מישהו יצטרך לתת פה דין וחשבון. זה לא סתם עוד ויכוח תכנוני בין שתי דעות מנוגדות שבסיומו אחת גוברת. זו מחלוקת נוקבת על סוגייה בעלת השלכות ציבוריות כבדות משקל, והפער העובדתי בין שני הצדדים כה גדול, עד שכשהוויכוח יוכרע והאמת תצא לאור לא יהיה מנוס מלהכריז על אחד מהם כשרלטן.
הכוונה למאבק החזיתי שמתנהל בימים אלה בין אוניברסיטת בר אילן לחברת נת"ע, סביב התכניות להקמת קו המטרו M2. הקו העתידי אמור לחבר את פתח תקווה לתל אביב (ובהמשך להגיע לחולון).
בדרך הוא אמור לעבור באוניברסיטת בר אילן, כאשר באזור הזה יש שתי חלופות: אחת חוצה את בני ברק ועוברת על הדופן החיצוני של האוניברסיטה, שם תמוקם תחנה גדולה; השנייה עוברת דרך רמת גן ומשם אל מתחת לבנייני האוניברסיטה. בחלופה הזו, התחנה שתשרת את רבבות הסטודנטים והמרצים תמוקם בתוך הקמפוס.
לכאורה זה אידיאלי: במקום הפקקים והעומסים המייאשים של כביש גהה, ומסלולי האוטובוסים המסורבלים שמשרתים כיום את באי האוניברסיטה, תפעל רכבת מהירה ונוחה שתביא אותם כמעט עד פתח אולם ההרצאות, כמקובל במוסדות אקדמיים גדולים במערב. ברוכים הבאים למאה ה-21.
באוניברסיטת בר אילן בהחלט מקבלים בזרועות פתוחות את המטרו, אבל רק תוואי אחד שלו, זה שעובר דרך בני ברק. התוואי השני, לטענת האוניברסיטה, עלול להביא לסגירתה, לא פחות.
אחרי שנואשו, לטענתם, מלקבל הקשבה במשרד התחבורה ובנת"ע, כינסו בכירי האוניברסיטה לאחרונה מסיבת עיתונאים בזום. המנכ"ל, זהר ינון, כשלצידו צמד מדענים בכירים – פרופ' דרור פיקסלר, ראש המכון לננו טכנולוגיה וחומרים רגישים ופרופ' אהוד בנין מהפקולטה למדעי החיים – ישבו מול המצלמות ושטחו את חששותיהם: לדבריהם, התוואי שעובר מתחת לקמפוס חולף בצמוד למקבץ בניינים שמאכלס כ-120 מעבדות מחקר עם ציוד בדרגת הרגישות הגבוהה ביותר בעולם, שלא יכול לסבול זעזועים ורעידות וגם לא השפעות של השראה אלקטרומגנטית.
לטענת המדענים, אין שום דרך בעולם שמכשירים שמכוילים למדוד את הוויברציות העדינות ביותר ביקום לא יושפעו מהזעזועים שירעידו את האזור במהלך קדיחת המנהרה, וגם בשנים שלאחר מכן כשהרכבת תעבור מדי כמה דקות בסמוך ליסודות הבניינים. "לא מדובר על 10 שנים קשות, אלא ביכולתה של האוניברסיטה להמשיך להתקיים", אומר זוהר ינון המנכ"ל.
מדובר, בין השאר, במעבדות אימונולוגיה לחקר מחלות זיהומיות (ביניהן הקורונה), מעבדות לחקר הסרטן, מכון לאנרגיה חליפית הגדול בארץ, מכון לחקר הזיקנה, מאיץ חלקיקים ייחודי בארץ המשמש את התעשיות הבטחוניות ותעשיית החלל ובית הספר למדעי הראייה. העתקת המעבדות לבניינים מרוחקים מהתוואי, לדברי אנשי בר אילן, אינה ריאלית וכרוכה בעלויות עתק.
לדברי המדענים, במעבדות הללו נערכים מחקרים שממוקמים בחוד החנית של המדע העולמי, חלקם עם חוקרים מחו"ל שמגיעים לכאן במיוחד, והן יצטרכו להיסגר פשוט מפני שהמכשירים לא יעמדו בתקנים המחייבים של מעבדות מהסוג הזה (למשל – ריחוק של מאות מטרים מכל מקור של הרעדה). לפי התרחיש של אוניברסיטת בר אילן, מאות חוקרים יישארו בלי עבודה, תקציבי עתק מקרנות מחקר יפסיקו להגיע, וספק גדול אם האוניברסיטה תוכל לספוג את הנזק המדעי, התדמיתי, התקציבי והפרסונלי הזה ולהמשיך לפעול.
לפי התרחיש של אוניברסיטת בר אילן, מאות חוקרים יישארו בלי עבודה, תקציבי עתק יפסיקו להגיע, וספק גדול אם האוניברסיטה תוכל לספוג את הנזק המדעי, התדמיתי, התקציבי והפרסונלי הזה ולהמשיך לפעול
לטענת אנשי האוניברסיטה, בנת"ע הסתפקו במדידת רעידות כפי שעושים בבתי מגורים רגילים באזורים הסמוכים למסילה. חדי העין יכולים להבחין שלבניינים הישנים הצמודים לתוואי הרכבת הקלה ברחוב יהודה הלוי בתל אביב, למשל, מוצמדים מכשירי ניטור שאמורים להתריע מפני זעזועים חזקים מדי שעלולים להביא לקריסת המבנה. בנת"ע, לפי גרסת האוניברסיטה, התעלמו מהעובדה שמדובר במעבדות ובמיכשור שאין שום מקום להשוות את הרגישות שלו לבניין רגיל של מגורים או משרדים.
לא רוצים תחנה בתוך הקמפוס
מול תרחיש האימים הזה – בעל ההשלכות הלאומיות ממש – בנת"ע מסרבים להתרגש. לא משום שעתידה של אוניברסיטת בר אילן זניח בעיניהם, אלא מפני שלטענת אנשי נת"ע הם נמצאים בדיאלוג צמוד עם נציגי האוניברסיטה כבר חודשים ארוכים, ובקיץ האחרון אף נערכו מדידות מדוקדקות של עוצמת הרעידות הצפויה והשפעתן על המעבדות ועל מכשירי המחקר הרגישים.
בנת"ע משוכנעים שיש בידיהם את כל הטכנולוגיות הנדרשות לנטרול ההשפעות החיצוניות והמעבדות יוכלו להמשיך לעבוד כרגיל. בלי להיסגר, בלי להפסיק את עבודת המחקר, בלי שיתממש אפילו חלק קטן מהתרחיש האפוקליפטי שמשרטטים אנשי בר אילן.
אז מה, אם כך, גורם לבכירי בר אילן לרוץ אל התקשורת ולבקש סעד? בנת"ע נזהרים מאוד מלומר את הדברים במפורש, אבל ניתן להבין שלפי הגרסה הזו בבר אילן פשוט לא רוצים את התחנה בתוך הקמפוס. תחנה גוזלת שטחים נרחבים, האוניברסיטה זקוקה לכל דונם, ואם אפשר שהתחנה תמוקם מחוץ לגבולות האוניברסיטה על שטח ציבורי – אז למה להכניס אותה פנימה?
בנת"ע משוכנעים שיש בידיהם את כל הטכנולוגיות הנדרשות לנטרול ההשפעות החיצוניות והמעבדות יוכלו להמשיך לעבוד כרגיל. בלי להיסגר, בלי להפסיק את עבודת המחקר, ובלי שיתממש התרחיש האפוקליפטי
מנגד, בבר אילן טוענים שהתוואי שחוצה את האוניברסיטה הוא תוצאה של פחדנות פוליטית ורפיסות שלטונית: לטענת בכירי האוניברסיטה, בנת"ע חוששים שהעבודות בבני ברק ייתקלו בקשיים ובהתנגדויות בגלל השבת, ובמקום להתמודד עם הבעיה מעדיפים לעקוף אותה – על חשבון האוניברסיטה.
בימים אלה מוגשות אלפי התנגדויות לתוכניות של קווי המטרו על ידי אזרחים, בעלי עסקים ובעלי עניין אחרים במרחב הציבורי. רבות מהן מוגשות מטעמי נימב"י – ראשי תיבות של 'לא בחצר האחורית שלי': כולם רוצים רכבת תחתית/קלה, אבל אף אחד לא רוצה שהיא תעבור סמוך לחלון שלו או על חשבון הגינה שלו. אבל אין ברירה. כדי להקים – באיחור של חצי מאה לפחות – רשת של רכבות קלות ותחתיות, יהיה צורך בהרבה מהלכים כואבים, הפקעת שטחים, הריסת מבנים ועוד. שנים לא קלות לפנינו, בתקווה שאחריהן יבואו שנים טובות יותר עם מערכות מתקדמות להסעת המונים.
האם בר אילן היא עוד מקרה של נימב"י, רק עם תפאורה אקדמית מכובדת ופרופסורים ומעבדות שניתן לנפנף בהם? או שהאוניברסיטה ניצבת בפני איום ממשי? הוועדה לתשתיות לאומיות, שעתידה להכריע בסוגיה, מינתה חוקרת מיוחדת שתבדוק את ההתנגדויות ותגיש את מסקנותיה.
שני הצדדים ייאלצו להמתין בסבלנות להכרעה, אבל מה שברור: אם האוניברסיטה שלחה לחזית הציבורית את בכירי הפרופסורים וגרמה להם לשאת את שם המחקר לשווא, זו ציניות מזוקקת ושערורייה ציבורית שמישהו יצטרך לשלם עליה מחיר; ומנגד, אם נת"ע מעוותת את העובדות ומאיימת על המשך הקיום של מוסד אקדמי חשוב, זו התנהלות מופקרת ומסוכנת שאסור להשלים איתה. המשך יבוא, והוא כנראה לא יהיה משעמם.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
בהכרותי עם הקמה ושימוש בציוד מתקדם זה האוניברסיטה צודקת לחלוטין בעניין זה. בעיה זו של רעידות מרכבת וקרינה כבר הופיעה בעבר במבנים שנבנו עבור טכנולוגיות אלו באוניברסיטת בן גוריון ונאלצו להעביר מבנים או להעתיק בכלל פעילות למיחוץ לקמפוס.