ערוץ מורשת בלפור

תחקיר זמן ישראל ערוץ 20 יעבור בקרוב לאפיק 14, סמוך לערוצי המיינסטרים ● אולם שבע שנים אחרי שהוקם, הוא ממשיך לדשדש ● איך הפכה היומרה להקים פוקס ניוז מקומי לכלי תקשורת אזוטרי שמהדהד את דף המסרים של ראש הממשלה? ● למה המגיש הראשי כועס על תומכי הליכוד ש"שותקים כמו דגים"? ● איזה הטבות רגולטוריות קיצוניות קיבל בתמיכת נתניהו - ומדוע יש הקוראים לזה תיק 5000?

עמדת השידור של ערוץ 20 בכיכר הבימה, 15 באוקטובר 2020 (צילום: גילי יערי/פלאש90)
גילי יערי/פלאש90
עמדת השידור של ערוץ 20 בכיכר הבימה, 15 באוקטובר 2020

עמדת השידור של שמעון ריקלין ואורחיו בכיכר הבימה, שהתרוממה בקול רעש גדול בשנה האחרונה, היא אחד הגימיקים המובהקים של ערוץ 20 בעידן החדש. היא העניקה טעם חדש לחייו של הערוץ המדשדש ותפאורה מפוארת ממרכז האליטה התל אביבית.

באחד הערבים הזדמן לריקלין צ'אנס נדיר להוכיח שעיתונות הימין בועטת, נושכת ושובבה בדיוק במקומות בהם עיתונות המיינסטרים השלימה עם נרפותה: משטרת ישראל התנגשה בכביש 449 ברכב אזרחי, במהלך מרדף אחרי ארבעה צעירים מנוער הגבעות אשר נמלטו ברכבם לאחר שנחשדו ביידוי אבנים על ערבים. כתוצאה מהתקרית, מכוניתם של הצעירים התהפכה לתעלה ואהוביה סנדק בן ה-16 נהרג.

ריקלין ואורחיו בתוכנית הביעו את זעמם היוקד, אבל בקנה שלהם לא היו כמעט כדורים: לא כתב בשטח, לא פרשן שיסביר מה קרה, לא מרואיין משטרתי, לא ארכיון. לא עובדות, לא תחקיר, לא הקשרים.

שמעון ריקלין (במרכז) מראיין את איתמר בן-גביר בעמדת השידור של ערוץ 20 בכיכר הבימה, 15 באוקטובר 2020 (צילום: תומר נויברג/פלאש90)
שמעון ריקלין (במרכז) מראיין את איתמר בן-גביר בעמדת השידור של ערוץ 20 בכיכר הבימה, 15 באוקטובר 2020 (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

האירוע לא תפס את ריקלין בהפתעה במהלך שידור חי. למעשה, מדובר בתקרית שהתרחשה כשבע שעות לפני שידור תוכניתו – זמן נצח עבור מערכת חדשות להרים משדר מהשטח. אבל ריקלין נאלץ להסתפק בהקראת פוסט מהפייסבוק. "אין לנו מישהו שיספר מה קורה", התוודה כשאורות היכל התרבות מנצנצים מאחוריו. הנה משפט שאף עיתונאי אף פעם לא רוצה לומר.

לריקלין לא היה איך להרחיב מעבר לכך, והוא נאלץ לחתוך לאייטם הבא. "הקול של העם", כפי שהוא מכונה בלוגו, שוב הצטייר כמו הערוץ של המתנ"ס: ללא תקציב, ללא כתבים, ללא חומר מצולם. כל מה שנשאר זה הדאווין של כיכר הבימה ושל ריקלין.

ריקלין נאלץ להסתפק בהקראת פוסט מהפייסבוק. "אין לנו מישהו שיספר מה קורה", התוודה כשאורות היכל התרבות מנצנצים מאחוריו. הנה משפט שאף עיתונאי אף פעם לא רוצה לומר

אריזה חדשה, תוכן דהוי

קשה למצוא בישראל הרבה כלי תקשורת פחות ברורים ועקביים מערוץ 20. אחותו הרדיופונית גלי ישראל, שתוכניות הבוקר שלה משודרות בסינדיקציה בערוץ, מפולחת הרבה יותר: מיקרופון אישי בשירות ראש הממשלה – כולל מופעי אימה של יאיר נתניהו כמגיש המצהיר שמפגיני בלפור רוצים להדביק רבבות ואז להאשים במותם את נתניהו; אבי רצון בתוכנית המוקדשת לתיאוריות קונספירציה; השפה הבוטה של יורם שפטל, אלי ציפורי וגלית דיסטל אטבריאן; וההומור של יותם זמרי ונועם פתחי.

יאיר נתניהו ויערה זרד מגישים תוכנית בגלי ישראל (צילום: צילום מסך)
יאיר נתניהו ויערה זרד מגישים תוכנית בגלי ישראל (צילום: צילום מסך)

קשה להתעלם מעוצמת הסחורה הזו בקרב קהלים שמאסו במה שהם מגדירים ישראל הראשונה. בערוץ 20 פחות בוטים וגם הרבה פחות מפולחים. אמנם בשבועות האחרונים גוייס יעקב ברדוגו לערוץ, אבל עדיין חלקים נכבדים בלוח השידורים של הערוץ מוקדשים ללהג חסר תוחלת או לירידות ילדותיות על כלי התקשורת האחרים, במה שלעיתים מזכיר יותר את ערוץ הסטנד-אפ.

אנשי ערוץ 20 לא מתביישים לפרסם סקופים כל כך מוזרים, עד שלוקח כמה דקות להבין שאינם חלק ממדור סאטירה.

אפשר למצוא ביניהם את הידיעה על "איש עסקים בריטי" עלום שם שמבקש מישראל "לקחת את (ראש ממשלה בריטניה) ג'ונסון" ולהעביר לבריטים את נתניהו בתמורה; את ה"פרסום הראשון" של מראה העסקים הסגורים הצפויים מהסגר (הפרסום: תמונה גנרית של עסקים סגורים); וידיעה על הקמת רשת חברתית חדשה "בעקבות סתימת הפיות לנשיא טראמפ" (רק בגוף הידיעה מצוין שמדובר ברשת שכבר הוקמה לפני מספר שנים).

גם כשהערוץ מתגאה לכאורה בהישג עיתונאי, ערכו חמקמק. הראיון שהעניקה שרה נתניהו למגישה שרה ב"ק הוא נדיר יחסית. רוב העיתונאים היו שמחים להשיגו, אבל כמעט כולו הוקדש למונולוגים של המרואיינת על התנהגותם המחפירה של המפגינים מול ביתה. ב"ק לא טורחת אפילו לסייג את המידע על המחסום שנפרץ כביכול ובגללו הובהלו נתניהו ובעלה לחדר מסתור (בדיעבד התברר שמדובר בספין רעוע מבחינה עובדתית).

בתשובה לשאלה על הקמפיין הנמרץ של בעלה בקרב האוכלוסייה הערבית, נתניהו מצהירה שהערבים "מעולם לא היו פסולים בעיניו" של ראש הממשלה. ב"ק לא טורחת להזכיר לה את נפלאות "הערבים נעים לקלפיות באוטובוסים" ואת שערוריית הפייק ניוז בסכנין. התוצאה היא ראיון נטול כל צידוק עיתונאי ממשי.

דסק התחקירים של הערוץ פרסם מוקדם יותר החודש תחקיר החושף את ארגון המורים "מגמה", ובו מורים המעיזים לצאת מהארון מול תלמידיהם, ולא להסתיר את היותם להט"בים. התחקיר גם חשף התכתבות אחת שבה אחד המורים מציע לעבוד מתחת לרדאר של משרד החינוך, אבל לא הציג אפילו מקרה בודד שבו זה אכן קרה.

קשה היה להבין מלשון התחקיר מה מטרת פרסומו – אלא אם עצם רצונו של ארגון מורים לקדם סובלנות מגדרית בקרב בני נוער פסולה בעיני הערוץ. ואם כך הדבר – היה ראוי לציין זאת בתחקיר.

מאז קם לפני שבע שנים, עובר ערוץ 20 שורה של טלטלות. מההגדרה המקורית של ערוץ מורשת נשאר מעט מאוד, וגם החלום לייצר ערוץ שמרני בסגנון פוקס ניוז נגוז מזמן. היומרה לספק עיתונות חוקרת מימין קלושה, ואפילו עיתון "ישראל היום" מספק באופן מוצלח יותר אג'נדה ביביסטית.

אראל סג"ל, עירית לינור ושמעון ריקלין בערוץ 20 (צילום: ערוץ 20, יח"צ)
אראל סג"ל, עירית לינור ושמעון ריקלין בערוץ 20 (צילום: ערוץ 20, יח"צ)

במאמץ מחודש למתג את הערוץ, שיעבור לשדר בעוד שלושה חודשים באפיק 14, הושק בחודש האחרון לוח תוכניות רווי בטאלנטים האמורים לקרוץ לקהל צעיר, כולל פרסונות המייצגות את הדור החדש של עידן "המתחזקים", לצד חיזוק האגף המתריס נגד "עיתונות השמאל".

במסגרת התהליך הזה נשלף מהבוידעם גיל ססובר, במראה צעיר כתמיד, והשיק את גירסת 2020 ל"לילה גוב" – רק בלי להקה, בלי קהל וגם בלי שולחן נורמלי. הוא ואורחיו רוכנים על שולחן מתנדנד במה שנראה יותר כמו אסיפה בחניון מאשר תוכנית טלוויזיה.

במסגרת התהליך הזה נשלף מהבוידעם גיל ססובר, במראה צעיר כתמיד, והשיק את גירסת 2020 ל"לילה גוב" – רק בלי להקה, בלי קהל וגם בלי שולחן נורמלי

כוכבת עבר נוספת שגוייסה היא עדן הראל שמקיימת שיחות אישיות עם אורחות שהתחזקו באמונתן. במקביל, בן זוגה עודד מנשה יוצא לשטח – כלומר, מבקש מעוברי אורח בשוק לתת ציון לגדעון סער בתוכנית הנקראת "משאל עם". הרוב, למרבה ההפתעה, מעניק לסער ציון נכשל.

שתי התוכניות הכבדות של הערוץ הן "הסיפור המרכזי" עם בועז גולן ואראל סג"ל, ו"הפטריוטים" עם ינון מגל. "הפטריוטים" היא העוגן של הערוץ, ונדמה שהיא גם אחת התוכניות הבודדות שבאמת עובדות עם פורמט מקורי, אורחים מגוונים, ומספקת ויכוח סוער.

ינון מגל (צילום: יוסי זליגר/פלאש90)
ינון מגל (צילום: יוסי זליגר/פלאש90)

על "הסיפור המרכזי", שהחליפה את מהדורת החדשות, ראוי להתעכב מעט. סג"ל הצטרף לערוץ אחרי שיוט של מספר שנים במימי המיינסטרים, כולל תוכנית בגלי צה"ל וב"כאן 11". לאחר שהוחלט להוריד את התוכנית המשותפת שלו בערוץ 11 עם קלמן ליבסקינד (ובהמשך להחזירה כתוכנית בהגשת ליבסקינד לבד), הצטרף סג"ל לבועז גולן בערוץ 20.

אם בגלי צה"ל ובכאן 11 סג"ל הרגיש שהוא חייב להילחם על עמדותיו, חוטף אש בגלל אמירות שנויות במחלוקת וגם נותן דין וחשבון על תחקירים שהוא מוציא תחת ידיו – הרי שבערוץ 20 הוא חווה אמנציפציה.

"בתאגיד לא רצו אותי והרגשתי שאין מקום לדעות שלי", אומר סג"ל. "לעומת זאת, בערוץ 20 אני מרגיש בבית. אני יכול לדבר חופשי, אני יכול לדבר על תפירת תיקים לראש הממשלה. קיבלתי החלטה אידיאולוגית. לא מעניין אותי סתם לעשות שיחות אינטלקטואליות בשביל יותר רייטינג במקום שבו לא נותנים לי להתבטא".

אראל סג"ל: "בתאגיד לא רצו אותי והרגשתי שאין מקום לדעות שלי. לעומת זאת, בערוץ 20 אני מרגיש בבית. אני יכול לדבר חופשי, אני יכול לדבר על תפירת תיקים לראש הממשלה"

שתיקת הדגים מהליכוד

החיבור בין גולן לסג"ל כמגישים שותפים לתוכנית הדגל, מחייב את סג"ל לחתום גם על הסיפורים של גולן. ואלה לא תמיד נראים אפויים עד הסוף. המקרה הבולט ביותר היה הסיפור הפותח שהוביל את התוכניות הראשונות של "הסיפור המרכזי" וניסה להדהד בקול גדול את "עבירות הבנייה החמורות" של הנשיאה אסתר חיות.

בועז גולן ואראל סג"ל מגישים את התוכנית "הסיפור המרכזי" בערוץ 20 (צילום: צילום מסך)
בועז גולן ואראל סג"ל מגישים את התוכנית "הסיפור המרכזי" בערוץ 20 (צילום: צילום מסך)

אחר כך שודרו גם מספר פולו-אפים. המטרה הייתה מן הסתם לייצר את אותו הרעש שיצרה עבירת הבנייה של ליאת בן-ארי, התובעת במשפטי נתניהו, סיפור שהצית מסע הסתה פרוע נגד התובעת, כפי שחשפנו בזמן ישראל.

אבל בן-ארי באמת עברה עבירה (פחות חמורה מכפי שהוצגה, וכזו שבוודאי לא הצדיקה את ציד המכשפות הקיצוני שהיא הציתה), בעוד שחיות לא. גולן הציג בתוכנית תיעוד מצולם של העבודות בביתה, וטען כי "הנמיכה את הקרקע ב-30 סנטימטר" מבלי לקבל את אישור המוסדות המתאימים. כמו כן, גולן טען כי חיות הרחיבה את פתחי החלונות בביתה.

שינוי בממדי הנכס (בניגוד לשינוי פנימי שאינו משפיע על ממדיו) אכן דורש אישור מהרשויות, אולם חיות הסבירה בתגובתה המפורטת שלא הנמיכה כלל את הרצפה, אלא ביצעה עבודות לחיזוק היסודות, אשר היו רעועים.

"חיות ובעלה פתחו את הרצפה וגילו שאין שם בטון כלל ולכן 'להנמיך' משמעותו בסך הכול לחפור כדי לצקת רצפה מחדש", מסביר גורם מקורב לנשיאה. "אחרי החפירה הם עטפו את היסודות ושמו מסביבם עוד שכבה של רשת ברזל. בסך הכול הם עשו פעולה הכרחית של חיזוק רצפה קיימת, שום פעולה להגדלת השטח של הבית".

נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

גולן ממאן להניח לחיות הקרימינלית, ומקפיד "לחשוף" מדי כמה שבועות עוד טפח בשערורייה התורנית. בשבוע שעבר, המאמץ הפך מגוחך במיוחד.

"לא תאמינו מה עשתה חיות אחרי שפרסמנו את התחקיר", הציג גולן בכותרת הדיווח את הפשע הנורא של נשיאת העליון: מתברר שאחרי פניית ערוץ 20 בשאילתה בעניין השיפוצים בביתה, שכרה חיות את עורכת הדין ענת בירן, המתמחה בתחום תכנון ובנייה, על מנת שתתן חוות דעת משפטית בסוגייה ותוודא שאכן לא עברה כל עבירה, קטנה כגדולה. זהו מעשה שלכל היותר מראה שחיות לוקחת ביקורת ציבורית ברצינות רבה, גדולה יותר מרוב עמיתיה.

"מטרת הפגישה: בדיקת תיק הבנייה של חיות וכתיבת חוות דעת", הכריז גולן בדרמטיות ואף הציג קבלות על תשלום הוצאות. לצופה המשתאה נותר רק לתהות: מה כאן בדיוק לא בסדר? מה הבעיה באיש ציבור שבודק את עצמו בדיקה חוזרת, ועוד עושה זאת על חשבונו הפרטי? גולן – שמופקד על קורס עם הטייטל "הכבוד הלאומי חוזר לקדמת הבמה" במסגרת הכשרת הכתבים של הערוץ – לא טרח להסביר.

סדרת התחקירים על הבית של חיות לא גררה את אותה תשומת הלב (והתשפוכת) שגררה סדרת השבי שעשו עיתונאי הימין (גולן וסג"ל ביניהם) לתובעת בן-ארי, והסיפור גווע. גולן היה מאוכזב מהחברים בליכוד שלא הרימו את הכפפה.

"אתה יודע מה מטריד אותי? האקווריום…הדגים גם בליכוד וגם בימינה", התוודה בפני חברו סג"ל באחת התוכניות. "אנחנו עושים את העבודה, מביאים לכם את ההנחתה. כלום. דגים! חוששים! אתם בתוך האקווריום. קלטות מנדלבליט – חשפנו בשבוע שעבר אמירות קשות, דיברנו על דברים מטורפים; כנרת בראשי חשפה על ליאת בן-ארי, אני חשפתי על מושב חירות ומה אתם עושים? דגים שותקים. למה?"

"אנחנו מביאים לכם את ההנחתה. כלום. דגים! חוששים! אתם בתוך האקווריום. קלטות מנדלבליט – חשפנו בשבוע שעבר אמירות קשות; כנרת בראשי חשפה על ליאת בן-ארי. ומה אתם עושים? דגים שותקים. למה?"

התשובה של גולן לשאלתו הרטורית הייתה: "(אתם) בתקווה שעם ישראל פראייר, וימשיך להצביע לכם".

אבל יתכן שהאמת פשוטה יותר, והיא שהמערכת הפוליטית לא סופרת במיוחד את ערוץ 20. הוא לא מייצר רייטינג, והסקופים שלו חיוורים או חסרי חשיבות אל מול התותחים הכבדים של עיתונות הימין כמו עמית סגל וקלמן ליבסקינד.

הגות, תורה וצנזורה בוטה

כשערוץ 20 קם ב-2014, היומרה הרשמית הייתה שונה לגמרי. איש העסקים יצחק מירילשוילי, בנו של האוליגרך מיכאל מירילשוילי, היה המתמודד היחיד במכרז לערוץ שיעסוק במורשת, כחלק מסדרת מכרזים לערוצים מסחריים ייעודיים, ובהם ערוץ המוזיקה וערוץ ברוסית.

יצחק מירילשוילי (צילום: רונן גולדמן)
יצחק מירילשוילי (צילום: רונן גולדמן)

מירילשוילי פנה – דרך נציגו, נתנאל סימנטוב – למוטי שקלאר, ששימש בעבר כמנכ"ל רשות השידור, והיה שותף בכמה ניסיונות לאורך השנים (שנכשלו ברובם בעיקר בגלל היתכנות כלכלית בעייתית) להקים כלי תקשורת שיפנה לקהל דתי ומסורתי.

אבל ספק אם בעליו של הערוץ באמת התכוון אי-פעם לממש את ההבטחה לערוץ שיעסוק בתכני דת ומסורת.

בין היו"ר לבעלים פרצו עימותים כמעט מהרגע הראשון, כפי שמעיד אחד מבכירי הערוץ באותה תקופה: "שקלאר והאנשים שהוא הביא רצו לגעת בתחומים כמו תרבות יהודית במובנה הרחב. הוא רצה שהערוץ ינסה למשוך קהל שאומר 'ברוך אתה ה' שציוונו לעסוק בדברי תורה' על הבוקר, בלי להציק לו בשאלה כמו 'לאיזה זרם אתה משתייך?' או 'אילו מצוות אתה מקיים'. הוא לא רצה לבדוק למגישים את גודל הכיפה או אם יש ציציות – הוא פשוט רצה תוכן. אבל מירילשוילי ראה את הדברים דרך הפריזמה הדתית".

הרוח האורתודוקסית הנוקשה נשבה כמעט מהרגע הראשון, ומי שלא ציית לה מצא את עצמו די מהר בחוץ. המגיש ג'קי לוי, שגישתו תואמת את הגישה ששקלאר רצה ליישם, זוכר את הקושי להביא דמויות מהעולם היהודי הרחב.

"אני לא חושב שהמכרז נתן דעתו על השאלה איזו מין יהדות רוצים שיראו שם. הייתה לי תחושה שכשאני אומר שמות של אנשים שאני רוצה לשמוע את הקולות שלהם, ואפילו רחמנא ליצלן חילונים – זה לא התקבל.

ג'קי לוי: "אני לא חושב שהמכרז נתן דעתו על השאלה איזו יהדות רוצים שיראו שם. הייתה לי תחושה שכשאני אומר שמות של אנשים שאני רוצה לשמוע את הקולות שלהם, ואפילו רחמנא ליצלן חילונים – זה לא התקבל"

"בכל פעם שהייתי מנסה להציע רב שהוא פתוח – אני אפילו לא אומר חלילה רפורמי, כן? – אנשים שמייצגים יהדות פלורליסטית פתוחה, נניח כמו הרב בני לאו, או פרופ' מיכה גודמן, היו הרבה פרצופים שהתעקמו שם בהנהלה".

ובסוף פיטרו אותך.
"אני מניח שהם קלטו שאני לא כוס התה שלהם מהר מאוד. שאני גרסה לא מספיק טובה של יהדות. מאד נפגעתי מהאופן בו פיטרו אותי, אבל מעולם לא קיבלתי הסבר מסודר. תכלס, אני לא חושב שהם רצו מורשת. כבר מהתחלה הם רצו ברודקאסט, אקטואליה עם תפיסה ימנית, מעין ערוץ 2 מימין".

ג'קי לוי (צילום: פלאש90)
ג'קי לוי (צילום: פלאש90)

מבחינה פוליטית, הניסיון לשלב עיתונאים בעלי שם המתויגים כ"שמאל ליברלי" הפך לאסון. לינוי בר-גפן הייתה מגישה מיום השידורים הראשון. כמי שעשתה כברת דרך ארוכה בטלוויזיה וקנתה לעצמה שם של מגישה המתעקשת על ערכיה, נשבתה ברעיון של ערוץ ששם את התוכן לפני הכול.

"בהתחלה, הדרך שבה הערוץ הוצג לי הייתה מאוד לא פוליטית. ההנהלה דיברה על לקחת את האוצר היהודי כמו שקוראים לו, ולעשות לו אדפטציה טלוויזיונית. זה מאוד מצא חן בעיניי. בהתחלה עבדתי על תוכנית שנקראת 'מאחורי הדלת', ועסקה כל מיני זוויות בחיים החרדיים שפירקנו למרכיביה. התעסקנו במנהגים יהודיים, עקרונות יהודיים, היו דיונים מאלפים באולפן. היה לי מאוד מעניין".

כמה זמן נמשכה האידיליה?
"לא הרבה. הייתי אומרת שהרגשתי חופש פעולה ארבעה או חמישה חודשים עד שהבנתי שכל התיוג של ערוץ מורשת הוא הונאה אחת גדולה".

הסימנים הראשונים להתערבות הבעלים נראו עוד לפני שהערוץ תפס כיוון פוליטי. "כל עוד התעסקתי באנתרופולוגיה, הכול היה בסדר", מספרת בר-גפן, "אבל בשנייה שניסינו להכניס גם אלמנט של ביקורת הוא נדחה בצורה חד-משמעית. והתחילו לדחוף לסוג מאוד מאוד מסוים של יהדות. כל הזמן דחפו לנו מרואיינים של חב"ד על ימין ועל שמאל. והפיצוץ הראשון היה כשרציתי להכניס גם ש"סניקים לתמונה. מבחינתם, מזרחים הם לא חרדים.

לינוי בר-גפן מגישה את התוכנית הכלכלית בערוץ 20 (צילום: צילום מסך)
לינוי בר-גפן מגישה את התוכנית הכלכלית בערוץ 20 (צילום: צילום מסך)

"אני זוכרת שלרגל סוכות ראיינתי באמצעות וידיאו את אלי ישי. אז הוא היה שר בממשלה. ודרשו לראות את הראיון מראש לפני שידור, כדי לוודא שהוא לא פוגע ביהדות. הייתי די מזועזעת. כאילו מבחינתם ש"סניק יכול לפגוע ביהדות".

"אני זוכרת שראיינתי את אלי ישי. אז הוא היה שר בממשלה. ודרשו לראות את הראיון מראש לפני שידור, כדי לוודא שהוא לא פוגע ביהדות. הייתי די מזועזעת. כאילו מבחינתם ש"סניק יכול לפגוע ביהדות"

ממי זה הגיע?
"היו אומרים לי 'מלמעלה', כאילו זה בא מהקדוש ברוך הוא. היו הרבה אנשים שמשכו, כל אחד לכיוון שחשוב לו. למירילשוילי כנראה היה חשוב ח"בדניקים. ולאבי בר, המנכ"ל, היה חשוב להכניס תכנים שמרניים בסגנון פוקס ניוז".

בר וסימנטוב, נציגו של מירילשוילי, סירבו להגיב לכתבה.

מהר מאד התברר שלפחות חלק מראשי הערוץ רוצים לנצל את הפלטפורמה הגמישה של "ערוץ מורשת" כדי לעצב באמצעותה את הפוקס ניוז שלהם. הסימנים הראשונים למשיכה אל האקטואליה הגיעו כבר בבחירות 2015, עדיין בשנתו הראשונה של הערוץ.

כל עוד היה מדובר באקטואליה רכה, השינוי עבר חלק. אבל כאשר נחתמו חוזים עם דמויות שתפקידן להתסיס – כמו עו"ד יורם שפטל או שרון גל – נוצר פיצוץ בצמרת.

לימור סמימיאן-דרש ויורם שפטל באולפן הפתוח בערוץ 20 (צילום: צילום מסך, ערוץ 20)
לימור סמימיאן-דרש ויורם שפטל באולפן הפתוח בערוץ 20 (צילום: צילום מסך, ערוץ 20)

שקלאר הרגיש שנציגי הבעלים כופים עליו תכנים ושהערוץ מתחיל לתפוס כיוון ימני קיצוני מובהק. "על גופתי המתה", נשמע אומר כשנודע לו ששפטל ישמש מגיש, רק כדי לגלות שבצמרת הערוץ אין שום בעיה לדרוך על הגווייה.

שקלאר סירב להתראיין לכתבה זו, אבל גורם שעבד איתו באותה תקופה אומר שלאיש הציונות הדתית של פעם שמסרב ללכת מכות, לא היה סיכוי מול הימין החדש, האגרסיבי יותר. "לא הייתה לו מילה. הוא הרגיש שהערוץ בורח ממנו. בהתחלה הוא עוד אמר 'אם אצליח לממש 70 אחוז מההבטחה גם טוב'. אבל מהר מאד הבין שאין 70 אחוז ואין גם 30, ושלא רוצים לא אותו ולא את המורשת שלו".

"לא הייתה לשקלאר מילה. הוא הרגיש שהערוץ בורח ממנו. בהתחלה הוא עוד אמר 'אם אצליח לממש 70 אחוז מההבטחה גם טוב'. אבל מהר מאד הבין שאין 70 אחוז ואין גם 30, ושלא רוצים לא אותו ולא את המורשת שלו"

את רגע הפיצוץ עם שקלאר אפשר לסמן בסוף 2015, אז יצא הערוץ סופית מהארון כערוץ השואף למצב את עצמו בקצה הימני ביותר, הבלתי-ממלכתי, של הסקאלה. זה קרה כאשר נשיא המדינה ראובן ריבלין השתתף בוועידת "הארץ" בניו יורק, אירוע שבו השתתף גם ארגון "שוברים שתיקה", ודף הפייסבוק של ערוץ 20 התמלא בנאצות והסתות כנגדו.

בפוסט רשמי של הערוץ נכתב: "הגיע הזמן לומר, במוסד הנשיאות איבדו את הבושה. ריבלין עסוק בלייצג את עצמו ולא את עם ישראל. נוכחותו של הנשיא ריבלין בכנס יחד עם הארגון הנאלח 'שוברים שתיקה' היא חצייה של קו אדום ובזיון למוסד הנשיאות. כנשיא המדינה אסור לו לירוק בפרצופם של חיילי צה"ל. זה מביש. זה עצוב".

מוטי שקלאר (צילום: קובי גדעון/פלאש90)
מוטי שקלאר (צילום: קובי גדעון/פלאש90)

בעקבות המהומה שפרצה, שקלאר התנצל בפומבי, אבל בתוכניתו של שרון גל הובהר כי הוא התנצל על דעת עצמו, ולא בשם הערוץ. זה היה הקש ששבר את גבו של שקלאר, והוא עזב.

גל היה אחראי בעקיפין גם לסיום הרומן הקצר של בר-גפן עם הערוץ. "העניינים הלכו והסלימו ואני הבנתי בשלב מסוים שהם פשוט רוצים ערוץ חרד"לי", היא מספרת. "כל פעם מחדש ריבים על הביגוד שלי וריבים על ה'שמאלנים' שאני מביאה כאורחים.

"יום אחד, כשכבר הייתי בהריון מתקדם, הייתה לי התנגשות עם משגיחת הלבשה בערוץ – שזה תפקיד שאשכרה קיים שם. המלבישה נתנה לי חולצה ארוכה, אבל כזאת שמהגב רואים קצת עור. פתאום מגיעה נציגת ההפקה ואומרת 'משגיחת ההלבשה של הערוץ ביקשה שתחליפי חולצה'. הייתי בהלם, התעצבנתי וסירבתי בתוקף.

"יום אחד אומרים לי ששרון גל לא רוצה יותר להגיש את התוכנית הכלכלית, שהוא רוצה לבלות זמן עם המשפחה, וביקשו ממני להגיש במקומו. הסכמתי רק כדי לגלות שבעצם עבדו עליי, והוא קיבל את התוכנית שהייתה שלי. שאלתי אותם למה מה הקטע, למה רימו? והם ענו רק 'היו שינויים'.

"בינתיים הודיעו לי שמבטלים את התוכנית הכלכלית וראיתי בכך הזדמנות מצוינת להשתחרר מהמקום המזעזע הזה. מעולם, בשום מקום שעבדתי בו בתקשורת, לא צינזרו אותי בבוטות ובאגרסיביות כמו בערוץ 20. מדהים אותי שהם מעיזים לדבר על פלורליזם בתקשורת כשלא היה מקום גזעני או מפלה יותר מהערוץ הזה".

לינוי בר-גפן: "מעולם, בשום מקום שעבדתי בו, לא צינזרו אותי בבוטות ובאגרסיביות כמו בערוץ 20. מדהים אותי שהם מעיזים לדבר על פלורליזם בתקשורת כשלא היה מקום גזעני או מפלה יותר מהערוץ הזה"

תיק 5000 נפתח

שלוש שנים לתוך הקמתו, מחוג המצפון הפוליטי של הערוץ שבר ימינה בכל הכוח, והערוץ התחיל מירוץ חתול ועכבר מול מועצת הכבלים והלוויין. מכיוון ששידורי האקטואליה היוו הפרה בוטה של תנאי הרישיון, המועצה קנסה בתחילה את הערוץ, אבל בהמשך נשברה ואישרה לו לשדר מהדורות חדשות בתהליך זוחל.

מגישת החדשות של ערוץ 20, ליטל שמש (צילום: ערוץ 20, יח"צ)
מגישת החדשות של ערוץ 20, ליטל שמש (צילום: ערוץ 20, יח"צ)

בינתיים נדמה שראשי הערוץ זנחו אפילו את העמדת הפנים של "מורשת" לטובת תביעה נחרצת לשידורי אקטואליה. ב-2017 אף זכה הערוץ במכרז להפעלת ערוץ הכנסת ובאותה שנה ח"כ שרן השכל מהליכוד הגישה הצעה עצמאית לתיקון החוק, שתאפשר לכל ערוץ פרטי לשדר חדשות.

עד מהרה התחברו השאיפות הפוקס ניוזיות לקשרי ההון-שלטון, והערוץ התייצב בפני ועדה מיוחדת בראשות חבר כנסת יואב קיש כדי לקבל הקלות רגולטוריות שיאפשרו לו להפוך לערוץ חדשות לכל דבר, עם כל הזכויות ומעט מהחובות.

"מדובר בהטבה שהיא בעצם מלוכלכת מתחילתה עד סופה", אומרת ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, שהופיעה בפני הוועדה. "כיניתי אותה תיק 5000, כי ברור לי שהמטרה היא ניסיון השתלטות נוסף על כלי תקשורת בישראל מכיוונו של ראש הממשלה.

"זה מתחיל כבר מהאכסנייה – רגולציה בטלוויזיה נדונה בדרך כלל בוועדת הכלכלה של הכנסת, אבל כאן החליטו להעביר את זה לוועדה מיוחדת ואז עשו מרתון של דיונים שלא נראה כמוהו בעבר בעולם התקשורת ובכלל בתולדות מדינת ישראל, חלקו אל תוך הלילה".

ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר: "מדובר בהטבה שהיא בעצם מלוכלכת מתחילתה עד סופה. כיניתי אותה תיק 5000, כי ברור לי שהמטרה היא ניסיון השתלטות נוסף על כלי תקשורת בישראל מכיוונו של ראש הממשלה"

גורמי ממשלה ממשרדי האוצר והמשפטים התבוננו בהשתאות בהליך המוזר: בדרך כלל הממשלה מביאה חקיקה בתחום התקשורת בצורה מסודרת אל ועדת הכלכלה, שבאותם ימים יושב הראש שלה היה ח"כ איתן כבל מהעבודה.

"אני לא זוכר שראיתי הליך הפוך כזה, שבו מלבישים על הצעת חוק פרטית שאורכה שלושה משפטים ואשר כלל לא קשורה לנושא, חקיקה שלמה בלו"זים מטורפים כאלה. ראינו את ריצת האמוק של הח"כים מהליכוד ולאף אחד מסביב לשולחן לא היו ספקות את מי הוא נועדה לשרת", אומר גורם ממשלתי.

איתן כבל בדיון על החוק למען ערוץ 20, 28 בדצמבר 2017 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)
איתן כבל בדיון על החוק למען ערוץ 20, 28 בדצמבר 2017 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

הדיונים עצמם אכן היו קדחתניים, והמטרה להקל על ערוץ 20 בעבעה מתחת לפני השטח ומסביב לשולחן כמעט מהתחלה, ואיש לא ניסה אפילו להעמיד פנים שמדובר בהליך רגיל ותקין. "נשאר לנו רק להרכיב את האנטנות עבורכם", אמר כבל בציניות לסימנטוב, נציגו של מירילשוילי, בתחילת אחד הדיונים.

"דווקא לא. אותן אנחנו נרכיב", השיב סימנטוב. "שמענו גם מהשר וגם מיושב ראש הוועדה הצהרות משמעותיות מאוד על הקלת רגולציה ועל שוק חופשי".

"זה המטרה, חד-משמעית", אישר היו"ר קיש.

"נשאר לנו רק להרכיב את האנטנות עבורכם", אמר כבל בציניות לסימנטוב, נציגו של מירילשוילי, בתחילת אחד הדיונים. "דווקא לא. אותן אנחנו נרכיב", השיב סימנטוב

"אף אחד מן היושבים כאן לא יכחיש שאחד הזרזים המשמעותיים לתהליך החקיקה הוא גם עניינו של ערוץ 20. הדבר הזה הוזכר פה פעם אחר פעם", הדגיש הרב גלעד קריב, מנכ"ל התנועה ליהדות מתקדמת, שאף עתרה נגד הערוץ לבג"ץ בגלל הדרת הרפורמים והקונסרבטיבים ממה שהיה אמור להיות ערוץ שידורי מורשת פלורליסטי – עתירה שהניעה את המועצה לכבלים וללוויין לקנוס את הערוץ ב-100 אלף שקל.

גם במקרה הזה קיש לא הכחיש: "חד משמעית", ענה לקריב. "החוטא לא צריך לצאת נשכר", העיר קריב ביחס לכוונה להכשיר את השרץ, אבל קולו לא נשמע.

איוב קרא ויואב קיש בדיון על החוק למען ערוץ 20, 28 בדצמבר 2017 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)
איוב קרא ויואב קיש בדיון על החוק למען ערוץ 20, 28 בדצמבר 2017 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

מחטף מהיר בניגוד לעמדת היועצים המשפטיים

ברקע הדיון עמדו איומיו של מירילשוילי לסגור את הערוץ ולפטר את עובדיו, ונציגיו דאגו להזכיר זאת מעת לעת. בשלב מסוים, ח"כ מיקי רוזנטל (העבודה) התרעם על מה שנראה כאקדח המוצמד לרקתם של חברי הכנסת בהליך חקיקה עם סטופר, וחברתו למפלגה ח"כ איילת נחמיאס-ורבין כינתה את הדיון "הליך מואץ מאוד". קיש הודה שאכן כך, אך זאת לנוכח "משבר אמיתי בשוק". בפועל, הוא כיוון למשבר האמיתי בערוץ 20.

נציגת משרד המשפטים, אלידור בליטנר, היתה מפורשת יותר בהאשמותיה: "ההליך שמתנהל כאן מתנהל באופן לא מסודר, ללא עבודת מטה, שזה דבר שמשליך על מידת הבשלות, בלי הליך ממשי של הערות ציבור. אנחנו קיבלנו נוסחים ברגע האחרון, כמו המסמכים שנשלחו אתמול בעשר בלילה לקראת הדיון על הבוקר".

תהילה שוורץ אלטשולר, המכון הישראלי לדמוקרטיה (צילום: המכון הישראלי לדמוקרטיה)
תהילה שוורץ אלטשולר, המכון הישראלי לדמוקרטיה (צילום: המכון הישראלי לדמוקרטיה)

גם אתי בנדלר, נציגת היועץ המשפטי של הכנסת – הגורם שאמור להעניק את חותמת התקינות להליך החקיקה – הייתה רחוקה מלהיות שבעת רצון מהקצב, ההיקף והעוצמה של השינויים: "אני מוכרחה לומר, ואני שוקלת את מילותיי, שאני חשה חוסר נוחות רב, הן מההרחבה והן מלחץ הזמנים שבו אנחנו פועלים".

"בסוף התהליך המזורז הזה בעצם הפכו את כל רגולציית הטלוויזיה על ראשה, והעניקו שתי הקלות גדולות מאד לערוץ 20", אומרת ד"ר שוורץ אלטשולר. "האחת שהוא משדר חדשות בברודקאסט, כלומר יושב על אותה פלטפורמה כמו ערוצים 12 ו- 13; והשנייה שהוא יכול לשדר פרסומות.

"אבל בניגוד לערוצים הללו שקיבלו עם הרישיון רשימת חובות כמו נאותות הפקה, השקעות מינימום, הפרדה בין הערוץ עצמו לחברת החדשות, דרישה לעמידה בכללי אתיקה ועוד, מערוץ 20 לא נדרש דבר. הוא נהנה מהיתרונות של ערוץ בסיסי המשודר בכל הפלטפורמות בלי אף אחת מחובות הפיקוח של הערוצים האחרים".

"בניגוד לערוצים 12 ו-13 שקיבלו עם הרישיון רשימת חובות כמו נאותות הפקה, הפרדה בין הערוץ עצמו לחברת החדשות ועוד, מערוץ 20 לא נדרש דבר. הוא נהנה מהיתרונות של ערוץ בסיסי בלי אף אחת מחובות הפיקוח"

את רואה טביעות אצבע של בלפור?
"בהחלט. אני מטפלת במקרים האלה המון שנים והחווייה שהייתה לי בישיבה הזאת של הוועדה הייתה מאוד מאוד קשה. אתה רואה שמשהו לא תקין מתנהל לך מול עיניים ורואה בשידור חי דפוס דומה מאוד לתיקי 2000 ו-4000.

"מקימים ועדה מיוחדת למען הערוץ והיועצת המשפטית שלו נכנסת עם קיש למשרד והם מסתודדים בארבע עיניים. התוצאה היא שתפרו פה חוק שכולו לטובת ערוץ קטן ושולי, עם רייטינג של פחות מאחוז וללא שום תרומה ממשית לשיח העיתונאי".

שנה אחרי העברת החוק, פירסם כתב חדשות 13 שיחה בין איוב קרא לבנימין נתניהו, בה ראש הממשלה שואל את שר התקשורת: "עכשיו איך מצילים את החדשות (של ערוץ 20) עד אז, זה ייקח לנו כמה חודשים", ואז צורח עליו בגלל שניסה לערב את איילת שקד בחקיקה, בעוד קרא מתגונן: "החוק שלנו".

בנימין נתניהו ואיוב קרא בישיבת סיעת הליכוד, יוני 2018 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
בנימין נתניהו ואיוב קרא בישיבת סיעת הליכוד, יוני 2018 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

גורמים ממשלתיים הביעו בדיונים דאגה מסעיף קריטי אחר עליו דילגה הוועדה בקלילות: הבעלות הזרה על הערוץ. בעלות זרה על שידורי אקטואליה מדאיגה רגולטורים בגלל החשש שמא גורמים זרים בעלי אינטרסים אנטי-ישראליים ישתלטו על שידורי חדשות.

קיש הוביל, בחופזה, להגדלת האישור לבעלות זרה מ-49 אחוזים ל-74 אחוזים, מהלך שהנביט הערכות כי מקורבי נתניהו סוללים נתיב לכניסתו של משקיע ימני זר, אולי פטרונו של ראש הממשלה, שלדון אדלסון.

הימים היו ימי שיא היצירתיות של סביבת נתניהו בניסיונות להטות סיקור של כלי תקשורת – לחסום את הקמת התאגיד, להשתלט על גלי צה"ל, לאיים על עיתונאים סוררים – ומאחורי הקלעים הפעלתנות הזאת כללה גם ניסיונות שהוביל ניר חפץ, מקורבו של נתניהו אז, להקים ערוץ מסחרי ימני בשליטה זרה.

ניר חפץ (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
ניר חפץ (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

היוזמה הזאת הדגישה לא רק את המאמצים הרבים שהשקיע ראש הממשלה בניסיונותיו לשלוט בתקשורת, אלא גם את אובדן האמון בכך שערוץ  20 יתרומם ויהפוך לכלי תקשורת משפיע. הרייטינג הממוצע של הערוץ, בימים בהם הרייטינג שלו עוד נמדד, עמד על פחות מאחוז אחד של רייטינג, למרות מאות מיליוני השקלים שהושקעו בו מאז הושק.

בסביבת נתניהו נזרקו לחלל האוויר שמות של טייקונים שיכולים להשקיע בערוץ ימני איתן, כזה שישפיע על דעת הקהל ולא רק ירגיז את הברנז'ה: ארנון מילצ'ן ולן בלווטניק. הראשון היה אז עדיין מקורבו מרעיף המתנות של נתניהו, שהתרחק בינתיים על רקע חקירת תיק 1000.

אבל בלווטניק נשאר קרוב ולימים התוכנית העקומה של מפעלות חפץ קיבלה טוויסט: בלווטניק רכש את ערוץ 13 – רכישה שהתאפשרה בזכות השינוי שהובילה הוועדה של קיש לגבי בעלות זרה – הוביל קיצוצים בחברת החדשות של הערוץ, ולטענת כמה מבכיריה גם הפעיל צנזורה על תכניה דרך אנשיו.

ערוץ חדשות מחפש תכלית

גם עם כל ההקלות האלו, שהפכו את השוק על ראשו, ערוץ 20 לא הפך לסיפור הצלחה. לפני כמה חודשים התנהל ויכוח קולני בשאלה האם הוא עומד שוב לסגור את שעריו, אחרי שהוריד את מהדורת החדשות המרכזית בהגשת ליטל שמש.

השמועות על סגירתו הצפויה של הערוץ התבררו כלא נכונות – כאמור, הוא התחזק בשורה של טאלנטים – אבל החשש הגדול של המתנגדים למהלך הרגולציה הזריז התממש במלואו: ערוץ חדשות בלי שום נאותות הפקה, בלי מהדורת חדשות מרכזית, אשר מרבית שידוריו מתבססים על ברברת אולפנים.

שמעון ריקלין בעמדת השידור של ערוץ 20 בכיכר הבימה (צילום: גילי יערי/פלאש90)
שמעון ריקלין בעמדת השידור של ערוץ 20 בכיכר הבימה (צילום: גילי יערי/פלאש90)

"השאיפה שלנו היא להיות ערוץ חדשות מהבוקר ועד ערב", אומר הכתב הפוליטי הלל ביטון רוזן. "הלוואי ונהיה ערוץ מוביל. אנחנו לא נמדדים במדד הרייטינג כי לא צריך להיות גאון בשביל להבין שזו שיטה לא טובה. הערוץ עבר בנייה מחדש והכיוון שלו נכון".

אתם לא שופר של השלטון?
"אם מגדירים את ערוץ 20 כשופר, אז אפשר להגדיר כל ערוץ ככזה, ואז אני סבבה עם ההגדרה. אבל אם אומרים שאנחנו השופר היחיד, סוג של 'ביביטון' בטלוויזיה, אז מדובר בשקר גמור.

"אין כלי תקשורת בלי אג'נדה. זה מתחיל בטרמינולוגיה: אם אני מדווח על פיגוע אני אגיד בגאווה גדולה 'ערבי ניסה לרצוח יהודי', בעוד שבכלי תקשורת אחר ידווחו משהו כמו 'צעיר פלסטיני התנהג בשובבות'. שנינו מדווחים אמת – אבל כל אחד מתאר על פי האג'נדה שלו".

"אין כלי תקשורת בלי אג'נדה. זה מתחיל בטרמינולוגיה: אם אני מדווח על פיגוע אני אגיד בגאווה גדולה 'ערבי ניסה לרצוח יהודי', בעוד שבכלי תקשורת אחר ידווחו משהו כמו 'צעיר פלסטיני התנהג בשובבות'"

בחדשות 12 יש כתבים שמזוהים עם הימין או בלתי מזוהים פוליטית. אצלכם יש כתבים שמזוהים עם השמאל?
"אני יכול להגיד לך שיש גם אצלנו ריבוי דעות. ואני יכול להגיד לך שיש ויכוחים בערוץ – על דת ומדינה, כלכלה וגם על נושאים מדיניים. מה שכן, לא עובדים אצלנו אנשים לא ציוניים".

האולפן הפתוח עם הלל ביטון רוזן בערוץ 20 (צילום: צילום מסך)
האולפן הפתוח עם הלל ביטון רוזן בערוץ 20 (צילום: צילום מסך)

חלק מהפוליטיקאים מהמרכז והשמאל, ביניהם מנהיג כחול-לבן בני גנץ וחבר הכנסת יאיר גולן ממרצ, מדירים רגליהם מהערוץ ונמנעים מלהתראיין בתוכניותיו. אנשי שמאל בולטים אחרים דווקא מגיעים לאולפני הערוץ באופן קבוע. אחד מהם הוא המנכ"ל לשעבר של "שלום עכשיו" יריב אופנהיימר, שגם מיודד באופן אישי עם ריקלין.

"אני מקבל שם במה חופשית", הוא אומר. "לא מצנזרים אותי, הדעה שלי נשמעת, יש שם קהל שלא בטוח שהייתי מגיע אליו בערוצי תקשורת אחרים".

אופנהיימר ישב לצידו של בועז גולן בתקרית בה נטען שמפגיני השמאל תקפו את עמדת השידור של ערוץ 20 בכיכר הבימה באלימות פיזית. גינויים נמהרים עפו לכל עבר, נשיא המדינה ריבלין מיהר להכריז כי "זו איננה דרכנו" ויו"ר ארגון העיתונאים יאיר טרצ'יצקי הזדעק להגן על שדרני הערוץ מבלי לבצע בדיקה. נדמה היה שסוף סוף הערוץ מצליח להתכסות בשמיכת הקורבן, שרצה כל כך להתעטף בה.

יש רק בעיה אחת: הסרטונים והעדויות מהשטח חשפו סיפור שונה. אפילו בסרטונים ששחרר הערוץ עצמו לא רואים בדל אלימות מצד המפגינים. אנשים ששהו במקום, ובהם גם אופנהיימר עצמו, מבהירים שבשום שלב לא נגע אף מפגין באף אחד מאנשי הערוץ. יתכן שהייתה התלהטות, ואחד המפגינים אכן חטף למגישה עידית סילמן את המיקרופון, אך החזיר לה אותו מיד. לא בדיוק מעשה מנומס וראוי – ועדיין רחוק מ"התקפה אלימה".

בשום תיעוד שהופץ גם לא רואים את התיאור הציורי של גולן אשר טען כי "המפיק הופל לרצפה וחטף בעיטות. אני חטפתי אגרוף לבטן ואנרכיסט אחר תפס באשכיי". אולי התיעוד הציורי הזה חמק ממצלמות הטלוויזיה הרבות שהיו במקום, כולל המצלמות של ערוץ 20 עצמו.

אבל מה שלא חמק מהמצלמות, ובו מבחינים בבירור בכל הסרטונים, הוא מראהו של גולן קם מכיסאו ומתחיל לחלק בנדיבות נגיחות למפגינים, בזה אחר זה. אכן, אלטרנטיבה עיתונאית ראויה.

תגובות

מערוץ 20 נמסרה לשאלותינו רק התגובה הבאה: "הערוץ מפרסם באופן סדיר את הודעותיו בהודעות מסודרות לעיתונים וברשתות החברתיות. ככל שיהיה לנו מה להוסיף נעדכן".

בועז גולן, יורם כהן, יערה זרד, אבי בר ונתנאל סימנטוב סירבו להתראיין לכתבה. שמעון ריקלין ויואב קיש לא ענו לפניותינו.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
3
עוד 4,481 מילים ו-3 תגובות
סגירה