אישיות
גבי אשכנזי
כנס עולים בירושלים לציון 25 שנות עלייה, 2015 (צילום: הדס פרוש/פלאש 90)
הדס פרוש/פלאש 90
נתונים חדשים חושפים כיצד מצביעים העולים מבריה"מ לשעבר

פרסום ראשון מה הרוסים רוצים

מחקר חדש המתפרסם לראשונה ב"זמן ישראל": כל 5 המנדטים של ישראל ביתנו בבחירות האחרונות הגיעו מעולים ● יוצאי בריה"מ לשעבר העניקו 4 מנדטים לליכוד ו-2.5 לכחול לבן ● במערכת הפוליטית מחזרים אחר הקול הרוסי: "פתאום הפוליטיקאים נזכרו להתייחס למיליון עולים שנמצאים כאן 30 שנה" ● עוד עולה מהמחקר כי העולים פחות מתעניינים בדת ומדינה, ויותר ביוקר המחיה

לא בכדי הפכו העולים ממדינות ברית המועצות לשעבר לקהל הכי מחוזר במערכת הבחירות הנוכחית. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס), 12% מבעלי זכות הבחירה בישראל הם יוצאי מדינות ברית המועצות לשעבר.

מדובר בכ-770 אלף קולות, מתוך 6.3 מיליון בעלי זכות בחירה בישראל, ששווים 15-16 למנדטים. נתונים בלעדיים שהגיעו לידי "זמן ישראל" חושפים את דפוסי ההצבעה של ציבור העולים בבחירות שהתקיימו באפריל השנה.

פרופ׳ זאב חנין, מצא בסדרת מחקרים שערך כי בבחירות האחרונות הלכו 40.2% מהקולות של עולי מדינות ברית המועצות לשעבר – שהם קרוב לשישה מנדטים –  למפלגת ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן. כלומר, מהנתונים עולה שכל חמשת המנדטים שקיבל ליברמן בסופו של דבר, הגיעו מציבור העולים, והוא לא זכה לכל תמיכה אלקטורלית מישראלים ותיקים.

על פי חנין, 26.7% מקולות העולים, שהם כארבעה מנדטים, הלכו לליכוד; 15.1% למפלגת כחול לבן – כ-2.5 מנדטים; ו-5.8% למפלגת כולנו, קצת פחות ממנדט.

יתר הקולות התחלקו בין מפלגת העבודה (2.3%); הימין החדש (3.2%); ש"ס, שקיבלה תמיכה מיוצאי מדינות הקווקז ואסיה המרכזית (1.5%); ומפלגת זהות (4%), שקיבלה מהעולים הרבה יותר תמיכה מאשר מהציבור הכללי.

קמפיין ברוסית של המחנה הציוני, 2015 (צילום: תומר נויברג פלאש 90)
קמפיין ברוסית של המחנה הציוני, 2015 (צילום: תומר נויברג פלאש 90)

חנין, פרופ' מהמחלקה ללימודי ישראל במזה"ת ומדעי המדינה באוניברסיטת אריאל בשומרון, ששימש בעבר פרשן פוליטי בתקשורת הישראלית ברוסית, עסק בעשור האחרון במחקר אקדמי של דפוסי ההתנהגות הפוליטיים של ציבור העולים.

הסקרים שערך התבססו על מדגמים גדולים של 1,000 איש, והם נערכו בשיטת התשאול פנים מול פנים. מהנתונים עולה עוד כי אין הבדל גדול בין דפוסי ההצבעה של המגזר הרוסי בבחירות 2015 לעומת בחירות אפריל 2019.

חלוקת קולות העולים בין ישראל ביתנו לליכוד בבחירות 2015 הייתה דומה – 42% הצביעו לישראל ביתנו, ו-29% לליכוד.

מי שאיבדה קולות רוסים רבים בשנים האחרונות היא מפלגת העבודה, שבבחירות 2015 השיגה מהעולים 6.3% מהקולות (כמנדט) ובבחירות באפריל זכתה לתמיכה בשיעור של 2.3% בלבד.

העלייה של השנים האחרונות, המכונה "העלייה של פוטין" – אנשים פרו מערביים וליברליים שהגיעו לישראל מהערים הגדולות – הייתה לתקווה הגדולה של השמאל הישראלי, אך גם הם הלכו ימינה, כמו העולים הוותיקים

מחקריו של חנין מגלים עוד כי למרות נטייתם ימינה, דפוסי ההצבעה של המגזר הרוסי דומים יחסית לדפוסי ההצבעה של המגזר היהודי בכללותו.

יבני סובה
יבני סובה

לפי הממצאים שאסף, 8% מהעולים ממדינות ברית המועצות לשעבר מצביעים לשמאל, בהשוואה ל-14% מהישראלים היהודים הוותיקים (הפרש של 6%); 29% מגדירים עצמם כמצביעי מרכז, בהשוואה ל-26% מהאוכלוסייה היהודית הוותיקה; ואילו 54% מהעולים הם מצביעי ימין, בהשוואה ל-55% מהאוכלוסייה היהודית הוותיקה.

המחקר של חנין, שהוצג לאחרונה בכנס האגודה לחקר ישראל במכללת כנרת, מצא עוד כי שנת העלייה אינה משפיעה משמעותית על דפוסי ההצבעה.

כפי שהסביר חנין בכנס בכנרת, העלייה של השנים האחרונות, המכונה "העלייה של פוטין" – אנשים פרו מערביים וליברליים שהגיעו לישראל מהערים הגדולות – הייתה לתקווה הגדולה של השמאל הישראלי, אך גם הם הלכו ימינה.

כנס עולים בירושלים לציון 25 שנות עלייה, 2015 (צילום: הדס פרוש פלאש 90)
כנס עולים בירושלים לציון 25 שנות עלייה, 2015 (צילום: הדס פרוש פלאש 90)

על פי חנין, שמשמש גם כמדען הראשי של משרד הקליטה, דפוסי ההצבעה והעמדה האידאולוגית של העולים הם דווקא תוצאה של ניסיון ישראלי – ולא תוצאה של ניסיון סובייטי.

בסקרים נמצא כי רובם המכריע של העולים מצפה מהמנהיגים להתרכז בנושאים של ביטחון לאומי, אך הנושאים שמעניינים את דוברי הרוסית הם רווחה וכלכלה, פתרונות דיור ומחירי שכירות, וכן שיפור רמת החינוך וההשכלה בישראל.

על פניו מדובר בנושאים שמעניינים את כלל החברה הישראלית, אך על פי ההסבר של חנין, עבור העולים מדובר בבעיות חמורות ואקוטיות הרבה יותר.

הדעות הפוליטיות של הצעירים שונות

מחקרים אחרים שנערכו לאחרונה מצאו הבדל משמעותי בין דור ההורים והסבים, לבין הדור הצעיר של דוברי הרוסית, שהגיעו לכאן בגילאי בית ספר בשנות ה-90.

הדור הצעיר אמנם החל את תהליך החינוך בברית המועצות, אך גיבש את הזהות שלו בארץ. דור זה מכונה על ידי החוקרים "דור ביניים", דור 1.5.

בסקר שערכה פרופ' לריסה רמניק, ראש המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בר אילן, על ההבדל הבין דורי בציבור העולים,  נמצא כי בעוד דור ההורים היה מלוכד מהמרכז ימינה, הדור הצעיר יותר אמביוולנטי.

הפגנה נגד שר הפנים אריה דרעי, 2019 (צילום: Tomer Neuberg/Flash90)
הפגנה נגד שר הפנים אריה דרעי, 2019 (צילום: Tomer Neuberg/Flash90)

לפי הממצאים של רמניק, שליש מהצעירים ציינו כי דעותיהם הפוליטיות שונות מהדעות של הוריהם, ודפוסי ההצבעה שלהם מפוזרים יותר.

בעוד 80% מהדור הוותיק סימן את עצמו מהמרכז ימינה במפה הפוליטית, ורואה את ליברמן כ"ימין מתון ושפוי", 25% מהצעירים מגדירים את עצמם כבעלי דעות שמאלניות, ו-8% מגדירים עצמם כימניים קיצוניים יותר מההורים.

"יוצאי מדינות ברית המועצות לשעבר מאמינים במנהיגות החזקה, ופחות במנגנון הדמוקרטי. הדמוקרטיה השתויה שהם חוו בשנות ה-90 הייתה תוהו ובוהו. לא היה חוק וסדר, לא הייתה פרנסה ולא היה מה לאכול"

בזמן שחנין מסביר את הנטייה של מצביעים דוברי רוסית ימינה על ידי ניסיון ישראלי, רמניק מקשרת את דפוס ההצבעה לתרבות הפוליטית שממנה הם מגיעים.

"יוצאי מדינות ברית המועצות לשעבר מאמינים במנהיגות החזקה, ופחות במנגנון הדמוקרטי", אומרת רמניק. ״הדמוקרטיה השתויה שהם חוו בשנות ה-90, מיד לאחר פירוק בריה"מ, היתה תוהו ובוהו אחד שלם. לא היה שם חוק וסדר, לא הייתה פרנסה ולא היה מה לאכול. זו הסיבה שולדימיר פוטין הגיע לשלטון ונמצא שם כבר 20 שנה. אנשים נאחזים בסדר וביציבות שמנהיג חזק יכול לספק להם".

נובי גוד בישראל, ינואר 2016 (צילום: הדס פרוש פלאש 90)
נובי גוד בישראל, ינואר 2016 (צילום: הדס פרוש פלאש 90)

למרות שמדובר בציבור מאובחן ומאופיין עם כוח פוליטי רב, נראה כי מרבית הפוליטיקאים והמפלגות לא השכילו לפנות אליו בשנים האחרונות.

"כשמדברים על הקול הרוסי אני רואה הרבה שטחיות והיעדר עניין אמיתי", אומרת לנה רוסובסקי, עיתונאית ומגישה ברדיו כאן רקע וכאן תרבות, פעילה חברתית ומייסדת קבוצת "רוסיות בלי חוש הומור וחבריהן".

רוסובסקי, שמשתייכת ל'דור 1.5' של העולים, נחשבת למובילת דעת קהל בכל הקשור לתפיסות בחברה הישראלית לגבי ציבור העולים, ונשים עולות בפרט.

"הפוליטיקאים נזכרו להתייחס למיליון הזה, שנמצא כאן 30 שנה, אז מדברים אליהם ברוסית ונותנים ברכה לנובי גוד״, אומרת רוסובסקי. ״יש בעיות אקוטיות שמלוות את הציבור גם בדורות ההמשך שנולדים כאן, וצריך להכיר בבעיות האלה ולטפל בהן.

לנה רוסובסקי
לנה רוסובסקי

"אצל דוברי רוסית לא נהוג ולא נעים לדבר על הקושי הכלכלי, אבל החברות שלי שמגדלות כאן ילדים ועובדות קשה, צריכות לעזור כלכלית גם להורים שלהן. מה לעשות שזו אוכלוסיה עם הכי פחות בעלות על דירות בישראל.

"הם מגיעים לגיל 75  ומשלמים שכר דירה או משכנתה, ואין להם חסכונות פנסיוניים. אז האם זו בעיה רק של הדור הוותיק? ממש לא. זו בעיה של הדור הצעיר וגם של הדור הבא שנולד כאן, כי הוא לא מקבל את המשאבים האלה".

זה נראה שאת משווה את העולים רק לאוכלוסיה הוותיקה בישראל, לבעלי דירות ממעמד סוציו אקונומי גבוה. מכיוון שעולים הם מהגרים ומשתייכים לקבוצות מיעוטים, האם לא נכון להשוות אותם למיעוטים אחרים בחברה?

"אם לא מדברים על תהליכי קליטה, אלא על מעמד סוציו-אקונומי, אז ברור שמשווים למצב אופטימלי שבו האוכלוסייה נמצאת במקום יציב וממצה את הפוטנציאל – לאוכלוסיה הוותיקה.

"כי אם לא, למי אז להשוות? לעולים הצרפתים? ליוצאי אתיופיה? לכל גל הגירה יש מאפיינים משלו, רקע שונה וכישורים רלוונטיים שונים וכן תקופות הגעה שונות".

ראש הממשלה יצחק רבין מלווה עולים מרוסיה בדרכם לארץ, 1994 (צילום: אבי אוחיון לע"מ)
ראש הממשלה יצחק רבין מלווה עולים מרוסיה בדרכם לארץ, 1994 (צילום: אבי אוחיון לע"מ)

יאיר לפיד מנסה להפיק לקחים

אחת המפלגות שמנסה להפיק לקחים מהבחירות באפריל היא כחול לבן. מספר 2 ברשימה, יאיר לפיד, כבר שחרר לרשת סרטונים שבהם הוא פונה לעולים בשפתם.

לפיד מבטיח בסרטונים אלה לעולים תחבורה ציבורית ופתיחת חנויות בשבת, אך לא נוגע בבעיות של פנסיה, תעסוקה ודיור, שמעסיקות את הציבור הזה.

חבר מפלגתו של לפיד, ח"כ יואל רזבוזוב, דווקא גאה בבוס: "אני חושב שהסרטונים מעולים", הוא אומר. ״אנחנו בתקופת קמפיין אחרי קמפיין, וצריך לעשות משהו נחמד. וזה דווקא מעלה חיוך. אני רואה את ההשתדלות שלו כשהוא שובר את השיניים ברוסית. היום כולם מדברים על דת ומדינה, אבל הסרטונים מזכירים שאנחנו המפלגה היחידה שהביאה להישגים בתחומים האלה".

חגיגות השנה האזרחית החדשה באווירה רוסית בתל אביב, במעבר בין 2013 ל-2014 (צילום: Gideon Markowicz/FLASH90)
חגיגות השנה האזרחית החדשה באווירה רוסית בתל אביב, במעבר בין 2013 ל-2014 (צילום: Gideon Markowicz/FLASH90)

אבל גם רזבוזוב יודע שמה שמעניין את העולים באמת, אלה החיים עצמם.

"הדור הצעיר של דוברי רוסית מתחיל את החיים מנקודת מוצא יותר נמוכה מהצברים", הוא אומר, "אין סבתא שתוריש לו דירה, אין דוד שהיה בצבא ויעזור לו להתקבל לעבודה", אומר יואל רזבוזוב, ח"כ מטעם יש עתיד ומספר 18 ברשימת כחול לבן לכנסת, שמשתייך לדור הביניים של דוברי הרוסית. "הדור הזה גם נאלץ לסייע לדור ההורים, כי אין להם חסכונות פנסיוניים או רכוש בארץ".

רזבוזוב אומר כי הוא מכיר את הבעיות האלה מקרוב. "אבא שלי הוא דוגמה קלאסית", אומר חבר הכנסת. "הוא בן 63 והוא עדיין עובד כפועל בניין, למרות שהגיע לפה כמהנדס עם שני תארים. זה נשמע כמו קלישאה, אבל אלה הם החיים. הקצבה שצפויה לו מהביטוח הלאומי היא כ-700 שקל בחודש. יש מאות אלפי אנשים כמוהו, שאין להם פנסיה ואין להם דירה בבעלותם. זוג שחי מקצבה וצריך לשלם שכירות, מה יישאר לו למחיה?"

אז מה עשיתם ב"יש עתיד" כדי לקדם את הנושא?
"בשבע השנים שאני בכנסת ומשמש כיו"ר ועדת העלייה והקליטה הצלחנו לקדם מעמד של 'פליטי שואה', שאלה הם יהודים יוצאי מדינות ברית המועצות לשעבר, ששרדו את מלחמת העולם השנייה, ויקבלו קצבה מיוחדת מהמדינה. שוחחתי עם ההנהגה הבכירה של כחול לבן, בני גנץ, משה יעלון וגבי אשכנזי והסברתי להם את החשיבות של קידום חוקים שיתמכו באוכלוסיה הרוסית המבוגרת".

ח"כ יואל רזבוזוב: "אני חושב שהסרטונים של לפיד ברוסית מעולים. אנחנו בתקופת קמפיין אחרי קמפיין, וצריך לעשות משהו נחמד. וזה דווקא מעלה חיוך. אני רואה את ההשתדלות שלו כשהוא שובר את השיניים ברוסית"

גם בישראל ביתנו מבטיחים להיאבק בכנסת הבאה על הפנסיות לעולים.

"כשאנחנו באים לעזור לדור ההורים שלנו, אנחנו בעצם מחזקים את מעמד הביניים, שכל הכובד הכלכלי של תשלומי המסים מוטל עליו", אומר יבגני סובה, הח"כ החדש מטעם ישראל ביתנו. "ההורים שלנו עבדו 11-12 שעות ביום, ויתרו על נסיעות לחו"ל ועל כל המותרות, כדי שלנו, הילדים, לא יחסר דבר. היום להורים האלה אין שום דבר מהמדינה, והם זקוקים לעזרה של הילדים, בעוד יש מגזרים שלמים שלא משלמים מסים ומקבלים עוד ועוד תקציבים והנחות".

אבל חוק הפנסיות היה לכם ביד במו"מ הקואליציוני, ובחרתם לפוצץ אותו על חוק הגיוס. לא היה עדיף להעביר את חוק הפנסיות ולהשלים עם חוק הגיוס?

"אנחנו ממש לא בגדנו בחוק הפנסיות ואנחנו המפלגה היחידה שתעמיד את נושא הפנסיה כתנאי בהסכמים הקואליציוניים. נכון שזה יהיה קשה יותר כי הגירעון התקציבי גדל, אבל אנחנו באים להגן כאן על דור מתוסכל, שמהווה קטר של הכלכלה הישראלית, שמשרת בצבא, עובד קשה, משלם מסים והוא סוס שסוחב על עצמו את כל המגזרים שלא עובדים. חשוב לעצור את אלה שרוצים להעמיס עוד – לקצץ בתקציבים שחשובים לו ולעלות עוד ועוד את המסים. שייקחו ממקומות אחרים הפעם".

עוד 1,510 מילים ו-1 תגובות

דרושה אסטרטגיה למלחמה הבאה ולא רק מפקדים לוחמניים

רה"מ נתניהו בהתייעצות עם הרמטכ"ל כוכבי. משמאל מזכיריו הצבאיים התא"לים בלוט ווינטר, (צילום: קובי גדעון, לע"מ).
רה"מ נתניהו בהתייעצות עם הרמטכ"ל כוכבי. משמאל מזכיריו הצבאיים התא"לים בלוט ווינטר, (צילום: קובי גדעון, לע"מ).

השבוע ביטא הרמטכ"ל את שאיפתו להשיג "הכרעת בזק" באמצעות מינוי שורת קצינים לוחמניים לתפקידי מפתח. אבל מה שנדרש בכדי למנוע "תיקו עגמומי" במלחמה הבאה אינו רק אוגדונרים ששים אלי קרב, אלא אסטרטגיה ברורה. בהיעדרה, גם הרמטכ"ל ומפקדי השדה ההתקפיים ביותר לא יעזרו.

השבוע הנחה הפרשן הצבאי של "ישראל היום", יואב לימור, מושב בכנס הרצליה שעסק בשאלה האם ישראל תנצח במלחמה הבאה, תוך מיקוד בתרחישי העימות בחזית הצפונית. סגן הרמטכ"ל לשעבר, אלוף (מיל') יאיר גולן, טען בדיון שבמקרה כזה תפיסת הפעלת הכוח של צה"ל משלושת העשורים האחרונים, המבוססת בעיקרה על אש מנגד, מודיעין מדויק ותמרון מוגבל, אם בכלל, לא תספיק.

"נצטרך לשנות את הפרדיגמה הצבאית ואת הפרדיגמה המדינית ולעבור למבצע של תמרון רחב היקף שתכליתו להכריע את הכוח הצבאי של האויב. ולהכריע את הכוח הצבאי של האויב זה: אחד, להרוג בו ככל שניתן; שתיים, להרוס את מקסימום האמל"ח שנמצא בידו (אמצעי הלחימה שלו); והדבר השלישי, להרוס את מרב התשתית המבצעית שלו", אמר.

מפקד חיל האוויר לשעבר, אלוף (מיל') אמיר אשל, העיר מצדו שבתרחיש מלחמה עם לבנון ראוי לקחת בחשבון שסוריה לא תישאר ניטרלית, "אחרי שחיזבאללה עזר לה לקום מהקרשים. היא כנראה תהיה שותפה בצורה כזאת או אחרת". עוד העריך "שהדוב הרוסי לא ייתן למלחמה כזאת להימשך לאורך זמן רב מאוד. זה מסכן את האינטרסים שלו, את הפרויקטים שלו, ויש לו דרכים להבהיר כשהוא רוצה להגיד 'קצר', זה כנראה יותר קצר ממה שחושבים".

כמו משתתף אחר בפאנל, הפרשן הצבאי של "הארץ", עמוס הראל, גם אשל העריך שהמלחמה לא תסתיים בכניעת חיזבאללה, שהעורף ייפגע קשה מכפי שהציבור מדמיין, אך לישראל יש יכולת להנחית עליו מכה "בהיקפים שהוא לא מתאר".

את גישת התמרון הרחב של גולן דחה אשל מכל וכל, וציין שהיא בעיניו רומנטית ומתאימה לקרבות דוגמת קרב אל-עלמיין, שניהל הצבא הבריטי בפיקוד מונטגומרי כנגד הצבא הגרמני בפיקוד רומל במישורי המדבר המערבי באפריקה ב-1942. מהלך שכזה מחייב מערכה שתימשך חודשים, לעומק של מאה קילומטרים בלבנון, מחירו יקר והישגו לא מובטח.

אשל אמנם ציין שצה"ל יצטרך לתמרן, אבל בהתאם לעיקרון לפיו אתה עומד היכן שאתה יושב. ניכר שהוא מאמין שאת עיקר הלחימה יש לעשות מן האוויר.

גולן מצדו השיב שמדיניות הביטחון הלאומי של ישראל היא "לייאש את אויבינו מעצם המלחמה". את זה, אמר, לא "תעשה אם לא תכה בהם מספיק חזק". ביושר, ציין שבוויכוח על השאלה מהי מכה מספיק חזקה, וכיצד היא נעשית בפועל, ישנה בטוח יותר מתשובה אחת ולא בטוח ששלו היא הנכונה ביותר.

הוא ציין גם שאינו מעריך שישראל תהיה נתונה ללחץ מדיני מצד גורם כזה או אחר, ובכלל זה רוסיה, לסיים את המערכה. לגישתו, ישראל תחתור בעימות להשגת הכרעה צבאית. הכרעה שכזו, כנגד אויב כמו חיזבאללה, שאין לו מרכז כובד מובהק, "נמדדת בהיקפי השמדה ובלהביא אותו למצב של חידלון בכושר הפעולה הצבאי שלו".

לתפיסתו, אף שהדבר לא מחייב לפגוע בכל משגר רקטות, סמוך לגבול או בצפון לבנון, את ההישג הזה לא יביאו מאמצי האש לבדם, ויש להפעיל מהלך קרקעי.

משתתף אחר בפאנל, האלוף (מיל') גיורא איילנד חזר על תפיסתו, לפיה במלחמה הבאה יש להגדיר את כלל מדינת לבנון (אבל לדבריו הדבר תקף גם בעזה) כאויב, שכן "יש לישראל לעולם יתרון בלנסות לייצר מצב מול מדינה ולא מול ארגון טרור".

בהתייחס למוכנות צבא היבשה ציין איילנד, בניגוד לטענות האלוף (מיל') יצחק בריק, שבעיניו רמת הצבא טובה אך אינה מאה אחוז, "כי למאה אחוז יש מחיר מאוד כבד. תרצה מאה אחוז כשירות של כל הטנקים וכל הנגמ"שים כל הזמן, זה הרבה כסף שיהיה לך חסר במקום אחר".

עם זאת זיהה איילנד שחיקה בצבא היבשה בשני תחומים. האחד, אמר, הוא "במידת היכולת ובמידת העצמאות של יחידות ביבשה". לדבריו, אל"מ מזרוע היבשה הציג לו (איילנד, קצין צנחנים, שימש בעבר כקחצ"ר) לאחרונה את המבנה של גדוד חי"ר בעת הזו ולדעתו, "גדוד חי"ר לפני עשרים שנה היה מצויד יותר טוב מגדוד חי"ר של היום".

שחיקה נוספת שזיהה היא במקצוענות של המפקדים. "אם פעם הצבא המקצועי, בטח בחיל רגלים, היה מתבסס על היכולות של מפקדים להבין שטח ואויב ולתמרן, היום מה שנתפס כמקצועי זה הפעלת גאדג'טים, ואנחנו שוחקים חלק מהיכולות שברגעי אמת עלולים להיות בעייתיים", הזהיר.

הדיון בכנס הוא האתגר שלהם

התרחישים והדילמות שבהן עסק המושב בכנס עתידות להיות (ולמעשה מהוות כבר) את עיקר עיסוקם של שורה של קצינים שמונו השבוע לתפקידי מפתח בצבא היבשה. בין הקצינים שזכו לקידום בלטו אל"ם רומן גופמן, קצין שריון, שיתמנה למפקד אוגדת הבשן שאחראית על הגבול עם סוריה, אל"ם אבי רוזנפלד, מפקד שלדג לשעבר, שיפקד על עוצבת עידן, ומפקד אוגדת סיני, תא"ל יניב אלאלוף, שיתמנה למפקד אוגדת יהודה ושומרון.

תא"ל ירון פינקלמן, שכמו אלאלוף פיקד על גדוד בחטיבת הצנחנים, יתמנה לראש חטיבת המבצעים באגף המבצעים. זהו, אולי, תפקיד התא"ל החשוב בצבא, שכן הוא נדרש, כמאמר גבי אשכנזי (שכיהן בתפקיד באמצע שנות ה-90), "לחשוב כמו רמטכ"ל ולפעול כמו קמב"ץ".

מינוי נוסף הוא זה של תא"ל נמרוד אלוני למפקד הבא של אוגדת עזה. זאת תהיה הפעם השלישית בה אלוני, גם הוא קצין צנחנים (שתחת המח"ט כוכבי, פיקד על הסיירת החטיבתית בחומת מגן וזכה לצל"ש), מחליף בתפקיד את מפקד אוגדת עזה הנוכחי, תא"ל אליעזר טולדנו. השניים פיקדו זה אחר זה על יחידת מגלן ועל חטיבת הצנחנים.

אלוני הוא קצין מוערך שפיקד בין היתר בהצלחה על גדוד הסיור של הצנחנים במלחמת לבנון השנייה, בקרבות במארון א-ראס ובינת ג'בייל, אבל עזה היא זירה שבה טרם פעל, ואת האוגדה וזירת הלחימה הנפיצה אינו מכיר "דרך הרגליים".

החורף בא

את הכותרות תפסה (איך לא) ההחלטה למנות את תא"ל עופר וינטר למפקד הבא של עוצבת האש המובחרת. וינטר נהנה בציבור מתדמית של קצין נועז, שאינו עושה חשבון וחותר למגע, ולא בלי סיבה. הוא השלים מסלול לוחם בסיירת מטכ"ל, לחם כקצין ביחידת מגלן בלבנון ועבר לחטיבת גבעתי. כשפיקד על גדוד הסיור של החטיבה באינתיפאדה השנייה, הוענק לגדוד, לראשונה בצה"ל, עיטור המופת (וינטר עצמו עוטר בצל"ש אלוף).

ב-2014 פיקד וינטר על גבעתי ב"צוק איתן". והנה, מאז שסיים את תקופת הפיקוד על החטיבה הוא נשלח ל"מקרר". אמנם, כמו שאר מפקדי החטיבות במערכה ההיא קודם גם הוא לתא"ל, אך לתפקידי מטה בלבד. בשני דיוני שיבוצים התעקש הרמטכ"ל דאז, גדי איזנקוט, שלא למנותו למפקד אוגדה.

ה"סנגורים" שקמו לקצין, רובם המוחלט שלא מטעמו, טענו כי הסיבה שלא קודם לתפקיד בכיר ביחידות השדה היא כי הוא דתי (וינטר הוא מהבוגרים הבולטים של המכינה הקדם צבאית שבעלי). כראייה הציגו את הביקורת שספג על אותה פקודת יום שפרסם בטרם "צוק איתן", שבה, מתוך שאיפה לחזק את רוח הלחימה של חייליו, שילב יסודות דתיים יהודיים יותר וממלכתיים פחות. האמת, כרגיל, יותר מורכבת.

בצה"ל לא בודקים מה יש למפקדי השדה מתחת לקסדה. במהלך התקופה בה שימש וינטר כמח"ט גבעתי התרחשה בחטיבה סדרת אירועים מטרידה שבגינה רשם לו הרמטכ"ל דאז, בני גנץ, הערה פיקודית. סביר גם שבמטכ"ל לא אהבו את זה שוינטר, ככל הנראה, תדרך ללא אישור את השר נפתלי בנט, חברו לנשק, אודות המנהרות בראשית "צוק איתן".

אירוע חטיפת גופתו של הדר גולדין בשלהי "צוק איתן" לא סייע לו גם כן. וינטר, שהפעיל "נוהל חניבעל" אגרסיבי, קרא נכון את תמונת הקרב, אך ספג לאחר מכן גם ביקורת קשה על האש המסיבית שהורה להפעיל, ממנה נהרגו אזרחים פלסטינים רבים שלא היו מעורבים בטרור.

זה לא חדש. לאחר "חומת מגן" מונה מח"ט גולני דאז, משה "צ'יקו" תמיר, לראש מטה פיקוד המרכז, ורק לאחר מכן למפקד אוגדת עזה. קצין בכיר תיאר אז את המהלך כ"סדרת חינוך קטנה" מצד הרמטכ"ל, נוכח שורת תקלות שהתרחשו בחטיבה עליה פיקד. לא מן הנמנע שכך קרה גם הפעם. החלטתו של כוכבי למנותו למפקד על אחת משלוש אוגדות ההכרעה של צה"ל, ועוד לזו שתפקידה לתמרן בעומק, מלמדת ש"ריצה את עונשו" והגיע הזמן להמשיך הלאה.

וינטר הוא לוחם, אבל כמו תא"ל אלוני באוגדת עזה, הוא מקבל לידיו אוגדה שבה לא שירת מאז שעזב את יחידת מגלן. ואם זה לא מספיק, הרי שהאוגדה היא האוגדה בה"א הידיעה של הרמטכ"ל הנוכחי. שם הוא גדל מהיותו חייל בצנחנים, דרך היותו מג"ד ובשני תפקיד מח"ט וכמפקדה. הוא שגידל את מפקדיה במילואים ובקבע. כך למשל, מפקד מגלן הנוכחי ומפקד חטיבת חוד החנית, אל"מ יניב בארוט, שירתו תחתיו כקצינים צעירים בצנחנים.

מנגד, מסלול השירות השלם והמלא של וינטר בכוחות המיוחדים, בחי"ר וכמח"ט מילואים, כמו גם ההבנה במורכבויות האסטרטגיות שרכש בתפקידו כמזכיר הצבאי של שר הביטחון (שהוא במקרה גם ראש הממשלה, שמיהר לברכו בטוויטר: "תוביל אותם לניצחון. בהצלחה!"), אמור לאפשר לו לסגור פערים ומהר.

אז איך מנצחים?

במאמר ב"וואלה" טען הפרשן אמיר אורן שמינוי וינטר וגופמן, הנחשבים ללוחמניים במיוחד, למפקדי אוגדות מבטא את שאיפת הרמטכ"ל "להכרעת בזק, בעיקר של חיזבאללה, כדי להשיג בזריזות את התכלית, להגיע ליעדים הקרקעיים ולצמצם את הפגיעה בעורף הישראלי".

זוהי שאיפה ראויה שכן יתרונו הגדול של צה"ל בא לידי ביטוי בראשית המלחמה, ועליו לפעול לקצרה ככל שניתן. הימשכותה, משחקת לידי האויב. היא גם מתכתבת עם הדברים שאמרו איילנד וגולן בכנס ועם הדגש ששם הרמטכ"ל, עם היכנסו לתפקיד, על הקטלניות של צה"ל בלחימה.

אבל חשוב לזכור שבשני העשורים האחרונים לא סבל צה"ל מהיעדר אוגדונרים ששים אלי קרב. הבעיה הייתה, ועודנה, כפי שציין איילנד בדבריו, שהקבינט הביטחוני אינו למד כראוי את הסוגיות האסטרטגיות וכשהאירוע שמביא להסלמה מתרחש, השרים מגיעים אליו ללא ידע רלוונטי מוקדם, ומנסים ללמוד אותו תוך שהם מתמרנים בין ניתוחי מודיעין אסטרטגיים ודיווחים טקטיים מהשטח. ככה לא מגבשים אסטרטגיה. וכשאין אסטרטגיה, גם הרמטכ"ל הכי התקפי והאוגדונרים הכי לוחמניים לא יעזרו.

עוד 1,411 מילים ו-1 תגובות

לברק אין בוחרים, אבל יש לו את האש

BARAK2-1
ברק מסביר למחבר בדיוק מה צריך לעשות

ג'ורג' אורוול כינה את הפוליטיקה "ערימה של שקרים, התחמקויות, איוולת, שנאה וסכיזופרניה". אין תיאור קולע מזה לישראל הממתינה לבחירות החוזרות

דיי ברור שמנהיגי האופוזיציה עולים על בנימין נתניהו בכל הנוגע לאתיקה האישית, אבל הם סובלים מנחיתות בתכונות החשובות שאורוול זיהה.

לראש הממשלה יש יתרון בעוד שני עניינים שעשויים להיות קריטיים עוד יותר מאשר בתקופתו התמימה של אורוול: היבריס אישי ואובססיה לשלטון.

בימינו, עם תקשורת מוחלשת וגישה ישירה להמונים, הקול שזוכה להישמע הוא לרוב הצווחני ביותר. צריך הרבה אנרגיה להפיק רעש שכזה. זה עוזר אם אתה מאמין שאין לך שני בכל כדור הארץ, ושהיקום עצמו משווע לניצחונך בקלפי.

המלך הצרפתי לואי ה-14 צוטט כאומר "המדינה היא אני" (l'etat, c'est moi), אבל מעניין לגלות שהצהרות ישירות כאלה הן עניין דיי נדיר. אפילו הפשיסטים ריסנו עצמם מעט.

אני זוכר ששמעתי את דונלד טראמפ חוזר ואומר "רק אני יכול לתקן את המצב" בוועידה הרפובליקנית בשנת 2016.

אני ממש שפשפתי את האוזניים. הבנתי שמשהו מאוד לא בסדר עם האיש – אבל גם שעם תעוזה מדהימה שכזו הוא עלול איכשהו להצליח.

מנהיגי האופוזיציה בישראל יותר מדי שפויים, אינטליגנטיים ויודעי היסטוריה מכדי לחשוב כך, והם לא טובים בלהעמיד פנים.

הם גם נכשלים במבחן האובססיה. יש גבול למה שיגידו ויעשו. נראה שיש להם כבוד, לעצמם ולקהל. אפשר לדמיין אותם מתפטרים באלגנטיות בעקבות חשד לפלילים.

ייתכן כי נגדם עומד אדם ללא אילוצים כאלה. לכאורה, הוא ישקר בצורה משכנעת ללא נקיפות מצפון (למשל, כאשר הכחיש בבוז שיחתור לחסינות, ומיד אחר הבחירות באפריל עשה זאת). הוא יסית נגד ערבים ונגד שמאלנים ונגד מוסדות המדינה (ע"ע ההאשמות התכופות לציד מכשפות מצד המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט).

נדמה שנתניהו היה מוכן לבלוע דג פיראנה בשידור חי אם הדבר היה מסדר לו את פסקת ההתגברות. אין תחושה כזאת עם בני גנץ, גבי אשכנזי, משה יעלון או אפילו יאיר לפיד (הלהוט הרבה יותר).

מבין כל הדמויות המרכזיות המתנגדות לנתניהו, רק אחד משתווה לו בתחומי היהירות והאובססיה. לא נראה שזה בדיוק זמנו, אבל יהיה מעניין לראות מה יילד יום.

ישבתי לראיון עם האיש לפני שנים, ותוך כדי שיחה חשתי שמשהו מוזר. לקח לי זמן עד שהבנתי שאהוד ברק מדבר על עצמו בגוף שלישי. נפוליאון קטן בתוכו צמח עוד קצת עם כל מילה.

הוא גם צדק בכל מה שאמר. היו אלה הימים הראשונים של האינתיפאדה השנייה ב -2001. המדינה בערה, ברק הובס זה עתה על ידי אריאל שרון, והוא ביכה את הבזבוז (ללא חרטות, כסוג של פובליציסט מבריק החף מאחריות).

הוא ניבא שהכאוס יימשך שלוש או ארבע שנים. הוא אמר שישראל תקבור מאות והפלסטינים אלפים, ואז יחזרו שני הצדדים לנקודת ההתחלה. הוא תיאר את הנקודה כבחירה בין מדינה דו-לאומית לא-דמוקרטית בתחילת דרכה, לבין גרסה של ההפרדות שהציע בטאבה בשלהי כהונתו.

זה בדיוק מה שקרה, וזה בדיוק המקום שבו אנחנו נמצאים.

ברק, שניצח את נתניהו בקמפיין חזק ב-1999, גם הוציא את ישראל מלבנון, ובזאת תיקן את אחת הטעויות הקשות של הימין.

אבל השמאל נוטה להיות יותר שכלתני וחילוני. זה מוביל להלקאה עצמית, לסיבוך יתר ולכאוס. בניגוד לבייס של הליכוד, שנראה נאמן לביבי בלי קשר לבושות שהוא עושה, הם הפנו עורף לברק בשנייה שבית הקלפים התמוטט עליו.

רבים אינם יכולים לסלוח לברק על הכרזתו לאחר פסגת קמפ-דייוויד הכושלת ב -2000, כי אין "פרטנר". זה נתן לימין נשק יעיל וזה לא היה חכם. אבל במבט לאחור, בנוגע ליאסר ערפאת לפחות, אפשר להבין אותו.

וברק בהחלט עשה שורה של טעויות פוליטיות. הוא עצבן את רוב בעלי בריתו בחוסר רגישות והתנהלות קיסרית (כפי שעשה ועושה גם נתניהו, כמובן).

כשר הביטחון ב-2008 הוא "בגד" באולמרט ודחף להתפטרותו בשל חקירה משטרתית, ממש בימים שהלה החיה את תכנית השלום של ברק עצמו. בתור בחור שכביכול יודע להרכיב שעונים, זה לא היה מבריק.

נתניהו זכה בבחירות כמה חודשים לאחר מכן. ברק הצטרף אליו כראש מפלגת העבודה, אבל לימין היה רוב. ברק היה מסונדל, מאמצי השלום לא באמת חודשו, וישראל והפלסטינים עלו על פסים אסוניים.

ברק מחוץ לפוליטיקה מאז שנת 2013. רזה ומזוקן כעת, הוא מחפש דרך חזרה, לקראת הבחירות החוזרות. יצאתי מאירוע סגור איתו ברושם חד-משמעי שהוא היה מחדש את תהליך השלום. שלא כמו ראש הממשלה המכהן, הוא מבין היטב שהסטטוס-קוו הוא פשע, נגד הפלסטינים ונגד הציונות גם כן. גם ההיבריס והאובססיה עדיין שם.

מי שעוקב אחרי הטוויטר של ברק מודע ללהיטותו לקרוע את המסכה מעל פניו של ראש הממשלה.

"למיליוני ישראלים נמאס שאין מי … שמוכן להיכנס לזירה ולהיאבק … מאבק בוטה ואכזרי ככל שיידרש – עד שננצח," אומר בסרטון אחד. "לרפא את פצעי ההרס והרוע שזרע".

רוב מנהיגי האופוזיציה מסרבים לדבר בבהירות כזו, מחשש לאבדן סיכוי למשוך קולות מ"הימין הרך". הזהירות המופלגת לא עבדה ב-9 באפריל, ואם יחזרו עליה היא כנראה תיכשל שוב ב-17 בספטמבר.

אומרים שברק רוצה להוביל מפלגה חדשה או איחוד כלשהו בשמאל. אני מניח שישמח לחבור לכחול לבן אם הרביעייה הייתה מוכנה להפוך לחמישייה.

הכל אפשרי, אבל בלי נסיקה בסקרים אני לא כל-כך רואה את זה קורה. ועדיין, כדאי מאד ללמוד מהלהט ומהחדות של האיש.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 746 מילים

כחול בלי לבן

הקרע שנגלע בין ראשי כחול-לבן רק מסמן את הפירוק שבדרך ● למעשה, התסכול והריבים החלו במפלגה כבר במערכת הבחירות הקודמת ● שלום ירושלמי חושף פרטים חדשים מאחורי הקלעים על הנסיבות שהובילו לאיחוד - ועל אלו שעלולות לתרום לפיצול הבלתי נמנע ● פרשנות

ראשי מפלגת כחול-לבן: משה יעלון, יאיר לפיד, בני גנץ וגבי אשכנזי (צילום: פלאש90)
פלאש90

הקרע שנגלע בין ראשי כחול-לבן רק מסמן את הפירוק שבדרך ● למעשה, התסכול והריבים החלו במפלגה כבר במערכת הבחירות הקודמת ● שלום ירושלמי חושף פרטים חדשים מאחורי הקלעים על הנסיבות שהובילו לאיחוד - ועל אלו שעלולות לתרום לפיצול הבלתי נמנע ● פרשנות

הקרע הנוכחי בראש מפלגת כחול-לבן, שנחשף השבוע במלוא כיעורו, רק מסמן את הפירוק שבדרך.

בתחילת מאי חשפנו בזמן ישראל את הביקורת הקשה שהושמעה במפלגה על יאיר לפיד בעקבות המתקפות שלו על החרדים. "אני לא יודע מה עובר על לפיד", אמר אז אחד מחברי הכנסת הבולטים של הסיעה, שאינו איש יש-עתיד.

יאיר לפיד (צילום: תומר נויברג/פלאש90)
יאיר לפיד (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

"אנחנו הרי רוצים להגיע פעם לשלטון. אנחנו חייבים את החרדים איתנו. התחלנו לבנות מולם ערוץ במהלך מערכת הבחירות. היינו נותנים להם כל מה שהם רוצים אם היינו מקבלים מהנשיא את המנדט להקים ממשלה, ולפיד יודע את זה. עכשיו לפיד מסכסך ומרחיב מולם את הקרע? בשביל מה?".

הדברים נכתבו אז בעקבות שורת התבטאויות של לפיד זמן קצר אחרי הבחירות – נגד החרדים, כושר ההשתכרות שלהם, חוק הגיוס וגם על היחס לקהילה הרפורמית. בינתיים הכנסת התפזרה, אנחנו הולכים לבחירות חדשות והביקורת הפנימית נגד לפיד בכחול-לבן מתגברת, וגם מטיחי הביקורת נחשפים. משה (בוגי) יעלון, מספר שלוש ברשימה, צוטט השבוע כמי שאומר כי "הרוטציה בין גנץ ולפיד גורמת לנו נזק. עדיף שלפיד יוותר".

המתח הולך ומצטבר, ולא החל רק לאחרונה. התסכול בכחול-לבן והמחלוקות הקשות בין המרכיבים השונים פרצו כבר בזמן מערכת הבחירות הקודמת. אז היה מי שפקפק בתועלת החיבור בין לפיד ובין גנץ ויעלון. את ההתנגדות ללפיד ביטאו בעיקר היועץ האסטרטגי הקרוב של גנץ, רונן צור, ובהמשך הצטרף אליו גם ח"כ חילי טרופר, איש אמונו של גנץ.

רונן צור (צילום: יחצ)
רונן צור (צילום: יחצ)

"אני לא יכול למכור לציבור מועמד שמקבל שלושה אחוזי תמיכה בהתאמה לראשות הממשלה", אמר צור לגנץ. צור הפעיל את מירב ההשפעה כדי להוציא את לפיד מהתכניות, ולהביא במקומו לכחול-לבן את אורלי לוי-אבוקסיס. צור גם הזמין סקר שלימד כי החיבור גנץ-יעלון-אבוקסיס-גבי אשכנזי שווה 32 מנדטים. "תנו ללפיד לרוץ לבד, הוא יזכה ב-11-10 מנדטים. אחר כך נצרף אותו לקואליציה", הציע צור.

הרעיון תפס בהתחלה. גנץ ואנשיו שוחחו עם יעלון, שהסכים לפנות את המקום השני ברשימה לטובת אבוקסיס. מי שטרפדה את כל העסק הייתה אבוקסיס עצמה, שדרשה מקומות רבים ברשימה, ונפגעה מכך שיש ליעלון יותר נציגים ממה שמציעים לה. בכחול-לבן סברו אז, ואולי בצדק, כי אבוקסיס אינה מוכנה להצטרף למפלגת מרכז-שמאל שתפיל את שלטון הליכוד, וכי השייכות והחיבור שלה היו תמיד לימין, מאז ימי ילדותה בבית שאן.

הדרך ללפיד נסללה, אבל היה צריך לסלק הרבה אבני נגף ולשפוך טונות של אספלט על הכביש בין ראש העין של גנץ ורמת אביב ג׳ של לפיד. כאן גם נולד סיפור הרוטציה הבעייתי בין גנץ ולפיד. לפיד עצמו הוא מתנגד מובהק למנהיגות דואלית בכל מפלגה וכמובן לרוטציה. הוא סבור כי מבנה כזה הרס את המחנה הציוני, את ש"ס, ובעצם כל מפלגה דו-ראשית אחרת בארץ ובעולם.

לפיד עצמו הוא מתנגד מובהק למנהיגות דואלית בכל מפלגה וכמובן לרוטציה. הוא סבור שמבנה כזה הרס את המחנה הציוני, את ש"ס, ובעצם כל מפלגה דו-ראשית בארץ ובעולם

גם אחרי האיחוד ניסה צור למתן את לפיד, ואת היחס שלו לחרדים. "אנחנו לא יכולים להשיג שלטון עם מינוס 30 מנדטים", הוא אמר לו. "אתה שם איקס על החרדים, והם עליך. עם הערבים אין לנו שום חיבור. זה לא ילך". לפיד לא השתכנע, כנראה, ולקראת הבחירות החוזרות בספטמבר, הוא זה שסלל את דרכו של היועץ צור החוצה.

בכל מקרה, בכחול-לבן קיוו, ועדיין מקווים, כי אם הנשיא יטיל את הקמת הממשלה על גנץ, הם יוכלו להתגבר על הווטו שהטילו החרדים על לפיד. "אנחנו יכולים להגיד להם שלפיד יהיה שר חוץ, ולא תהיה לו שום נגיעה – לא להחלטות תקציביות ולא למאבקים דתיים", אומר לזמן ישראל מקורב לגנץ. "נסביר להם שלפיד יסתובב בעולם ואת הקשר איתם יקיימו גנץ, יעלון ואשכנזי".

חברי הסיעה מתכנסים, לפיד נוסע לחו״ל

במהלך מערכת הבחירות הקודמת לקח לפיד לידיו את המושכות על הקמפיין והחליט להתמקד בנושאים כלכליים וחברתיים כמו המצוקה בבתי החולים. כולם התמקדו במסר השגוי לפיו המפלגה הגדולה היא שתקים את הממשלה. העניין הצליח, כחול-לבן זכתה ב-35 מנדטים – הישג שיא שאיש אינו חושב שיחזור על עצמו. אבל היכולת להקים קואליציה אינה קיימת. שוב, בגלל הווטו ההדדי של לפיד על החרדים וההיפך.

גבי אשכנזי (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)
גבי אשכנזי (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)

המתקפה של יעלון על לפיד אינה מפתיעה, כאמור, אבל היא עוררה אתמול (חמישי) זעם בכחול-לבן מסיבה אחת: אין הרבה סיכוי שהיא תעזור. הרוטציה לא תבוטל ולכן הטענה היא שיעלון פוגע במפלגה ללא תכלית. לקראת הבחירות עשויות לחול עוד התפתחויות שיחריפו את המשבר במפלגה. "כחול-לבן עלולה לאבד מנדטים לליברמן ואולי לעבודה", מתאר גורם במפלגה תסריט אפשרי, "ואז גם מעמדו של גנץ יהיה בסכנה ויהיה מי שידרוש להעמיד בראש הרשימה את אשכנזי".

אשכנזי, אגב, יעמוד בראש מטה יום הבחירות של כחול-לבן.

"כחול-לבן עלולה לאבד מנדטים לליברמן ואולי לעבודה", מתאר גורם במפלגה תסריט אפשרי, "ואז גם מעמדו של גנץ יהיה בסכנה ויהיה מי שידרוש להעמיד בראש הרשימה את אשכנזי"

ביום ראשון האחרון התכנסו כל חברי הכנסת של הסיעה לישיבה מרתונית בכפר הירוק. לפיד עצמו נסע לחו"ל ולא נכח באירוע. הרפיון האופוזיציוני הידוע של כחול-לבן מול נתניהו והליכוד עלה בדיון, והיו חברי כנסת שטענו כי גנץ צריך להתחיל לזוז, לרדת לשטח ולחרוך את האולפנים. גנץ השיב שהוא לא עובד בלחץ, ויחליט על האסטרטגיה והקמפיין הנכונים רק אחרי שיסיים את הסקרים והמחקרים סביב קו ההסברה הרצוי.

אחרי הישיבה ביום ראשון טסו גנץ וישראל בכר, יועץ הסקרים של כחול-לבן, לארצות הברית. גנץ נפגש שם עם יועצים אסטרטגיים שאותם הוא רוצה לייבא לקמפיין. ברביעי בערב השניים חזרו, אבל עוד לא חתמו עם איש.

ואולי הם בכלל צריכים מגשר או יועץ ליישוב סכסוכים, ולא קמפיינר אמריקני שיעלה מיליונים וירוץ קדימה בסגנון טראמפ, אבל המפלגה תישאר מאחור.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 839 מילים

אפקט ליברמן גם בנט החליט לעשות את המוות לנתניהו

אחרי שליברמן הוביל להקדמת הבחירות, גם הקאמבק של בנט צפוי להתבצע על חשבונו של נתניהו ● והאופוזיציה האמיתית, זו שבראשה עומד גנץ? כל היודע דבר על מקום הימצאה, מתבקש ליצור איתנו קשר

בנימין נתניהו ונפתלי בנט פותחים את שנת הלימודים בטמרה, 2016 (צילום: AP Photo/Sebastian Scheiner)
AP Photo/Sebastian Scheiner
בנימין נתניהו ונפתלי בנט פותחים את שנת הלימודים בטמרה, 2016

שנותיו הרבות של בנימין נתניהו כראש ממשלה, וחוסר המעצורים שלו, הרגילו רבים לרעיון שהוא בעל כוחות בלתי מוגבלים. התפיסה הזאת יוצרת הטיות בתפיסת המציאות, שאחת מהן נחשפה השבוע ברשתות החברתיות.

בזה אחר זה צצו פוסטים שבהם כתבו אנשי שמאל, כי סירוב היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט לדחות שוב את השימוע לראש הממשלה, יביא לפיטוריו בחודשים הקרובים. יש גם פרשנים שהעלו את האפשרות הזאת.

אלא שזה תרחיש בלתי הגיוני. לממשלה אמנם יש סמכות לפטר יועץ משפטי לממשלה בעילות מסוימות, ורק לאחר התייעצות עם ועדת האיתור לתפקיד, אך היא מעולם לא עשתה בה שימוש.

אפילו היועצים המשפטיים יצחק זמיר ויוסף חריש, שהיו בעימות חריף עם הממשלה – הראשון בעניין פרשת קו 300 והשני בשל האישום נגד אריה דרעי, פרשו מתפקידם ולא פוטרו.

יותר מכך – ממשלת מעבר, השולטת מכוח עקרון הרציפות ולא מכוח הסמכת הכנסת, אינה רשאית למנות בעלי תפקידים בכירים, ודאי שלא לפטרם.

מהלך פיטורים, אם בכל זאת יבוצע, צפוי להיפסל בבג"ץ.

גם ההשערה שמנדלבליט לא יעמיד לבסוף את נתניהו לדין אינה סבירה, לאור חומרת המעשים המיוחסים לו בכתב החשדות והררי הראיות.

סיבה נוספת היא אימת בג"ץ. שופטי העליון עושים כל מאמץ שלא להתערב בהחלטות יועצים משפטיים לממשלה, אך יש לכך תקדים. אותו יוסף חריש ספג במאי 1990 מכה אנושה לתדמיתו, כאשר בג"ץ הורה לו להפוך את החלטתו לסגור את תיק ויסות מניות הבנקים ולהגיש כתבי אישום. המשפט הסתיים ב-1994 בהרשעת רוב החשודים.

בנימין נתניהו, אם כן, נמצא בצרות צרורות ובדרכו לאישום. ואם לא די בחוסנה של מערכת המשפט ובקשיים שמערים עליו אביגדור ליברמן – הצעד התדמיתי שבמינוי אמיר אוחנה לשר המשפטים לא ישנה דבר מהאופי הדתי-חרדי של הממשלה הבאה – צץ בימים אלה איום נוסף על מעמדו.

אמיר אוחנה במצעד הגאווה בירושלים (צילום: y Noam Revkin Fenton/Flash90)
אמיר אוחנה במצעד הגאווה בירושלים (צילום: y Noam Revkin Fenton/Flash90)

יוסי ורטר פרסם הבוקר ב"הארץ" כי אחת המסקנות של נפתלי בנט מכשלונו בבחירות האחרונות, היא להימנע מתמיכה בכל צעד שיעניק חסינות לראש הממשלה. ואכן, גורמים המכירים את התנהלות בנט, מאשרים כי הוא ינקוט עמדה המתנגדת לחוקים פרסונליים ולחקיקה רטרואקטיבית.

היצמדות של בנט לקו החדש היא איום קשה על נתניהו. הודעתו השבוע כי לא יקבל החלטות על חיבורים עד אמצע יולי מלמדת על התנהלות אחרת, מתונה ובוגרת יותר. אלא שמאחורי הקלעים הוא ואיילת שקד נפגשים על בסיס קבוע, ולדברי מקורב לאחד הצדדים, הפגישות השוטפות התקיימו עוד קודם להחלטה על בחירות חוזרות. המשמעות היא שכפי שנכתב כאן לפני כמה ימים, גדולים הסיכויים שהם ירוצו במשותף בהובלת שקד, ויהוו כוח חזק המאתגר את נתניהו.

לטובת בנט ושקד, משחקים גם הקרבות הבלתי פוסקים בין בצלאל סמוטריץ' ורפי פרץ, המשחררים הודעות זה נגד זה חליפות

לטובת בנט ושקד, משחקים גם הקרבות הבלתי פוסקים בתוך איחוד מפלגות הימין, בין בצלאל סמוטריץ' ורפי פרץ, המשחררים הודעות זה נגד זה וזה בעד זה חליפות, במסגרת מאבקם על תיק החינוך.

מצד אחד סמוטריץ' חסר הבגרות, המתנהל בהיסטריה ומשדר את הרושם שהוא עסוק בעיקר בעצמו, ומהצד השני פרץ, שעדיין אינו שוחה בביצה הפוליטית, ויצר זה השבוע שני סדקים באמינותו.

הראשון, כשהודיע כי הוא "מתנער" מהודעה שפורסמה בשמו נגד סמוטריץ', והשני, כשהועלתה בשמו הטענה הקלושה שהסיכום המקנה לסמוטריץ' את תפקיד השר הבכיר של איחוד הימין "היה נכון לבחירות הקודמות".

בצלאל סמוטריץ' ורפי פרץ (צילום: יונתן סינדל פלאש 90)
בצלאל סמוטריץ' ורפי פרץ (צילום: יונתן סינדל פלאש 90)

הגלגול המעודכן של הימין החדש צפוי לגרום לאיחוד הימין המסוכסך והקיצוני לצנוח בסקרים ולכפות על ראשיו להסכים לריצה משותפת בהובלת שקד.

הרשימה המאוחדת יכולה להשיג 8-9 מנדטים בבחירות, ולחולל שינוי דרמטי: "השותפים הטבעיים", שאחראים לשלטונו ארוך השנים של נתניהו, עשויים להיות אלה שיוליכו אותו אל הקוראלס המשפטי ואל מחוץ לפוליטיקה.

סמרטוט כחול לבן

הראיון של גיורא רום לרזי ברקאי, על סאגת ההצבעה לתפקיד מבקר המדינה, פגע אנושות בכחול-לבן. רום לא חסך את שבטו מראשי המפלגה, שהתנהלו לדעתו כמו המפקדים המגוחכים של "גבעת חלפון אינה עונה", ולחלופין כמו פלוגה שאננה שיצאה לחופשה מרוכזת.

אם בכחול-לבן לא יתחולל שינוי דרמטי, המפלגה צפויה לאבד קולות רבים של מצביעי שמאל אסטרטגיים ואת השוויון במנדטים מול הליכוד.

השינוי מתחיל בעניינים הפרסונליים: החלפת בני גנץ המנומנם בגבי אשכנזי הכריזמטי, וביטול הרוטציה עם יאיר לפיד. השלב השני הוא השגת בהירות רעיונית: על המפלגה לבחור את הנתיב הסביר יותר לשלטון, עם הערבים או עם החרדים, ולחתור אליו בכל הכוח.

אם בכחול לבן לא יתחולל שינוי דרמטי, המפלגה צפויה לאבד קולות רבים של מצביעים אסטרטגיים ואת השוויון במנדטים מול הליכוד

מכיוון שהסיכויים לביצוע השינויים הנדרשים קלושים, ומאחר שמלכתחילה הדמוגרפיה הישראלית פועלת נגד המחנה החילוני המתון, המסע להרס הדמוקרטיה ייעצר רק בפרישתו של נתניהו מהחיים הפוליטיים. למרבה הדכדוך, למחנה החילוני-דמוקרטי נותרה כעת רק התקווה שמערכת אכיפת החוק תפעל מהר ובנחרצות.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 673 מילים

כחול לבן: ממשיכים יחד, כולל רוטציה בין גנץ ללפיד

בכירי המפלגה התכנסו הערב כדי לדון בהיערכות לבחירות והוציאו הודעה על המשך באותה מתכונת ● בחדשות 12 דווח שיעלון ואשכנזי פחות נלהבים מהרוטציה בין לפיד לגנץ ● עמיר פרץ יתמודד על ראשות העבודה

בכירי כחול לבן בישיבת סיעה בכנסת, 27 למאי 2019 (צילום: יונתן סינדל / פלאש 90)
יונתן סינדל / פלאש 90
בכירי כחול לבן בישיבת סיעה בכנסת, 27 למאי 2019

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

סגן הרמטכ"ל לשעבר יאיר גולן שוקל להתמודד בבחירות

בראיון לגל"צ הצהיר הבוקר גולן "אני בהחלט שוקל להתמודד בבחירות הקרובות" אף כי הצהיר שהקדמת הבחירות עצמה היא "טירוף מוחלט" ● גבי אשכנזי : "יש לו מקום אצלנו בכחול לבן"

יאיר גולן (צילום: יונתן סינדל פלאש 90)
יונתן סינדל פלאש 90
יאיר גולן

סגן הרמטכ"ל לשעבר האלוף (במיל') יאיר גולן שוקל להתמודד בבחירות הקרובות שיתקיימו ב-17 בספטמבר. כך הצהיר גולן הבוקר (ה') בתוכנית "מרציאנו-סגל" בגלי צה"ל.

"אני בהחלט שוקל את האפשרות להתמודד בבחירות הקרובות", אמר גולן בראיון בגל"צ. זאת, למרות שגולן כינה את הקדמת הבחירות עצמה "טירוף מוחלט". גולן, שנשאל אם כבר פנו אליו מרשימת "כחול לבן" אמר  "לא פנו אליי עדיין".

הרמטכ"ל לשעבר והח"כ הטרי גבי אשכנזי, ממובילי סיעת "כחול לבן", אמר בתגובה בראיון באותה תוכנית: "יאיר גולן הוא איש מאוד ראוי. אשמח אם יצטרף לפוליטיקה הישראלית, יש לו מקום גם אצלנו". אשכנזי נשאל לגבי האפשרות שהרמטכ"ל לשעבר גדי אייזנקוט יצטרף גם הוא ואמר "אני מעריך שגדי לא יצטרף לפוליטיקה בשלב הזה".

בשבוע שעבר פורסם שגולן קיים פגישות במפלגת העבודה שבהן נידונה האפשרות שיצטרף אליה. 

חוק הצינון מאפשר לגולן, וגם לאיזנקוט, להתמודד בבחירות הקרובות.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 128 מילים

שרף את המועדון

אביגדור ליברמן ניצל את חולשתו הגדולה של יריבו, בנימין נתניהו, השקוע עד צוואר בתיקים פליליים, כדי להנחית עליו מהלומה ● את הסטירה המצלצלת, תרגיש עכשיו כל המדינה ● מערכת הבחירות של נתניהו והליכוד לכנסת ה-22 תתמקד במטרה אחת: הראש של ליברמן

אביגדור ליברמן מגיע לכנסת לקראת ההצבעה על פיזור הכנסת ה-21 (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)
יונתן סינדל/פלאש90

אביגדור ליברמן ניצל את חולשתו הגדולה של יריבו, בנימין נתניהו, השקוע עד צוואר בתיקים פליליים, כדי להנחית עליו מהלומה ● את הסטירה המצלצלת, תרגיש עכשיו כל המדינה ● מערכת הבחירות של נתניהו והליכוד לכנסת ה-22 תתמקד במטרה אחת: הראש של ליברמן

מדינת ישראל רשמה אתמול היסטוריה חדשה בתולדות העמים.

בחירות תכופות כבר היו כאן – אם כי לא בהפרשים של חמישה חודשים – וממשלות התפזרו חדשות לבקרים בישראל ובמדינות אחרות. אבל השיא שאליו הגענו אמש (רביעי) נרשם, כנראה, רק באימפריה של רומי העתיקה.

קיסרים באו והלכו, שרדו וניהלו את האימפריה מתוך טירוף ותחושת רדיפה. בדומה, כנסת ישראל פיזרה את עצמה אתמול מתוך יצר נקמנות בלתי נתפס ולא מוסבר של אדם אחד: אביגדור ליברמן.

חוק הגיוס לא ממש מעניין אותו. כל מה שהוא רצה זה לפרק את נתניהו, להשפיל אותו, למעוך אותו, להרוס לו את הקדנציה עוד לפני שהיא החלה ואת האפשרות להקים ממשלה

ליברמן ניצל חולשה גדולה של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ששקוע עד צוואר בתיקים פליליים, וכלוא בתוכם בלי יכולת תמרון פוליטי ואפשרות חילוץ.

נירון קיסר שרף את האימפריה שלו. ישראל שורפת את עצמה, נכנסת לתקופת שיתוק נוספת, מבזבזת מיליארדים על בחירות מיותרות ועל יום בחירות, שהוא יום שבתון. מי יותר שפוי? נירון קיסר? נתניהו? ליברמן? אין לדעת.

עקבתי אחרי ההתנהלות של ליברמן בחודש האחרון. האנשים הקרובים אליו ביותר, החברים האמיתיים, התקשו להבין אותו. כתבתי על זה כאן, בטורים קודמים. חוק הגיוס לא ממש מעניין אותו. גם לא המדיניות בעזה, הפנסיות לעולים, ראשות ועדת הפנים והתנאים האחרים שהוא העלה לפני המו"מ הקואליציוני. כל מה שהוא רצה זה לפרק את נתניהו, להשפיל אותו, למעוך אותו, להרוס לו את הקדנציה עוד לפני שהיא החלה ואת האפשרות להקים ממשלה.

ראיתי הלילה את נתניהו מיד אחרי ההצבעה שאישרה את פיזור הכנסת ברוב של 74 נגד 45. הוא רתח מזעם. מערכת הבחירות של הליכוד לכנסת ה-22 תהיה על הראש של ליברמן. נתניהו ישקיע בזה עשרות מיליונים, כפי שהבטיח בימים האחרונים.

בנימין נתניהו אחרי פיזור הכנסת ה-21 (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)
בנימין נתניהו אחרי פיזור הכנסת ה-21 (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)

את הבחירות הקודמות נתניהו הקדיש לחיסול הימין החדש של נפתלי בנט ואיילת שקד. הוא אכן הצליח. עכשיו הוא יטווח את ליברמן. אתמול הוא כבר הודיע לכל העולם כי "ליברמן הוא חלק מהשמאל". היום הוא מבטיח להוסיף פרטים שלא ידועים. כנראה יפרסם את כל ההצעות שליברמן דחה.

בגין היה מתבייש בו

ליברמן עצמו היה יכול לעשות ככל העולה על רוחו בגלל שתי סיבות, שגם הן מלמדות על טירוף המערכות במדינה הזו. ראשית, יש לו חמישה מנדטים. אילו היה זוכה בארבעה בלבד בבחירות באפריל, הוא היה יכול לדבר אל המנורה בכנסת, ולא להפיל את הבית על יושביו.

שנית, לראש הממשלה אין אופציות, כאמור. אילולא היה תחת כתב אישום חמור לפני שימוע, נתניהו היה יכול לנפנף את ליברמן וללכת לממשלת אחדות עם כחול-לבן, או אפילו לצרף את מפלגת העבודה. יצחק הרצוג היה פעם בדרך אליו. אבל נתניהו לא יכול לפנות במצבו לאף אחד, אלא רק למפלגות בימין שמוכנות לכופף את כל החוקים כדי לעזור לו לצאת מהסבך המשפטי. הכוונה לש"ס, יהדות התורה ואיחוד מפלגות הימין.

משה כחלון על רקע תמונתו של מנחם בגין במהלך הבחירות לכנסת ה-21 (צילום: הדס פרוש/פלאש90)
משה כחלון על רקע תמונתו של מנחם בגין במהלך הבחירות לכנסת ה-21 (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

את משה כחלון וכולנו, שצייצו פעם נגד חוקי החסינות ופסגת ההתגברות, נתניהו בלע לתוך הליכוד. אם יש דמות טרגית ועלובה בכל הסיפור הפוליטי, שמה משה כחלון. מי שהיה אתמול בכנסת ראה גם התאבדות בשידור חי של מפלגה, שקיבלה ב-2015 עשרה מנדטים והעניקה תקווה חברתית למאות אלפי אנשים. החל מאתמול כולנו כבר לא קיימת, היא חלק מהליכוד, אחרי שקיפלה את כל הדגלים. מנחם בגין, שכחלון השתמש בתמונה שלו במהלך הקמפיין האחרון של כולנו, היה מתבייש בו.

אגב, הבחירות החדשות טובות לנתניהו, גם מבחינת העניין הפלילי. ראש הממשלה עשוי לחזור מחוזק, עם תוספת של 300 אלף קולות ימניים שהלכו לאיבוד בבחירות באפריל. נתניהו יוכל לומר כי הציבור הגביר את כוחו למרות שידע והבין הכל, גם את מסכת השקרים הפומבית לפני ואחרי הבחירות האחרונות.

מחזה מכמיר לב

הבטתי אתמול בפניהם של 47 חברי הכנסת החדשים. זה היה מחזה מכמיר לב. רק מחצית מהם הספיקו לנאום נאומי בכורה חגיגיים, מול בני משפחה וחברים נרגשים, שהפכו בתוקף הנסיבות גם לנאומי סיכום עצובים במיוחד.

האיש הכי עגום בכנסת היה הרב אלי בן דהן, סגן שר הביטחון. בן-דהן שוריין בליכוד בגלל איזו קומבינה, אבל שייך בעצם לאיחוד מפלגות הימין. עכשיו אף אחד לא חייב לו כלום. הוא הצביע בעד פיזור הכנסת, ובעצם פיזר גם את עצמו מהמשכן.

זו לא תהיה חגיגה לדמוקרטיה אלא לוויה לסדרי שלטון, לשכל הישר, להיגיון הממלכתי. הציבור המיואש עלול להצביע ברגליים. רק שלא נקבל אחוזי הצבעה מבישים, זו תהיה מכה קשה, נוספת, לדמוקרטיה הישראלית

ולא רק בן-דהן. חברי הכנסת נראו אבלים. לחיצות ידיים רפויות, תמונות סלפי אחרונות, חיבוקים בין אנשים שעוד לא הכירו איש את רעהו. יש לי תחושה שגם מערכת הבחירות הזו תתנהל באווירת נכאים.

זו לא תהיה חגיגה לדמוקרטיה אלא לוויה לסדרי שלטון, לשכל הישר, להיגיון הממלכתי. הציבור המיואש עלול להצביע ברגליים. רק שלא נקבל אחוזי הצבעה מבישים, שגם זו מכה קשה, נוספת, לדמוקרטיה הישראלית.

הלילה, בדרך החוצה מהכנסת, ראיתי את רא"ל (מיל.) גבי אשכנזי יוצא עם שתי מזוודות גדולות. "אני הולך להזדכות על הציוד", הוא אמר. שאלתי אותו האם הוא יחזור לכנסת? "הציוד יחזור למישהו אחר. אני? לא בטוח", הוא ענה. אולי גם לו כבר נמאס.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 743 מילים
סגירה