בבוקר שבת, חוף ניצנים נראה כמו אתר ארכאולוגי: עשרות אנשים רכונים על האדמה, ממוללים חול, שולפים בזהירות פיסות זעירות של זפת ואוספים אותן בשקיות.
החוף היפהפה שבין אשדוד לאשקלון מוגדר ככזה שספג מנת זיהום קטנה יחסית, ואולי דווקא בגלל זה המלאכה כאן סיזיפית במיוחד: אין גושי זפת עצומים שניתן להסיר בבת אחת או עם כף של דחפור. את מלאכת הטיהור צריך לעשות בעבודה ידנית. במבט ראשון אפשר אפילו לומר שהחוף נראה נקי, אבל אחרי כשעה של הליכה, האמת העגומה נחשפת בדמות כתמים שחורים שמכסים את כפות הרגליים.
על המבצע מנצחים צעירים נמרצים עם חולצות שנושאות את הכיתוב "אנשי הים התיכון" – קואליציית ארגוני ופעילי סביבה שלקחו על עצמם לשמור על הים מכל משמר. אלפי המתנדבים שזורמים בימים האחרונים באמצעות ארגונים כמו "אקו אושן", "צלול" והחברה להגנת הטבע הם המגן האנושי של החזית המערבית של ישראל.
בימים כתיקונם, הממשלה מתייחסת אליהם לא פעם כאל קוץ בישבן, מחבקי הצדפים שמפריעים למרוץ הפיתוח וה"קידמה". ברגע האמת, מתברר שהממשלה לא יכולה בלעדיהם.
הבוקר כבר יצאו הודעות רשמיות שמזמינות את הציבור להתנדב בהמוניו. פתאום "שיתוף הציבור" הוא כבר לא צירוף מגונה. ח"כ תמר זנדברג, אגב, העלתה הצעה שכדאי לשקול – לגייס למאמץ הניקיון אלפי צעירים שיושבים בבית בלי תעסוקה באדיבות משבר הקורונה.
נכון לתחילת השבוע הזה, זיהום הזפת הוא אירוע מתגלגל. רחוק מסיום, ובעיקר – איש לא יודע מה עוד יתגלה ומה יהיה ההיקף הסופי של הנזקים. בינתיים, כמו שציינה בעייפות ד"ר רותי יהל, האקולוגית הימית של רשות הטבע והגנים, "רואים שחור בעיניים".
איש לא יודע מה עוד יתגלה ומה יהיה ההיקף הסופי של הנזקים. בינתיים, כמו שציינה בעייפות ד"ר רותי יהל, האקולוגית הימית של רשות הטבע והגנים, "רואים שחור בעיניים"
בחסות הסערה ובאדיבות השלג המסנוור, ממדי האסון התבררו באיחור ובהדרגה. בתחילה היה נדמה ששניים-שלושה חופים ספגו מנת זיהום, אחר כך התברר שכמעט כל קו החוף של ישראל – בערך 170 ק"מ מתוך 190 שבין ראש הנקרה לגבול עזה – לא הצליח לחמוק מהזוועה.
גם ההבנה לגבי אופי האירוע התפתחה ככל שנקפו השעות והימים: בשלב הראשון הרוח החזקה והגלים הגבוהים הקפיצו את הזפת לעומק החופים החוליים, היכן שהציבור נמצא ומסתובב ברגליים יחפות.
את תשומת הלב של התקשורת והרשתות החברתיות לכדו תמונות של רגליים וידיים מוכתמות בזפת ובעלי חיים גדולים כמו צבים, סרטנים ואפילו חרדונים(!) משוחים בשכבת נפט דביקה
כמו הקורמורנים הזכורים ממלחמת המפרץ, הם אולי הכי פוטוגניים, אבל השאלה האמיתית היא מה קורה דווקא בקו המים, באזור השוניות, טבלאות הגידוד והסלעים הנמוכים, בעולמם של היצורים הזעירים שפחות מוכרים לציבור הרחב. שם מתקיימות המערכות האקולוגיות החיוניות והרגישות, שם מתפתחים הצדפים, שושני הים, החלזונות והאצות.
בשעות ובימים הקרובים, אחרי שהים יירגע ופניו ירדו, אנשי המקצוע יוכלו להתחיל לבין מה קורה שם: "אם נמצא שכל המקומות האלה מכוסים בשכבה של זפת", אומרת ד"ר יהל, "זה יהיה אסון הטבע האמיתי. זה כמו שאתה מזפת גג כדי לאטום אותו – תאר לך שעולם שלם של יצורים חיים ייאטם וייחנק מתחת לזפת".
במקרה כזה הסיכוי לגרד זפת שנדבקה לסלעים הוא משימה שהמילה סיזיפית מתגמדת לידה. יהל מעריכה שבמאמצים אדירים יצליחו להציל 5-10% מהמקומות שייפגעו. את כל השאר, כמו ששר גידי גוב, גם אלף דוקטורים לא יצליחו להציל.
וזה לב העניין. כשזיהום מהסוג הזה מגיע לקו החוף, הקרב, ברובו, כבר אבוד. כדי לנצח בו צריך לנהל אותו הרחק מהחוף, בלב הים. לזהות את הזיהום המתפשט כשהוא צעיר, לתחום אותו באמצעות תגובה מהירה של ספינות ופרישת מצופים, לספוג את רובו ולגרום לכך שרק מיעוטו יצליח להגיע אל קו החוף.
כשזיהום מהסוג הזה מגיע לקו החוף, הקרב, ברובו, כבר אבוד. כדי לנצח בו צריך לנהל אותו הרחק מהחוף, בלב הים. לזהות את הזיהום המתפשט כשהוא צעיר, לתחום אותו ולגרום לכך שרק מיעוטו יצליח להגיע אל קו החוף
ובמלחמה כמו במלחמה, כדי לבלום את האויב רחוק מהגבולות, צריך מודיעין. ולמדינת ישראל לא היה אפילו שביב של מידע על הפלישה הצפויה. במונחים ביטחוניים, זה כאילו התעוררנו בוקר אחד כדי לגלות שהקומנדו של החמאס פשט על קו החוף בעשרות נקודות ואנשיו עלו עליו באין מפריע. עכשיו, לך תתפוס את המחבלים אחד אחד בתוך היישובים.
חובבי האירוניה יאהבו את זה: לפני שלושה חודשים בדיוק, המשרד להגנת הסביבה הקדיש שלושה ימים לתרגול אירוע של זיהום ים בשמן. התרחיש: מתקפת סייבר הובילה להשתלטות על מכלית נפט בלב ים ולשפיכה לים של 60 אלף טון נפט גולמי.
השרה להגנת הסביבה, גילה גמליאל, ביקרה בחדר המצב של התרגיל ואמרה "התרחיש שאנחנו מתרגלים היום יכול, לצערנו, להיות המציאות של מחר. תגובה מהירה ונכונה תמזער נזקים לאדם ולסביבה".
אתמול, כשנשאלו למה לא היה למדינת ישראל שמץ מידע על הזיהום שבדרך, השיבו אנשי המשרד להגנת הסביבה ש"למדינת ישראל אין מערכת התראה מוקדמת וטיסות תצפית שגרתיות". זה בהחלט מסביר למה לא ידענו, אבל מאליה עולה השאלה – איך יתכן שלמדינה שעוקבת אחרי כל דייג מעזה אין מערך התראה ותצפית כשמדובר באיומים סביבתיים?
אתמול, כשנשאלו למה לא היה למדינה שמץ מידע על הזיהום שבדרך, השיבו אנשי המשרד להגנת הסביבה ש"למדינת ישראל אין מערכת התראה מוקדמת וטיסות תצפית שגרתיות"
פרד ארזואן, סגן מנהל היחידה הארצית להגנת הסביבה הימית במשרד להגנת הסביבה, אומר שטיסות סיור קבועות מעל הים בהחלט יכולות לעזור, כמו גם מערכת רדאר מתקדמת שמזהה אירועי זיהום והמשרד להגנת הסביבה היה שמח להציב על קו החוף.
כרגע אין לא טיסות ולא רדאר, אבל לדברי ארזואן בגלל מזג האוויר הקשה ששרר, גם האמצעים המתקדמים האלה לא בהכרח היו מבטיחים התראה מדויקת בזמן אמת. נכון לעכשיו ישראל מסתמכת על התראות שמגיעות ממערך בינלאומי של צילומי לוויין, אבל התראה כזו לא נשלחה הפעם, כנראה בגלל שהמערכת לא זיהתה את הכתם כאירוע משמעותי.
![ראש הממשלה בנימין נתניהו והשרה להגנת הסביבה גילה גמליאל בחוף ים באשדוד בעקבות דליפת הנפט שגרמה לזיהום בחופי הארץ, 21 בפברואר 2021 (צילום: קובי גדעון/לע"מ)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2021/02/KBG_GPO02001-1.jpg "ראש הממשלה בנימין נתניהו והשרה להגנת הסביבה גילה גמליאל בחוף ים באשדוד בעקבות דליפת הנפט שגרמה לזיהום בחופי הארץ, 21 בפברואר 2021 (צילום: קובי גדעון/לע"מ)")
"ככה זה בכל העולם", אומר ארזואן, "לאירועי זיהום ים יש נטייה להפתיע. כולם עסוקים ברפואה מונעת, אבל גם המדינות שמצוידות בכל הטכנולוגיות הכי מתקדמות מוצאות את עצמן לפעמים מופתעות".
"ככה זה בכל העולם, לאירועי זיהום ים יש נטייה להפתיע. כולם עסוקים ברפואה מונעת, אבל גם המדינות שמצוידות בכל הטכנולוגיות הכי מתקדמות מוצאות את עצמן לפעמים מופתעות"
נכון לעכשיו – והדברים כאמור בהחלט יכולים להשתנות – ההערכות מדברות על ספינה זרה שאולי בגלל תקלה, ואולי בשל רצון להיפטר מדלק באיכות נמוכה שאסור להשתמש בו, הזרימה לים כמות גדולה של נפט.
בשלב הזה מנסים לערוך מצוד בדיעבד אחרי זהותו של כלי השיט באמצעות צילומי לוויין ומודלים של רוחות וזרמים. המים בחופי ישראל נעים מדרום לצפון וכך גם הזיהום, לכן ההערכה היא שהנפט נשפך לים כ-50 קילומטר מול חופי אשדוד ומשם התפשט צפונה.
אם יעלו על עקבותיו של כלי השיט ויצליחו להוכיח שהוא מקור הזיהום, אומר ארזואן, בהחלט ניתן לנהל מולו הליכים משפטיים בישראל: "גם אם הנפט נשפך מחוץ למים הטריטוריאליים שלנו, העובדה שהזיהום והפגיעה נמצאים כאן משמעותה שהוא עבר עבירה בישראל. יש לנו את הכלים החוקיים והמשפטיים לטפל בזה, וגם לבצע חקירות בחו"ל".
האירוע המדכדך הזה, כמו שהיטיבו לנסח ב"אדם טבע ודין", הוא בגדר "הפתעה צפויה מראש". כבר שנים מדברים על כך שמבנה הים התיכון הוא אמבטיה עם פתח ניקוז קטן בצד אחד (מיצר גיברלטר), ושבגלל מיקומה של ישראל על דופן האמבטיה, כל זיהום משמעותי עלול להסתיים על קו החוף שלה.
מרב תשומת הלב הופנתה לחשש מתאונה בקידוחי הגז והנפט בנוסח אסון "בריטיש פטריוליום" במפרץ מקסיקו, אבל בדיונים שנערכו, אנשי המשרד להגנת הסביבה ומומחים הזהירו לא פעם שמה שהרבה יותר מטריד אותם אלה האוניות הרבות, עתירות הנפט, שחולפות בים התיכון ושכמעט אין יכולת לפקח עליהן.
בסופו של יום, בדיוק כמו בקורונה, אין חיסון של 100% מפני זיהומים – אבל קשה להימנע מהתחושה שבכל מה שנוגע להגנת הסביבה, ממשלת נתניהו רחוקה מאוד גם ממאמץ של 100%. כששרה בממשלה – במקרה הזה גילה גמליאל – אומרת בנחרצות ש"חופי הים הם לא הפקר", באותו טון שבו שרי ביטחון ורמטכ"לים מדברים על עוטף עזה, אתה יודע שזה בדיוק מה שהם – הפקר.
משטר ביידן כבר הכריז שסוגיית האקלים והסביבה היא חלק מהביטחון הלאומי, אבל נתניהו כזכור הרבה יותר קרוב לטראמפ. אחרי האסון, ראש הממשלה מילא פיו מים, ורק אמש (מוצ"ש) הוציא הודעה רפה לפיה הוא מבקש מהשרה להגנת הסביבה להכין תכנית או משהו כזה.
![ראש הממשלה בנימין נתניהו והשרה להגנת הסביבה גילה גמליאל בחוף ים באשדוד בעקבות דליפת הנפט שגרמה לזיהום בחופי הארץ, 21 בפברואר 2021 (צילום: קובי גדעון/לע"מ)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2021/02/KBG_GPO02004.jpg "ראש הממשלה בנימין נתניהו והשרה להגנת הסביבה גילה גמליאל בחוף ים באשדוד בעקבות דליפת הנפט שגרמה לזיהום בחופי הארץ, 21 בפברואר 2021 (צילום: קובי גדעון/לע"מ)")
בינתיים, ממשלת ישראל ממשיכה לקדם במרץ תכנית להפוך את נמלי אילת ואשקלון לנמלי נפט גדולים עם צינור ענק שמחבר ביניהן שיעזור לייצא לאירופה את הנפט ממדינות המפרץ. יש לשער שלא נראה את נתניהו מצטלם בחוף עם גוש הזפת המיליון ומתפאר בהישגי המלחמה בזיהום נה-נה-נה.
כאמור, היקף הנזק עדיין רחוק מלהתברר. המומחים חוששים שעם התחממות מזג האוויר, גושי הזפת יתחילו להינמס ולהתמזג לתוך המים, שם הם עוברים דרך המערכות והגוף של יצורי הים הזעירים והדגים. נפט הוא רעל, ואת ההשלכות של הרעלה המונית כזו מוקדם אפילו להתחיל לנסות להעריך. "בוא נגיד שלא הייתי אוכל דגים בזמן הקרוב", אמר לי אתמול חוקר ים וותיק.
בעיריית הרצליה – שבין הערים הגדולות ספגה מנת זיהום נדיבה במיוחד – הודיעו על סגירת חופי הרחצה ואיסור על ספורט ימי נכון לעכשיו (כן, גם יחידני). המים, לפי העירייה, מלאים בחומרים מסוכנים. בין המתנדבים בחופים היו אתמול כמה שחשו ברע: כשהזפת מתחממת, היא פולטת אדים רעילים שלא מומלץ לנשום.
בהזמנה הרשמית שהמשרד להגנת הסביבה הוציא היום למתנדבים, הם התבקשו לא להביא ילדים מתחת לגיל 16 ולהימנע מהגעה לחוף עם בעלי חיים.
אסון האקסון ולדז – שבו מיכלית נפט עלתה על שרטון מול חופי אלסקה ועשרות אלפי טונות של נפט נשפכו לים וגרמו לחורבן אקולוגי – התרחש לפני 32 שנה. עד היום מתנהלות בבתי המשפט בארצות הברית תביעות של משפחות שיקיריהן, שהשתתפו במלאכת הניקוי, מתו מסרטן.
על רקע כל הטוב הזה, היה כבר מי שתהה אתמול איך פותחים בעוד כמה שבועות את עונת הרחצה עם ים וחופים מלאים זפת. שאלה טובה, אבל כרגע עדיין מאוד רחוקה. כרגע יש שאלות דחופות יותר. למשל, מה עושים עם כל הפסולת שנאספת ונערמת בשולי החופים.
במשרד להגנת הסביבה רואים בפסולת חומר מסוכן, ולכן אוסרים לפנות אותה לאתרי הטמנה רגילים – שמא הרעלים יחלחלו למי התהום או ייפלטו לאוויר בצורת אדים. ייתכן והפתרון יהיה הפניית הזפת לאתר לטיפול בפסולת מסוכנת בנאות חובב שבנגב, או אולי דווקא למפעל המלט נשר לטובת שריפה בכבשנים. בעוד במשרד להגנת הסביבה בודקים את החלופות, חלק מהגורמים בשטח מתחילים לאבד סבלנות לנוכח ערימות הזפת ההולכות ומתגבהות.
הים הפך למקור חיים בעל חשיבות אדירה לישראל בשנים האחרונות. מקור לאנרגיה (נפט וגז), למזון (דגים) ומי שתייה. מה קורה במפגש בין זפת שהתמוססה במים למשאבות הענק של מתקני ההתפלה? מה הסיכוי שהזפת הזו תגיע למים שמוזרמים לבתים של רוב אזרחי ישראל?
גיורא שחם, ראש רשות המים, מבקש להרגיע. הנפט צף, ואילו המשאבות של מתקני ההתפלה שואבות מים מעומק של כ-7 מטרים, כך שכרגע אין כל אינדיקציה לבעיה. מעבר לזה, הוא אומר, הן מצוידות באמצעי התרעה רגישים ביותר ומערכת מסננים שאין עדינה ממנה, ובמקרה של מגע עם מים מהולים בנפט, המתקן יושבת מייד. אין שום סיכוי שהזפת תגיע למים שלנו, לדברי ראש רשות המים.
ומה יקרה אם מתקני התפלה יושבתו בזה אחר זה? למרבה המזל, אומר שחם, אנחנו נמצאים אחרי כמה מערכות של גשמי ברכה, ומשק המים יכול להחזיק מעמד בלי טיפה אחת של מים מותפלים למשך 7-10 ימים לפחות.
ומה יקרה אם מתקני התפלה יושבתו בזה אחר זה? למרבה המזל, אנחנו נמצאים אחרי כמה מערכות של גשמי ברכה, ומשק המים יכול להחזיק מעמד בלי טיפה אחת של מים מותפלים למשך 7-10 ימים לפחות
רבים תהו בימים האחרונים האם ייתכן שדליפה/הזרמה מכוונת מאונייה אחת יכולה להשחיר את קו החוף של מדינה שלמה. ובכן, כנראה שכן.
אונייה ממוצעת נושאת כמה אלפי ליטרים של דלק לטובת הפעלת המנועים; מיכלית שמשנעת נפט יכולה להכיל גם 250-300 אלף טונות של נפט גולמי. לפי הערכת המשרד להגנת הסביבה, באירוע הנוכחי מדובר בזיהום של עד אלף טונות לכל היותר. טיפה בים לעומת הפוטנציאל ההרסני. באירוע של האקסון ולדז, אגב, דלפו לפי ההערכות כ-36 אלף טון נפט.
אם זה מרגיע מישהו, האקסון ולדז החליפה מאז שם והיא מובילה כיום נפט ברחבי הים התיכון תחת שם אחר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו