מינוי ראש שב"כ החדש עומד הפעם בפני ביקורת ציבורית שלא הייתה בעבר. ולא רק ביקורת ציבורית. גם בתוך שב"כ, בקרב מנהלים בכירים, קיימת אי שביעות רצון רבה ממי שסומן להיות ראש שב"כ הבא, מאיר בן שבת, המשמש כיום כראש המטה לביטחון לאומי ( מל"ל) ובעבר היה ראש אגף בשב"כ (ראש מרחב דרום).

מינוי ראש שב"כ החדש עומד הפעם בפני ביקורת ציבורית שלא היתה בעבר. ולא רק ביקורת ציבורית. גם בתוך שב"כ, בקרב מנהלים בכירים, קיימת אי שביעות רצון ממי שסומן להיות ראש שב"כ הבא, מאיר בן שבת

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

מאחר ומדובר במינוי של בעל תפקיד בולט במגזר הביטחוני, לפני ההתייחסות להתאמתו של בן שבת לתפקיד, ראוי לבחון איך הדברים נעשו בעבר כדי לקבל פרספקטיבה נכונה על אופן ביצוע של המינוי כפי שמשתמע הפעם.

נקודת המוצא היא כי בישראל, בניגוד לכל הדמוקרטיות המערביות, ראש הממשלה הוא השר הממונה ישירות על שב"כ (וגם על המוסד), ובתוקף חוק שב"כ מ-2002, מינוי ראש שב"כ נמצא בסמכותו בלעדית של ראש הממשלה כנאמר בחוק:

"ראש שירות הביטחון הכללי (בחוק זה – ראש השירות) ימונה בידי הממשלה לפי הצעת ראש הממשלה".

בהיסטוריה של מדינת ישראל לא קרה שהממשלה לא קיבלה את המלצת ראש הממשלה לאישור ראש שב"כ.

מזה שנים רבות מקובל, כי ראש שב"כ ממונה לתפקיד לאחר ששימש בתפקיד סגן ראש שב"כ. מקובל גם שראש השב"כ המכהן מציג בפני ראש הממשלה מספר מועמדים ( שניים-שלושה) וראש הממשלה הוא המחליט. בד"כ ראש שב"כ המכהן ממליץ על מועמד מסוים, ובטרם החלטתו הסופית של ראש הממשלה הוא מביא הדבר לידיעת ראש השירות המכהן.

להלן בחינה היסטורית קצרה של מינויי ראש שב"כ מאז אמצע שנות ה-70:

בשנת 1974 עמד ראש שב"כ יוסף הרמלין לסיים את תפקידו בו שימש כ 10 שנים לאחר שקודם לכן שימש סגנו של עמוס מנור. המועמד הטבעי להחליף את הרמלין ומומלצו, היה אברהם אחיטוב ששימש כסגן ראש שב"כ והיה אחראי על ההיערכות המוצלחת של שב"כ בשטחים לאחר מלחמת ששת הימים.

מחוץ לשירות הועלתה האפשרות למנות לתפקיד את האלוף רחבעם זאבי (גנדי), שהשתחרר מצה"ל והיה מועמד לתפקיד יועץ ראש הממשלה  למלחמה בטרור.  הרמלין נפגש עם ראש הממשלה יצחק רבין והסביר כי חשוב שבראש שב"כ יעמוד מי שמכיר את הארגון מבפנים ושימש גם כסגנו. כתוצאה מכך התמנה אחיטוב לראש שב"כ.

מזה שנים רבות מקובל, כי ראש שב"כ ממונה לתפקיד לאחר ששימש בתפקיד סגן ראש שב"כ. מקובל גם שראש השב"כ המכהן מציג בפני ראש הממשלה מספר מועמדים (שניים-שלושה) וראש הממשלה הוא המחליט

כאשר עמד אחיטוב לסיים את התפקיד ב- 1980, הוא הביא בפני ראש הממשלה מנחם בגין שני מועמדים – דויד רונן ששימש בתפקידים בכירים במגזר הערבי אך לא היה סגן ראש השירות ואברהם שלום ששימש כסגנו של אחיטוב. ראש הממשלה קיבל את המלצת אחיטוב למנות את אברהם שלום.

יעקב פרי, ששימש כסגנו של יוסף הרמלין, שחזר לפרק זמן כדי לשקם את שב"כ אחרי פרשת קו 300, מונה לראש שב"כ ב-1988 ע"י ראש הממשלה יצחק שמיר.  היה זה מינוי טבעי של מי שצבר ניסיון רב בסיכול טרור.

כאשר פרי עמד לסיים את תפקידו הוצגו בפני ראש הממשלה רבין שני מועמדים – האחד, גדעון עזרא, ששימש כסגן ראש שב"כ והיה בעל ניסיון רב שנים ונהנה מיוקרה רבה בשב"כ, וכרמי גילון שלא שימש כסגן ראש שב"כ, שהניסיון המבצעי שלו היה קצר והתמחותו לא הייתה במלחמה בטרור. גילון התמנה לתפקיד ראש שב"כ בהמלצת יעקב פרי דבר שעורר תהייה רבתי בתוך שב"כ. בעקבות רצח רבין נאלץ גילון לפרוש מתפקידו לאחר שוועדת שמגר קבעה כי  הוא כשל בניהול שב"כ וכך נאמר:

"גילון לא שקד במידה הנדרשת ולא פיקח כנאות על הארגון, ההיערכות, הדריכות, הכוננות והפעולה התקינה…. והחלטתו להתפטר משקפת את דעתנו".

לאחר דוח וועדת שמגר החליט ראש הממשלה שמעון פרס שיש להביא מועמד מבחוץ כדי להחזיר את שב"כ למסלול. לראשונה בהיסטוריה של הארגון התמנה לתפקיד אדם מבחוץ, האלוף (במיל.) עמי איילון, שהיה חסר ניסיון בעבודת המודיעין ובמיוחד בתחום המרכזי של שב"כ: סיכול טרור.

לקראת סוף תקופת כהונתו של איילון מונה אבי דיכטר לסגנו, וב-2000 הוא מונה ע"י ראש הממשלה ברק לתפקיד ראש שב"כ. דיכטר היה בעל ניסיון מוכח בסיכול טרור וגם בתחום האבטחה. בכך חזר שב"כ לדפוס שהיה מקובל שנים רבות – למנות לראש הארגון אדם בעל ניסיון רב ששימש קודם לכן כסגן ראש הארגון.

לאחר דוח וועדת שמגר החליט רה"מ פרס להביא מועמד מבחוץ כדי להחזיר את שב"כ למסלול. לראשונה בהיסטוריית הארגון התמנה לתפקיד אדם מבחוץ, האלוף (במיל.) עמי איילון, שהיה חסר ניסיון בעבודת המודיעין ובסיכול טרור

כך גם קרה בסוף כהונתו של יובל דיסקין, שירש את דיכטר כראש שב"כ בשנת 2005 לפי החלטת ראש הממשלה שרון, לאחר ששימש כסגנו של דיכטר והכיר מקרוב את תחום סיכול טרור, לא רק מתפקידיו בשירות אלא גם מתקופת השאלתו למוסד.

כאשר הגיע המועד למנות מחליף לדיסקין התעוררה בעיה. הייתה זו הפעם הראשונה שבה נדרש ראש הממשלה נתניהו למנות ראש שב"כ. המועמד המוביל שהומלץ ע"י דיסקין, היה יצחק אילן, ששימש כסגן ראש שב"כ. אילן קיבל לפתע הודעה שלא ימונה לתפקיד. יורם כהן, ששימש תקופה מסוימת כסגן ראש שב"כ, היה כבר בחופשת שחרור לאחר שלא הומלץ לתפקיד. ואז לפתע הוא הוזמן לפגישה עם ראש הממשלה נתניהו, ולאחר מכן נמסר כי התמנה לתפקיד ראש שב"כ. התפרסמו ידיעות שניסו להסביר את פניית הפרסה של ראש הממשלה, לפיהן נתניהו הושפע משיקולים פוליטיים לאור ביקורת על התנהלותו של יצחק אילן כלפי המתנחלים וגורמי ימין כאשר שימש כאחראי על סיכול חתרנות במגזר זה. הדברים אושרו בזמנו על ידי יצחק אילן ז"ל.

המינוי של נדב ארגמן ב-2015, היה במידה מסוימת שונה. המועמד המוביל לתפקיד היה רוני אלשיך ששימש כסגן ראש שב"כ. אך לאחר שאלשיך הסכים לשמש מפכ"ל המשטרה, התמנה ארגמן לתפקיד ראש שב"כ. ארגמן, בניגוד לאלשיך, לא הגיע מתחום סיכול הטרור אלא מהתחום המבצעי ומהאבטחה.

הכוונה למנות את מאיר בן שבת מהווה שינוי מהותי מדפוס שהיה מקובל בשב"כ מעת הקמתו. בן שבת אינו מומלצו של ראש שב"כ המכהן. בן שבת לא שימש בתפקיד סגן ראש שב"כ, ולאמיתו של דבר ניסיונו הניהולי לא כולל אחריות כלל ארגונית וחוצת-ארגון.

בנוסף לכך, לאורך תפקידו של בן שבת כראש המל"ל הועלו נגדו טענות על כך שעסק בנושאים פוליטיים, כמו פגישתו עם הרב דרוקמן בשליחות נתניהו כדי למנוע את פרישת הבית היהודי מהממשלה, לאחר שקודם לכן שוחח עם יועצו של ראש הממשלה נתן אשל. מנהל המשמעת בנציבות העיר לבן שבת על התנהלותו.

"מצאתי לנכון לחדד בפני מר בן שבת את חובתו להקפיד הקפדה יתירה להיזהר מכל מעשה היכול להתפרש כמעשה שהינו בתחום הפוליטי מפלגתי".

בנוסף, שמו נקשר באחת הפרשיות הביטחוניות שאירעו בשנים האחרונות: הריגתו של  יעקוב אבו אל־קיעאן באום אל חיראן (ב-2017). התברר כי המידע על כך שההרוג היה מקושר לדאעש, מידע שלא היה מבוסס, ובדיעבד התברר כבלתי נכון – הגיע למערכת הפוליטית, אל השר אריה דרעי, ישירות מבן שבת, שהיה מפקד מרחוב דרום של שב"כ, ורק משם לראשי המשטרה ואל השר לביטחון פנים ארדן.

זוהי התנהלות בלתי מקובלת וחריגה מאד בשב"כ, שבו רק ראש השב"כ מאשר קשר עם הדרג המדיני. בנוסף, מידע זה שהועבר לדרעי היה בניגוד לעמדת אנשי שב"כ שחקרו את האירוע במקום והעריכו מיד שלא מדובר בפיגוע.

הכוונה למנות את בן שבת מהווה שינוי מהותי מהדפוס המקובל בשב"כ מעת הקמתו. הוא אינו מומלצו של ראש שב"כ המכהן, ולא שימש סגן ראש שב"כ. נסיונו הניהולי לא כולל אחריות כלל ארגונית, ולאורך תפקידו כראש המל"ל הועלו נגדו טענות שעסק בנושאים פוליטיים

נראה כי מינוי מאיר בן שבת לראש שב"כ אינו נעשה מטעמים ענייניים. לבן שבת אין את הניסיון הדרוש למילוי תפקיד מרכזי זה. זו גם הסיבה להתנגדות הפנימית בשב"כ  למינויו. בנוסף על כך, המנוי מריח גם משיקולים פוליטיים אסורים של ראש הממשלה. כלל הנימוקים שהועלו כולל הניסיון שהצטבר לאורך שנים רבות בדבר התהליך הרצוי למינוי זה, מצביע על כך שמוטב היה לו מינוי מאיר בן שבת לראש שב"כ לא היה מתרחש.

ד"ר אבנר ברנע הוא עמית מחקר במרכז לחקר הביטחון הלאומי באוניברסיטת חיפה, בכיר לשעבר בשב"כ ואוהד ספורט.(אוהד מנצ׳סטר יונייטד מילדות). מתגורר בתל אביב