מגילת אסתר היא סיפור-חצר. בכל סיפור החצר הזה כפשוטו, מתחילתו ועד סופו, אין ביטוי רוחני אחד, שלא לומר ביטוי דתי. אל תחפשו במגילה את שם אלוהים כי לא תמצאו. התכנים ארציים וכמובן בעייתיים (בלשון המעטה):

• ההתחלה: משתה שיכורים, זלילה וסביאה שנמשך כחצי שנה!
• תככי חצר. זימה. איסוף נערות בתולות מכל הממלכה לשימושו-בחירתו של המלך.
• פקודה מלכותית להשמיד, להרוג ולאבד את רוב יהודי העולם (השראה ל"פתרון הסופי"?).
• התגובה היהודית בגיבוי מלכותי "לְהִקָּהֵל וְלַעֲמֹד עַל נַפְשָׁם" מפני הצרים אותם (מידתית? בלתי-נמנעת?).

מגילת אסתר היא סיפור-חצר. בכל סיפור החצר הזה כפשוטו, מתחילתו ועד סופו, אין ביטוי רוחני אחד, שלא לומר ביטוי דתי. אל תחפשו את שם אלוהים כי לא תמצאו. התכנים ארציים וכמובן בעייתיים, בלשון המעטה

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

אנו קוראים במגילה:

"קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם וְעַל זַרְעָם וְעַל כָּל הַנִּלְוִים עֲלֵיהֶם וְלֹא יַעֲבוֹר לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת שְׁנֵי הַיָּמִים הָאֵלֶּה כִּכְתָבָם וְכִזְמַנָּם בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה. וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים בְּכָל דּוֹר וָדוֹר מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה מְדִינָה וּמְדִינָה וְעִיר וָעִיר וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם".

אולם חז"ל במסכת מגילה (ז ע"א) מעידים שהיו בתחילה קשיים בקבלת המגילה כספר קודש לקריאה בציבור ובהתקבלותו של החג, שצוין בתחילה רק בשושן הבירה. הם מתארים מעין ויכוח בין אסתר המלכה לחכמים:

"אמר רב שמואל בר יהודה: שלחה להם אסתר לחכמים: קבעוני לדורות. שלחו לה: קׅנְאה את מעוררת עלינו לבין האומות. שלחה להם: כבר כתובה אני על דברי הימים למלכי מדי ופרס…".

הוויכוח בין אסתר לחכמים ממשיך, ובמהלכו אף מעוררים האמוראים אפשרות שמגילת אסתר אינה מכתבי הקודש. סוף דבר נקבעת עמדת חכמים ברוח דברי הפסוקים במגילה על קביעתם של ימי הפורים וקדושתה של המגילה.

כמובן שהדיון בגמרא הוא תיאורטי, ואולי בא לדחות דברי ביקורת על החג ועל תוכן המגילה שכן בימיהם של החכמים הנזכרים ודורות רבים לפניהם, חגג עם ישראל בכל קהילותיו ותפוצותיו את ימי הפורים. הם נחגגו בקריאת המגילה, משתה ושמחה, משלוח מנות ומתנות לאביונים וחשיבותם הלכה והעצימה.

עד כמה התחזקה חשיבותם של ימֵי הַפּוּרִים?

פורים כתיקון למעמד קבלת התורה בסיני

למדנו במסכת שבת (פח ע"א):

"וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר (שמות יט, יז) – אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה – מוטב; ואם לאו – שם תהא קבורתכם. אמר רב אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא. אמר רבא: אף על פי כן, הדור [חזרו] קבלוה בימי אחשורוש. דכתיב: "קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים" (אסתר ט, כז) – קיימו מה שקיבלו כבר".

לפי גישת חז"ל היה פגם בקבלת התורה בהר סיני בכך שהיא נכפתה על העם שלא בחר בה מרצונו החופשי. קבלת ימי הפורים על-ידי היהודים שניצלו במלכות אחשוורוש בימי מרדכי ואסתר היא גם קבלה מחודשת מרצון של התורה ומהווה מעין תיקון למעמד קבלתה בסיני.

לגישת חז"ל היה פגם בכך שהתורה בהר סיני נכפתה על העם, שלא בחר בה מרצונו החופשי. קבלת ימי הפורים על-ידי היהודים היא גם קבלה מחודשת מרצון של התורה ומהווה מעין תיקון למעמד קבלתה בהר סיני

טענה זו חוזרת ומדגישה שהבסיס לחג הפורים, מקור עוצמתו הוא התקבלותו על ידי העם ולא עמדתם הערכית או רצונם של חכמי ישראל.

קריאת המגילה כמצווה שווה למצוות התורה

מכאן ואילך עומדת מצוות המגילה, שהיא מצווה מדרבנן, בשורה אחת עם מצוות התורה כפי שכתב המחבר (בעקבות בעל הטורים) בשולחן ערוך תרפ"ז סימן ב':

מְבַטְּלִים תַּלְמוּד תּוֹרָה לִשְׁמֹעַ מִקְרָא מְגִלָּה, קַל וָחֹמֶר לִשְׁאָר מִצְוֹת שֶׁל תּוֹרָה שֶׁכֻּלָּם נִדְחִים מִפְּנֵי מִקְרָא מְגִלָּה, וְאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁנִּדְחָה מִקְרָא מְגִלָּה מִפָּנָיו חוּץ מִמֵּת מִצְוָה שֶׁאֵין לוֹ קוֹבְרִים…

הרמ"א בהגהותיו אמנם מסייג שמדובר רק בעת שיש מספיק זמן לקיים את שתי המצוות, ורק אז מקדימים את מצוות קריאת מגילה,

"אֲבָל אִם אִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת שְׁתֵּיהֶן אֵין שׁוּם מִצְוָה דְּאוֹרַיְתָא נִדְחֵית מִפְּנֵי מִקְרָא מְגִלָּה…".

ניסוחים אלה מעצימים את חשיבותה של המגילה ומבטאים את המשקל הרב שהעניקו לה לא רק חכמים אלא הציבור הרחב בכללו.

אז מה ניתן ללמוד מחג שבמרכזו סיפור די בעייתי מבחינה רוחנית ודתית ועם ישראל לדורותיו מחשיב אותו עד כדי תפיסתו כתיקון לקלקול של קבלת התורה בסיני והשוואתו למצוות התורה?

מצוות ימי הפורים חוזרות ומדגישות את העובדה התרבותית וההיסטורית שבמוקד ההוויה היהודית עומדים המעשים, המצוות ואלה הם תוצאה של רצון העם לדורותיו ומסורתו. האמונה, הרעיונות הרוחניים והדתיים חשובים אך אינם היסוד. הללו מולבשים בדיעבד על הפרקטיקה המקובלת והנהוגה בציבור.  בדרשות רבות מספור מנסים להסביר כך טקסט בעייתי, גם כזה שחף מרוחניות ודתיות.

אין בכוחן של השאלות הגדולות על התוכן של המגילה והאתגר שהיא מעמידה לערכים חשובים שרובנו דוגלים בהם, כדי לשנות הוויה תרבותית מושרשת של חגיגת הפורים.

במוקד ההוויה היהודית עומדים המעשים, המצוות ואלה הם תוצאה של רצון העם לדורותיו ומסורתו. האמונה, הרעיונות הרוחניים והדתיים חשובים, אך אינם היסוד. הללו מולבשים בדיעבד על הפרקטיקה המקובלת והנהוגה בציבור

ברמה העיונית נפתח לנו פתח להמשיך את המדרשים והפירושים הרבים הרחק מהכתוב בפשט הפסוקים. אין צורך לקלקל את השמחה ולהחריב את המסיבה. ברמה המעשית, עובדת היות

הַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים בְּכָל דּוֹר וָדוֹר מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה מְדִינָה וּמְדִינָה וְעִיר וָעִיר קובעת בסופו של דבר שימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם.

פורים שמח!

הרב נפתלי רוטנברג הוא רב המועצה המקומית הר אדר, עמית מחקר במכון ון ליר בירושלים, וחוקר בתוכניות על אהבה ודת וחוק ודת בריג'נט פארק קולג', באוניברסיטת אוקספורד. תחומי התעניינותו העיקריים: חוכמת האהבה; הלכה ומדרש; חינוך דמוקרטי.