מנהיגי "כחול לבן" זוכים בצדק לביקורת רבה על התנהלותם הפוליטית, אולם אני מבקש ברשומה הזו להודות לשר החוץ גבי אשכנזי על תפקודו במשרד החוץ במהלך כהונתו הקצרה מדי, תפקוד שהציבור אינו  מודע לו.

רוב שרי החוץ בעבר ראו במשרד החוץ מדרגה פוליטית בדרך לראשות הממשלה ולא הקדישו את המשאבים הניהוליים לחיזוק משרד החוץ מבפנים ולמעמדו מבחוץ. אשכנזי, לעומת זאת, עשה זאת ובאופן מרשים ביותר.

מנהיגי "כחול לבן" זוכים בצדק לביקורת רבה על התנהלותם הפוליטית, אולם אני מבקש להודות לשר החוץ גבי אשכנזי על תפקודו במשרד החוץ במהלך כהונתו הקצרה מדי

כבר שנים רבות אני סבור שלמשרד החוץ יש צורך בשר שהיה איש צבא, כדי להחדיר בארגון "רוח לחימה", לחזק את ה"שריר הדעתני" של עובדיו, שהפך רופס, ולמסד נהלי עבודה מקצועיים. באותה מידה אני גם סבור שטוב יהיה אם בראש משרד הביטחון יעמוד אזרח ולא גנרל לשעבר, כדי לוודא שהצבא ישרת מדיניות כוללת של בטחון לאומי, שאינה רק צבאית.

אשכנזי אכן התייחס למשרד החוץ כפי שהתייחס ליחידות עליהן פיקד בצבא. הוא דרש מקצועיות ללא פשרות והטמיע תהליכים מקצועיים, היות שאלו התרופפו במשך השנים בשל התחושה של עובדי המשרד שממילא איש אינו סופר אותם. הוא החזיר לעובדי משרד החוץ את האמונה שיש ערך למקצועיות שלהם גם בביצוע המדיניות וגם בתהליכי קבלת ההחלטות, ושעליהם לתרגם את היכולות הייחודית שלהם בהבנת הזירות הגלובליות והבילטרליות לידי השפעה.

אשכנזי נחשף ליכולות יוצאות הדופן של אנשי משרד החוץ עוד כמנכ"ל משרד הבטחון ולכן בהיותו רמטכ"ל גייס ללשכתו את חיים רגב, אותו הכיר כשחיים היה יועץ במחלקת הקונגרס בשגרירות בוושינגטון ופעל בין השאר לקדם את הסיוע הביטחוני ואת רשימת הבקשות ("wish list") של מערכת הביטחון בקונגרס האמריקאי.

אשכנזי מינה מיד עם כניסתו לתפקיד את אלון אושפיז למנכ"ל, מינוי שאכן הוכיח את עצמו, משום שהמקצועיות והחריפות של אלון סייעו למשרד החוץ להביא את יכולותיו לידי ביטוי ובעיקר למלא תפקיד מרכזי בתהליכי הנורמליזציה בעקבות "הסכמי אברהם".

בנושאי מדיניות, אשכנזי שיקם את היחסים של משרד החוץ עם האיחוד האירופאי שהפך במשך שנים ל"שק החבטות" של נתניהו, למרות החשיבות האסטרטגית של המוסדות בבריסל עבור מדינת ישראל. חבל שהציבור הישראלי אינו נחשף לסופרלטיבים שאותם אני שומע מדיפלומטים אירופאיים על אשכנזי ועל משרד החוץ תחת הנהגתו.

משרד החוץ צריך שר שהיה איש צבא, להחדרת "רוח לחימה", חיזוק "השריר הדעתני" ומיסוד נהלי עבודה. כמו שמוטב להעמיד בראש משרד הביטחון אזרח ולא גנרל לשעבר, כדי לוודא שהצבא ישרת מדיניות ביטחון כוללת

לאשכנזי גם מגיע אשראי לא מבוטל על כך שהממשל האמריקאי הבין שיש להעדיף נורמליזציה עם מדינות ערב על פני סיפוח, בניגוד לאינטרסים הפוליטיים של טראמפ ונתניהו.

למרות הניסיונות של ראש הממשלה להקטין את משרד החוץ ולהשתמש במוסד למשימות "סקסיות" בתחום יחסי החוץ, אשכנזי "חרק שיניים" והקפיד על מקצועיות ועל צניעות. זאת בניגוד ליחצנות של ראש המוסד, שאמור להיות אמון על חשאיות. במשך שנים הייתה נטייה במערכות הביטחון להקטין את משרד החוץ על ידי האשמתו בהדלפות. כמי שהיה קורבן להדלפה שכזאת, אני יודע שרוב ההדלפות נעשות על ידי הדרג הפוליטי ולא על ידי הדרג המקצועי.

בהקשר זה בלטה פגישה חשאית של ראש הממשלה עם יורש העצר הסעודי, שבה משרד החוץ לא היה מעורב, ושפרסומה גרם לנזק משמעותי ליחסינו המתרקמים עם הסעודים. בלטה גם פגישה של ראש המוסד עם מזכיר המדינה היוצא של ארה"ב שהתקיימה בניגוד לחלוקת התפקידים המקובלת ובאופן פוגעני בממשל ביידן. הפגישה שירתה את כוונתו של ראש הממשלה להראות מי מוביל את יחסי החוץ של ישראל, ועל כן זכתה לכאורה במקרה לחשיפה על ידי כתבת פוליטיקו.

עם כניסתו של אשכנזי לתפקיד כתבתי לו מכתב פומבי שקרא לו להימנע מלראות במשרד החוץ תחנה זמנית בדרך למשרד הבטחון לאחר הרוטציה. טענתי שמשרד החוץ הוא אתגר משמעותי הרבה יותר לביטחון הלאומי של מדינת ישראל, שעוצמתה הביטחונית ממילא כבר מבוססת, וכי דווקא בזירה הדיפלומטית נמצאות התשובות לרוב האתגרים שלנו. איני משלה את עצמי שאשכנזי קרא את המכתב או שפעל כך בשל המלצתי. הוא עשה את זה מכיוון שהוא איש רציני, וחשוב שיקבל את הקרדיט על כך למרות שלא חיפש אותו.

ישנם עדיין אתגרים רבים לפני שאשכנזי יצטרך לפנות את לשכת שר החוץ. אתגר משמעותי שניצב בפניו יהיה לשכנע את ממשלת ישראל ללמוד מהטעויות בהתנהלות הלעומתית מול ממשל אובמה, ולנסות להשפיע על תהליך שיפור הסכם הגרעין עם איראן על ידי השתתפות מבפנים במאמץ הבינלאומי שיוביל ממשל ביידן.

אתגר נוסף הוא למנוע את תהליך קביעת העובדות המסוכנת בזירה הפלסטינית לפני שממשל ביידן מסיים את תהליך המינויים וההתארגנות לכניסה לתפקיד על ידי סיפוח זוחל דה פקטו. קביעת העובדות הזאת מקשה על המאמצים לשמור אפשרות להסדר המבוסס על האינטרס הישראלי בפתרון שתי מדינות לשני עמים. לחברותי וחברי במשרד החוץ יש אתגר לשמר את הרוח הפרואקטיבית הקיימת גם כשיגיע או תגיע שר/ה חדש/ה.

למרות ניסיונות רה"מ להקטין את משרד החוץ ולהשתמש במוסד למשימות "סקסיות" בתחום יחסי החוץ, אשכנזי "חרק שיניים" והקפיד על מקצועיות וצניעות. זאת בניגוד ליחצנות של ראש המוסד, שאמור להיות אמון על חשאיות

בעידן הנוכחי, בו שרי הממשלה מתעלמים מהדרג המקצועי כפי שמדגימים לנו מדי יום שר האוצר כץ, שר המשפטים לשעבר והשר לבטחון פנים כיום אוחנה ושר החינוך גלנט – התנהלותו של אשכנזי מהווה משב רוח מרענן. אני מקווה שעוד תהיה לאשכנזי הזדמנות לחזור לעשייה המדינית, למרות הטעויות הפוליטיות של מפלגתו.

ישראל משוועת למנהיגות פוליטית שיודעת לייצר סינרגיה בין נבחרי ציבור לדרג המקצועי באופן שמציב את יעדי המדינה ארוכי הטווח לפני האינטרסים האישיים והפוליטיים שלהם. תודה לך שר החוץ אשכנזי על תרומתך.

נדב תמיר מכהן כמנכ"ל בישראל של JStreet - הבית הפוליטי של אמריקאים תומכי ישראל ותומכי שלום, חבר הועד המנהל של מכון מתווים למדיניות אזורית וכיועץ לעניינים בינלאומיים למרכז פרס לשלום וחדשנות. לשעבר דיפלומט בנציגויות ישראל בוושינגטון ובוסטון ויועץ מדיני לנשיא המדינה.