ספורטאים וגזענות: חלוציות ונחישות

קולין קאפרניק כורע ברך בזמן נגינת ההמנון במחאה נגד אלימות שוטרים נגד שחורים (צילום: AP Photo/Chris Carlson, File)
AP Photo/Chris Carlson, File
קולין קאפרניק כורע ברך בזמן נגינת ההמנון במחאה נגד אלימות שוטרים נגד שחורים

בשנה האחרונה לנשיאותו של ברק אובמה, שנת 2016, רבו מקרי הריגתם של שחורים בידי שוטרים ברחבי ארה"ב. לאחר שני מקרים בולטים של הריגת/רצח חף מפשע, אחד מהם בקרבת מיניאפוליס, מינסוטה, יזמה שריל ריב, המאמנת של קבוצת הכדורסל מינסוטה לינקס, אלופת ה-WNBA (ליגת הנשים הבכירה) צעד הפגנתי כמחאה נגד אלימות המשטרה כלפי שחורים בארה"ב.

לאחר 2 מקרים בולטים של הריגת/רצח חף מפשע, יזמה שריל ריב, מאמנת קבוצת הכדורסל מינסוטה לינקס, אלופת ליגת הנשים הבכירה, צעד הפגנתי כמחאה נגד אלימות המשטרה כלפי שחורים בארה"ב

ב-9 ביולי, שחקניות הקבוצה, ובתוכן מאיה מור, ניצבו לפני פתיחתן המשחק כשבחזית חולצותיהן מתנוססות המילים "שינוי מתחיל בנו: צדק ואחריות" ועל גבן סיסמת התנועה "חיי שחורים הם משמעותיים", שמות שניים מן ההרוגים ה"טריים", וסמלה של משטרת דאלאס, שחמישה משוטריה נרצחו יומיים קודם לכן.

כוחן של הכדורסלניות היה באחדותן. כאשר צעד דומה למחאת שחקניות הלינקס בוצע בידי ארבע קבוצות נוספות, הוא נענה בהטלת קנס על המשתתפות, אך המאבק המשותף הביא לביטול העונש. מאז, כדורסלניות מכל קבוצות הליגה התגבשו לכוח פעיל, שמביע עמדותיו בגלוי, וממשיך בהתמדה בפעילות מחאה מגוונת באולמות המשחק ובדרכים ובמקומות אחרים.

באותם הימים החליט גם שחקן הפוטבול האמריקני, קולין קאפרניק, לעשות מעשה. בעת נגינת ההמנונים לפני כל משחק, כמקובל בארה"ב, הוא בחר לכרוע ברך במקום לעמוד בדום כשכף ידו על לוח לבו, כצעד מחאה נגד אלימות המשטרה כלפי שחורים.

המיוחד במעשהו של קאפרניק, שהעלה אותו לדרגת גיבור-על בתולדות הספורט והחברה האמריקניים, היה עמידתו כיחיד, לא רק בהתרסה נגד המשטרה ומעשיה, כי אם גם בקריאת-תיגר על בעלי קבוצות, ראשי ענף הפוטבול ושחקנים לבנים בעלי מעמד והשפעה, שכמעט כולם רפובליקנים ימנים, ורבים מתוכם אוהדי טראמפ ואף מעריציו.

גודל הסיכון שקאפרניק לקח על עצמו הסתבר במהרה; כריעת הברך שמה קץ לקריירה המקצועית שלו: לקראת עונת 2017, זמן-מה לאחר כניסת דונלד טראמפ לבית הלבן, קאפרניק התיר את חוזהו, וקרטל של בעלי הקבוצות תיאם עמדות כדי למנוע שיתופו בקבוצה כלשהי.

המיוחד במעשהו של קאפרניק, שהעלה אותו לדרגת גיבור-על בתולדות הספורט והחברה האמריקניים, היה עמידתו כיחיד, לא רק בהתרסה נגד המשטרה ומעשיה, כי אם גם בקריאת-תיגר על בעלי קבוצות וראשי הענף

לקאפרניק היו שותפים בודדים בענף הספורט שלו, שהצטרפו פה ושם למחוות כריעת הברך בזמן השמעת ההמנון. צעדי האחווה המשמעותיים ביותר הגיעו ממגדר ומענפי ספורט אחרים. ככלל, ספורטאיות התגלו בשנים ההן כאמיצות יותר וכנכונות לסכן את מעמדן ושכרן, במחאה פעילה שיוצרת עימותים עם בעלי קבוצות וחוגי אוהדים ואל מול דעת הקהל. ימים אחדים לאחר שקאפרניק כרע ברך לראשונה, הצטרפו שחקניות WNBA למחווה, ומייד אחריהן עשתה כן מגאן ראפינו, כוכבת-העל של ענף הכדורגל בארה"ב.

בדומה לקאפרניק, ראפינו היתה בודדה במערכה בשנים הראשונות לפעילותה. זאת, משום שבעוד שבצמרת כדורסל הנשים 80% הן שחורות, והשחקניות הלבנות בענף זה מפגינות הזדהות עם היעדים הפוליטיים-חברתיים שהשחורות מציבות, כדורגל הנשים הוא "לבן". זהו ענף הספורט הנשי הפופולרי ביותר בבתי-הספר בארה"ב, ורוב השחקניות והסובבים ענף זה הם לבנים מכל גוני הקשת הרעיונית-פוליטית, כך שדעות חריגות אינן מתקבלות מיידית באהדה.

בספר זכרונותיה, שיצא לאור לפני שבועות ספורים, ראפינו מציינת כי היא לא צפתה מראש את עוצמת תגובת-הנגד לצעדה ההפגנתי ("הבנתי שטעיתי בהערכתי"), ומוסיפה:

"קיים סוג מיוחד של זעם מתסכל, השמור אצל בני-אדם לבנים עבור לבנים אחרים, שנראים בעיניהם כ'בוגדים' בגזעם".

לא זאת בלבד שראפינו ספגה גילויי עוינות, אלא שהיא גם לא זומנה עוד לסגל נבחרת ארה"ב במשך שנים אחדות. משהושבה לנבחרת, לקראת משחקי הגביע העולמי, 2019, פרסמה התאחדות הכדורגל האמריקנית קוד התנהגות, האוסר על השחקניות לכרוע ברך או לנקוט מחאה אחרת בעת נגינת ההמנונים.

הקיטוב הגובר בארה"ב בימי נשיאותו של דונלד טראמפ, שנכנס לתפקידו חודשים ספורים לאחר מכן, בינואר 2017, זרה אור מיוחד על פעולות המחאה של ספורטאים וספורטאיות. זאת במיוחד לנוכח התגובות של הנשיא והעימותים שנוצרו בין המוחים לבין הבית הלבן ותומכיו בציבור.

הקיטוב הגובר בארה"ב בימי נשיאותו של טראמפ, זרה אור מיוחד על פעולות המחאה של ספורטאים וספורטאיות. במיוחד לנוכח התגובות של הנשיא והעימותים שנוצרו בין המוחים לבין הבית הלבן ותומכיו בציבור

ראפינו היתה לקול מרכזי ומתמיד בנושאים פוליטיים-חברתיים אחרים, ובראשם השוואת השכר בין שחקניות הכדורגל לזה של הכדורגלנים, בהבטחת השוויון ללהט"בים באשר הם, ובמאבק  להפלת הנשיא דונלד טראמפ. לאחר זכייתה של ארה"ב בגביע העולמי, ב-2019, ובחירתה של ראפינו למצטיינת בטורניר, היא היתה לאחת התומכות הבולטות בסנטורית אליזבת' וורן ובעמדותיה, כשזו ניסתה לזכות במועמדות לנשיאות ארה"ב מטעם המפלגה הדמוקרטית.

החשיבות שהחברה והתרבות האמריקניות מקנות לפעילותם של ספורטאים מחוץ לשדה המשחק, באה לביטוי בהענקת התואר "ספורטאי השנה 2020" מטעם השבועון TIME ללברון ג'יימס. הוא קיבל תואר זה לא רק בשל הישגיו במגרש, אלא גם בזכות פעילותו הפוליטית-חברתית העניפה. אולם יש לזכור, כי בענף הכדורסל (ואולי בספורט האמריקני בכלל), שחקניות WNBA הפכו ל"קטר" שגרר את כוכבי ה-NBA לפעילות ציבורית בנושאי השוויון וזכויות המיעוטים.

אחדות מן השחקניות אף העדיפו להקריב שנים מקריירת המשחק כדי לפעול למען הנחשלים והמדוכאים. ראשונה לעשות כן היתה מאיה מור, אחת השחקניות המעוטרות ביותר בתולדות הליגה, שוויתרה על שתי עונות משחקים (2019 ו-2020), כדי ללחום על חפותו של אסיר שחור, ג'ונתן איירונס, שהורשע בידי חבר מושבעים לבן במיזורי, ונידון ב-1997 ל-50 שנות מאסר. היא אכן הצליחה במשימתה, שהסתיימה ב"הפי אנד מהסרטים" – איירונס זוכה, שוחרר מן הכלא, והשניים הודיעו כי נישאו זו לזה וכי ימשיכו במאבק משותף לעשיית צדק בארצם.

שנת 2020, השנה האחרונה לתקופת הכהונה הראשונה (והיחידה) של הנשיא טראמפ, דמתה לשנה האחרונה לכהונתו של הנשיא אובמה – הרג לא מבוקר של שחורים בידי אנשי חוק, כאשר היום כאז ארוע אחד במינאפוליס גרם לשינוי רב-משמעות בארה"ב, והפעם גם ברחבי תבל.

זה היה גם רגע שהפך את מחאת הספורטאים למרכיב מהותי בתנועות החברתיות בארה"ב. היה זה אופן מותו של ג'ורג' פלויד תחת רגלי שוטר, שדרכו על צווארו וגבו במשך קרוב לתשע דקות בטרם נפח נשמתו, ב-25 במאי 2020. הארוע תועד במצלמות ושודר במלואו או בחלקים ממנו בתחנות טלוויזיה, וחשוב מכך – ברשתות החברתיות.

השידורים וההתייחסות אליהם הפיחו את רוח המחאה, הגבירו את קולה של תנועת "חיי שחורים הם משמעותיים – BLACK LIVES MATTER", והפכו את כריעת הברך לסמל הזדהות במאבק הקורא "הקץ לגזענות", והדורש שוויון זכויות למיעוטים באשר הם, בארה"ב ובעולם כולו.

מאיה מור, אחת השחקניות המעוטרות ביותר בתולדות הליגה, וויתרה על שתי עונות משחקים כדי ללחום על חפות אסיר שחור שהורשע בידי חבר מושבעים לבן במיזורי, ונידון ל-50 שנות מאסר. הוא זוכה ושוחרר ושניהם נישאו וממשיכים במאבק ביחד

המחאה החברתית, המאבק נגד אלימות המשטרה, והדרישה לשוויון מלא ואמיתי, הפכו לנושאים מרכזיים בשנת הבחירות 2020. וספורטאים רבים עמדו בראש המאבק וכתומכים במועמדים של המפלגה הדמוקרטית לתפקידי ציבור שונים. לא פעם הם העמידו עצמם, מעמדם ויוקרתם במבחן, כאשר ניצבו אל מול בעלי קבוצות, מנהלי ליגות ואוהדים שתמכו בנשיא טראמפ ובמועמדים שזכו בברכתו.

הפעילות פשטה בקרב ספורטאים ידועים יותר וידועים פחות, עברה למדינות וליבשות אחרות, ובאה לביטוי בתחומים שונים. בכך הפכה שנת 2020 לציון-דרך בפעילותם של ספורטאים מחוץ לזירה ולמגרש, למען קידומם של רעיונות הומניסטיים בקהילותיהם ובעולם כולו.

בהווה - מורה לאזרחות; לעיתים מזומנות - עורך ומתרגם; לעיתים קרובות - כותב באתרי שיפוט כדורגל בינלאומיים

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,045 מילים
סגירה