בשנת 2012 קיבלה מסעודה פדלון מכתב מממשלת איטליה בו היא נדרשת להחזיר את כל הכסף שקיבלה במסגרת תוכנית הפיצויים לקורבנות הגזענות של המשטר הפאשיסטי במהלך מלחמת העולם השנייה.
פדלון, יהודית ממוצא איטלקי-לובי, ומשפחתה נדהמו.
"חשבנו שזו טעות", אמר אריאל פינצי, בנה של פדלון המשמש כרב של העיר נאפולי. "הנחנו שבמקרה הגרוע, הממשלה תפסיק לשלם את הקצבה, אבל לא שנצטרך להחזיר את הכסף".
הם טעו. זו הייתה תחילתו של מאבק משפטי ארוך נגד ממשלת איטליה, שטענה כי פדלון אינה זכאית לקצבה, למרות שהעניקה לה אותה מוקדם יותר.
פדלון נפטרה בשנת 2018 וכעת דורשים השלטונות מבעלה אלברטו פינצי בן ה-98 לשלם סכום של 76,000 אירו.
ההתקלות העגומה הזו עם הבירוקרטיה האיטלקית אינה ייחודית לפדלון. משפחות יהודיות נוספות התבקשו בשנים האחרונות להחזיר את הקצבאות. משפחות אחרות עדיין נאלצות לפלס דרכן במבוך הבירוקרטיה כדי להוכיח את זכאותן ונדרשות להציג תיעוד בן עשרות שנים אשר לרוב אינו בר-השגה.
משפחות רבות מעדיפות להישאר אנונימיות. אולם לאחר שהפסיד בערעור השני בבית המשפט, החליט פינצי לשתף את סיפורה של אמו בתקווה שאחרים יתחילו להשמיע את קולם ויגרמו לממשלה להפסיק את מאבקה בניצולים.
במקרה של פדלון, הממשלה טוענת שהיא לא הייתה אזרחית איטליה במהלך מלחמת העולם השנייה. פדלון נולדה וגדלה בטריפולי, בירת לוב, שהייתה מושבה איטלקית בשנת 1938, כאשר המשטר הפאשיסטי העביר שורה של חוקי גזע נגד הקהילה היהודית. מדיניות האפליה נקבעה ברומא וחלה על היהודים החיים בלוב.
בזמנו, לפדלון הייתה אזרחות איטלקית-לובית שנחשבה ל"נחותה" לעומת אזרחות איטלקית רגילה.
"אמי ומשפחתה היו קורבנות של חוקי הגזע כמו כל יהודי איטליה האחרים", אמר פינצי. הוא סיפר כי שמע מאמו על האפליה שסבלה בילדותה אחרי שחוקי הגזע אושרו. באחד הימים כשיצאה מבית הספר, אדם קרב אליה וירק בפרצופה, תוך שהוא קורא לעברה "יהודייה מלוכלכת".
המשפחה החליטה לנסוע להרים, סיפר פינצי. אחיה הקטן של אמו חלה והרופא אמר ששהייה בהרים עשויה להועיל לו. "כאשר הגיעו, הבעלים סירבו לתת להם ללון בבית המלון מפני שהיו יהודים. הם נאלצו לישון בחוץ במשך שני לילות, ואחיה נפטר".
איטליה העבירה חוק בשנת 1955 – אשר עודכן ב-1980 – המבטיח קצבה חודשית לאזרחים יהודים שנרדפו מסיבות גזעיות ופוליטיות בתקופת משטר מוסוליני. חוק אחר, שעבר בשנת 1980, העניק קצבאות לאזרחים איטלקים שניצלו ממחנות הריכוז הנאציים.
המאבק להקצאת הטבות אלו היה קשה, אמר ג'וליו דיסייני, עורך דין וחבר בוועדה מטעם הממשלה שדנה באישור הטבות למי שנרדפו מסיבות פוליטיות וגזעיות בעידן הפאשיסטי.
הוועדה הוקמה בשנת 1955 ורק בשנת 1998, בעקבות לחץ של הקהילה היהודית, נוסף לוועדה נציג מאיחוד הקהילות היהודיות של איטליה. דיסייני, סגן נשיא ארגון הגג היהודי, היה חבר בוועדה במשך שני עשורים.
בריאיון הוא הסביר כי הממשלה ניסתה להערים קשיים על ניצולים רבים לקבלת הקצבה.
"במשך שנים רבות, הוועדה העניקה את הקצבה אך ורק ליהודים שהצליחו להוכיח שנרדפו לפני שנת 1943, כאשר איטליה הייתה תחת שליטה גרמנית", אומר דיסייני. "פעלנו למען גיבוש הנחיות שיעניקו הטבות גם למי שנרדפו אחרי 1943, וכן למי שנמלטו לחו"ל לאחר ההכרזה על חוקי הגזע".
משוכה נוספת: הוועדה דרשה ממבקשי הקצבאות "להוכיח" שהיו נרדפים. "זו משימה לא קלה", אמר דיסייני. "צריך שיהיו לך עדים, או צאצאים של עדים, וזה עניין מסובך".
לאחר פעילות שתדלנות נוספת של הקהילה היהודית, חוקקה ממשלת איטליה בשנה שעברה חוק שקבע כי ניצולים אינם צריכים להוכיח שנרדפו.
גם לאחר שהניצולים קיבלו את הקצבה, משרד הכלכלה והאוצר מערער לעיתים קרובות כדי לשלול אותה. זה מה שקרה למסעודה פדלון.
פדלון עלתה לישראל בשנת 1948, אחרי גל של פוגרומים נגד יהודי לוב. במהלך טיול לאיטליה, עשור לאחר מכן, היא פגשה את בעלה לעתיד, פינצי, עברה לאיטליה וקיבלה אזרחות איטלקית "מלאה". היא עבדה בטורינו במשך עשרות שנים כמורה בבית ספר יסודי יהודי. בקהילה היהודית, היא זכורה כמורה חדשנית ואשה משכילה ותרבותית.
פדלון הוכרה בשנת 1982 על ידי ממשלת איטליה כניצולת שואה. בשנת 2007 היא התחילה לקבל קצבה.
לאחר שמעמדה נשלל בשנת 2012, ערערה פדלון לבית המשפט לביקורת בטורינו, שם שטחה את טיעוניה. השופט פסק לטובתה וקבע כי משרד הכלכלה והאוצר צריך להמשיך לשלם לה קצבה, אבל המשרד ערער על הפסיקה.
בערכאה העליונה של בית המשפט לביקורת, טען עורך דינה של פדלון כי אין זה הגיוני להבחין בין אזרחות "איטלקית" לבין אזרחות "איטלקית-לובית", מפני שחוקי הגזע חלו על כל היהודים שחיו תחת המשטר הפאשיסטי. בית המשפט חלק על דעתו, ופסק נגד פדלון.
לאחר שהפסיד במשפט, החליט פינצי לפנות לתקשורת והופיע מספר פעמים בטלוויזיה האיטלקית. הוא מדגיש כי הנושא רלבנטי לא רק לו ולמשפחתו.
"ממשלת איטליה חייבת להבהיר שאין נוסטלגיה כלשהי לעידן הפאשיסטי", אומר פינצי. "מעמדם של ניצולים אחרים נשלל, מסיבות שונות, והם נדרשו להחזיר את הכסף".
פינצי הוסיף כי הוא שוקל לכתוב מכתב לנשיא איטליה.
"מדינה שאינה מגנה על קשישיה", אמר, "אינה מגנה על ההיסטוריה שלה".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו