ב-13 באוגוסט 1973 נפגש קיסינג'ר עם השגריר האיראני בארה"ב ארדשהיר זהאדי בבית הלבן, לקראת פגישתו הצפויה של זהאדי עם חאפז איסמעאיל המצרי בהמשך החודש. "אני עומד לפגוש את ידידך ב-25", סיפר זהאדי לקיסינג'ר על הפגישה המתוכננת עם אותו חאפז איסמעאיל. בחירת המילים של זהאדי מעידה כי ידע על קיום הערוץ החשאי של קיסינג'ר ואיסמעאיל ועל יחסי הידידות ביניהם.

"אני עומד לפגוש את ידידך ב-25", סיפר השגריר האיראני זהאדי לקיסינג'ר על הפגישה המתוכננת עם אותו חאפז איסמעאיל. בחירת המילים של זהאדי מעידה כי ידע שקיסינג'ר ואיסמעאיל מנהלים שיחות קרובות

"כן", ענה קיסינג'ר, "והכנתי לך משהו למסור לו".

שניהם עברו ביחד על המסר הכתוב, וקיסינג'ר ביקש למחוק ממנו את המשפט האחרון שכתב: "מצרים צריכה לפתח הצעה שישראל לא תוכל לדחות".

בהמשך השיחה אמר קיסינג'ר לזהאדי: "אין ספק, הישראלים יהיו קשוחים, הם לא מוכנים לקבל שום דבר. אבל אני חושב שיש להם מרגל במצרים. האינטרס שלנו הוא להתחיל תהליך, לייצר נושא ספציפי שנוכל לתמוך בו בערבים".

זהאדי: "איסמעאיל הוא ידיד שלי".

קיסינג'ר: "אני מחבב אותו, הוא איש נחמד".

זהאדי : "הוא אדם הגיוני".

קיסינג'ר ביקש שימסור לאיסמעאיל את הערכתו האישית והמקצועית הרבה בפגישתם בג'נבה. זהאדי אמר שלדעתו הישראלים עושים טעות רצינית וכי הוא חושב שהזמן לא פועל לטובתם. קיסינג'ר הסכים.

לא מפורט מעבר לכך מה היה המסר שקיסינג'ר מסר לאיסמעאיל דרך זהאדי בסוף אוגוסט 1973 כחודשיים לפני המלחמה. האם הוא היה קשור למרגל הישראלי במצרים, כפי שקיסינג'ר אמר, או שעסק בנושא אחר.

בכל מקרה הדברים שקיסינג'ר אומר לזהאדי חריפים ואנטי-ישראלים וכפי שנראה גם מניפולטיביים ולא נכונים. קיסינג'ר סיכסך והסית את המצרים והאיראנים נגד ישראל לקראת מלחמת יום כיפור, בזמן שבערוץ החשאי קיסינג'ר קיבל מגולדה מאיר וממשה דיין את הסכמתם לנוסחת קיסינג'ר: הכרה בריבונות מצרית על כל סיני עם סידורי בטחון לישראל.

קיסינג'ר לא העביר את המסרים הקריטיים האלה מגולדה ודיין לקהיר עם השינוי העצום בעמדתם, ודחף את מצרים למלחמה, באומרו כי אין ספק שהישראלים יהיו קשוחים ולא מוכנים לקבל שום דבר.

קיסינג'ר לא העביר את המסרים הקריטיים האלה מגולדה ודיין לקהיר עם השינוי העצום בעמדתם, ודחף את מצרים למלחמה, באומרו כי אין ספק שהישראלים יהיו קשוחים ולא מוכנים לקבל שום דבר

המסר החשאי של יעקובי

שלושה חודשים לפני כן, ב-16 במאי 1973, לקראת המפגש החשאי השני של קיסינג'ר ואיסמעאיל בפריז ב-20 במאי, גד יעקובי, מקורבו של דיין, הגיע לשגרירות האמריקאית בתל אביב ונפגש עם הציר האמריקאי בשגרירות אוון זורהלן. יעקובי ביקש להעביר מסר ממשה דיין לקיסינג'ר לגבי עמדותיו בנושא הסכמי שלום עתידיים עם ירדן ומצרים. יעקובי אמר שדיין מציע שסיני תהיה ואקום צבאי מוחלט ללא צבא ישראלי או מצרי. כלומר דיין, במאי 73, היה מוכן לנסיגה מלאה מסיני, להוציא השארת אמצעי התרעה אלקטרוניים ישראלים ומצריים בהר סיני לשני הצדדים.

סיכום פגישת יעקובי זורהלן, שגרירות האמריקאית בתל-אביב, 16 במאי 1973, שנשלח על ידי השגרירות האמריקאית בתל אביב למחלקת המדינה בארה"ב

גולדה אמרה כן לנוסחת קיסינג'ר

גולדה מאיר, במהלך ביקורה בוושינגטון בסוף חודש פברואר 1973, קיבלה גם היא בחשאי את נוסחת קיסינג'ר של הכרה בריבונות המצרית המלאה על כל סיני. בניגוד למקובל לחשוב על עמדתה הניצית והלא מתפשרת של גולדה מאיר לפני מלחמת יום כיפור, גולדה אמרה כן לנוסחת קיסינג'ר, שמונה חודשים לפני המלחמה (דר. דן שיפטן, פרספקטיבה אסטרטגית והיסטורית, יולי 2020).

גולדה מאיר, בביקורה בוושינגטון בסוף פברואר 1973, קיבלה גם היא בחשאי את נוסחת קיסינג'ר של הכרה בריבונות המצרית המלאה על כל סיני, בניגוד למקובל לחשוב על עמדתה הניצית והלא מתפשרת לפני מלחמת יום כיפור

פעולות חשאיות

מכתב של בכירים בסוכנות הביון האמריקאית, הסי.איי.איי, מה-8 בספטמבר 1973, מגלה שדבר המפגש החשאי של זהאדי והמצרים בשוויץ בסוף אוגוסט נודע לאנשי הסוכנות ממקורות שלהם, והם כותבים:

1. נתקלת במקרה באחת הפעולות של קיסינג'ר. זהאדי נפגש עם המצרים בשוויץ בהוראתו של קיסינג'ר.
2. מציע שתחביא עמוק את המכתב ותשכח את כל העניין.
3. שמח שהמקורות שלך בעניינים, אבל בכנות, רצוי שאף אחד מהסוכנות לא יחשוף בפני הבית הלבן או מחלקת המדינה שידענו משהו על המפגשים האלה.

תכתובת פנימית של הסי.איי.איי. מה-8 בספטמבר, 1973, שהותרה לפירסום ב2008

האם המגעים בערוץ החשאי של קיסינג'ר ואיסמעאיל ומלחמת יום כיפור היו "אחת מהפעולות של קיסינג'ר" שאנשי הסוכנות ממליצים לא לחשוף לבית הלבן או למחלקת המדינה שהם ידעו על קיומם?

קיסינג'ר באוגוסט ובספטמבר 1973 העביר מסרים חשאיים לאיסמעאיל. בתחילת ספטמבר קיסינג'ר תיאם מפגש חשאי שלישי עם איסמעאיל לסוף השבוע של ה-8 וה-9 בספטמבר באיזור מדריד, וקיבל את אישורו של איסמעאיל לקיום המפגש מאחורי גבם של השותפים הישראלים לערוץ.

האם המגעים בערוץ החשאי של קיסינג'ר ואיסמעאיל ומלחמת יום כיפור היו "אחת מהפעולות של קיסינג'ר" שאנשי הסוכנות ממליצים לא לחשוף לבית הלבן או למחלקת המדינה שהם ידעו על קיומם?

לדיניץ וגזית קיסינג'ר אמר שהמפגש השלישי עם איסמעאיל, אם בכלל יתקיים, יהיה רק בנובמבר וגזית סיכם את שליחות איסמעאיל באמירה מאכזבת:

"נראה כי בכך הסתיימה פרשת שליחות איסמעאיל" (מרדכי גזית, שליחות איסמעאיל, ארכיון המדינה, חצ-5975.5).

מרדכי גזית, שליחות איסמעאיל, חצ-5975.5, מתוך ארכיון המדינה

ב-16 במאי קיסינג'ר קיבל מסר חשאי מדיין שישראל תהיה מוכנה לסגת מכל סיני שיהיה ואקום צבאי. זה היה שינוי דרמטי בעמדתו של דיין. מסר דומה קיבל קיסינג'ר מגולדה מאיר ב-1 במרץ בביקורה בוושינגטון. מדוע קיסינג'ר לא העביר את המסרים החשובים האלה לזהאדי ולאיסמעאיל באוגוסט ובספטמבר והעביר להם מסר הפוך לגמרי, לפיו אין ספק שישראל תהיה קשוחה ולא תהיה מוכנה לקבל שום דבר?

קיסינג'ר לא העביר אינפורמציה קריטית שהיתה יכולה למנוע את המלחמה, הביא את המשא ומתן בערוץ החשאי למבוי סתום, סיכסך בין הצדדים ודחף את המצרים למלחמה. קיסינג'ר כפה על ישראל לא לפתוח במכה מקדימה, עצר את הסיוע הצבאי לישראל בשבוע הראשון של המלחמה, כפה על ישראל הפסקת אש ביחד עם הרוסים ומנע נצחון ישראלי טוטאלי ואולי אף גדול יותר מ1967 בסיום המלחמה.

קיסינג'ר לא העביר אינפורמציה קריטית למניעת המלחמה, תקע את המו"מ בערוץ החשאי, סיכסך בין הצדדים ודחף את המצרים למלחמה. הוא אסר על ישראל לפתוח במכה מקדימה, עצר את הסיוע הצבאי לישראל בשבוע המלחמה הראשון ועוד

האלוף אביגדור בן גל (יאנוש) הציע ב-2014 שתוקם ועדת חקירה ממלכתית משפטית שתחזור לבדוק את מלחמת יום כיפור לאחר 40 שנה.

כדאי שועדת החקירה הממלכתית שהציע יאנוש להקים, אם וכשתקום, תבדוק את הפעולות החשאיות של קיסינג'ר באוגוסט ובספטמבר 1973, את המסרים שהעביר ואת המסרים שלא העביר בערוץ החשאי שהיה פעיל באופן אינטנסיבי מאוד בשנת 1973 לפני ובמהלך המלחמה.

רמי רום הוא דוקטור לכימיה פיזיקלית, עורך פטנטים וחוקר עצמאי של מלחמת יום כיפור. מתמקד בעיקר בהשפעת הערוץ המדיני החשאי של קיסינג'ר ואיסמעאיל על המלחמה ובהתנהלות של שר הבטחון משה דיין במלחמה. פרסום קודם - תעלומת המפגש החשאי השלישי של קיסינג'ר ואיסמעאיל בספטמבר 1973, מערכות, גיליון נובמבר 2018: http://maarachot.idf.il/PDF/FILES/5/114325.pdf

באופן אידאלי אנו חושבים על המוח האנושי כעל מכונת היגיון, אך במציאות בכלל, וזו הפוליטית שלנו בפרט, ברור שיותר מכל דבר אחר – מוח זו מכונה לדפיקה סדרתית של הראש בקיר.

משום מה אנו נוטים לראות במוח שלנו סוג של מחשב, בעוד שמחשב ומוח הן שתי מכונות שונות לגמרי. המוח הוא יצור אבולוציוני שניבנה כמכונה אובססיבית ליצירת מטרות, בעוד שמחשב הוא כלי עזר לבני אדם. איננו מעוניינים שמחשב ייצר לעצמו מטרות, אלא רק שיעזור לנו להשיג את המטרות שלנו.

החל מהקפה של הבוקר ועד להתגייסות למלחמה, מה שמניע אותנו הוא המטרה התורנית, שמשום מה הקפיץ לנו המוח דווקא עכשיו, ואנו חייבים, חייבים, להגשימה. ומה שמעצבן בהמצאה האבולוציונית הזו הוא, שהטבע מייצר לנו את מכונת המטרות הזו לא כדי שנגשימן. בכלל לא. אלא, שכמו חמור ההולך אחרי הגזר שתלה לו העגלון מול אפו, המטרה קיימת כדי להוליך אותנו בדרך, ולאו דווקא כדי שנגשימה. או כפי שחז"לנו ניסחו כה יפה "אין אדם עובר מן העולם וחצי תאוותו בידו".

הטבע מייצר לנו את מכונת המטרות הזו, המוח, לא כדי שנגשימן. בכלל לא. אלא, שכמו חמור ההולך אחרי הגזר שתלה לו העגלון מול אפו, המטרה קיימת כדי להוליך אותנו בדרך, ולאו דווקא כדי שנגשימה

למעשה, הבעיה הגדולה עם מנגנון המטרות שלנו היא לא שאיננו מגשימים אותן, אלא דווקא אם הצלחנו להגשימן. הגשמת המטרה לא רק מייצרת ריקנות, המחייבת מאמץ מוחי להעלות ולגבש לנו מטרה חדשה, אלא, חמור מכך, היא עלולה לזרוק אותנו מהדרך הכל-כך מוצלחת בה הלכנו – אל ישימון חסר דרך.

דוגמה טובה היא הציווי האלוהי הראשוני של: "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה". ציווי שבנה מטרה ארוכת טווח, ולאורה אנו חיים כבר אלפי שנים. הבעיה נעוצה כמובן בכך שמטרה ארוכת טווח שכזו לא קיבלה פרמטר תפוגה. כמה זה "מלאו את הארץ"? מיליארד אנשים זה כדור מלא? עשרה מיליארד? מאה מיליארד? ומתי הארץ נחשבת כבושה? כשנכלה את משאביה? את זה הציווי לא ניפק, אך רבים עדיין חיים לאור הציווי הזה רק משום הסיפוק שבהליכה בדרך הסלולה, ולעזאזל התוצאות.

אם לאדם הפרטי הגשמת מטרות היא בעיה, הרי שבהיבט הפוליטי הגשמת מטרות היא אסון. מערכת הכוח הפוליטית נבנית על הדגל המאחד של המטרה, והגשמת מטרות פירושה התפוררות הדבק המאחד. כך למבני כוח פוליטיים קיימת נטייה מובנת לשמר מטרות, בפורמלין אם נדרש, מבלי להתחשב במציאות המשתנה.

כך בריטניה משמרת בית מלוכה וטקסים פוליטיים משונים שאבד הכלח על מטרתם, רק כדי להימנע מערעור המערכת. כך המערכת הפוליטית האמריקנית משמרת פחד מיסטי מסוציאליזם וקומוניזם למרות שאיומים אלו כבר חוסלו מזמן, וכך גם אצלנו.

המערכת הפוליטית הישראלית נבנתה סביב מטרה אחת – הקמת בית לאומי ליהודים שנרדפו בעולם. תשובה לבעיה הסופר-בוערת בימים שלאחר השואה. מטרה זו גיבשה תנועה חזקה ודינמית שפעלה ביעילות והצליחה בצורה יוצאת דופן, ובית לאומי אכן הוקם ליהודים, מדינה – היא מדינת ישראל.

אם לאדם הפרטי הגשמת מטרות היא בעיה, הרי שבהיבט הפוליטי הגשמת מטרות היא אסון. מערכת הכוח הפוליטית נבנית על הדגל המאחד של המטרה, והגשמת מטרות פירושה התפוררות הדבק המאחד

אנו רואים את ביטוי המטרה הציונית באופי המפלגות שלנו במערכת הפוליטית, אבל השפעת המטרה הזו עמוקה הרבה יותר – כל המבנה השלטוני יוצר עבור מטרה זו. מבנה שתוכנן לאפשר הדרה דמוקרטית של הערבים מאפשרות של הגעה למוקדי כוח. כך, כדי להימנע מבניית מוקדי כוח ערביים, המבנה של הייצוג לכנסת לא נבנה במתכונת הרגילה של נציגי אזורים, כפי שנהוג בדמוקרטיות אחרות. כך, הדומיננטיות שהוקנתה למשרד הפנים במישור המוניציפלי היא עוד מכשיר שכזה, שלא לדבר על מערכת ניהול הקרקעות שנבנתה בעליל לטובת המטרה הציונית.

כל האנרגיה הציונית הזו לטיפול בעם שלנו אכן צלחה. המטרה הושגה, וכיום, כשמרבית העם היהודי נמצא בישראל, ואלו שלא כאן עושים זאת מבחירה, אפשר להגיד לא רק שהציונות הגשימה את מטרתה המיידית, אלא שהצורך בהגנת היהודים ומדינתם חרג מגבולותינו והפך לקונצנזוס גלובלי במרבית מדינות העולם. אנו השגנו את המטרה מעבר למשוער, ודווקא ההצלחה הזו היא אם המשבר הפוליטי הקשה אותו אנו חווים היום.

אנו תקועים היום עם אוכלוסייה שעיקר עניינה הוא איכות החיים שלה והצלחתה האישית, אך עם מערכת פוליטית לא רלוונטית שמחפשת לשמר את המטרה שהושגה דרך מבט טלסקופי – המחפש, מעצים, ולעיתים אף ממציא איומים על המטרה. כל זאת תוך התעלמות מהנוף החדש של מדינה בה מרבית האוכלוסייה רוצה ושואפת לנורמליות אזרחית.

חוסר הרלוונטיות נמצא בשימור האידאות הפוליטיות, אך יותר מכך הוא נמצא בשימור מבנה הדמוקרטיה שלנו. מבנה בו הנציגים אינם נבחרים ישירות ולא על בסיס גיאוגרפי, מה שמקנה כוח יתר לאוכלוסיות מסוימות (המתנחלים למשל) וכוח חסר לאוכלוסיות אחרות (ערבים למשל).

אלה מבנים השואפים לשמר את עצמם גם במחיר של אובדן רלוונטיות והגעה למשבר, ונראה כי המשבר הפוליטי המתמשך בו אנו נמצאים הוא אכן משבר שכזה. משבר בו הטרמינולוגיה סובבת סביב המטרה הציונית ומי משרת אותה, אך הגרעין שלה הוא רלוונטיות מבנה המשטר לאזרחי המדינה.

חוסר הרלוונטיות של הדיאלוג הפוליטי עתיד להימשך, וכך גם משבר הבחירות בו אנו שרויים, אלא שאגב המשבר המתמשך הזה, מה שאנו עדים לו הוא שינוי זוחל של שיטת הממשל שלנו. שינוי שמגיע בשיטת הסלמי, בפיסת שינוי אחת בכל מערכת בחירות.

אנו רואים את ביטוי המטרה הציונית באופי המפלגות במערכת הפוליטית, אבל השפעת המטרה הזו עמוקה בהרבה – כל המבנה השלטוני יוצר עבורה. מבנה שמאפשר הדרה דמוקרטית של הערבים מהגעה למוקדי כוח

השינוי החל ברעיון ההזוי לראש ממשלה חליפי וממשיך ברעיון ה"רק לא ביבי", וללא ספק יתחולל גם בסיבוב הנוכחי. סיבוב, שעם או בלי השבעת ממשלה חדשה, יהיה גם הוא ללא ספק קצר, וללא ספק ייצר גם הוא פיסה נוספת של שינוי במבנה השיטה הדמוקרטית שלנו. ורק נותר לקוות ששינויי המבנה שיביא יהיו טובים וחכמים מספיק כדי לבנות לנו אג'נדה שלטונית חדשה, שתוכל להוביל אותנו בדרך טובה יותר מזו בה אנו הולכים היום. ושלא נזדקק לבחירות שישיות לשם כך.

ישי גבריאלי הוא כלכלן בהכשרתו. בין היתר שימש כמרצה במכללה החברתית כלכלית וכתב את הספר "התיאומוניטריזם" על היבטים דתיים בתורת הכלכלה. בעברו הרחוק יותר היה כתב וחבר מערכת בשבועון "כספים" וכן כתב טור בגלובס וקצת בידיעות אחרונות. נהנה לכתוב על מגוון נושאים רחב וכיום מחזיק בלוג בשם "צוקרלך גשפטן" https://zuckerlechgescheft.wordpress.com/ בו הוא כותב מדי םעם על נושאים שמעניינים אותו.

בשנה שעברה הופנתה למעבדה שלנו משפחה לצורך מחקר על ילדים צעירים עם אוטיזם. המשפחה בהחלט התאימה למחקר אבל הייתה בעיה אחת: ההורים לא ידעו שילדם מאובחן עם אוטיזם. הסיבה לכך היא, שגם בשיחה עם הצוות המאבחן וגם בדו"ח האבחון שנמסר להם נאמר להם, שלילדם יש "בעיית תקשורת".

משפחה, שהופנתה למעבדתנו למחקר על ילדים צעירים עם אוטיזם, התאימה למחקר – למעט בעיה אחת: ההורים לא ידעו שילדם מאובחן עם אוטיזם. בשיחה עם הצוות המאבחן ובדו"ח האבחון נאמר להם שלילדם יש "בעיית תקשורת"

המונח הבעייתי הזה נפוץ היום במידה כזאת, שהשם הרשמי לכיתות המיועדות לילדים עם אוטיזם הוא "כיתות תקשורת". ריכוך זה של המונח להורים אינו משרת אף אחד, והוא גם לא מדויק.

כדי לאבחן א/נשים עם אוטיזם, צריכים להימצא ליקויים בתקשורת ובאינטראקציה החברתית, כמו גם התנהגויות מוגבלות וחזרתיות ו/או תחומי עניין סטריאוטיפיים, שמקשים על היכולת של האדם לתפקד באופן יומיומי. תקשורת נמצאת במרכז הסיפור, אך אינה עומדת בפני עצמה. כאן ראוי לציין כי ישנם אנשים עם אוטיזם בעלי יכולות תקשורת תקינות (כלומר מסוגלים להעביר ולקבל מסרים מאחרים), המתקשים רק בשימוש החברתי או הפרגמטי בשפה.

השימוש היופמיסטי ב"תקשורת" אינו האתגר היחיד בטרמינולוגיה בתחום האוטיזם כיום. האם עלינו לומר שמישהו הוא "אוטיסט" או "על הספקטרום"? "הפרעת ספקטרום האוטיסטי" או פשוט "אוטיזם"? במקרה הזה אין נכון או לא נכון, אלא רק ביטוי של השקפות שונות בנוגע לקטגוריה האבחנתית ומוגבלויות בכלל.

לעומת זאת, למונח "תקשורת" אין מקום בשיח על אוטיזם. תחשבו רגע על המשפחה מהמחקר שקבלה אבחנה אבל למעשה לא קבלה. שעברה את כל החששות והספקות, לגבי ילדם ולגבי עצמם כהורים, שעברו את רשימת ההמתנה, את התהליך האבחוני ובסוף יצאו עם אבחנה שהיא לא אבחנה. בלי לדעת לאן פניהם ואפילו אילו מילים להכניס לגוגל. כל זה בגלל שמישהו חשש לפגוע, להגיד ולכתוב משהו שאולי יוביל לדמעות, לעצב, לכעס. אלא שזה גם עלול להוביל לתמיכה, ולתהליך של השלמה והתקדמות.

אפשר רק להניח, באופן דומה, שהשימוש המקורי במונח "תקשורת" במשרד החינוך היה ניסיון להגן על משפחות וילדים מפני אמירת המילה "אוטיזם" בקול. אך אנחנו יודעים שכאשר אנו נמנעים משימוש במילה מסוימת, הסטיגמה סביבה גדלה וגדלה, מהדהדת דרך גני ילדים, חצרות בית ספר ומקומות עבודה. כך המונח "אוטיסט" הופך למונח שנעשה בו שימוש מפחית ערך על-ידי ילדים ומבוגרים כאחד. אולי אם ילדים לא-אוטיסטים היו שומעים את התלמידים מהכיתה בהמשך המסדרון, או את הילד בכיתה שלהם, מדברים בפתיחות על היותם אוטיסטים, הם היו מרגישים פחות בנוח עם שימוש בלתי הולם במונח.

אפשר להניח, שהשימוש המקורי במונח "תקשורת" במשרד החינוך היה ניסיון להגן על משפחות וילדים מאמירת המילה "אוטיזם" בקול. אך כאשר נמנעים משימוש במילה מסוימת, הסטיגמה סביבה גדלה

בתחילת מרץ פרסמה אגודת האוטיזם באמריקה וארגוני מוגבלויות מובילים אחרים הצהרה כי תפסיק לקרוא לחודש אפריל חודש המודעות לאוטיזם ותתחיל לקרוא לו חודש קבלת האוטיזם. אי לכך, הוחלט על ידי רבים ברחבי העולם כי התאריך שצוין בשבוע שעבר, ב-2 באפריל, הוא יום המודעות והקבלה הבינלאומי לאוטיזם.

מודעות? כולם שמעו כבר על אוטיזם, החברה מודעת למונח. בכך שאנו מקבלים ולא רק מודעים לשם הזה, על ידי אמירתו בקול רם, על ידי דחיית הסטריאוטיפים וההטיה הנמשכים, אנו יכולים להתקדם כחברה ממודעות לקבלה.

ד"ר ג'ודה קולר הוא ראש המגמה לחינוך מיוחד ומרצה לפסיכולוגיה קלינית של הילד באוניברסיטה העברית. שם הוא מנהל את המעבדה לחקר אוטיזם בילדים ומשפחות ובין מייסדי המרכז לאוטיזם של האוניברסיטה. צילום: ארקדי ורונין