בשנה האחרונה לנשיאותו של ברק אובמה, שנת 2016, רבו מקרי הריגתם של שחורים בידי שוטרים ברחבי ארה"ב. לאחר שני מקרים בולטים של הריגת/רצח חף מפשע, אחד מהם בקרבת מיניאפוליס, מינסוטה, יזמה שריל ריב, המאמנת של קבוצת הכדורסל מינסוטה לינקס, אלופת ה-WNBA (ליגת הנשים הבכירה) צעד הפגנתי כמחאה נגד אלימות המשטרה כלפי שחורים בארה"ב.

לאחר 2 מקרים בולטים של הריגת/רצח חף מפשע, יזמה שריל ריב, מאמנת קבוצת הכדורסל מינסוטה לינקס, אלופת ליגת הנשים הבכירה, צעד הפגנתי כמחאה נגד אלימות המשטרה כלפי שחורים בארה"ב

ב-9 ביולי, שחקניות הקבוצה, ובתוכן מאיה מור, ניצבו לפני פתיחתן המשחק כשבחזית חולצותיהן מתנוססות המילים "שינוי מתחיל בנו: צדק ואחריות" ועל גבן סיסמת התנועה "חיי שחורים הם משמעותיים", שמות שניים מן ההרוגים ה"טריים", וסמלה של משטרת דאלאס, שחמישה משוטריה נרצחו יומיים קודם לכן.

כוחן של הכדורסלניות היה באחדותן. כאשר צעד דומה למחאת שחקניות הלינקס בוצע בידי ארבע קבוצות נוספות, הוא נענה בהטלת קנס על המשתתפות, אך המאבק המשותף הביא לביטול העונש. מאז, כדורסלניות מכל קבוצות הליגה התגבשו לכוח פעיל, שמביע עמדותיו בגלוי, וממשיך בהתמדה בפעילות מחאה מגוונת באולמות המשחק ובדרכים ובמקומות אחרים.

באותם הימים החליט גם שחקן הפוטבול האמריקני, קולין קאפרניק, לעשות מעשה. בעת נגינת ההמנונים לפני כל משחק, כמקובל בארה"ב, הוא בחר לכרוע ברך במקום לעמוד בדום כשכף ידו על לוח לבו, כצעד מחאה נגד אלימות המשטרה כלפי שחורים.

המיוחד במעשהו של קאפרניק, שהעלה אותו לדרגת גיבור-על בתולדות הספורט והחברה האמריקניים, היה עמידתו כיחיד, לא רק בהתרסה נגד המשטרה ומעשיה, כי אם גם בקריאת-תיגר על בעלי קבוצות, ראשי ענף הפוטבול ושחקנים לבנים בעלי מעמד והשפעה, שכמעט כולם רפובליקנים ימנים, ורבים מתוכם אוהדי טראמפ ואף מעריציו.

גודל הסיכון שקאפרניק לקח על עצמו הסתבר במהרה; כריעת הברך שמה קץ לקריירה המקצועית שלו: לקראת עונת 2017, זמן-מה לאחר כניסת דונלד טראמפ לבית הלבן, קאפרניק התיר את חוזהו, וקרטל של בעלי הקבוצות תיאם עמדות כדי למנוע שיתופו בקבוצה כלשהי.

המיוחד במעשהו של קאפרניק, שהעלה אותו לדרגת גיבור-על בתולדות הספורט והחברה האמריקניים, היה עמידתו כיחיד, לא רק בהתרסה נגד המשטרה ומעשיה, כי אם גם בקריאת-תיגר על בעלי קבוצות וראשי הענף

לקאפרניק היו שותפים בודדים בענף הספורט שלו, שהצטרפו פה ושם למחוות כריעת הברך בזמן השמעת ההמנון. צעדי האחווה המשמעותיים ביותר הגיעו ממגדר ומענפי ספורט אחרים. ככלל, ספורטאיות התגלו בשנים ההן כאמיצות יותר וכנכונות לסכן את מעמדן ושכרן, במחאה פעילה שיוצרת עימותים עם בעלי קבוצות וחוגי אוהדים ואל מול דעת הקהל. ימים אחדים לאחר שקאפרניק כרע ברך לראשונה, הצטרפו שחקניות WNBA למחווה, ומייד אחריהן עשתה כן מגאן ראפינו, כוכבת-העל של ענף הכדורגל בארה"ב.

בדומה לקאפרניק, ראפינו היתה בודדה במערכה בשנים הראשונות לפעילותה. זאת, משום שבעוד שבצמרת כדורסל הנשים 80% הן שחורות, והשחקניות הלבנות בענף זה מפגינות הזדהות עם היעדים הפוליטיים-חברתיים שהשחורות מציבות, כדורגל הנשים הוא "לבן". זהו ענף הספורט הנשי הפופולרי ביותר בבתי-הספר בארה"ב, ורוב השחקניות והסובבים ענף זה הם לבנים מכל גוני הקשת הרעיונית-פוליטית, כך שדעות חריגות אינן מתקבלות מיידית באהדה.

בספר זכרונותיה, שיצא לאור לפני שבועות ספורים, ראפינו מציינת כי היא לא צפתה מראש את עוצמת תגובת-הנגד לצעדה ההפגנתי ("הבנתי שטעיתי בהערכתי"), ומוסיפה:

"קיים סוג מיוחד של זעם מתסכל, השמור אצל בני-אדם לבנים עבור לבנים אחרים, שנראים בעיניהם כ'בוגדים' בגזעם".

לא זאת בלבד שראפינו ספגה גילויי עוינות, אלא שהיא גם לא זומנה עוד לסגל נבחרת ארה"ב במשך שנים אחדות. משהושבה לנבחרת, לקראת משחקי הגביע העולמי, 2019, פרסמה התאחדות הכדורגל האמריקנית קוד התנהגות, האוסר על השחקניות לכרוע ברך או לנקוט מחאה אחרת בעת נגינת ההמנונים.

הקיטוב הגובר בארה"ב בימי נשיאותו של דונלד טראמפ, שנכנס לתפקידו חודשים ספורים לאחר מכן, בינואר 2017, זרה אור מיוחד על פעולות המחאה של ספורטאים וספורטאיות. זאת במיוחד לנוכח התגובות של הנשיא והעימותים שנוצרו בין המוחים לבין הבית הלבן ותומכיו בציבור.

הקיטוב הגובר בארה"ב בימי נשיאותו של טראמפ, זרה אור מיוחד על פעולות המחאה של ספורטאים וספורטאיות. במיוחד לנוכח התגובות של הנשיא והעימותים שנוצרו בין המוחים לבין הבית הלבן ותומכיו בציבור

ראפינו היתה לקול מרכזי ומתמיד בנושאים פוליטיים-חברתיים אחרים, ובראשם השוואת השכר בין שחקניות הכדורגל לזה של הכדורגלנים, בהבטחת השוויון ללהט"בים באשר הם, ובמאבק  להפלת הנשיא דונלד טראמפ. לאחר זכייתה של ארה"ב בגביע העולמי, ב-2019, ובחירתה של ראפינו למצטיינת בטורניר, היא היתה לאחת התומכות הבולטות בסנטורית אליזבת' וורן ובעמדותיה, כשזו ניסתה לזכות במועמדות לנשיאות ארה"ב מטעם המפלגה הדמוקרטית.

החשיבות שהחברה והתרבות האמריקניות מקנות לפעילותם של ספורטאים מחוץ לשדה המשחק, באה לביטוי בהענקת התואר "ספורטאי השנה 2020" מטעם השבועון TIME ללברון ג'יימס. הוא קיבל תואר זה לא רק בשל הישגיו במגרש, אלא גם בזכות פעילותו הפוליטית-חברתית העניפה. אולם יש לזכור, כי בענף הכדורסל (ואולי בספורט האמריקני בכלל), שחקניות WNBA הפכו ל"קטר" שגרר את כוכבי ה-NBA לפעילות ציבורית בנושאי השוויון וזכויות המיעוטים.

אחדות מן השחקניות אף העדיפו להקריב שנים מקריירת המשחק כדי לפעול למען הנחשלים והמדוכאים. ראשונה לעשות כן היתה מאיה מור, אחת השחקניות המעוטרות ביותר בתולדות הליגה, שוויתרה על שתי עונות משחקים (2019 ו-2020), כדי ללחום על חפותו של אסיר שחור, ג'ונתן איירונס, שהורשע בידי חבר מושבעים לבן במיזורי, ונידון ב-1997 ל-50 שנות מאסר. היא אכן הצליחה במשימתה, שהסתיימה ב"הפי אנד מהסרטים" – איירונס זוכה, שוחרר מן הכלא, והשניים הודיעו כי נישאו זו לזה וכי ימשיכו במאבק משותף לעשיית צדק בארצם.

שנת 2020, השנה האחרונה לתקופת הכהונה הראשונה (והיחידה) של הנשיא טראמפ, דמתה לשנה האחרונה לכהונתו של הנשיא אובמה – הרג לא מבוקר של שחורים בידי אנשי חוק, כאשר היום כאז ארוע אחד במינאפוליס גרם לשינוי רב-משמעות בארה"ב, והפעם גם ברחבי תבל.

זה היה גם רגע שהפך את מחאת הספורטאים למרכיב מהותי בתנועות החברתיות בארה"ב. היה זה אופן מותו של ג'ורג' פלויד תחת רגלי שוטר, שדרכו על צווארו וגבו במשך קרוב לתשע דקות בטרם נפח נשמתו, ב-25 במאי 2020. הארוע תועד במצלמות ושודר במלואו או בחלקים ממנו בתחנות טלוויזיה, וחשוב מכך – ברשתות החברתיות.

השידורים וההתייחסות אליהם הפיחו את רוח המחאה, הגבירו את קולה של תנועת "חיי שחורים הם משמעותיים – BLACK LIVES MATTER", והפכו את כריעת הברך לסמל הזדהות במאבק הקורא "הקץ לגזענות", והדורש שוויון זכויות למיעוטים באשר הם, בארה"ב ובעולם כולו.

מאיה מור, אחת השחקניות המעוטרות ביותר בתולדות הליגה, וויתרה על שתי עונות משחקים כדי ללחום על חפות אסיר שחור שהורשע בידי חבר מושבעים לבן במיזורי, ונידון ל-50 שנות מאסר. הוא זוכה ושוחרר ושניהם נישאו וממשיכים במאבק ביחד

המחאה החברתית, המאבק נגד אלימות המשטרה, והדרישה לשוויון מלא ואמיתי, הפכו לנושאים מרכזיים בשנת הבחירות 2020. וספורטאים רבים עמדו בראש המאבק וכתומכים במועמדים של המפלגה הדמוקרטית לתפקידי ציבור שונים. לא פעם הם העמידו עצמם, מעמדם ויוקרתם במבחן, כאשר ניצבו אל מול בעלי קבוצות, מנהלי ליגות ואוהדים שתמכו בנשיא טראמפ ובמועמדים שזכו בברכתו.

הפעילות פשטה בקרב ספורטאים ידועים יותר וידועים פחות, עברה למדינות וליבשות אחרות, ובאה לביטוי בתחומים שונים. בכך הפכה שנת 2020 לציון-דרך בפעילותם של ספורטאים מחוץ לזירה ולמגרש, למען קידומם של רעיונות הומניסטיים בקהילותיהם ובעולם כולו.

בהווה - מורה לאזרחות; לעיתים מזומנות - עורך ומתרגם; לעיתים קרובות - כותב באתרי שיפוט כדורגל בינלאומיים

האלוף במיל. גיא צור מספר שרואיין במשך 45 דקות בידי שרה נתניהו לתפקיד מזכירו הצבאי של רה"מ.

אם זה נכון, זוהי עבירה פלילית חוזרת של הפרת אמונים לכאורה מצד הנוכל המשסה. האם היועצת המשפטית לממשלה תפעל? האם אחוזי התמיכה בנתניהו ובליכוד יצנחו? האם הפתולוגיה הזו מעניינת מישהו? לא נעצור את הנשימה.

האלוף במיל. גיא צור מספר שרואיין במשך 45 דקות בידי שרה נתניהו לתפקיד מזכירו הצבאי של רה"מ – עבירה פלילית חוזרת של הפרת אמונים. האם היועמש"ית תפעל? האם התמיכה בליכוד תצנח? לא נעצור את הנשימה

רק הגילוי הזה – בלי המכלול העצום של אלפי הפתולוגיות מהן נאלצנו לסבול – אמור להניב פרידה מהחיים הפוליטיים של כל מנהיג או איש ציבור במדינות דמוקרטיות סבירות. ודאי של מועמד לראש הממשלה. אדם בעל הגינות מינימלית היה מניח את המפתחות על השולחן.

ב-2012 התמודד גיא צור לתפקיד המזכיר הצבאי של ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו, ומצא את עצמו בראיון אל מול רעייתו. https://t.co/yUmJ812LbW

— ערוץ 7 (@arutz7heb) June 26, 2022

מדינות דמוקרטיות סבירות אמרנו. אדם בעל הגינות מינימלית אמרנו.

אך ישראל לא אמרנו. כי אין דמוקרטיה ששוללת אזרחות ופוגעת בזכויות אדם של מיליונים הנתונים לשליטתה ומקיימת שתי מערכות חוק לפי מוצא אתני. לא קיימת חיה כזו. ואין גרם של הגינות בנתניהו שריסק ועלול לסיים את מלאכת הריסוק של ההיבטים הליברל-דמוקרטיים שעדיין נותרו כאן.

וגם עדותו ביום 20 ביולי בוועדת החקירה הממלכתית לאסון מירון – שכמובן תהיה מביכה, חלולה ומלאת כזבים – לא תגרע דבר מהתמיכה בפוליטיקאי הנורא הזה.

אמרנו מדינות דמוקרטיות סבירות ואדם בעל הגינות מינימלית. אך אין דמוקרטיה שפוגעת בזכויות אדם של מיליונים תחת שליטתה ומקיימת שתי מערכות חוק לפי מוצא אתני, ואין גרם של הגינות בנתניהו

ריקבון. מק וריקבון. ופתולוגיה.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

אז מסתבר ששופטי בית המשפט העליון האמריקאי הטעו את הסנאט, כאשר בתור מועמדים הבטיחו לא לבטל את הזכות להפלות. גם שמרנים וגם שקרנים? מזעזע!

אבל אם נשים בצד את הרגש, אפשר לראות את ביטול הפסיקה מ-1972 הידועה בשם "רו נגד ווייד" (אשר קבעה שהחוקה מגנה על זכות האישה לבצע הפלה) כך: השמרנים טוענים שאין זכות חוקתית להפלות, ושהנושא הוא פוליטי.

אפשר לראות את ביטול הפסיקה מ-1972 הידועה בשם "רו נגד ווייד" (שקבעה כי החוקה מגנה על זכות האישה לבצע הפלה) כך: השמרנים טוענים שאין זכות חוקתית להפלות, והנושא הוא פוליטי

למרות שטיעון זה בא מבית מדרשם הקודח של הרפובליקאים, הוא לא בהכרח מטורף, והוא גם מספק לדמוקרטים פתח לא רע לבחירות אמצע הקדנציה בנובמבר.

הרעיון שהזכות להפלה לא מעוגן בחוקה הוא הרבה פחות מטורף, למשל, מההתעקשות שלכל טמבל כן יש זכות חוקתית לשאת תת-מקלע בקניון השכונתי (ולאחרונה בית המשפט שוב תמך בגרסה זו). אינני משפטן, אבל אני יודע לעשות חיפוש, ולא מצאתי את המילה הפלות בחוקה. כל השאר זה פרשנות.

במהלך חצי המאה האחרונה הסוגייה עוותה לחלוטין על ידי כל הצדדים, כולל ליברלים שמתעקשים שההתנגדות להפלות היא סוג של קונספירציה לשעבד נשים ולשלול מהן זכויות על גופן באופן כללי. הם מתעקשים לקרוא לעמדתם "הזכות לבחור" כאילו שמדובר בטעמים של גלידה, ולא מעיזים לומר את האמת: הם תומכים בזכות לבצע הפלות – קרי בהפלות.

ריבונו של עולם, קראו לילד בשמו! הציבור מזהה בהיסוס כזה חולשה – בארה"ב כמו בארץ בנושאים אחרים – וככה זה נגמר.

אני מאמין לשמרנים שהם באמת ובתמים רואים בהפלה סוג של רצח, או למצער הריגה. אני לא מסכים עם הדעה הזו, אבל אני גם חושב שלמילים יש משמעות ושעדיף לדייק. לכן אני לא "תומך בבחירה" – אני תומך בזכות לבצע הפלות (גם עד שלב מאוחר למדי בהריון).

אני מאמין לשמרנים שהם באמת רואים בהפלה סוג של רצח או הריגה. אני לא מסכים עם דעה זו, אבל גם חושב שלמילים יש משמעות ושעדיף לדייק. לכן אני לא "תומך בבחירה" – אני תומך בזכות לבצע הפלות

וכן, אני מודה שיש כאן סוגיה מוסרית לא פתורה וכנראה לא פתירה. אינני  לגמרי בטוח שזו לא הריגה; אבל אני מסיק שגם אם כן זה עדיף על להכריח אישה לשאת עובר שאיננה רוצה בו עד הלידה.

אם אתה רואה בזה רצח אז יש להניח, בהקשר האמריקאי, שאתה גם תומך בעונש מוות – שהוא גם כן רצח. החיים לא מושלמים, וגם המוות לא, ואין בחירות קלות, וכולנו צריכים להירגע.

זה לא כל כך מוזר, אם כך, להסיק שהמחלוקת בין נקודת המבט שלי לבין זו שמתנגדת להפלות היא באמת פוליטית יותר מאשר משפטית. החלטת בית המשפט העליון משנת 1972 הייתה סובייקטיבית כמו זו שביטלה אותה בסוף השבוע שעבר. "רו" סיפקה פשוט דרך נוחה להבטיח את הזכות להפלות תוך עקיפת הפוליטיקאים, שבארה"ב הם חכמים עוד פחות ממקביליהם הישראלים.

נראה שהרפובליקאים מעדיפים כעת שבתי המחוקקים במדינות השונות הם שיחליטו בעניין הפלות. זה, שוב, לא לגמרי בלתי הגיוני. אבל יש בזה גם משהו אנטי-לאומי, כאילו שארה"ב איננה מדינה אלא סתם אוסף של טריטוריות אוטונומיות; רפובליקאים רבים באמת גורסים כך. אם הימין בארץ (שטוען שהוא המחנה הלאומי) הוא בפועל המחנה הדו-לאומי, הימין בארה"ב הוא המחנה הרב-לאומי. שם כמו כאן הם לא מבינים עד הסוף את המהות של עצמם; בלבול שאינו מודע לבלבולו.

מי שבאמת מאמין בארה"ב כמדינה יכול לטעון שחקיקה פדרלית היא זו שצריכה לתת להפלות את הכיסוי הנדרש. וזו אכן עמדתי.

כך או כך, זה בסדר גמור. רוצים שהנושא יהיה פוליטי? אז אדרבא, שיהיה פוליטי ועוד איך. הזעם על כך שמחצית המדינות עומדות לאסור על הפלות אכן צריך להבהיר לאזרחים (שחלקם הניכר עצלנים מבחינה אינטלקטואלית) שלהצבעות שלהם (וגם להימנעות) יש השלכות. זה צריך לדרבן החלטות פוליטיות המבוססות על הבנה בוגרת של סיבה ומסובב (שם כמו בישראל; רוצים איראן ישראלית וסוף למדינה היהודית? תצביעו לימין!)

נראה שהרפובליקאים מעדיפים כעת שבתי המחוקקים במדינות השונות יחליטו בעניין הפלות. זה לא בלתי הגיוני. אבל יש בזה גם משהו אנטי-לאומי, כאילו שארה"ב אינה מדינה אלא אוסף טריטוריות

סקרים מראים שרוב עצום בקרב האמריקאים לא רצה בביטול פסיקת רו ונבעת מאיסורים על הפלות. עד היום היה קשה לרתום את הרוב הזה, בין היתר בגלל שהם היו שאננים. הרי כמועמד לכס המשפט ברט קוואנו אמר לסנאט שרו מהווה תקדים חשוב מאוד. האמינו לו. עכשיו יש להגיש חשבון.

אין סיבה להתייאש ואין סיבה לפחד מהבחירות. כזכור, בארה"ב יש כל שנתיים בחירות לכל בית נבחרים ולשליש מהסנאט. צריך להזכיר לבוחרים שדעותיהם לא יתאימו באופן מושלם לאף מפלגה פוליטית; יש לבחור בהתאמה המרבית ולתעדף נושאים. עבור אמריקאים שאכפת להם מביזיון ההפלות, סביר מאוד שהזכות להפלות תהפוך לנושא המרכזי בבחירות באמצע הקדנציה.

זאת ועוד: מי שתומך בזכות להפלות כנראה גם שייך לרוב שתומך במגוון נושאים חברתיים ליברליים כולל גישה רחבה יותר לשירותי בריאות ובקרה הדוקה יותר על נשק. בנושא אחרון זה, שימו לב שאפילו החקיקה המינימלית שהתקבלה בסנאט בימים האחרונים זכתה להתנגדות של 70% מהסנאטורים הרפובליקאים – כלומר 35 מהם. מלבד קומץ שדרך נס הצטרפו ל-50 הדמוקרטים כדי להעביר את החקיקה, רוב הרפובליקאים לא התרשמו ממעשי הטבח והזוועה שהאמריקאים חווים מדי שבוע.

העמדות הרפובליקאיות בנושאים שלעיל, בתוספת התנגדותם לצעדים נגד שינויי האקלים, עם בונוס בצורת הסכנה הברורה שהם ומנהיגם דונלד טראמפ מהווים לדמוקרטיה, אמורים להוציא את הבוחרים לקלפיות.

תמיכה ברפובליקאים (במיוחד כאשר לכל מדינונת שמרנית יש את אותם שני סנאטורים כמו שיש לקליפורניה וניו יורק הליברליות) מובילה לבית משפט עליון שמנותק מהמציאות, מהתקופה ומהעם.

העמדות הרפובליקאיות בנושאים כהפלות ונשק, בתוספת התנגדותם לצעדים נגד שינויי האקלים, עם בונוס בצורת הסכנה שהם ומנהיגם טראמפ מהווים לדמוקרטיה, אמורים להוציא את הבוחרים לקלפיות

בסוף הציבור צריך להבין את זה. אחרת, ואין דרך לומר את זה באופן מנומס, מגיע לו לסבול.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://twitter.com/perry_dan