זה לא פשוט בכלל להיות פעיל למען בעלי חיים. אנשים לא מתארים לעצמם במה זה כרוך וכמה זה קשה נפשית ופיסית במציאות הקיימת היום. אין להם שמץ מושג עם מה הפעילים מתמודדים, אחרת אני בטוחה שהגישה היתה משתנה.

תמיד צריך להיאבק על כל דבר, גם כשזה אמור להיות ברור מאליו. גם כשמדובר בתפקיד שאמור לבצע אדם זה או אחר או רשות זו או אחרת, תמיד צריך להיאבק כדי שהתפקיד יתבצע.

זה לא פשוט בכלל להיות פעיל למען בעלי חיים. אנשים לא מתארים לעצמם במה זה כרוך וכמה זה קשה נפשית ופיסית במציאות הקיימת היום. אין להם שמץ מושג עם מה הפעילים מתמודדים, אחרת אני בטוחה שהגישה היתה משתנה

זה לא קל להיות תמיד במאבק בחזיתות רבות. צריך כח נפשי לעמוד במאבקים בלתי פוסקים נגד רוב האנשים והגורמים בחברה שאינם מבינים אותך בעצם, ורואים בך "עוף מוזר" שצריך להיות סובלני אליו, או "יפה נפש" במובנו המזלזל, וגרוע מכך כאל "הקיצוניים הללו".

מיותר לציין שרוב האנשים אינם מבינים ואת מרגישה את זה. ועצם חוסר ההבנה הזה מקשה. מעט מאד אנשים מבינים אותך כשאת פעילה, ולרוב אלה פעילים אחרים.

אפילו אחותי היקרה לא ממש מבינה אותי ואפילו הודתה בזה שמעולם לא הבינה, אבל אחרי הרבה שנים היא למדה לקבל אותי כמו שאני.

הלחץ החברתי שאדם כזה עומד בו נמשך כל הזמן ומגיע ממקומות בלתי צפויים.
בעבר עבדתי במוסד בנקאי גדול, שם הנהיגו במשך תקופה מסוימת יוזמה להתנדב ולעזור, להרצות או לטפל במעונות יום לילדים ונוער של הורים קשי יום. "להיות חברתי", כך זה מכונה בתקשורת.

כשהסברתי שאני עושה הרבה מעבר לזה בפעילות של שנים למען בעלי חיים – אף אחד לא קיבל ולא הבין זאת. אולצתי למעשה ללכת ולעשות את הנדרש בתחומים התנדבותיים אחרים בנוסף, אחרת זה היה פוגע בי מקצועית. וזה מעבר לכך שלא היתה שום התייחסות לנושא בעלי החיים ולא היתה שום אופציה התנדבותית שעוסקת בהם. בעלי חיים אינם נחשבים וזה הכעיס אותי בטירוף. אינכם יכולים לתאר עד כמה. השקופים ביותר אכן היו שקופים והיתה אטימות בנושא.

אנשים מסוימים אינם מסוגלים אפילו לסבול, משום מה, כשמישהו מאכיל ודואג לחתולי רחוב. זה מפריע לכם עד כדי כך שהם מחבלים במאמצים של המאכילים, כשהם זורקים והופכים את כלי האוכל, שופכים עליו אקונומיקה, מגרשים את החתולים ופוגעים בהם ומה לא.

יש אנשים שאינם מסוגלים אפילו לסבול שמישהו מאכיל ודואג לחתולי רחוב. זה מפריע לכם עד כדי כך שהם מחבלים במאמצי המאכילים, זורקים והופכים את כלי האוכל, שופכים עליו אקונומיקה, מגרשים את החתולים ופוגעים בהם

אם אתם חושבים על החתולים ומנסים לעזור להם, אתם נאלצים לעשות זאת פעמים רבות בסתר. באמצע הלילה או לפנות בוקר. בחשאי.

בנוסף, מאכילי חתולים מקבלים פעמים רבות קנסות מרשויות מקומיות, למרות שעקרונית זה מותר על פי החוק. כדי לבטלם צריכים להכנס למאבק משפט, מאבק שפעמים רבות הוא חסר תועלת וסיכוי.

היה לי פעם שכן שאיים עלי פיסית ומילולית כי הייתי מאכילה חתולים וזה היה בעיניו "מלוכלך ומגעיל". הוא דרש שאקח אותם אלי הביתה, ודרש באיומים שאפסיק זאת מיד. החוצפה של אנשים כאלה מדהימה, אבל גם אתו הסתדרתי בסוף. להאכיל לא הפסקתי, אבל האמת היא שפחדתי. תקופה ארוכה מאד הייתי בלחץ מההתמודדות היומית אתו.

גם אנשים וגם רשויות חושבים שבמקום לחזק את ידי מי שעושה זאת ובמקום לעזור לו, אלא שגם מפריעים וגם מאלצים אותו להתמודד עם איומים מסוג כזה.

הקצפת שעל העוגה היא ההתמודדות עם בעל חיים חולה. ההתלבטות לגבי טיפולים שגורמים סבל ועקה נפשית. ההתחבטות מה עדיף בהתחשב בסיכוי שיבריא או לא, ואם ובאיזה שלב לגאול אותו מיסוריו. האם את עושה זאת למען עצמך או למענו? ואיך מתמודדים עם ההרגשה שבוגדים בו? הידיעה שהוא נותן בך אמון ואת הורגת אותו?
לא פשוט להתמודד עם כל אלה.

סמדר וכלבתה רומסי ז"ל, שחיה עד גיל 17

אלה על קצה המזלג חלק מההתמודדויות אתם חי ומנסה לתפקד פעיל למען בעלי חיים. ועדיין לא דיברנו על פעיל שנכנס למקומות שבהם מנוצלים בעלי חיים כדי לתעד, ומנסה לעזור ולו במעט, באופן זמני ונקודתי, לבעלי חיים בתעשייה. משקה את הבקר הצמא במשלוחים החיים, מתעד את הסבל שם ובמשחטות, הסוג האמיץ הזה של פעילים, שלולא הם איש לא היה יודע על הזוועות. ותמונות שקולות נגד הרבה מילים.

וישנם הפעילים האמיצים שנכנסים למקומות שמנצלים בעלי חיים כדי לתעד, ומנסים לעזור ולו במעט, זמנית ונקודתית, לבע"ח בתעשייה. משקים את הבקר הצמא במשלוחים החיים, מתעדים את הסבל במשחטות

אז להפסיק? הצחקתם, הלוואי שהיה אפשר.
שמישהו אחר יטפל, יאכיל? יתעד?

איך אפשר להיאבק למענם מבלי להראות את הזוועה ואת מה צריך להפסיק?
ומי יאבק אם הפעילים יפסיקו?

הסבל הנורא בקנה מידה כה עמוק ורחב לעולם לא יפסק ויהיה לחינם, ואף אחד מהפעילים לא יכול לשאת את המחשבה הזו. קשה מדי עבורנו לנטוש אותם לסבלם.
אז ממשיכים.
ומשלמים את המחיר.

הפוסט מוקדש בהזדהות, הבנה, וכאב, לפעילים למען בע"ח, חברים למאבק, גדולים וקטנים, אנשים שאני יודעת מה הם עוברים, ובאיזה קשיים הם עושים מה שעושים. יש מי שמעריך ויודע את היקף הקשיים, שנותן יד וגיבוי. אתם לא לבד. לא שזה מנחם, אבל פעם זה לא היה ככה.

עכשיו אולי אולי תסתכלו על "יפי הנפש" "הקיצוניים" האלה בצורה קצת שונה.

פעילת בעלי חיים וסביבה כחלק מהשקפת עולם כוללת, ובעלת שטחי עניין רבים ומגוונים. גרים אתי 2 כלבים מאומצים שלימדו אותי הרבה.