זה לא פשוט בכלל להיות פעיל למען בעלי חיים. אנשים לא מתארים לעצמם במה זה כרוך וכמה זה קשה נפשית ופיסית במציאות הקיימת היום. אין להם שמץ מושג עם מה הפעילים מתמודדים, אחרת אני בטוחה שהגישה היתה משתנה.

תמיד צריך להיאבק על כל דבר, גם כשזה אמור להיות ברור מאליו. גם כשמדובר בתפקיד שאמור לבצע אדם זה או אחר או רשות זו או אחרת, תמיד צריך להיאבק כדי שהתפקיד יתבצע.

זה לא פשוט בכלל להיות פעיל למען בעלי חיים. אנשים לא מתארים לעצמם במה זה כרוך וכמה זה קשה נפשית ופיסית במציאות הקיימת היום. אין להם שמץ מושג עם מה הפעילים מתמודדים, אחרת אני בטוחה שהגישה היתה משתנה

זה לא קל להיות תמיד במאבק בחזיתות רבות. צריך כח נפשי לעמוד במאבקים בלתי פוסקים נגד רוב האנשים והגורמים בחברה שאינם מבינים אותך בעצם, ורואים בך "עוף מוזר" שצריך להיות סובלני אליו, או "יפה נפש" במובנו המזלזל, וגרוע מכך כאל "הקיצוניים הללו".

מיותר לציין שרוב האנשים אינם מבינים ואת מרגישה את זה. ועצם חוסר ההבנה הזה מקשה. מעט מאד אנשים מבינים אותך כשאת פעילה, ולרוב אלה פעילים אחרים.

אפילו אחותי היקרה לא ממש מבינה אותי ואפילו הודתה בזה שמעולם לא הבינה, אבל אחרי הרבה שנים היא למדה לקבל אותי כמו שאני.

הלחץ החברתי שאדם כזה עומד בו נמשך כל הזמן ומגיע ממקומות בלתי צפויים.
בעבר עבדתי במוסד בנקאי גדול, שם הנהיגו במשך תקופה מסוימת יוזמה להתנדב ולעזור, להרצות או לטפל במעונות יום לילדים ונוער של הורים קשי יום. "להיות חברתי", כך זה מכונה בתקשורת.

כשהסברתי שאני עושה הרבה מעבר לזה בפעילות של שנים למען בעלי חיים – אף אחד לא קיבל ולא הבין זאת. אולצתי למעשה ללכת ולעשות את הנדרש בתחומים התנדבותיים אחרים בנוסף, אחרת זה היה פוגע בי מקצועית. וזה מעבר לכך שלא היתה שום התייחסות לנושא בעלי החיים ולא היתה שום אופציה התנדבותית שעוסקת בהם. בעלי חיים אינם נחשבים וזה הכעיס אותי בטירוף. אינכם יכולים לתאר עד כמה. השקופים ביותר אכן היו שקופים והיתה אטימות בנושא.

אנשים מסוימים אינם מסוגלים אפילו לסבול, משום מה, כשמישהו מאכיל ודואג לחתולי רחוב. זה מפריע לכם עד כדי כך שהם מחבלים במאמצים של המאכילים, כשהם זורקים והופכים את כלי האוכל, שופכים עליו אקונומיקה, מגרשים את החתולים ופוגעים בהם ומה לא.

יש אנשים שאינם מסוגלים אפילו לסבול שמישהו מאכיל ודואג לחתולי רחוב. זה מפריע לכם עד כדי כך שהם מחבלים במאמצי המאכילים, זורקים והופכים את כלי האוכל, שופכים עליו אקונומיקה, מגרשים את החתולים ופוגעים בהם

אם אתם חושבים על החתולים ומנסים לעזור להם, אתם נאלצים לעשות זאת פעמים רבות בסתר. באמצע הלילה או לפנות בוקר. בחשאי.

בנוסף, מאכילי חתולים מקבלים פעמים רבות קנסות מרשויות מקומיות, למרות שעקרונית זה מותר על פי החוק. כדי לבטלם צריכים להכנס למאבק משפט, מאבק שפעמים רבות הוא חסר תועלת וסיכוי.

היה לי פעם שכן שאיים עלי פיסית ומילולית כי הייתי מאכילה חתולים וזה היה בעיניו "מלוכלך ומגעיל". הוא דרש שאקח אותם אלי הביתה, ודרש באיומים שאפסיק זאת מיד. החוצפה של אנשים כאלה מדהימה, אבל גם אתו הסתדרתי בסוף. להאכיל לא הפסקתי, אבל האמת היא שפחדתי. תקופה ארוכה מאד הייתי בלחץ מההתמודדות היומית אתו.

גם אנשים וגם רשויות חושבים שבמקום לחזק את ידי מי שעושה זאת ובמקום לעזור לו, אלא שגם מפריעים וגם מאלצים אותו להתמודד עם איומים מסוג כזה.

הקצפת שעל העוגה היא ההתמודדות עם בעל חיים חולה. ההתלבטות לגבי טיפולים שגורמים סבל ועקה נפשית. ההתחבטות מה עדיף בהתחשב בסיכוי שיבריא או לא, ואם ובאיזה שלב לגאול אותו מיסוריו. האם את עושה זאת למען עצמך או למענו? ואיך מתמודדים עם ההרגשה שבוגדים בו? הידיעה שהוא נותן בך אמון ואת הורגת אותו?
לא פשוט להתמודד עם כל אלה.

סמדר וכלבתה רומסי ז"ל, שחיה עד גיל 17

אלה על קצה המזלג חלק מההתמודדויות אתם חי ומנסה לתפקד פעיל למען בעלי חיים. ועדיין לא דיברנו על פעיל שנכנס למקומות שבהם מנוצלים בעלי חיים כדי לתעד, ומנסה לעזור ולו במעט, באופן זמני ונקודתי, לבעלי חיים בתעשייה. משקה את הבקר הצמא במשלוחים החיים, מתעד את הסבל שם ובמשחטות, הסוג האמיץ הזה של פעילים, שלולא הם איש לא היה יודע על הזוועות. ותמונות שקולות נגד הרבה מילים.

וישנם הפעילים האמיצים שנכנסים למקומות שמנצלים בעלי חיים כדי לתעד, ומנסים לעזור ולו במעט, זמנית ונקודתית, לבע"ח בתעשייה. משקים את הבקר הצמא במשלוחים החיים, מתעדים את הסבל במשחטות

אז להפסיק? הצחקתם, הלוואי שהיה אפשר.
שמישהו אחר יטפל, יאכיל? יתעד?

איך אפשר להיאבק למענם מבלי להראות את הזוועה ואת מה צריך להפסיק?
ומי יאבק אם הפעילים יפסיקו?

הסבל הנורא בקנה מידה כה עמוק ורחב לעולם לא יפסק ויהיה לחינם, ואף אחד מהפעילים לא יכול לשאת את המחשבה הזו. קשה מדי עבורנו לנטוש אותם לסבלם.
אז ממשיכים.
ומשלמים את המחיר.

הפוסט מוקדש בהזדהות, הבנה, וכאב, לפעילים למען בע"ח, חברים למאבק, גדולים וקטנים, אנשים שאני יודעת מה הם עוברים, ובאיזה קשיים הם עושים מה שעושים. יש מי שמעריך ויודע את היקף הקשיים, שנותן יד וגיבוי. אתם לא לבד. לא שזה מנחם, אבל פעם זה לא היה ככה.

עכשיו אולי אולי תסתכלו על "יפי הנפש" "הקיצוניים" האלה בצורה קצת שונה.

פעילת בעלי חיים וסביבה כחלק מהשקפת עולם כוללת, ובעלת שטחי עניין רבים ומגוונים. גרים אתי 2 כלבים מאומצים שלימדו אותי הרבה.

לפני כמה שנים השתתפתי בפגישה ארוכה, שהייתי צריכה להציג רק 10 דקות מתוכה. במשך כל הפגישה ישבתי ועבדתי וחיכיתי לתורי. אחד המהנדסים שישב לידי שאל מה אני עושה. עניתי לו שכדי להספיק להגיע למקלחות של הילדים אני צריכה לעבוד בכל דקה פנויה. הוא מצידו ענה שההעדפה שלו היא להגיע אחרי המקלחות.

במשך הפגישה עבדתי וחיכיתי לתורי. מהנדס שישב לידי שאל מה אני עושה. עניתי שכדי להספיק להגיע למקלחות של הילדים אני צריכה לעבוד בכל דקה פנויה. הוא ענה שההעדפה שלו היא להגיע אחרי המקלחות

עוד משחר ילדותי היה ברור שתהיה לי קריירה. לאחרונה חבר הזכיר לי, שכשהתחתנתי הצהרתי שהילדים שיהיו לי לא יפריעו לי בדרך. אני עובדת שעות ארוכות ותובעניות עוד מימיי כסטודנטית. את משרת הניהול שלי קיבלתי בהיותי בהריון, ואף מצאתי את עצמי עובדת מדי פעם במהלך חופשת הלידה. גם בן זוגי מפתח קריירה משלו ושנינו לא נמצאים הרבה בבית. כמי שגרה בישוב קהילתי, בשנים שהילדים היו קטנים הייתי שומעת משפטים בנוסח: "המטפלת מגדלת לה את הילדים". נוצר פה פרדוקס, מצד אחד יש ציפייה שתצליחי, ומהצד השני מצפים שתהיי אמא במשרה מלאה.

תחילת שנת 2021, ועדיין נשים יזמיות רבות מוצאות את עצמן בלחץ מתמיד של הרצון לאזן בין הקריירה והמשפחה. לאורך זמן המתח הזה שוחק ולא מתגמל. כשעבדתי בחברת הייטק גדולה נוכחתי לדעת, שיש הרבה נשים שמגיעות לדרגות ניהול בכירות, לא עומדות בלחץ ועוזבות.

החדשות הטובות הן שהנשים שהתמידו לאורך השנים ולא פרשו הפכו להיות מנהלות בכירות, או אפילו מנהיגות. הן אימנו את עצמן לפרוץ גבולות באופן מתמיד, להפוך להיות הגרסה הטובה ביותר של עצמן, לפתור בעיות בצורה יצירתית, לעמוד בלחצים מבלי להישבר ולהאמין בעצמן וביכולות שלהן בכל רגע נתון.

זוהי מיומנות נרכשת בצורה הדרגתית ונדרשת שלמות פנימית עם התהליך. למשל, כשהילדה שלך מציירת את המטפלת בציור המשפחתי של יום המשפחה בגן. או כשאנשים תוהים איך יכול להיות שאת גם עושה קריירה, וגם הילדים יוצאים מוצלחים?

אז איך בכל זאת הצלחתי להתמיד? הקפתי את עצמי בנשים חזקות ומדהימות שעשו זאת לפני, והרבה חריצות. אפשר לומר שבמובן מסוים הן סללו עבורי את הדרך והפכו אותה לקלה יותר עבורי. כי האמביוולנטיות לא מגיעה רק מהחברה, אלא נכנסת לתוך הבית. כשהילדים קטנים הם רוצים את אמא לידם, אבל כשהם גדלים, הקריירה של אמא הופכת עבורם למקור גאווה והשראה.

החדשות הטובות הן שהנשים שלא פרשו לאורך השנים הפכו למנהלות בכירות ואף למנהיגות. זו מיומנות נרכשת ונדרשת שלמות פנימית עם התהליך. למשל, כשהילדה שלך מציירת את המטפלת בציור המשפחתי של יום המשפחה בגן

הבת שלי, לדוגמה, רצתה לעשות בגרות 5 יחידות במתמטיקה, פיזיקה ומחול, והמורה אמרה לה שזה יותר מדיי ושהיא לא תצליח. היא אמרה למורה:

"עזבי, אני כבר אדבר על זה עם אמא שלי".

הדרך היחידה לצלוח את זה היא לדעת להבדיל עיקר לתפל. ידעתי שחשוב לי להקריא סיפור כל לילה לפני השינה, לשחק משחקי קופסה ולהקשיב. בשביל להצליח לעשות את זה עם מלוא הסבלנות, עשיתי מיקור חוץ לכל שאר מטלות הבית. גם אם הייתה לכך הוצאה כספית משמעותית. זו הייתה לגמרי השקעה ארוכת טווח; במשפחה שלי, בקריירה ובעצמי.

המסר שלי לאימהות, זה קחו עזרה ותהפכו  את הילדים למעורבים. שידעו מה אתן עושות ומה התרומה שאתן מביאות. בסופו של דבר זה מעצים אותם. עבורי ילדים וחיי משפחה הם לא גורם מעכב אלא מנוע צמיחה!

אפרת שגיא-אופיר, מנהלת ראשית ואחת ממייסדות חברת Air Doctor ,חברת סטארט-אפ בתחום הבריאות הדיגיטלית המקשרת בין מטיילים לרופאים מקומיים ברחבי העולם. Air Doctor הוא הסטארט-אפ השני של אפרת, בעבר הקימה את Sun Effect, חברה בתחום האנרגיה הסולארית. היא החלה את הקריירה שלה בהנדסת תעשייה באינטל, בהמשך הובילה את ניהול שרשרת האספקה ​​בחברת BetterPlace בשנת 2020 נבחרה לאחת מחמש המועמדות הסופיות ומקום ראשון בחירת הקהל בתחרות עולמית Quesnay למייסדות בתחום InsurTech כהוקרה על עבודתה ב .Air Doctor. צילום: נתי כהן

אין לי זכות לבטל במחי יד את אפליית הלהט"בים בשם מאבק לביטול אפליית האזרחים הערבים וסיום השליטה הצבאית בגדה.

מי אני בכלל שאוכל להשוות בין סוגי אפליות ולהחליט איזו מהן חשובה יותר. מי אני בכלל שאוכל לבטל או למזער או להכחיש או להדחיק אפליה כלשהי?

קל להיות סטרייט שאומר לחברות ולחברים להט"בים שלי: עזבו, האפליה שלכם זה בקטנה.

מי אני שאוכל להשוות בין סוגי אפליות ולהחליט איזו חשובה יותר. מי אני שאוכל לבטל, למזער, להכחיש או להדחיק אפליה כלשהי? קל להיות סטרייט שאומר לחברות ולחברים להט"בים: עזבו, האפליה שלכם זה בקטנה

קל להיות יהודי שאומר לערבי: עזוב אותך. האפליה שלכם זה בקטנה.

לגיטימי להצביע לרשימה המשותפת תוך גינוי לדבריו המרתיחים של טיבי על להט"ב. בשום אופן אין לעשות לו הנחות כי הוא מייצג אזרחים שאפלייתם בשל הלאום שלהם עמוקה ומבנית, או מפני שהוא קורץ אלקטורלית לקהל מוסלמי-שמרני.

טיבי, בוא נתחיל בזה שלהט״ב זאת לא "תופעה" אלא אנשים בשר ודם שנמצאים ונמצאות בכל מקום, כולל בחברה הערבית. אמירות אומללות כמו שהשמעת מכשירות את השנאה והאלימות כלפי להט״ב בחברה הערבית שמתמודדים עם מציאות בלתי נסבלת של דיכוי ושנאה רק בגלל מי שהם והן. בושה https://t.co/tpfDF7nDU5

— האגודה למען הלהט"ב בישראל | The Aguda (@AgudaIsraelLGBT) March 2, 2021

לגיטימי להצביע מרצ או עבודה תוך דרישה מהן להתנער מכל קשר למוסדות שמבנים ומנציחים אפליה של אזרחים ערבים (דירקטוריון קק"ל שנוח וחמים לשבת בו).

וחובה להזכיר כל הזמן: המאבק למען זכויות אדם ואזרח הוא מאבק שמושתת על עקרונות אוניברסליים.

לכן מדובר במאבק משולב: המאבק למען סיום אפליית הלהט"בים וכמובן לסיום אפלייתם המבנית של האזרחים הערבים ולסיום המשטר הצבאי ועקרונות האפרטהייד המעציבים ששולטים בחיי תושבי הגדה – הם מאבקים משולבים. מאבקים שמושתתים על התנגדות להפרת זכויות אדם ועל דרישה לשוויון ללא הבדל לאום, דת, מוצא, מין, או נטייה מינית. כן, גם אם מישהו נורא רוצה לקרוץ לקהל השמרני-מוסלמי שלו.

המאבקים האלה משולבים במכלול מאבקים נוספים ובראשם המאבק לשוויון זכויות לנשים וכן המאבק לפירוק מודל הקצאת קרקעות המעוות והמקומם במדינת ישראל (נושא בוער, אקוטי, עצום השפעה, עצום ממדים ומושתק כפי שלמדנו מחברנו David Ben Shabat). זאת לצד המאבק הקריטי להבטחת קיום בכבוד לכל ישראלי. וכמובן המאבק הקיומי להגנה על זכויות הילדים.

תשאלו את חברת הכנסת עאידא תומא-סלימאן. היא יכולה לספר לכם כמה דברים על השילוב בין מכלול המאבקים הללו. ואם תפגשו ברחוב את ד"ר דב חנין, תוכלו גם לשמוע מפיו מספר משפטים בנדון מהתקופה שבה כיהן בכנסת.

מדובר במאבק משולב: המאבק למען סיום אפליית הלהט"בים וכמובן לסיום אפלייתם המבנית של האזרחים הערבים ולסיום המשטר הצבאי ועקרונות האפרטהייד המעציבים ששולטים בחיי תושבי הגדה

הדברים המבאסים, המקוממים והמרתיחים של טיבי מזכירים לנו:

אין רשימה מושלמת. אין. יש הרע במיעוטו או הטוב במינימליותו. אני חושב שחובה להצביע למפלגה מהמתחם הליברל-דמוקרטי והסוציאל-דמוקרטי.

אבל כזו שמקשיבה ברצינות גם לתחושות ולמחשבות של בוחרים ימנים, מסורתיים, דתיים וחרדים. מפלגה שחושבת ברצינות על חיים ביחד במרחב דמוקרטי שיש בו חילוקי דעות מהותיים וקיומיים. אבל הכל במסכרת קיום אנושי, דמוקרטי וכלכלי מכובד לכל אחד ואחת מאיתנו.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.