קשה להפריז בחומרתה של הצרה שמדינת ישראל – הדמוקרטיה הישראלית – ניצלה ממנה. בשנים האחרונות לכהונתו נקלע נתניהו להלך רוח אוטו-משיחי, ולנוכח סביבה משפחתית בעייתית וערב רב של לקקנים ומלחכי פנכה שהקיפו אותו, החל להאמין באמת ובתמים כי אין עתיד או קיום למדינת ישראל בהיעדר הנהגתו.

קשה להפריז בחומרת הצרה שהדמוקרטיה הישראלית ניצלה ממנה. בשנים האחרונות לכהונתו נקלע נתניהו להלך רוח אוטו-משיחי, והחל להאמין כי אין עתיד או קיום למדינה בהיעדר הנהגתו

עורך דין בתחום הקניין הרוחני, נשוי ואבא ל-3 מתבגרים. פעיל מטעם עצמו נגד שחיתות ולמען שיוויון. ציוני ושמאלני גאה

• העתק קישור
• שיתוף במייל
• שיתוף בטוויטר
• שיתוף בפייסבוק
• שיתוף בווצאפ
• הדפסת כתבה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

האם אנו הולכים לבחירות? כלל לא בטוח. אך אם כן, יש לי כמה דברים חשובים לומר לכם חברי למחנה הליברלי. אאמלק: אל פחד! אנחנו ננצח. פשוט כי אין לנו בכלל אופציה אחרת.

לכאורה, השמיים מתקדרים מעלינו. רבות כבר דובר ונכתב על מה שעולל נתניהו לדמוקרטיה האומללה שלנו. למעשה, במובנים רבים היא איננה קיימת עוד: נתניהו מנהל את המדינה לבדו, בעזרת קבוצת נאמנים מצומצמת מאד במועצה לביטחון לאומי ובלשכתו, שעוסקת בעיקר בתעמולה שלא הייתה מביישת אפילו את "המנהיג היקר" מפיונגיאנג שבצפון קוריאה.

עורך דין בתחום הקניין הרוחני, נשוי ואבא ל-3 מתבגרים. פעיל מטעם עצמו נגד שחיתות ולמען שיוויון. ציוני ושמאלני גאה

יותר משנה שהכל תקוע – הממשלה, הכנסת, התקציב, אין רפורמות, אין מדיניות, אין מפכ"ל, אין פרקליט מדינה – סטגנציה מוחלטת. ישראל מחכה להכרעה פוליטית – לממשלה יציבה ומתפקדת שתחלץ את המדינה מהקיפאון ותקדם מדיניות לטובת כלל האזרחים. דומה כי אין מחלוקת כלל כי בחירות נוספות או המשך האי-יציבות הפוליטית הינם דברים שמדינת ישראל איננה יכולה להרשות לעצמה.

יותר משנה שהכל תקוע – הממשלה, הכנסת, התקציב, אין רפורמות, אין מדיניות, אין מפכ"ל, אין פרקליט מדינה – סטגנציה מוחלטת. ישראל מחכה להכרעה פוליטית – לממשלה יציבה ומתפקדת שתחלץ את המדינה מהקיפאון

עורך דין בתחום הקניין הרוחני, נשוי ואבא ל-3 מתבגרים. פעיל מטעם עצמו נגד שחיתות ולמען שיוויון. ציוני ושמאלני גאה

• העתק קישור
• שיתוף במייל
• שיתוף בטוויטר
• שיתוף בפייסבוק
• שיתוף בווצאפ
• הדפסת כתבה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

בשעה טובה ומוצלחת, כמי שכפאו שד, ובאותה מידה של עליצות בה מינה בנימין נתניהו את נפתלי בנט לשר הביטחון, נעתר סוף סוף עמיר פרץ לרצון בוחריו ואיפשר הקמת גוש טכני העבודה-גשר ומרצ. קם הדבר ונהיה. מאות אלפי בוחרי העבודה ומרצ קיבלו את אשר יחלו לו.

החשש מפני נפילת אחת המפלגות או שתיהן מתחת לאחוז החסימה (וכתוצאה מכך הקמת קיסרות נתניהו ובן גביר) התפוגג. מספיק היה לראות את פרצופיהם העגומים של שופרי בלפור בתוכניות הבוקר על מנת להבין כמה היה המהלך הכרחי וכמה בנו בבלפור על עקשנותו של עמיר כי יעמוד בפרץ.

עורך דין בתחום הקניין הרוחני, נשוי ואבא ל-3 מתבגרים. פעיל מטעם עצמו נגד שחיתות ולמען שיוויון. ציוני ושמאלני גאה

ככל שההיתכנות לעסקה עולה, עולים קולות הימין והימין הקיצוני והמופרע וטוענים נגד "המחיר" שישולם לחמאס תמורת השבת החטופים. בואו רגע נדון בשאלת המחיר. ובשאלה החשובה יותר: מי צריך לשלם את המחיר על מחדל 7 באוקטובר? על קונספציית "חמאס הוא נכס"?

הרי לא שמעתם את בצלאל סמוטריץ' חוזר בו, או מבקש סליחה על אמירותיו ש"חמאס הוא נכס". לא שמעתם את בנימין נתניהו חוזר בו ומתנצל על מדיניותו ואמירותיו מ-2018, לפיהן הכסף הקטארי לחמאס הוא החלטה מנהיגותית נכונה.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

סמולנים, בוגדים, חמוצים, אנרכיסטים: לאורך השנים התרגל הציבור הליברלי בישראל להתעלם מהטבעת תוויות שליליות ומהטלת-דופי שיטתית ומסלימה נגדו. הציבור הזה התרגל לסגת לבועת חייו הפרטיים, תוך שימוש במנגנוני-הגנה נפשיים של פיצול, הכחשה והדחקה, במקביל ובדומה להשלמה עם שגרת הטפטופים בעוטף.

ככל שהמרחב הציבורי הלך והתכער, הלך ונעכר, הלך ונהיה מסואב, מושחת, פנאטי ודהוי, פָּנִינוּ להתרווח בקפסולת חיי היום-יום שאליה הוסללנו כביכול מתוך בחירה, ובתוכה חשנו חופשיים ומשפיעים, רגילים ונורמליים, עוצמים-עין ברפלקסיביות להידלדלותה לכדי מרחב שולי ומצומק, מרוּקן וחלול.

יעלה ורטהיים היא פסיכולוגית קלינית וחינוכית, עובדת בקליניקה פרטית בתל-אביב. בזמנה הפנוי כותבת, קוראת וטווה מחשבות מול נופים בריצה.

בציבור הישראלי יש הסכמה רחבה על הצורך בהחזרת החטופים: החיים לשיקום ולחיים בינינו, והמתים לקבורה ולהתרת ספק בקרב בני המשפחה (בנאומים ובתקשורת אומרים: "שלא יהיו לנו עוד רון ארדים").

החזרת חלק מהחטופים כנראה תסוכם בימים אלה ממש. כולם רוצים בהחזרת החטופים. האמנם?

יאיר טל הוא מהנדס מכונות שעבד במספר חברות. היום הוא גמלאי. חקר את ניהול המלחמה במלחמת יום הכיפורים והשלים את כתיבת הספר ישראל טל: פרקים למלחמת יום הכיפורים אשר יצא לאור ב-2019 בהוצאת "ידיעות ספרים". ספרים נוספים שלו יצאו לאור בהוצאת "טפר – הוצאה לאור": אכזבה וגאווה – מלחמת יום הכיפורים ב-2023; ו-טליק: פרקי חיים ב-2024.