שוב ושוב קידמו חדשות 12 את שניות הזעם של בני גנץ על אמנון אברמוביץ'. האמת, לא האמנו לכעס הזה אפילו בתור פרומו. ואז קיבלנו את הראיון "הסוער" עצמו: מין עיסה מודבקת בעריכה לא נקייה, של תשובות שלא מחדשות דבר, עם זום-אין זום-אאוט על פרצוף "כועס".
אברמוביץ' הוא אחד העיתונאים הכי מרתקים בטלוויזיה. הוא מראיין פוליטי מצוין, כיוון שלמרות דמותו הזחוחה הוא יודע להקשיב היטב לצד השני ולנסח במדויק את שאלותיו.
הידע שלו רחב משל כל פרשני חדשות 12 גם יחד (חוץ מעמית סגל אולי), הוא איש שיחה מעניין, העברית שלו נפלאה, וקור הרוח שלו מוציא חלק מהפוליטיקאים מדעתם. חדשות 12 היו נוהגים בתבונה אם היו משדכים אותו ליונית לוי בראיון עם בנימין נתניהו, ונותנים לה כך הזדמנות לקחת אויר מעת לעת. הוא בין היחידים שיכולים באמת להוציא את ראש הממשלה משלוותו.
במקום זאת אנחנו מקבלים את אברמוביץ' בראש העין עם איטריה מחוממת.
בהעדר שאלות שטרם נשאלו ותשובות שטרם נענו (כמה פעמים באמת אפשר לשמוע אדם שרימה ציבור, הסתיר מידע, שכר חוקרים פרטיים, התגזען על ערבים והמציא את הביטוי המושחת "ראש ממשלה חלופי" מתלונן שהכל מלוכלך בפוליטיקה) – בני ואמנון עושים קושמרו, פותחים את הגזייה ומנסים לחמם על רקע הגשם הטורדני תה מהביל של התחכמויות.
אברמוביץ': "נתניהו הוא סכין ובני מרגרינה ולסכין יש תאריך תפוגה מאוחר יותר מאשר למרגרינה".
גנץ: "אם אתה לוקח את המרגרינה ושם אותה בפריזר ומקפיא אותה והופך אותה לחומר קשוח אז גם סכין לא עובר אותה".
לא ברור אם גנץ התכוון שצריך להכניס אותו להקפאה ממושכת כדי שיתקשח ואז אפשר יהיה לתת לו עוד סיבוב מול "הסכין".
"אתה חייב להתקשח", גוער אברמוביץ' בגנץ.
"אתה צודק ואני עושה את זה עכשיו", משיב גנץ, וכמעט מוסיף, "המפקד".
תכלס, לא משנה מה נאמר בראיון. מטרתו מלכתחילה הייתה אחת ויחידה: לייצר פרומו מעושה. "גנץ כפי שלא שמעתם אותו מעולם", כי הוא "כועס על אמנון". קומבינות כאלה בין עיתונאים לפוליטיקאים ("אתה תשאל אותי אם אני כועס ואני בתגובה אוציא אש מהנחיריים") הן לגיטימיות, אבל ראוי לפחות לטשטש מעט את קווי התפירה הגסים.
כשאולפ"ש הופך למעופש
לא הייתי טורח לנתח עוד ראיון מגוחך עם גנץ אלמלא היה משל למצבו של אולפן שישי. במקור, ליומני סוף השבוע היה פורמט די מוגדר: חדשות היום, פרשנים באולפן, כתבות מגזין ותחקיר, מזג אויר. באולפן שישי הקצוות של הפורמט הולכים ומתאיידים והגוורדיה סביב השולחן זוללת עוד ועוד זמן שידור.
במהדורה של שעה עוד אולי הייתה לכך תוחלת. אבל כשסוס היאור העיתונאי הזה נמרח על פני כמעט שעתיים, מגיע השלב שבו הוא קורס אל תוך הבוץ חסר נשימה. זה קרה בשישי האחרון אחרי שסיימו לדבר על קורונה ועברו לדבר על ה"פוליטיקה".
בחברות מתוקנות פוליטיקה אינה רק פטפטת, שמועות שווא ורכילות משומשת, אלא גם הזדמנות לאוורר סוגיות משמעותיות בניהול מדינה. אבל כשאולפן שישי הופך למעופש, קשה יותר להכיל את החרפה.
"מה אתה מסתכל ימינה כל הזמן, אין שם אף אחד", זורק המנחה דני קושמרו לעבר בעז ביסמוט בשלב מסוים. "אני מסתכל על עצמי", אומר ביסמוט. "קדימה, תשאל".
לביסמוט אין מה לומר. זאת לא קביעה שמאלנית, חמוצה או מתחכמת. הוא פשוט ריק לגמרי. "אתה רוצה להגיד משהו על הראיון?", שואל קושמרו.
"אתה ממש כועס עליו, נכון?", פונה ביסמוט לאברמוביץ'. "שהוא לא נתן לך את הראש של נתניהו. מרגישים את זה מאד".
אברמוביץ' נדרך: "יש לך אומץ שאני אשיב?"
ביסמוט: "קדימה!"
ואי, ואי, ואי. את המתח אפשר לחתוך עם סכין (זאת של המרגרינה).
אברמוביץ': "כשאתה הגעת הנה אמרת 'יש לי חלום שאתה מראיין את ביבי בישראל היום סדרת שיחות. זה יהיה הראיון הכי חכם שהיה אי פעם בתנאי שזה בישראל היום'. אמרתי 'הנני כאן. תבקש אישור מאבי וייס (מנכ"ל חדשות 12, א"ה) הוא ייתן לך ותביא את נתניהו'. עד היום לא חזרת אלי".
ביסמוט: "זה רק מראה שהוא לא עובד אצלי".
בשלב הזה, אחרי שאברמוביץ' שלף את הנשק הכבד מכל (חלטורה כלשהי בישראל היום שלא תצא לעולם לפועל), כבר כולם משוחררים והגיע הזמן לערבב משקאות.
אברמוביץ' מכנה את הדס קליין, העוזרת של ארנון מילצ'ן ועדת מפתח בתיק 1000 במשפט נתניהו, "דסי" ומספר "סיפור": קרה פעם שחפץ (עד מדינה ועבריין השותף לפשעים בהם נאשם נתניהו) נזף בראש הממשלה על כך שלא אמר חג שמח ל"מומו-שלמה פילבר" (עד מדינה שני ועבריין השותף לפשעים בהם נאשם נתניהו). באמת לא בסדר. מעניין מאיפה הסיפור המאלף הזה הגיע.
גיא פלג, שלרוב מגיע ממוקד מעמיתיו לשולחן, מדבר על הפגיעה בעדים במשפט נתניהו, אבל מערבב על הדרך בין קורבנותם של עדים וולונטריים הלוקחים סיכונים כמו מילצ'ן או קליין, לבין עדי המדינה שהם עבריינים המקבלים הקלות על פשעים תמורת מידע, ואם לא יעידו יכולים לסיים בכלא. חבל, כי דווקא כאן חשוב שהציבור ידע שיש הבדל. ופלג יודע להסביר אותו היטב.
גיא פלג, שלרוב מגיע ממוקד מעמיתיו לשולחן, מדבר על הפגיעה בעדים במשפט נתניהו, אבל מערבב על הדרך בין קורבנותם של עדים וולונטריים הלוקחים סיכונים לבין עדי המדינה שהם עבריינים המקבלים הקלות על פשעים
אלה אינן זוטות. חלק מהציבור לא מאמין לעיתונאים, משום שהוא מסרב להכיר בכך שבמציאות מורכבת אפשר "גם וגם": גם נתניהו מושחת וגם חפץ ופילבר מושחתים. הצורך האובססיבי של עיתונאים להלבין עדי מדינה כדי לפשט את משפטי נתניהו אינו משרת את עשיית הצדק – הוא מחבל בה.
עדיף לחתוך לקטורזה
קרן מרציאנו דיברה בחלק הראשון של המהדורה – הרציני, זה שעסק בקורונה – על "סדר העדיפויות המעוות של הממשלה". צודקת. מה עם סדר העדיפויות המעוות של עורך "אולפן שישי"? באיזה יקום רלוונטי הוויכוח האינפנטילי בין ביסמוט לאברמוביץ'?
בדברי ימי המיתולוגיה של הטלוויזיה זכורה סצנה מפורסמת שתיעדה כיצד העורך ישראל סגל צועק הוראות באוזניה למגיש ניסים משעל: "תשאל אותו על התהליך המדיני!! תשאל אותו!".
אני סקרן לדעת מה צועק עורך אולפן שישי רון ירון באוזניה לקושמרו, ביסמוט או אברמוביץ'.
ירון, עורך ראשי של ידיעות אחרונות לשעבר (ומי שהופיע שלא בטובתו בתמלילי מוזס-נתניהו כמריונטה בשירותו של מוזס), מנסה פה אולי את תמהיל ידיעות אחרונות הקלאסי, השחוק והמתנשא: עמודים ראשונים מתחזים לרציניים (לא תמיד בהצלחה) עם "כוכבי" עיתונות, בעוד שהעמודים האחוריים – במקרה של אולפן שישי זה יותר מחצי מהדורה – שובביים כדי לפתות את נהג המונית ואת מסעודה המיתולוגית משדרות.
אלא שאם כתבה על טרנד אפיית החלות נכנסת היטב להגדרה של "מגזין לייט" המסמל תופעה תרבותית, קשה יותר להבין למה אנחנו צריכים את פרק ב' של דיון הפרשנים באולפן. אין בו לא תרבות, לא הומור ובוודאי לא מידע. הפרצופים מהאקדח של המערכה הראשונה יורים ולא פוגעים במערכות הבאות.
הנה הצעה מהפכנית: אולי פשוט תוותרו על כל החלק הזה בכלל? תחזרו למהדורה של שעה ושימו קטורזה במקום. אפילו בשידור חוזר. יהיה לזה יותר ערך. ומי שיטען שקיצור אולפן שישי הוא "פגיעה בדמוקרטיה" ו"סתימת פיות" ייצא מרגרינה. מהמקפיא.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם