האם אנו הולכים לבחירות? כלל לא בטוח. אך אם כן, יש לי כמה דברים חשובים לומר לכם חברי למחנה הליברלי. אאמלק: אל פחד! אנחנו ננצח. פשוט כי אין לנו בכלל אופציה אחרת.

לכאורה, השמיים מתקדרים מעלינו. רבות כבר דובר ונכתב על מה שעולל נתניהו לדמוקרטיה האומללה שלנו. למעשה, במובנים רבים היא איננה קיימת עוד: נתניהו מנהל את המדינה לבדו, בעזרת קבוצת נאמנים מצומצמת מאד במועצה לביטחון לאומי ובלשכתו, שעוסקת בעיקר בתעמולה שלא הייתה מביישת אפילו את "המנהיג היקר" מפיונגיאנג שבצפון קוריאה.

במובנים רבים הדמוקרטיה אינה קיימת עוד: נתניהו מנהל את המדינה לבדו, עם קבוצת נאמנים מצומצמת במועצה לביטחון לאומי ובלשכתו, העוסקת בעיקר בתעמולה שלא היתה מביישת את "המנהיג היקר" מפיונגיאנג

נתניהו ניטרל לחלוטין את הכנסת, הממשלה, הקבינט, את הפקידות הבכירה במשרדי הממשלה, את מערכת הביטחון, את התקשורת וכו'. הוא מקבל לבדו החלטות הרות גורל על מלחמה ושלום, איננו מעדכן אף אחד או מתייעץ בו, ללא עבודת מטה, ללא גיבוי מערכתי ומחקרי, בשליפות, ומשיקולים פוליטיים בלבד.

הוא לקח את תקציב המדינה בן-ערובה לצרכיו הפוליטיים והמשפטיים בזמן משבר כלכלי עולמי חסר תקדים – תוך פשע של ממש נגד המדינה וצרכיה הקריטיים.

הוא ניהל את המשבר הבריאותי באופן פוליטי ומופקר, מנע סגרים נקודתיים על ערים אדומות (כפי שזעקו אנשי המקצוע) נוכח איומי שותפיו החרדים, ואך ורק מסיבה זו נכנסנו כולנו לסגר שני (בואכה שלישי).

יש עוד כמובן אינספור דוגמאות. חברי הכנסת והשרים ממפלגתו – אוסף של אופורטוניסטים וסמרטוטים חדלי אישים – רק מתחרים מי יותר מתרפס בפניו בתמורה ל"שלושת הכפים" שהוא מעניק להם (כוח, כסף וכבוד); ושותפיו הפוליטיים – החרדים והמשיחיים – זוכים לעדנה חסרת תקדים ולהגשמת כל חלומותיהם המגזריים הרטובים ביותר. ככה זה כשהמנהיג העליון תלוי בהם לחלוטין להישרדותו הפיזית (היחלצות מהכלא) – לא רק הפוליטית – והינו מושחת מספיק מוסרית על מנת להקריב את מדינת ישראל על מזבח אנוכיותו ולהשמיד כל שריד של ממלכתיות.

הלכה למעשה, הדבר היחיד שנתניהו איננו שולט בו הינו גורלו המשפטי. משפט נתניהו הינו השריד האחרון שנותר כאן לדמוקרטיה  – השוויון בפני החוק. למותר לציין כי דווקא מעוז אחרון זה שטרם נפל – הינו כמובן הקריטי ביותר עבור נתניהו. ואמנם, המשבר הפוליטי חסר התקדים שמדינת ישראל חווה בשנתיים האחרונות הוא אך ורק תוצאה של ניסיונות נתניהו לשלוט גם בגורלו המשפטי. גם הבחירות הקרובות נועדות כמובן לצורך זה בלבד: נתניהו מנסה לגרום לתוצאה  שתאפשר לו (בעזרת שותפים קואליציוניים מתאימים כגון נפתלי בנט ומפלגת ימינה) לרתום את כוחו הפוליטי לצורך ביטול משפטו בדרך כזו או אחרת.

נתניהו ניטרל לחלוטין את הכנסת, הממשלה, הקבינט, הפקידות הבכירה, מערכת הביטחון והתקשורת. הוא מקבל לבדו החלטות הרות גורל על מלחמה ושלום, ללא עידכון, ייעוץ או עבודת מטה. בשליפות

יש רק דרך אחת לגיטימית בה ניתן להמנע ממיצוי ההליכים המשפטיים נגד נתניהו – וזוהי עסקת טיעון הולמת (עם הודאה באשמה, עונש סביר וקלון). כל דרך אחרת לביטול המשפט – החל מחוק צרפתי רטרואקטיבי, דרך מינוי יועמ"ש בובה שיפסיק את ההליכים, ועד מינוי הנאשם עצמו לנשיא המדינה – איננה מתיישבת עם ערכים חוקתיים דמוקרטיים וכרוכה בשינוי שיטת המשטר.

לפיכך, אם נתניהו יצליח לשבש את משפטו באחת הדרכים הללו – ישראל לא תהיה יותר מדינה דמוקרטית. חד וחלק. נתניהו יהפוך לקיסר למשך כל ימי חייו (או עד שימאס לו), ויחליף אותו בנו לאחר שהלבבות יוכשרו גם לכך. שום דבר כבר לא יוכל לעצור זאת, ומציאות חיינו תשתנה באופן בלתי הפיך.

בין השאר, בשנה וחצי הקרובות ימנה נתניהו מפכ"ל, יועמ"ש, פרקליט מדינה, רמטכ"ל, ראש מוסד, ראש שב"כ, ועוד אינספור תפקידים בכירים נוספים – כולם נאמנים אישית לו ולמשטרו המושחת. זהו איננו תסריט דיסטופי דמיוני מתוך איזה סרט אימה איום ונורא – זוהי פשוט המציאות המצפה לנו אם לא נצליח לעצור את נתניהו בבחירות הקרובות.

אין לנו כמובן שום אופציה להניח לזה לקרות. למרבה המזל, אם נדע להתנהל נכון ולהפנים את גודל השעה, אין גם כל סיבה שזה יקרה. שהרי נתניהו נכשל בשלוש מערכות הבחירות האחרונות ולא הצליח במטרתו היחידה – להביא לביטול משפטו. אין שום סיבה להניח כי יצליח דווקא עכשיו – לאחר שמניעיו האפלים נחשפו במלואם (אפילו לתומכיו אין כבר אשליות – פשוט לא אכפת להם); ולאחר תפקודו המזעזע, המביש, הכאוטי, הפוליטי והנרקיסיסטי במשבר הקורונה.

פשוט לא יתכן כי הגוש הנשדד של מתנגדי נתניהו (65 ו-62 מנדטים בשתי מערכות הבחירות האחרונות) נהיה קטן יותר. אין בזאת שמץ של הגיון. ואמנם, הסקרים (שהינם נושא לטור נפרד) הינם כרגע פשוט באופסייד מוחלט: כל עוד המחנה שלנו טרם התגבש (ואנשים במחנה עונים "לא יודע" או לא משיבים כלל לסקרים) קיימת אשלייה של יתרון מובהק לימין.

אין לי ספק כלל כי לאחר שכל הקוביות יונחו במקומן והוואקום במחנה שלנו יתמלא – גם תמונת הסקרים תשתנה בתכלית. בינתיים הסקרים רק משמשים כל מיני תועמלנים של נתניהו בתקשורת על מנת לדכא ולייאש את מתנגדיו.

בשנה וחצי הקרובות ימנה נתניהו מפכ"ל, יועמ"ש, פרקליט מדינה, רמטכ"ל, ראש מוסד, ראש שב"כ ואינספור תפקידים בכירים נוספים הנאמנים לו אישית. זהו אינו תסריט דיסטופי דמיוני מתוך סרט אימה

יתר על כן, כמו בכל מלחמה (לרבות מלחמות ישראל), בבחירות מנצח הצד הנחוש יותר – זה שניצב עם הגב לקיר ואין לו ברירה. הבחירות הקרובות הן בבחינת מלחמת אין ברירה עבור כל מי שחרד לדמוקרטיה הישראלית: כאמור, לצד שלנו אין בכלל אופציה להפסיד. זה ניצחון או כליה. אנחנו, ילדינו ונכדינו לא נוכל להמשיך לקיים את אורח חיינו בקיסרות נתניהו הרתומה אך ורק לצרכיו ומקריבה את אורח חיינו הליברלי לטובת שותפיו ובני בריתו החרדים והמשיחיים. מדינת ישראל שלנו, המקום בו גדלנו ועליו נלחמו וחלמו הורינו וסבינו – לא תהיה עוד עבורנו. פשוט לא נוכל להמשיך לחיות כאן. אנחנו חייבים להציל את המדינה – כי פשוט אין לנו ברירה אחרת.

על מנת שזה יקרה, אנחנו – ובעיקר הפוליטיקאים והמנהיגים במחנה שלנו -חייבים להפנים את גודל השעה. זו לא שעה לטהרנות ולחיפוש המפריד. זו לא שעה לאמביציות אישיות ולאגו. זו לא שעה לפסילות או לחרמות. זו לא שעה להפסיק את הכיבוש או לספח גושי התנחלויות. וזו לא שעה לקידום כל אג'נדה אחרת (טובה וחשובה ככל שתהיה). זוהי שעת חירום. זוהי שעה להתאחד תחת דגל אחד – דגל הדמוקרטיה. אם נדע להתאחד תחת דגל יחיד זה, אם נדע להעמיד מנהיגות מוסכמת שתפנים את גודל השעה ולאחד את כולם למטרה המשותפת, אם נהיה נחושים מספיק וממוקדים במטרה – ננצח ונבלום את נתניהו.

כאמור, פשוט אין לנו כל ברירה אחרת.

עורך דין בתחום הקניין הרוחני, נשוי ואבא ל-3 מתבגרים. פעיל מטעם עצמו נגד שחיתות ולמען שיוויון. ציוני ושמאלני גאה

מאז תקופת דיווחי הטלוויזיונים של שלומי אלדר לא היה מי שידווח כמוהו על מה שחושבים הפלסטינים ומה קורה בחברה הפלסטינית. עיתונאים עדיין יש, כמו למשל עמירה הס (שגם כתבה ספר על תקופת שהותה בעזה) וגדעון לוי המתמקד בעוולות ספציפיות.

ספרו של אוהד חמו "פני השטח"

אוהד חמו כתב ספר קריא, מעניין ומכיל מידע לא מועט, הגם שנכתב כספר דיאלוגים ולא כמחקר ממוסמך. כבר בעמ' 13 הוא כותב דברי טעם על השלטים בכניסה לרשות הפלסטינית –

"דרך זו מובילה לשטח A  בשליטת הרשות הפלסטינית. הכניסה לישראלים אסורה, מסכנת את חייכם ומהווה  עבירה פלילית".

חמו מעיר שלעיתונאים בעלי תעודת לע"מ הכניסה היא חוקית ומותרת, ומביא מדברי קצין בדרגת אלוף ממנגנוני הביטחון הפלסטינים:

"אנחנו מחזירים הביתה כל שנה 200 ישראלים שנכסנו בטעות או בכוונה לשטח שלנו. יש לנו 200 גלעד שליט פוטנציאלים שאיננו מנצלים. תחשוב מה חמאס כבר היו עושים איתם".

חמו מצטט קצין בדרגת אלוף ממנגנוני הביטחון הפלסטינים: "אנחנו מחזירים הביתה כל שנה 200 ישראלים שנכסנו בטעות או בכוונה לשטח שלנו. יש לנו 200 גלעד שליט פוטנציאלים שאיננו מנצלים. תחשוב מה חמאס היו עושים איתם"

העבודה בשטחים מלאה באתגרים ייחודיים, מסביר חמו,

"הראשון שבהם וכנראה גם המשמעותי ביותר הוא הקושי לייצר מקורות עיתונאים המבוססים על מערכת של אמון, ולעיתים אף ידידות" (עמ' 14).

מיותר לציין את הסיבות לחשדות ולחוסר האמון.

חמו המסביר שמטרת הספר היא:

"להיות מעין מורה נבוכים לעולם המקביל שמתקיים לצדנו. אינני מתיימר להביא לכאן מסמך אקדמי. מטרתי היא לספר על הפלסטינים מנקודת מבט  אישית לגמרי שנשענת על מפגשים, שיחות ולעיתים על קשרים וחברויות יוצאי דופן שנטוו במשך כמעט שני עשורים. אני רוצה להכיר את הזירה הפלסטינית, לפרק את המבנה לגורמים הבסיסיים שמרכיבים את החברה, את מקורות המוטיבציה שלה ואת מניעיה"(עמ' 16).

חמו פוגש מגוון של אנשים מכל הארגונים ומקבל מגוון של דעות, חלקן אף מפתיעות. כך למשל הוא קיבל הודעה מחבר הלשכה המדינית של חמאס בעת מבצע "צוק איתן" שאמר לו כי:

"הדרישה שלנו לגבי עזה היא לפתוח אותה לעולם. תסירו את המצור שהטלתם עליה מאז שעלינו לשלטון, פתחו את המעברים הימיים והיבשתיים, תנו לנו להקים נמל ושדה תעופה – ותשקוט הארץ עשר שנים" (עמ' 22).

לצד הבאת דעות אנשי חמאס הוא גם מביא את הביקורת עליו ומתברר:

"שבשנים האחרונות גוברים קולות הביקורת הפנימית בעזה על מה שנתפס כהיווצרות שתי חברות בלתי שוויוניות: שכבה דקה של אדוני הארץ המקורבת למנעמי השלטון ומולה המוני העם" (עמ' 32).

אולם מה שמדהים היא תפיסת החברה האזרחית החדשה, ההולכת ונרקמת בעזה ובגדה, שעל חזונה שמע חמו מצעיר עזתי, אשר הוא וחבריו עושים עבודה כדי:

"להפסיק את ההאשמה האוטומטית כלפי ישראל. אנחנו פועלים בבתי ספר רבים…האתגר הגדול שלנו הוא תכנית הלימוד בעזה, ששנאת היהודים והקריאות להרוג אותם הם חלק בלי נפרד ממנה…האזרח בעזה צריך לראות תמונה שלך יושב על חוף הים בבגד ים עם משקה ביד, נהנה מהחיים…הם צריכים לראות ישראלי בלי מדים …אני נלחם בשחיתות, מנסה לבנות תשתית לדמוקרטיה אמיתית. רוב העזתים רוצים שלום ומתנגדים לחמאס. אבל חמאס וממשלת ישראל ממש עובדות  יחד כדי למסמס את זה" (עמ' 33, 34).

צעיר עזתי: "הם צריכים לראות ישראלי בלי מדים. אני נלחם בשחיתות, מנסה לבנות תשתית לדמוקרטיה אמיתית. רוב העזתים רוצים שלום ומתנגדים לחמאס. אבל חמאס וממשלת ישראל ממש עובדות יחד כדי למסמס את זה"

ההתנגדות לחמאס איננה תאורטית אלא גם מעשית. כך למשל צעירה עזתית מספרת לחמו:

"יש גם משפחות שלמות, מחמולות גדולות, שבניהן נורו ונהרגו על ידי תנועת חמאס והן ממתינות לרגע שיוכלו לנקום בה" (עמ' 52).

בהקשר זה ביחס לפעולות נגד הגדר מסביר חמו, שחמאס עודד צעירים ובעיקר אימהות להגיע אל הגדר גם בתשלום שכן אלו נוהגות להביא איתן את ילדיהם,

"חלק גדול מ-240 האוטובוסים שפועלים בעזה הולאמו לטובת הפרויקט החדש. הנהגים שהעזו לסרב, נתקלו באיום שרכבם יוחרם" (עמ' 53).

אין קול אחד ביחס לאפשרות הפתרון המדיני. מחד מסביר חמו את משמעות האמונה בחמאס  הגורסת כי:

"החולשה כעת היא זמנית, בדיוק כמו העוצמה הישראלית – זה הנרטיב הרווח, לא תעלול לשוני כי אם אמונה יוקדת. אחרת איך אפשר להמשיך?",(עמ' 65).

ב-2005 זכתה חמאס בחיזוק נרטיב ההתנגדות שלה עם ביצוע תכנית ההתנתקות, ושיווקה להמונים בשטחים כאילו נסוגה ישראל תחת לחץ הפיגועים של חמאס. בבחירות בשנת 2006 לפרלמנט ניצחה חמאס והרכיבה ממשלה תוך דחיקת הפת"ח. לחמאס הייתה אמנה שנכתבה באוגוסט 1988  ובמאי 2017 נוסף אליה מסמך העקרונות, שהיה חזון עדכני בר שינוי ש"נראה מתון ופרגמטי הרבה יותר", לעומת הגי'האד כחובה דתית באמנה, והיות פלסטין כאדמת וקף אסלאמי, שאין אפשרות לוותר עליה.

בעוד שבמסמך העקרונות אין פלסטין אדמת וקף אסלאמי,

"ההתנגדות איננה מתוארת כחובה דתית אישית והג'יהאד מוזכר פעם אחת בלבד במסמך החדש. גם האנטישמיות הספוגה במסמך המקורי התחלפה באנטי ציונות, והעוינות ליהודים פינתה מקומה לביקורת כלפי האויב הישראלי" (עמ' 73).

אולם  בשיחות עם אנשי חמאס מתברר שהפיוס עדיין רחוק, ולשאלה מה יהיה בתום ההודנה מקבל חמו תמיד את התשובה –

"נשאיר את זה לדורות הבאים" ,

וכשהוא שואל על אפשרות סיום הסכסוך עכשיו, הוא נענה במילים:

"זה לא יקרה לעולם".

הסוקר ד"ר שקאקי מסביר בשיחה, שלהסכמת חמאס למדינה פלסטינית בגבולות 1967 אין חידוש, באשר הם לא התנגדו  למדינה זמנית.

"אלא שבניגוד למה שאפשר לחשוב, לא רק שזה איננו הצעד האחרון מבחינתם, אלא מדובר בפתיחה בלבד, הצעד הראשון בדרך לשחרור כל פלסטין" (עמ' 74).

ב-2005 זכתה חמאס בחיזוק נרטיב ההתנגדות שלה עם ביצוע תכנית ההתנתקות, ושיווקה להמונים בשטחים כאילו ישראל נסוגה מלחץ פיגועי חמאס. בבחירות לפרלמנט ב-2006 ניצחה חמאס והרכיבה ממשלה תוך דחיקת פת"ח

ואם המסר הזה אינו מספיק ברור, מובאת שיחה עם לא פחות ולא יותר מאשר איסמעיל הנייה (ראש הלשכה המדינית של חמאס) שבשיחה עמו בשנת 2006 שאלו חמו איך הוא רואה את סוף הסכסוך ונענה:

"בסופו של דבר נכבוש אתכם, היהודים…דרושים לנו בעיקר צבר וצומוד (סבלנות ועמידה איתנה)" (עמ' 75).

אך מול תפיסות אלו ניתן לעמוד על גישות שונות כפי שעלו בשיחה עם אנשי חמאס, כולם אסירים משוחררים. הראשון שפתח אמר:

"השינוי הראשון שחוויתי ביחס אליכם הישראלים שהוא ההבנה שאתם בני אדם ויצירי האל, ממש כמונו" (עמ' 80).

אחר אמר לא פחות ולא יותר מאשר:

"פיגועים לא ישחררו את פלסטין…מה הרווחנו מהפיכת האינתיפאדה לצבאית? שום דבר"(עמ' 81).

ומהי מסקנת חמו מדברי אנש/י חמאס?

"ככל שהעמקתי חקור וצללתי לנבכיה של תנועת ההתנגדות האסלאמית- חמאס, גברה בי ההבנה כי ישראל תישאר לעולם גוף עוין וחריג שאין להסכין עם נוכחותו וחובה להילחם בו עד חורמה. בניגוד לתנועת פת"ח ששאבה את האידיאולוגיה שלה ממקורות לאומיים ומטקסטים ארציים בני שינוי, הציווי החמאסי הוא דתי וקוראני ולפיכך נצחי, ולהבנתי, לפחות, לא יכול להשתנות מהותית לעולם" (עמ' 87).

לא ניתן להקיף את כל הסוגיות בהן עוסק ספר זה. אציין בין שאר הסוגיות את סוגיית הנכבה וזכות השיבה (עמ' 211- 214),  כמו גם היחס למשתפי פעולה עם ישראל (עמ' 226- 231, 248-252), ומה קורה כשמשתף הפעולה הינו ממשפחת רג'וב (עמ' 233-239).

אך למרות הפסימיות יש בספר גם אופטימיות לא מעטה. כך למשל כששאל חמו סוחר עזתי האם הצועדים בצעדות השיבה מאמינים שיחזרו לפלסטין השיב זה בזו הלשון:

"ישראל בנתה מדינה יפהפייה, עם בניינים יפים, פרחים ומדשאות ומקפידה לשמור עליה. אילו פלסטין הייתה של חמאס, הם כבר מזמן היו הופכים אותה למזבלה" (עמ' 267).

כששאל חמו סוחר עזתי אם הצועדים בצעדות השיבה מאמינים שיחזרו לפלסטין, השיב: "ישראל בנתה מדינה יפהפייה, עם בניינים יפים, פרחים ומדשאות ומקפידה לשמור עליה. אילו פלסטין הייתה של חמאס, הם כבר מזמן היו הופכים אותה למזבלה"

ברם גם דברים  אלו מתגמדים ביחס לדברי תושב קלקיליה המנסה נואשות להשיגאישור כניסה לישראל:

"'אני רוצה להיות חלק ממדינת ישראל. הדבר הכי משמעותי אצלכם הוא שאתם מדינת חוק וזה הכוח הגדול שלכם. המוסדות יותר גדולים מהאנשים, בניגוד אלינו ששם זהות האדם חשובה מהמוסד', קבע ונגע באחד הפצעים הפתוחים בשטחים: השחיתות הממוסדת חוסר היכולת לבוא חשבון עם מחולליה" (עמ' 269).

יוסי ברנע הוא מוסמך האוניברסיטה הפתוחה בלימודי דמוקרטיה בין תחומיים. בעבר היה מזכיר עמותת "אני ישראלי" שפעלה להכרה בלאום הישראלי. כתב ביקורות על ספרים ומאמרים בכתבי עת ועיתונים שונים.

נציגה בכירה של ממשל ביידן הודיעה בסנאט, כי הממשל החדש ימסור לו את הדו"ח הסודי על נסיבות הרצחו של ג'מאל חאשוקג'י לאחר שהנשיא טראמפ מנע את פרסומו כדי להגן על סעודיה. בית המלוכה הסעודי בלחץ. יש חשש כבד שפירסום הדו"ח יפגע קשות בסיכויים של יורש העצר מוחמד בן סלמאן, שחשוד במתן ההוראה לרצח, להפוך למלך הבא של סעודיה.

על פי גורמים אמריקנים, ממשל ביידן מתכוון להסיר את החיסיון מעל הדו"ח הסודי של ה-CIA על נסיבות הירצחו של העיתונאי הסעודי ג'מאל חאשוקג'י בקונסוליה הסעודית באיסטנבול בשנת 2018.

חאשוקג'י מתח ביקורת חריפה על המשטר הסעודי ועל יורש העצר מוחמד בן סלמאן. בית המלוכה הסעודי טען באופן בלתי רשמי כי הוא איש תנועת "האחים המוסלמים", הנחשבת לתנועת טרור בסעודיה.

ב-2 באוקטובר 2018 נכנס חאשוקג'י לקונסוליה הסעודית באיסטנבול לצורך סידורים לקראת נישואיו בשנית ומאז נעלמו עקבותיו.

גורמי הביטחון של טורקיה הציגו ראיות כי 15 סעודים, מהם חמישה מאנשיו של יורש העצר בן סלמאן ובהם מנתח, הגיעו לסעודיה לצורך הרצח, הם עינו את חאשוקג'י בבניין הקונסוליה, רצחו אותו וביתרו את גופתו.

גורמי הביטחון של טורקיה הציגו ראיות כי 15 סעודים, מהם חמישה מאנשיו של יורש העצר בן סלמאן ובהם מנתח, הגיעו לסעודיה לצורך הרצח, הם עינו את חאשוקג'י בבניין הקונסוליה, רצחו אותו וביתרו את גופתו

בדצמבר 2019 נשפטו בסעודיה חמישה גברים לעונש מוות ועוד שלושה לתקופות מאסר ארוכות, לאחר שהורשעו ברצח חאשוקג'י, על פי דובר ממשלת סעודיה, הרצח היה החלטה מקומית וספונטנית של סוכנים בשטח ולא הוראה שהגיעה מבית המלוכה.

יורש העצר מוחמד בן סלמאן התנצל אישית על מותו של חאשוקג'י והכחיש כי נתן הוראה לרצוח אותו.

בינתיים, הפעיל בית המלוכה הסעודי לחצים כבדים על בני משפחתו של חאשוקג'י המתגוררים בסעודיה, ואלה הודיעו כי הם סולחים לרוצחים.

אבריל היינס, מנהלת המודיעין הלאומי החדשה של ממשל ביידן, הודיעה בשבוע שעבר, בעת שימוע בסנאט לרגל מינויה, כי היא תסיר את החיסיון מעל הדו"ח המודיעיני על נסיבות מותו של ג'מאל חאשוקג'י וכי היא תמסור אותו לקונגרס.

"אני מחוייבת לחוק", הבהירה היינס.

הנשיא טראמפ הוא שמנע את הגשת הדו"ח לסנאט מתוך רצון להגן על סעודיה ועל יורש העצר מוחמד בן סלמאן.

ארה"ב הטילה סנקציות על 17 סעודים על רקע פרשת רצח חאשוקג'י, אולם חברי הקונגרס האשימו את ממשל טראמפ כי הוא מגן על הסעודים מפני העמדה לדין.

ב-2019 ביקש הקונגרס ממנהל המודיעין הלאומי לגלות מי הורה לרצוח את ג'מאל חאשוקג'י, אך הוא נמנע מלעשות זאת בטענה כי הנושא חייב להישאר חסוי מכיוון שהוא נוגע למקורות מודיעין ודרכי איסוף מידע.

מאוחר יותר הקונגרס אישר שינוי של החוק, ודרש ממשל טראמפ להגיש דו"ח מלא על האחראים לרצח חאשוקג'י. אך הנשיא טראמפ התעלם מדרישת הקונגרס.

בכירים במפלגה הדמוקרטית בארה"ב אומרים כי חייבים להציג את נושא הבאת רוצחי ג'מאל חאשוקג'י לדין בפני דעת הקהל ומוטב לעשות זאת כבר בימים הראשונים של ממשל ביידן.

יורש העצר בן סלמאן התנצל אישית על מות חאשוקג'י והכחיש כי נתן הוראה לרצוח אותו. בינתיים,הפעיל בית המלוכה הסעודי לחצים כבדים על בני משפחת חאשוקג'י המתגוררים בסעודיה, ואלה הודיעו כי הם סולחים לרוצחים

הדו"ח הסופי והחסוי כולל כנראה גם מידע על מקום קבורת חלקי גופתו של ג'מאל חאשוקג'י שלא נמצאו עד היום.

בית המלוכה הסעודי בלחץ

אפשרות חשיפת הדו"ח הסודי של ה-CIA על רצח ג'מאל חאשוקג'י על ידי ממשל ביידן הכניסה את בית המלוכה הסעודי ללחץ.

הנשיא ג'ו ביידן הבטיח בקמפיין הבחירות שלו לאמץ גישה אחרת כלפי סעודיה. הוא הבטיח להגן על זכויות האדם וקרא להערכה מחדש של היחסים של ארה"ב עם סעודיה.

יורש העצר מוחמד בן סלמאן חושש מאוד מפירסום הדו"ח הסודי של המודיעין האמריקני, שיתכן כי יש בו ראיות מפלילות לכך שהוא נתן את ההוראה לרצח חאשוקג'י.

פירסום הדו"ח עלול להפוך לכדור שלג ולהגיע עד לבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, דבר שעלול לפגוע קשות בסיכויו של מוחמד בן סלמאן, שנחשב היום ל"איש החזק" בסעודיה, להפוך למלך הבא במקום אביו הקשיש סלמאן בן עבד אלעזיז.

כעת פועל יורש העצר הסעודי כדי לנסות ולרצות את ממשל ביידן בתחום השמירה על זכויות האדם.

סעודיה הפחיתה את מספר ההוצאות להורג בממלכה, המטה הסעודי לזכויות האדם הודיע בשבוע שעבר כי מספר ההוצאות להורג בשנת 2020 היה 20 לעומת 184 בשנה הקודמת.

פירסום הדו"ח עלול להפוך לכדור שלג ולהגיע עד לבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, דבר שעלול לפגוע קשות בסיכויי בן סלמאן, שנחשב היום ל"איש החזק" בסעודיה, להפוך למלך הבא

סעודיה היא המדינה ה-3 בעולם בהוצאות להורג אחרי סין ואיראן.

רוב ההוצאות להורג בסעודיה קשורות לנאשמים שהורשעו בעבירות סמים, אולם בעקבות רפורמה של יורש העצר מוחמד בן סלמאן הופחת באופן ניכר שיעור ההוצאות להורג.

בן סלמאן עשה רפורמות גם בכל הקשור לספרי הלימוד בממלכה והורה להסיר טקסטים התומכים באנטישמיות, בג'יהאד ובהסתה נגד יהודים, נוצרים ונגד הומוסקסואלים.

בשבוע שעבר בית משפט סעודי הפחית בעונשו של הרופא הסעודי-אמריקני ווליד פתיחי, שהואשם כי קיבל אזרחות סעודית ללא אישור ומתח ביקורת באמצעות חשבון הטויטר שלו על מדינות ערב.

העונש שלו הופחת מ-6 שנות מאסר ל-3 שנים וחודשיים, הוא ריצה כבר מחצית מעונשו ונראה כי לא יחזור לכלא אך לא יוכל לעזוב את סעדיה לתקופה של 38 חודשים.

אולם סעודיה עדיין רחוקה מאוד מלמלא אחר הרצונות של הנשיא החדש ג'ו ביידן, הוא למשל תומך בהפסקה מיידית של המלחמה בתימן אך יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן ממשיך במלחמה בטענה כי המורדים החות'ים, בני בריתה של איראן, חותרים תחת המשטר הסעודי כדי להפילו.

לאחר ניצחונו של ג'ו ביידן בבחירות הרשיע בית דין סעודי את לג'ין אלהד'לול, פעילת זכויות אדם סעודית, שהגנה על זכויות הנשים לנהוג בעצמן כלי רכב, בעבירות טרור ומסירת מידע לגורמים זרים והיא נדונה לעונש מאסר של חמש שנים ו-8 חודשים. למרות שמועות שהיו בחודשיים האחרונים כי היא תשוחרר בקרוב היא עדיין מרצה את עונשה בכלא.

פירסום הדו"ח האמריקני המודיעיני הסודי על פרשת חאשוקג'י הינו התפתחות רעה מאוד בכל הקשור ליחסי ממשל ביידן עם בית המלוכה הסעודי ועלולות להיות לו השלכות לא טובות על עתידו של יורש העצר מוחמד בן סלמאן.

לאחר ניצחון ביידן הרשיע בית דין סעודי את לג'ין אלהד'לול, פעילת זכויות אדם סעודית, שהגנה על זכויות הנשים לנהוג בעצמן כלי רכב, בעבירות טרור ומסירת מידע לגורמים זרים והיא נדונה לעונש מאסר

זהו רק צעד ראשון מצדו של ממשל ביידן נגד סעודיה. עדיין לא ידוע מה יעלה בגורל המלחמה בתימן וסכנת הגרעין האיראני המאיימת על סעודיה, מנהיגת העולם הסוני ומדינות המפרץ.

יוני בן מנחם הוא חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, מזרחן, עיתונאי, מנ"כל רשות השידור לשעבר, מרצה למזה"ת ותקשורת (צילום: דוד וינוקר)