הקרב המשמעותי הראשון בין שופטי בית המשפט המחוזי בירושלים לבין הנאשם מס' 1 במשפט "מדינת ישראל נגד בנימין נתניהו ואחרים" הסתיים בתבוסה מוחצת של השופטים.
החלטתם, שניתנה אמש (שני) לאחר שעת מהדורות החדשות, להתחיל את שלב ההוכחות במשפטו של נתניהו ב-5 באפריל, כלומר כשבועיים אחרי הבחירות, היא החלטה פוליטית פסולה מיסודה, שאין לה כל הצדקה עניינית, וכל כולה מלמדת על רצונם של השופטים שלא לעצבן את הנאשם, המכהן כראש הממשלה.
כתב האישום נגד נתניהו הוגש בחודש ינואר 2020. המשפט עצמו היה אמור להיפתח במרץ 2020, אך בשל הסגר הראשון נדחה בחודשיים, לחודש מאי. וכך הלכו החודשים וחלפו, תוך שסנגוריו של נתניהו עושים כל שביכולתם להאריך את שלב הטענות המקדמיות. הם קיבלו כבר מזמן את כל חומרי החקירה, ולא הייתה שום מניעה להודיע כי שלב ההוכחות ייפתח בשבוע הבא.
וכך הלכו החודשים וחלפו, תוך שסנגוריו של נתניהו עושים כל שביכולתם להאריך את שלב הטענות המקדמיות. הם קיבלו כבר מזמן את כל חומרי החקירה, ולא הייתה שום מניעה להודיע כי שלב ההוכחות ייפתח בשבוע הבא
השופטים הרחומים – רבקה פרידמן-פלדמן, משה בר-עם ועודד שחם – אולי חשבו שבעצם ההחלטה לדחות את תחילת ההוכחות עד אחרי הבחירות, הם נמנעים מהשפעה של המשפט על הזירה הפוליטית הגועשת. אך טעות בידם. ממילא כל החלטה שהיו מקבלים בעניין הייתה גוררת עמה השלכות מרחיקות לכת על המתרחש מחוץ לאולם המשפט.
לא רק החלטה להתחיל בהוכחות מיד, אלא גם החלטה להימנע מכך – היא החלטה בעלת משמעויות פוליטיות. במצב של "אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי" – כבר עדיף לקבל את ההחלטה הנקייה, העניינית, והמתבקשת בהליך רגיל. לא זה מה שהחליטו.
על פי ההחלטה, הליך ההוכחות יתקיים בקצב אינטנסיבי, שלושה דיוני הוכחות בשבוע, בימים שני, שלישי ורביעי, משעה 09:00 בבוקר ועד 15:30 אחר הצהריים. יש להניח שעד מועד תחילת ההוכחות, עוד ינסו הסנגורים להיאבק במתווה המתוכנן, באמצעות הגשת עתירה לבג"ץ (לא ניתן לערער על החלטות הביניים של השופטים בהליך פלילי).
בשנת 2009, לאחר שנשיא המדינה לשעבר משה קצב הועמד לדין באשמת אונס, ביקשו סנגוריו לרווח את דיוני ההוכחות שנקבעו בעניינו. השופטים סירבו, הסנגורים – אביגדור פלדמן, ציון אמיר ואבי לביא – התפטרו מייצוגו של קצב, השופטים סירבו לקבל את ההתפטרות והעניין כולו הגיע לבית המשפט העליון, שדווקא הצדיק את מתכונת השמיעה המזורזת.
מעניין, לאותו הליך התייצב ועד מחוז תל אביב של לשכת עורכי הדין וביקש להצטרף – ומי שייצג אותו אז היה עו"ד בעז בן צור, כיום סנגורו הראשי של נתניהו.
נתניהו הורה לסנגוריו לעשות כל מה שרק ניתן על מנת להימנע מלהתחיל בהוכחות לפני הבחירות, והוא יודע היטב למה. שלב ההוכחות יהיה ספקטקל בלתי נגמר של עדים, שעתידים למסור גרסאות המפלילות את נתניהו, כל יום, כל היום.
דיוני ההוכחות אמנם לא ישודרו בשידור חי, אך הציוצים והדיווחים מהאולם וממסדרונות בית המשפט יתפסו את תשומת הלב התקשורתית לאורך שבועות וחודשים. הדרמות המשפטיות, יש יאמרו הקרקס המשפטי, יגיעו לכל בית בישראל. אין סרט אחר.
יותר מזה, עצם ניהול המשפט האינטנסיבי – בין אם נתניהו יבחר לשבת באולם שעות ארוכות מדי יום "כדי להביט לשופטים בעיניים" או להקשות על הפרוצדורה עם סידורי הביטחון המוגזמים; ובין אם הוא יבקש פטור מהתייצבות ויניח למשפט להתקדם ביעילות בהיעדרו – ימחיש לכלל הציבור את מה שנתניהו עובד מאוד קשה לטשטש: שזה בלתי אפשרי להיות ראש ממשלה ונאשם בפלילים באותו זמן.
גם כי אין מספיק שעות ביממה, גם כי ניגודי העניינים בהחלטות השלטוניות מגיעים בקצב של פעמיים בדקה, וגם כי המדינה כולה נסחפת בטרלול שבין קריית הממשלה לבית המשפט המחוזי.
המחזה הזה, ההמחשה הזו לסיטואציה הבלתי אפשרית שנתניהו גרר את המדינה כולה אליה, נחסך מאיתנו בטרם הבחירות אבל יכה בכולנו בעוצמה מיד לאחריהן, ביום הראשון שלאחר החזרה מחופשת פסח.
יום למחרת פתיחת ההוכחות, אגב, יום שלישי 6 באפריל, יהיה יום מעניין: בבוקר יתחיל דיון ההוכחות השני במחוזי בירושלים, עד השעה 15:30, וחצי שעה לאחר מכן תתכנס הכנסת ה-24 לישיבת הפתיחה שלה.
תיקון פגמים ראייתיים תוך כדי תנועה
במקביל להחלטתם על מועד פתיחת המשפט, דחו אמש שופטי המחוזי את בקשתו של הנאשם נתניהו לבטל את כתב האישום נגדו, בטענה שהחקירות נגדו נפתחו שלא כדין, ללא אישור מסודר של היועץ המשפטי לממשלה.
הבקשה אמנם נדחתה, אך היועץ ספג ביקורת מהשופטים שקבעו כי "ראוי היה כי היועץ, כרשות מינהלית, ייתן את הסכמתו לפתיחת החקירות, לרבות בדיקות מקדימות, בעניינו של הנאשם, על דרך של מתן אישור בכתב. משלא נעשה כן יש להצר על כך ולקוות כי מקרים דומים לאלה לא יישנו".
"ראוי היה כי היועץ, כרשות מינהלית, ייתן את הסכמתו לפתיחת החקירות, לרבות בדיקות מקדימות, בעניינו של הנאשם, על דרך של מתן אישור בכתב. משלא נעשה כן יש להצר על כך ולקוות כי מקרים דומים לאלה לא יישנו"
ועם זאת, כתב האישום לא בוטל מאחר שהפגם המדובר "איננו יורד לשורשו של עניין". במילים אחרות – במאזן השיקולים בין התועלת והנזק, יוצא כי צעד של ביטול המשפט כולו איננו פרופורציונלי לעוצמת הפגם של אי-מתן החלטה מנומקת ומסודרת לפתוח בחקירה. אחרי הכול, זה לא שהחקירות או הבדיקות נעשו ללא ידיעתו של היועץ. בסופו של דבר, זו הערה בענייני סדר וניקיון.
השופטים החליטו לדחות את הבקשה הכוללנית לביטול כתב האישום, אך הותירו פתח לדיון בהמשך הדרך בבקשות פרטניות לפסילת ראיות כאלה ואחרות שהושגו בשלב מוקדם של החקירה, בטרם ניתן – כך לפי טענת סנגוריו של נתניהו – אישור פרטני של היועץ המשפטי לחקור.
"אין הצדקה להידרש בעת הזו לפגמים הנטענים בקשר לפעולות החקירה", כתבו השופטים בהחלטתם אמש, "חשיבות הראיות, הפסולות לכאורה, אינה יכולה להתברר אלא בכור ההיתוך של ההליך הפלילי, שרק אז ניתן יהיה לקבוע את משקלן, כל אחת בפני עצמה ובמארג הראיות הכולל, לצורך בחינת אשמתו של הנאשם במידת ההוכחה הדרושה במשפט הפלילי ומעבר לספק סביר".
פירוש הדבר שהשופטים סוללים למעשה את הדרך לקרב חפירות מתיש, לאורך פרשת התביעה כולה, ביחס לכל ראיה וראיה בנפרד, כל עדות ועדות בנפרד, שלגביה יטענו הסנגורים כי היא אינה קבילה מאחר שהושגה בשלב המוקדם של החקירה.
כך עולה גם ביחס לבקשת הסנגורים לפסול ראיות ספציפיות שנאספו לטענת הסנגורים שלא כדין, ובפרט ראיות הנוגעות לעד התביעה הראשון – והמרכזי בתיק 4000 – אילן ישועה. גם כאן, קבעו השופטים, עדיין מוקדם לדון בקבילות כל ראיה, ו"טענות הצדדים שמורות להם".
![היועמ"ש אביחי מנדלבליט מודיע על החלטתו להגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו. 21 בנובמבר 2019 (צילום: הדס פרוש/פלאש90)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2020/12/F191121HP60-640x400.jpg "היועמ"ש אביחי מנדלבליט מודיע על החלטתו להגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו. 21 בנובמבר 2019 (צילום: הדס פרוש/פלאש90)")
אם בית המשפט יאפשר התנהלות שכזו, הדבר עלול לכרסם בכל ספקטרום הראיות כולו, שכן הסנגורים יוכלו לטעון שראיות "מאוחרות" הושגו על יסוד ראיות "מוקדמות" שהינן נגועות, ולכן יש לפסול את כולן.
בדיני הראיות בישראל לא התקבלה אמנם דוקטרינת "פרי העץ המורעל" הפוסלת אוטומטית כל ראיה שהושגה בדרכים לא כשרות, אך מנגד גם לא נטרקה הדלת בפני אפשרות לפסילה פרטנית של ראיות, על יסוד איזון בין התועלת והחסרונות בתיק הספציפי ולגבי האינטרס הציבורי הכללי.
מצד שני, אפשר להסתכל על המתווה ששירטטו השופטים גם אחרת: הם הודיעו כי בכוונתם לאפשר לתביעה להגיש את מלוא הראיות, גם אלה שהסנגורים טוענים שהושגו שלא כדין. הטענות בדבר קבילות הראיות עשויות להישמע, במקשה אחת, רק בתום שלב ההוכחות.
בשלב ההוא, זה כבר יהיה פחות קריטי אם תיפסל ראיה בודדת כזו או אחרת, שכן יש להניח שמארג הראיות הכולל כבר יצביע על אשמתם של הנאשמים, וילמד האם האישומים הוכחו מעבר לספק סביר, בלא תלות בראיה בודדת קונקרטית.
בקיצור, יכול להיות שהשופטים בעצם נתנו לתביעה אפשרות לתקן פגמים ראייתיים תוך כדי תנועה.
הנה הימור: שום ראיה לא תיפסל בסופו של עניין, בשל הנימוק שהראיה הושגה בחקירה או בבדיקה מקדימה שנעשתה ללא אישורו של היועץ. היועץ הרי עקב באופן פרטני, כמו ראש צוות חקירה ולא כמו היועץ המשפטי לממשלה, אחרי מהלכי החקירה בתיקי האלפים. אין שום פעולה שנעשתה ללא ידיעתו וללא אישורו מראש.
כל מאמצי הסנגורים בעניין הזה – ויהיו רבים כאלה במהלך המשפט – יהיו לשווא. אלא אם כן הסנגורים מגדירים הצלחה כגרימת עיכוב משמעותי בניהול המשפט. וזה, בסופו של דבר, כל הסיפור כולו.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
"נתניהו יכול לרשום לעצמו ניצחון ראשון בקרב בינו לבין שופטיו בבית המשפט המחוזי בירושלים" – ניסוח אומלל ושגוי. הקרב אינו בין נתניהו לשופטיו, שהרי לו היה כך הם לא היו נותנים לו מתנה פוליטית שכזו. הקרב הוא בינו לבין טוהר המידות, בינו לבין העם, בינו לבין ערכי הדמוקרטיה.