוזיאון ישראל עם פתיחתו מחדש. 1 בדצמבר 2020 (צילום: Olivier Fitoussi/Flash90)

מחסור בתקציב לדמי קיום

באופן אירוני, מפגש האוצרות והאוצרים שהביעו את המחסור בתקציב לדמי קיום ובסטודיות לאמנים, נערך דווקא במקום שהיה בעבר משופע בכסף. המדובר בבניין בן שבע קומות בפינת הרחובות בן יהודה ומאפו בתל אביב, שכולו היה עד לפני חמש שנים סניף של בנק דיסקונט, ונמכר כחלק ממגמת צמצום הסניפים של הבנקים.

שלטי הכוונה נותרו במבנה לאחר שהסניף נסגר. דצמבר 2020
שלטי הכוונה נותרו במבנה לאחר שהסניף נסגר. דצמבר 2020

בשיטוט במקום אפשר להיווכח בשרידי הפעילות הקודמת שרחשה בו, בדמות הכספות של הבנק והשילוט על המחלקות השונות עם הלוגו של דיסקונט. באחת הקומות מונחים קלסרים עם כיתובים "פקדונות" ו"הכנסות", ובקומה 3 עדיין ניצב שלט של המחלקה הפרנקופונית, כך גם באחת הקומות האחרונות ששירתה תושבי חוץ.

תיבות דואר בכניסה למה שהיה פעם בנק, דצמבר 2020

מבלי להטיל דופי בבנק, בסך הכל הגיוני שהיו בו מחלקות צרפתיות וכאלה ששרתו תושבי חוץ. זאת, מאחר שהסניף הזה ניצב בעבר בלב האזור התיירותי של העיר, ובפרט במעוז הפרנקופוני, שאליו נהרו בעשור האחרון המוני אנשי עסקים עם מזוודות של כסף מצרפת, פשוטו כמשמעו, כדי להשכין אותו במקלט בטוח.

סטודיו-בנק. שילוט שנותר בסניף הבנק שנסגר

כיום הבניין עומד לרשות עיריית תל אביב והחל מהקיץ שעבר הוא הוסב בשלמותו לחלל תצוגה וסטודיות לכמה עשרות אמנים שפועלים במקום שממותג כ"סטודיו-בנק". במהלך השנה החולפת היו שם אירועים ותערוכות – כולל, למשל, השקה רבת משתתפים של כתב העת "מעיין". עד סוף השבוע הנוכחי תוצג שם התערוכה "כוסות רוח יעזרו כמו בנקאי למת". ועל כך בהמשך.

בעלי הבית הנוכחיים של הבניין הם המיליוניר הגרמני-בריטי זכריה (זק) גרטלר ואחותו התאומה אידסה טרינק, באמצעות החברה הישראלית "די.בי. מלונות" שבבעלותם. לכאורה העסקה משתלמת לשני הצדדים:

האמנים משלמים 2,600 שקל לכל היותר עבור החללים הגדולים בבניין (שאותם יכולים לחלוק שניים שלושה יוצרים) ומממנים חלק מהפעילות, לרבות שכר לאוצרות שמנהלות את המקום. ואילו הגרטלרים, הבעלים, מתחזקים תדמית וקשר טוב עם פרנסי עיריית תל אביב. בהמשך הדרך בכוונתם לבנות בבניין הזה מלון.

משמאל: זק גרטלר ורון חולדאי (צילום: שגרירות בריטניה)
משמאל: זק גרטלר ורון חולדאי (צילום: שגרירות בריטניה)

זק גרטלר מתחזק קשר חם למדי גם עם בנימין נתניהו, שעבורו ערך מסיבת יום הולדת 70 בביתו ברחוב ביאליק בתל אביב, וכן בתרומות נדיבות במהלך השנים האחרונות.

"אני לא יודעת להגיד כמה זמן נפעל כאן, אבל הולכים לסגור את רחוב בן יהודה. אי אפשר לבנות מלון בזמן שבונים פה את הרכבת הקלה", אומרת הדס קידר, אמנית ואוצרת שמנהלת את המקום. היא מקווה שהמיזם ימשיך לפעול גם אם וכאשר ייאלץ להתפנות מסניף הבנק לשעבר.

"אנחנו חושבים על 'סטודיו בנק' כמשהו שימשיך בנכס אחר, זה גוף עצמאי, וכרגע אנחנו 'אוקיופיינג' את הבניין הזה", היא מוסיפה.

פאנל של אמנים ואוצרים שהתקיים בסטודיו בנק. משמאל: עבודה של קלודט זורע, שעשויה מפריטים שננטשו ברחוב
פאנל של אמנים ואוצרים שהתקיים בסטודיו בנק. משמאל: עבודה של קלודט זורע, שעשויה מפריטים שננטשו ברחוב

קידר משתמשת במונח הלועזי לכיבוש ואיכלוס המבנה, והתפאורה  מתלבשת על המושג הזה היטב. זאת, מאחר ש"סטודיו-בנק" מממש באופן מעשי את הכוונה המקורית של תנועת אוקיופיי – שהחלה בוול סטריט – לכבוש את המוסדות הפיננסים שמלבים הפרטות של מוסדות ציבור ומהנדסים את כלכלת העולם לצורכיהם, בעיקר על חשבון תקציבים אזרחיים.

"סטודיו-בנק" מממש באופן מעשי את הכוונה המקורית של תנועת אוקיופיי – שהחלה בוול סטריט – לכבוש את המוסדות הפיננסים שמלבים הפרטות של מוסדות ציבור ומהנדסים את כלכלת העולם לצורכיהם

החזרה של האמנים לבניין הזה, דווקא באזור השבע של תל אביב, בולטת גם על רקע העובדה שמוסדות אמנות ממוסדים וותיקים כמו גלריה גורדון כבר מזמן נדדו לדרום תל אביב. נוכח שובל החנויות הנטושות לכל אורכו של רחוב בן יהודה, יחד עם תחילת העבודות על הרכבת הקלה, יכול להיות שהמגמה הזו רק תתגבר.

AP Photo/Mary Altaffer
מחאה של פעילי Occupy Wall Street בוול סטריט, ניו יורק. ספטמבר 2016

"אני חושבת שזה מעניין לכבוש את הבנק ולהיות במקום מרכזי בעיר. תהליכים של ג'נטריפיקציה גרמו לכך שאף אחד מהאמנים לא גר ועובד פה. שכר הדירה פה משוגע, לאיזה אמן יש כסף לשכור פה סטודיו? הרוב בדרום תל אביב. חזרה של האמנים למקום הכי יקר מעוררת מחשבות, וגם התערוכה שמוצגת כאן עכשיו לא היתה יכולה לקרות במקום אחר כי היא עוסקת באזור שבו צמחה תרבות ישראלית".

קידר עצמה נגעה בעבר ביחסי הון ואמנות, בתערוכה שיצרה לפני כ-12 שנה תחת השם "מן המסד ועד לטפחות", עם קריצה לשני בנקים שנושאים את השמות הללו. לא כאן המקום להכביר מלים: ביקורת על ניגודי עניינים בין אספנים למוזיאונים ושלטון ההון והנדל"ן באמנות, העסיקו את היוצרים הישראלים מאמצע שנות ה-90. אחת התוצאות הייתה שסמי עופר משך את תרומת הענק שלו ממוזיאון ת"א, כשסורבה בקשתו להנצחת שמו בלוגו המוזיאון.

לדברי קידר, עדיין לא נרשמה התעניינות ממשית בעבודות שהוצגו ב"סטודיו-בנק" מצד הדיירים הקודמים, בנק דיסקונט, שמתחזק אוסף אמנות גדול משל עצמו. ההמלצה האישית שלי היא עבודת וידאו של אסף סחאוטן (גילוי נאות: חבר), שמורכבת מסרטוני תדמית של הבנק, כולל פרזנטורים מוכרים שעבדו עבורו בעבר, כמו דני רופ, מודי בר-און ואפילו מוטי קירשנבאום.

סמי עופר (משמאל). משך את תרומת הענק שלו ממוזיאון ת"א, כשסורבה בקשתו להנצחת שמו בלוגו המוזיאון (מימין: עידן עופר) (תצלום ארכיון) (צילום: Moshe Shai/FLASH90)
סמי עופר (משמאל). משך את תרומת הענק שלו ממוזיאון ת"א, כשסורבה בקשתו להנצחת שמו בלוגו המוזיאון (מימין: עידן עופר) (תצלום ארכיון) (צילום: Moshe Shai/FLASH90)

יזמי נדל"ן משפצים את התדמית עם אמנות

ככלל, ההשתקעות של אמני "סטודיו-בנק" בבניין, היא חלק ממגמה שבה יזמי נדל"ן נעזרים באמנות כדי לשפץ תדמית ולהיטיב את הקשר בינם לבין הרשויות המוניציפליות, שצריכות לאשר את הבנייה במקום, ועם קצת רצון טוב להגדיל גם את אחוזי הבנייה.

כך, למשל, בכיכר אתרים בת"א, שבה יזמי הנדל"ן (קרן JTLV) מבקשים לבנות במקום מגדלים, ובינתיים הקצו את בניין הקולוסיאום לטובת פעילות אמנותית-חברתית. גם בגדר שמקיפה כיום את כיכר המדינה בעיר ממוקמת כרגע תערוכת צילומים.

זאת ועוד, חברה בשם "אנשי העיר" נוהגת להציב תערוכות פופ-אפ בבניינים שהיא מייעדת להריסה. עפרי אילני תאר את הפתעתו לגלות תור ארוך של מבקרים, שביקשו להיכנס לתערוכה זמנית שכזו בבניין סמוך לרחוב אבן גבירול, שבו הוא עצמו גר בעבר, ואמור היה להיהרס בתוך כמה ימים.

סטודיו בנק, עבודה של ריקי אלקיים בשם 'בלדה לאישה'. דצמבר 2020
סטודיו בנק, עבודה של ריקי אלקיים בשם 'בלדה לאישה'. דצמבר 2020

לדברי האמן וחוקר האורבניות הדס עפרת, הדינמיקה הזו מוכרת גם במקומות אחרים בישראל ובעולם.

"זה הפך להיות כלי משחק בידי העיריות, ברגע שרוצים להעביר שינוי דמוגרפי ותדמיתי של מתחם מסויים, מכניסים לשם אמנים ונכנסים גם יזמים ונדל"ניסטים והמקום עובר פיתוח טבעי". הוא טוען שהעיר זקוקה לעירוב הזה בין נדל"ן ואמנות, שבמידה רבה מציל בניינים שקפאו והתנוונו.

"זה הפך להיות כלי משחק בידי העיריות, ברגע שרוצים להעביר שינוי דמוגרפי ותדמיתי של מתחם מסוים מכניסים לשם אמנים ונכנסים גם יזמים ונדל"ניסטים והמקום עובר תהליך פיתוח טבעי"

מצד שני, הוא מודע לכך שיש כאן בעלי עניין ושלעתים תהליכים כאלה באים על חשבון התושבים המקוריים. כך, למשל, באזור השוק הטורקי בחיפה – שם העירייה עודדה אמנים ועסקי בילוי להיכנס למתחם, ומי ששילמו את המחיר היו חלק מהתושבים הוותיקים שנאלצו לעזוב.

"בלי להתייחס למקרה הספציפי של 'סטודיו-בנק', אין פה שום דבר תמים ולא כדאי ליזמים להשכיר לתקופה קצרה של שנתיים שלוש, ומצד שני כדאי להם להיות נחמדים לעולם ולתת לאמנים להיכנס ולהשביח את הבית, האזור והתדמית ובמקרים רבים לקבל הקלות מהעירייה בסוג של עסקת תן וקח".

כתושב עמק רפאים בירושלים, הוא מציין בהקשר הזה את בית אליאנס בבירה, שיזמית הנדל"ן JTLV הקצתה לטובת פעילויות אמנות.

"יש שם תבליט בכניסה של יד לוחצת יד, הסמל של כי"ח, נתנו את זה ל'רוח חדשה'. לא סתם נתנו את זה, היה פה הסכם בין היזמים לעירייה, שקיבלה את המקום לכמה שנים ונתנו הקלות באחוזי בנייה וככה זה הולך פה, יד רוחצת יד. יש בזה הגיון כלכלי, הבעיה מתחילה כשיש נפגעים".

פאנל של אמנים ויוצרים שהתקיים בסטודיו-בנק בהנחיית ראידה אדון, דצמבר 2020
פאנל של אמנים ויוצרים שהתקיים בסטודיו-בנק בהנחיית ראידה אדון, דצמבר 2020

תרומות במקום תקציב ממשלתי

נראה, אפוא, ש"סטודיו-בנק" בעצמו משקף במשהו את הבעיה שהנביטה את שיח החירום שהתקיים במקום הזה באותו ערב ביום חמישי האחרון.

בקצרה: האחים גרטלר הואילו בטובם להקצות את הבניין לטובת האמנים שרעבים לחללי עבודה מסובסדים, אבל לא מקבלים מענה הולם מהעירייה ומשרד התרבות. תרומות במקום תקציב ממשלתי.

ואכן, באותו מפגש דיברה המנחה אדון על המחסור בחללים שאפשר ליצור בהם.

"אין לי סטודיו, אני יוצרת ברחוב. יש לי סקיצות שציירתי, לאן אני הולכת איתם? לאיזה קרן אני מגישה כדי לקבל כסף ולעשות את העבודה? מה אומר לסטודנטים שלי, תסיימו ולא יהיה לכם מקום לעבוד בו? זו בושה.

"כדי שחילי טרופר יקבל כוח שיתנו למוזיאונים להיפתח, אז חיפשו משהו דומה למוזיאון ואז החליטו שזה יהיה יחד עם הקניונים. זה הדבר הכי משפיל ליוצרים ואמנים: פתאום הפכנו להיות תלויים בקניונים".

Miriam Alster/FLASH90
עובדת של המוזיאון נערכת לקראת פתיחת מוזיאון תל אביב למבקרים ב-1 בדצמבר 2020

האוצרת מילנה גיצין אבירם הסכימה שהשר הנוכחי נעדר כוח פוליטי מספיק. "הצעתי למשרד התרבות להקים קרן לאמנים ואנשי מקצוע מהתחום… שייתנו תקציב פיתוח, עבודה בסטודיו, במרחב ציבורי, יש מיליון רעיונות.

"יש בחודשים האחרונים שיח מפתיע עם משרד התרבות, מה שכל השנים לא היה. הקושי שלהם הוא שהם לא יודעים להסתדר בממשלה והם חלשים פוליטית. חילי בא ממקום טוב, אבל כחול-לבן גם ככה מסמורטטים ולא יודעים להניע תהליכים.

"צריך מחאה שתלחץ את כולם ולא תאפשר להם לברוח לפתרון של 5 מוזיאונים ועוד 3, או דברים מהסוג הזה".

"חילי בא ממקום טוב, אבל כחול-לבן גם ככה מסמורטטים ולא יודעים להניע תהליכים … צריך מחאה שתלחץ את כולם ולא תאפשר להם לברוח לפתרון של 5 מוזיאונים ועוד 3, או דברים מהסוג הזה"

רן קסמי אילן ממשכן האמנים בהרצליה השתומם על קוצר הראות של המשרד והעובש שעולה מהיוזמות שכן הבשילו דווקא עכשיו.

"שני אנשים קיבלו הזמנה לפתיחת מוזיאונים בשבת, שזו יוזמה שנועדה להשיג תקשורת. אתה שר תרבות, איפה הצוות שאתה מכנס לתכנן את תרבות ישראל ב-2030? איפה זה? כלום. מה אנחנו מקבלים? יוזמה של שידור במות של מירי רגב, שכל מי שפותח את הקול קורא רואה שזה אותו קול קורא, רק שרגב נתנה 8 מיליון שקל וטרופר 4".

לדבריו, גם היוזמה לפתיחת מוזיאונים בשבת מצריכה התאמות לציבור שומרי השבת ומכאן קצרה הדרך גם לבקשות להתאמות בתכנים, כך שמוטב היה לתקצב כניסה בחינם בימי חול.

"היום יצא מכרז שבת ישראלית במוזיאונים, ולמי שלא מכיר זו תכנית של שי פירון מ-2013, כי כשאתה מאיר על טרופר עם פנס, הצל שאתה מקבל זה פירון על הקיר".

Gershon Elinson/Flash90
מימין: שר התרבות חילי טרופר, אריאל אלדד ושי פירון שר החינוך לשעבר. יוני 2013

עדי אנגלמן מאגוד האמנים הפלסטיים אמרה שאין טעם לכוון את המאמצים לשר כזה או אחר מאחר שהם ממילא יתחלפו שוב בקרוב. לדבריה, אפילו דברים שאמורים להיות מובנים מאליהם, כמו שכר אמן למי שמציג בגלריה ציבורית, לא מתממשים.

"אני מרגישה כמו אשה מוכה. רגב דיברה אלינו ועלינו מאוד לא יפה. מצב האמנות הפלסטית בציבור גרוע והתקציבים משקפים את זה. הצלחנו להגדיל את התקציב ל-8 מיליון אבל זה זניח וכל שנה התקציבים מאוימים. הם לא רואים אותנו, משהו במערכת לא עובד טוב. המשרד מתנהל בחוסר שקיפות ויעילות.

"לעומת זאת, מפעל הפיס – לא רוצה לסנגר ולהגן עליהם, לוקחים כסף ממכורים וכו', אבל כשאתה מגיש להם שאילתה, הם לוקחים לתשומת לב. ארבע שנים יושבת במשרד התרבות בקשה שלנו להוסיף שכר אמן לתקנת גלריות ציבוריות, רק לשנות שתי מלים. למה זה כל כך קשה?"

"אתה שר תרבות, איפה הצוות שאתה מכנס לתכנן את התרבות? מה אנחנו מקבלים? יוזמה של שידור במות של מירי רגב, שכל מי שפותח את הקול קורא רואה שזה אותו קול קורא, רק שרגב נתנה 8 מיליון שקל וטרופר 4

ביקורתי מכולם הצייר ציבי גבע. לטענתו, משרד התרבות "רקוב שנים. כל מי שנגע בו והיה באיזשהו קשר עם הדבר הזה, כמו אני עצמי כשהייתי בביאנלה. גם אם חילי טרופר הוא בחור טוב, וגם אם ישתכנעו שנקודה מסוימת חשובה וצריך לדחוף אותה לישראל כ"ץ, זה מגיע לקבינט והכל מגיע לביבי. אנשים שהמילה אמן לא אומרת להם כלום. תקנות הסטודיו של אמן הם משנת 1952".

"אנחנו יודעים שמשפט אחד של ביבי היה פותח את כל המוזיאונים, אבל מה זה מעניין אותו? אנחנו באקלים של אדישות רב-שנתית לתחום שלנו ועכשיו המצב יותר גרוע. חברים אמנים שלי בגרמניה מספרים שנכנס להם כסף כל חודש כי שם אמן זה מייסטר, יש לזה מקום ופה זה חרטא תרבות".

ממשרד התרבות נמסר בתגובה: "סוגיות המוזיאונים, הגלריות והיוצרים באמנות הפלסטית מצויות בתכנית העבודה לשנת 2021. כפי שפרסמנו והודענו זה מכבר, כלל הפרסים בשנת 2020 לא תוקצבו עוד טרום הקדנציה הנוכחית. בכוונת המשרד לשוב ולחלק פרסים בשנת 2021. מעבר לכך, אנו בשלבי איוש של מועצת המוזיאונים אשר סמכויותיה ע"פ החוק.

"שר התרבות והספורט חילי טרופר דאג לפתיחת המוזיאונים וממשיך להיאבק למען פתיחת כלל עולם התרבות על כל רבדיו, כך שלא נאמר די והוא ימשיך לפעול גם לפתיחתן של הגלריות וחללי התצוגה.

"באשר למיזם 'שבת ישראלית' – ככל שפרטי המיזם יושלמו המשרד יעדכן באמצעים המקובלים".

קלסרים שנותרו במבנה, ככל הנראה מהתקופה שבה שימש כבנק. דצמבר 2020
קלסרים שנותרו במבנה, ככל הנראה מהתקופה שבה שימש כבנק. דצמבר 2020

בנק של אהבה

התערוכה שמוצגת עד סוף השבוע הנוכחי ב"סטודיו-בנק" מקיצה את שרידי העבר מהסביבה ושותלת את הייחורים שלהם בהווה המדכדך למדי של בן יהודה המתפורר מפגעי הקורונה הכלכלית.

על הווטרינה בכניסה ציורים עם הכיתוב "בנק של אהבה'"של אבנר בן גל, שהחלל שבפנים היה הסטודיו שלו בזמן שבו כבר לא היה שם בנק.

בכניסה לבניין ניצבים גם שני כסאות קטועי רגליים של הפסל אברהם הרוש, בעבודה שכותרתה "צריך לצלצל פעמיים", כשם השיר של נתן אלתרמן. אפשר בקלות לפספס את הכסאות האלה, שנראים כאילו נעזבו שם בכניסה, ומהווים מצבה חיה לבתי הקפה שגדשו את הרחוב הזה, בואכה דיזינגוף, בעבר הרחוק, ומשכו אליהם תושבים שנמלטו מהדירות הצפופות (בהם גרו לעתים יותר ממשפחה אחת).

עומר שרביט
סטודיו בנק

כותרת התערוכה לקוחה מפתגם ביידיש ("כוסות רוח יעזרו כמו בנקאי למת"), ולפי הטקסט המצורף, היא מהדהדת את תחושת האין-אונות שקהילת היוצרים חשים נוכח סגירת מוסדות התרבות והסיכוי שלה בכל זאת להשפיע במשהו על המציאות.

"התערוכה מתייחסת לרחוב בן יהודה בשנות ה-20 וה-30 כשהוא נבנה. כשבעצם היו פה ערימות של משוררים. התרבות הישראלית התחילה פה, אלתרמן ושלונסקי וכסית הראשון. כל אמן התייחס לאיזשהו אמן אחר והכניס את המציאות הנוכחית פנימה. אנחנו בעצם עובדים עם רוחות של אז ורוחות יותר קרובות", אומרת האוצרת יוליה יבלונסקי.

אין פה ביקורת על שלטון ההון ויזמי הנדל"ן באמנות, אבל יש ניסיון לקריאה מחודשת בהיסטוריה והענקת מקום של כבוד לחלק מהנשים שפעלו פה, בסביבה של מה שנקרא היום "גבריות רעילה".

כך, למשל, ריקי אלקיים הציבה בחלל הכניסה עבודה מחומרים מתכלים ומשתנים כמו צמר, משי וביופלסטיק. "בלדה לאשה" שמה, כמחווה לתרצה אתר, שניסתה למצוא את מקומה כמשוררת מול הטיטאנים שפעלו סביבה.

סטודיו-בנק. היצירה שמיכת לאה, של מיכל ארז היצירות שמוצגת בתערוכה שהתקיימה בסניף בנק שנסגר. דצמבר 2020
סטודיו-בנק. היצירה שמיכת לאה, של מיכל ארז היצירות שמוצגת בתערוכה שהתקיימה בסניף בנק שנסגר. דצמבר 2020

בהמשך תלויה "שמיכת לאה", של מיכל ארז. השמיכה הרקומה עם דמותה של לאה גולדברג מחקה את שטר 100 השקלים שעליו הונצחה המשוררת לפני שלוש שנים, כולל החתימה של נגידת בנק ישראל אז, קרנית פלוג. באותו מועד הונצחה גם רחל המשוררת על שטר אחר, וגם היא גרה כמה בלוקים מכאן. הכסף מקבל בעבודה הזו ביטוי של שמיכה רכה ועוטפת. לפי יבלונסקי, גולדברג ממוקמת בתחתית הבד, "כמו אשה שמחכה שיגאלו אותה ויוציאו מהמעמקים".

עבודת וידאו מפתיעה של דניאל אלחסיד מספרת את הסיפור של סבה, רוברטו שמטוב, שעבד בסניף הבנק הזה ממש בשנות ה-60, ומתארת את האופן שבו השכונה נטבעה בזכרון שלה עצמה.

לבסוף, נזכיר עוד אחת מהעבודות שמוצגות שם: שרידי רחוב בן יהודה הנטוש, שמצאו את מקומם בפסל של קלודט זורע, "ההיגיון הקולקטיבי", שעשוי מפריטים שהושלכו לרחוב.

"אני לא מתייחסת לזה כזבל, זה חומר שננטש", היא אומרת. "אני אפרק את הפסל ואמיין את כל הפריטים ואחזיר לרחוב כדי שאנשים יאספו את המתכות, הרשתות ושאר הדברים. מהכאוס לסדר ולכאוס בחזרה. אפשר להשתמש בהכל וזו השאלה שלי: מתי מגדירים את זה כפסולת ומתי כמשהו שימושי?"

יוליה יבלונסקי והדס קידר
יוליה יבלונסקי והדס קידר
עוד 2,719 מילים
סגירה