אף על פי שעונת הבחירות רק החלה, הבהלה לקבור סופית את הדמוקרטיה הליברלית הישראלית כבר נמצאת בשיאה. נציגים מכל קצוות הקשת הפוליטית המגוונת מתחרים ביניהם מי יהיה הראשון להספיד את מה שנותר מהשמאל הדמוקרטי.
רוב מעצבי דעת הקהל, הממהרים ללכת בעקבות הסוקרים, כבר הסיקו כי לא חשוב מי ינצח בבחירות הקרובות, הימין ללא ספק יצא מהן מחוזק ומרוענן (ראו לדוגמה את הטור של דיוויד הורוביץ מ-23.12.2020 באתר Times of Israel). עיתונאים הידועים בנטיות השמאליות שלהם עסוקים בלהתווכח אם הגיוני יותר לתמוך ברשימת תקווה חדשה של גדעון סער או להעדיף את יש עתיד של יאיר לפיד.
כמה אנשי אקדמיה מובילים אף מרחיקים לכת עד כדי כך שהם טוענים כי המיומנויות הדמוקרטיות של נתניהו גוברות על אלה של יריביו מהימין, אשר – לצד גדעון סער ושותפיו זאב אלקין ויפעת שאשא-ביטון – כוללים גם את נפתלי בנט ואביגדור ליברמן.
כל מי שעוקב אפילו באופן רופף אחר הפוליטיקה הישראלית עשוי לחשוב שהליברל-דמוקרטים התאדו לאוויר. הם לא. אבל הם כמו עטופים בפקעת ועדיין נמצאים במסתור עמוק. אם לא יצאו ממצב הקיפאון הזה כעת, הבחירות של מרץ עלולות להצליח במה ששלושת הסבבים הקודמים כשלו: להחליף את נתניהו כראש הממשלה – ובו בזמן להרוג את הדמוקרטיה הישראלית.
לרפא את החברה
דבקות ברעיונות הבסיסיים של דמוקרטיה פתוחה היא לא – גם אם יש מי שירצה לטעון אחרת – התחום הטבעי של חלק מסוים בלבד של החברה או של הציבורי בישראל.
ניתן למצוא בעלי דעות לא-דמוקרטיות בעליל בקרב אזרחים חילונים כמו גם בקרב חרדים, במרכז באותה מידה שבפריפריה, בקרב עשירים ועניים, וכן, גם בימין ולא רק בשמאל. מה שמאפיין את הליברל-דמוקרטים בישראל, כמו בכל מקום אחר, הם מושגי היסוד המנחים את חשיבתם, דרכי ההתארגנות שלהם, ודרכי הפעולה שבהם הם נוקטים.
הדמוקרטיה הליברלית מונעת על ידי אידיאולוגיה מבוססת ערכים שמתייחסת לנושאים המרכזיים שעל סדר היום העכשווי. הצגתה מהווה חלופה לרעיונות שמקדמים רבים ממתנגדיו הבולטים של נתניהו, אשר מעוניינים בהדחתו, אבל לא בהתנערות מעמדותיו הבסיסיות. הם מושכים תמיכה של מצביעים פוטנציאלים אשר מניחים שהסתלקותו מהזירה תרפא אוטומטית את כל חולייה.
כפי שגייל טלשיר ניסחה זאת בתמציתיות במאמר דעה שפורסם בשבוע שעבר בעיתון הארץ ("בנט וסער: תזכורת", 24.12.2020), בישראל של היום סדר היום הליברל-דמוקרטי כולל מחויבות לסוציאל-דמוקרטיה המחויבת לקידום השוויון ולא לניאו-ליברליזם קיצוני; למוסדות מדינה אפקטיביים המבוססים על שקיפות, פשרה ואיזונים ובלמים ולא על עליונות הרשות המבצעת; לשירות מדינה מקצועי ולא פוליטי; למדינה שמשרתת את כל אזרחיה ולא רק את הרוב היהודי; ולפתרון צודק של הסכסוך הישראלי-פלסטיני ולא לשליטה ישראלית מתמשכת על עם אחר בניגוד לרצונו.
הדמוקרטיה הליברלית מונעת על ידי אידיאולוגיה מבוססת ערכים שמתייחסת לנושאים שעל סדר היום העכשווי. הצגתה מהווה חלופה לרעיונות שמקדמים רבים ממתנגדיו של נתניהו, שמעוניינים בהדחתו
רק רשימות שמציגות גרסאות של עקרונות אלה יכולות להימצא בעמדה להציע אלטרנטיבה רלוונטית ומשמעותית למה שהפך להגמוניה אתנוצנטרית יהודית צרה, שרבים מיריביו העיקריים של נתניהו הם מדובריה המובילים.
אכן, מי שטוען שישראל יכולה להיות דמוקרטית ובו זמנית לשלול זכויות פוליטיות מלאות מהפלסטינים החיים תחת שליטתה (כולל הזכות להגדרה עצמית) מיתמם אם לא מטעה ביודעין. הדבר נכון גם למי שמוקיע את שחיתותו של בנימין נתניהו אך מקדם פוליטיזציה של מינוי שופטים ואימוץ פסקת ההתגברות שתעקר את פסיקותיו של בית המשפט העליון (אבן פינה במצע המפלגות המשתייכות למה שקרוי המרכז-ימין).
השאלות האלה לא יתפוגגו: הן יעמדו במרכז הדיונים בעת הרכבת הקואליציה הנכנסת. לכן, דעותיהם של אזרחים בעלי השקפות אחרות חייבות לקבל ביטוי מפלגתי ברמה הארגונית כבר עכשיו בכדי לשפר את הסיכויים לשינוי מהותי, ולא רק פרסונלי, בעתיד הנראה לעין.
הסקרים וההערכות המפורסמים חדשות לבקרים מבוססים בשלב מוקדם זה על רשימות קיימות ופוטנציאליות – שטרם גובשו לחלוטין. הם לרוב מתעלמים מהעובדה שעל פי כל החישובים, לפחות עשרים מנדטים הנמצאים במקום כלשהו בין יש עתיד לרשימה הערבית המשותפת מחפשים בית.
הסקרים וההערכות לרוב מתעלמים מהעובדה שעל פי כל החישובים, לפחות עשרים מנדטים הנמצאים במקום כלשהו בין יש עתיד לרשימה הערבית המשותפת מחפשים בית
בשלב זה מתבצעת להטוטנות רבה בניסיון להרכיב ברית אלקטורלית אחת משמאל למרכז כדי למלא את החלל הזה. רון חולדאי, ציפי לבני, אבי ניסנקורן, עפר שלח, מרב מיכאלי, גבי אשכנזי, אסף זמיר ואחרים (יחד עם מה שנותר ממצביעי מפלגת העבודה) מעורבים במגעים אלה, כמו גם גורמים במרצ.
הרציונל הוא שמספר רב מדי של מפלגות בתוך מרחב השמאל הדמוקרטי עלול לא רק לבלבל מצביעים פוטנציאליים, אבל גם להביא לאובדן קולות, משום שקיימת סכנה שחלק מהרשימות החדשות המתגבשות עכשיו לא יעבור את אחוז החסימה, העומד על 3.25% – כפי שקרה בימין הקיצוני בסבבי בחירות קודמים שהתקיימו בשנתיים האחרונות.
החששות הללו מחמיצים את הנקודה. מהות הליברליזם היא פלורליזם – לא רק במחשבה, אלא גם במבנה המוסדי ובצורות הפעולה. שתיים או שלוש מפלגות במרחב שבין המרכז-ימין לבין הרשימה המשותפת (שתצורתה האלקטורלית טרם הובהרה) יכולות להציע למצביעים יהודים וערבים בעלי אמונות דמוקרטיות דומות את מה שחסר להם יותר מכול: בחירה מעשית שתאפשר להם לתמוך במפלגה שמייצגת את השקפותיהם ואת ערכיהם בצורה הטובה ביותר.
אם לא יתקיימו אפשרויות כאלה, הם לא יגיעו לקלפיות ובכך יערערו עוד יותר את המחנה הליברל-דמוקרטי בכללותו ויחלישו את כוח המיקוח שלו בתהליך הרכבת הקואליציה. כתוצאה השפעתו על כיוון עתידה של ישראל תפחת באופן משמעותי.
מצביעים מחפשים ביטוי חד להשקפותיהם
אולם כדי לחזק את האלטרנטיבות הליברל-דמוקרטיות צריך להימנע ממלכודות פוטנציאליות שעלולות להניא בוחרים המחויבים לרעיונות האלה מלהצביע על פי העדפותיהם. אלה כוללות את הנטייה להפוך את הפוליטיקה לפרסונלית – לתמוך באדם במקום ברעיון; להרכיב מפלגות של מקצוענים במקום לברר בדיוק אלו עמדות הם מייצגים; ולהצביע בצורה אסטרטגית – להעדיף את המפלגה בעלת הסיכויים הטובים ביותר לסלק את ההנהגה המכהנת במקום את זו שתשקף את אמונותיהם בצורה הנאמנה ביותר. אולי קשה לרפא את החוליים האלה בתקופת זמן כה קצרה; אך אפשר להתייחס אליהם בקמפיין פרוגרמתי שיעסוק בתכנים ויאפשר לאזרחים להצביע על פי תפישת עולמם.
הדינמיקה הזאת תקודם עוד יותר אם הבריתות הליברל-דמוקרטיות שיוקמו בשבועות הקרובים גם ינהגו בצורה דמוקרטית פתוחה. פירושו של דבר לא לוותר על בחירות מקדימות או פנים-מפלגתיות אם מתקיימות כאלה (מרצ, חד"ש, בל"ד); להקדיש תשומת לב מיוחדת בעת הרכבת הרשימות לצורך בשוויון מגדרי ובהכללת נציגים מהמגוון הרחב ביותר של קבוצות בחברה הישראלית; לשלב רעיונות שפותחו בתנועת המחאה וכמה ממנהיגיה ברשימות החדשות; לכבד דעות אחרות, גם של מפלגות יריבות; ולהימנע במודע משפה מתלהמת כאמצעי לקריאת תיגר על השיח הפוליטי המסית והמפלג הנהוג במחוזותינו.
הסכמה על קווי ההתנהגות הללו יכולה לתרום רבות להגברת כוח המשיכה של אלטרנטיבות ליברל-דמוקרטיות (ובה בעת, אולי, גם לצמצום המאבקים הפנימיים בתוכם).
שתיים או שלוש מפלגות במרחב שבין המרכז-ימין לרשימה המשותפת יכולות להציע למצביעים בעלי אמונות דמוקרטיות דומות את מה שחסר להם: בחירה מעשית שתאפשר להם לתמוך במפלגה שמייצגת את השקפותיהם
הליברל-דמוקרטים מהווים נתח משמעותי מציבור הבוחרים הישראלי. יש להעניק להם צורה פוליטית וקול ברור בבחירות הקרובות. יותר מדי מצביעים מבולבלים ומתוסכלים עדיין מחפשים ביטוי חד להשקפותיהם. כברירת מחדל, ייתכן שיתפתו לבחור בפתרון זמני, ולגלות בסופו של דבר שהם סילקו את הישן מבלי לעצב את מה שבא במקומו.
תיקון עולם, במובן העמוק ביותר שלו, פירושו לנצל כל הזדמנות להתמודד עם חוליי העבר וההווה ולהציע דרך למחר צודק עבור כולם. עוד לא מאוחר מדי עבור הליברל-דמוקרטים של ישראל להתעורר ולהתגבש סביב מטרה בסיסית וחיונית זאת.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
גברת פרופסור,אני ההדיוט חושב שדמוקרטיה אמיתית היא לא לסלק ולא על ידי סילוק את מי שאת רוצה שיסולק או הימין בכלל,
( שלפי מה שאת כותבת ) הוא " האויב" ,לעולם בדרך הזאת לא יחזור השמאל לשילטון,חבל שלא מלמדים את הדברים האלו בתארים.שבת שלום.