ההשתתפות בבחירות היא לא רק זכות, היא גם חובה אזרחית של כל אחד ואחת מאיתנו. חייבים להשפיע על איך תנוהל ותיראה המדינה שלנו. כאשר כל אחד ואחת מאיתנו אומר לעצמו: אני "רק קול אחד" ומה אני כבר משפיע? אז זה "נכון" – קול אחד בטל בשישים ביחס לכלל המצביעים, אבל כאשר כולנו הולכים להצביע וכל אחד ואחת מאיתנו מצביע על פי מצפונו והבנתו הוא, הסך-הכול המשוקלל המתקבל הוא הרבה מאוד. זו התוצאה הטובה ביותר שהעם כולו רוצה, וזו התוצאה שמביאה ייצוג לכלל האוכלוסייה – זו נשמת אפה של הדמוקרטיה. זוהי חוכמת-ההמונים עליה נאמר: "קול המון כקול שדי".

כאשר כל אחד ואחת מאיתנו אומר לעצמו: אני "רק קול אחד" ומה אני כבר משפיע? אז זה "נכון" – קול אחד בטל בשישים ביחס לכלל המצביעים, אבל כשכולנו הולכים להצביע, הסך הכל שמתקבל הוא הרבה מאוד

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

אלה מאיתנו שעושים שבת לעצמם ולא הולכים להצביע, מעצימים את קולם של המפלגות הקיצוניות לאומניות. אלה הגוררות אותנו למדינת הלכה ואפרטהייד דו-לאומית ולמדינה של המפלגות החרדיות, המקיימות הלכה למעשה מדינה בתוך מדינה, מנצלות את פוטנציאל מצביעיהם עד תום, ובוחריהם מצביעים כאיש אחד על פי הוראת רבניהם.

במצב כזה, תקום לה ממשלה בה לגופים המשיחיים, הדתיים והחרדים יש כוח הרבה מעבר לחלקם היחסי באוכלוסיה, וזה חמור מאוד. זה תהליך המוביל להרס הדמוקרטיה. זה התהליך שהוביל למצבנו העגום כיום. הפעם לא מדובר בציונות הדתית שהייתה פעם מתונה ומכילה. מדובר בתנועה דתית משיחית קיצונית שצירפה אליה את הכהניזם בעידודו ותמיכתו של ראש ממשלתנו.

במצבנו כיום אנחנו מקטרים כל הזמן על מה לא בסדר במדינה שלנו, ואיך הממשלה שלנו לא מתפקדת כראוי בכל תחום שהוא. אבל צריך לומר ביושר: אנחנו כולנו, כלל האזרחים בעלי זכות הבחירה (אלה שהלכו להצביע וגם אלה שלא הלכו להצביע), יחד בחרנו בה – זו הדמוקרטיה. אז מה לנו כי נלין על עצמנו? לכן, כל אחד, בכל קבוצה ובכל מגזר במדינה, בלי יוצא מן הכלל, חייב ללכת להצביע, על מנת להשפיע על הרכב הממשלה הבאה.

לאלה מאיתנו שאומרים לעצמם: הנה, בפעם שעברה כן הלכנו להצביע בהמונינו, ונתנו למפלגת כחול לבן את קולנו, ומה קרה? המדינה המשיכה להתדרדר מדחי אל דחי. אז התשובה לכך היא: כן, זה קרה – ולמדנו שכנראה טעינו בגדול בהערכתנו. וזה בסדר, אנחנו רק בני אדם, ובני אדם שעושים גם טועים וצריכים לתקן. בכל תחומי חיינו תהליך הלימוד הוא תהליך של ניסוי וטעייה, כולל במדע.

מטעויות אנו למדים הרבה יותר מאשר מהצלחות. קרל פופר, מגדולי הפילוסופים במאה העשרים, אמר: "All life is problem solving (כל החיים הם פתרון בעיות)". הטעויות הן חלק אינהרנטי מפעילותינו ואנחנו יכולים ללמוד מהן. לאורך זמן יש הפחתה של הסיכוי לטעות. מטעות לטעות אנו טועים פחות, וע"י כך נוצרת ההתקדמות.

אז נכון, טעינו, אבל חובה עלינו להמשיך ולנסות לתקן, כי גם הסביבה והתנאים משתנים, ואנו צריכים לשוב ולעדכן את הערכותינו ולנסות שוב ושוב לתקן את הדרוש תיקון. שלא נטעה, ראש ממשלתנו לוקח אותנו מבחירות לבחירות על פי צרכיו האישיים כבר בפעם הרביעית תוך שנתיים. הוא מנסה עוד פעם ועוד פעם בנחישות עד שיצליח. גם לנו אסור להתייאש, חייבים להמשיך בנחישות ולהעלות את אחוז ההצבעה למקסימום האפשרי כדי למנוע את מה שהוא קורא – "ממשלת ימין על מלא", שמשמעותה סוף הדמוקרטיה וסופה של הציונות.

לגופים המשיחיים, הדתיים והחרדים יש כוח הרבה מעבר לחלקם היחסי באוכלוסיה. לא מדובר בציונות הדתית שהייתה פעם מתונה ומכילה, אלא בתנועה דתית משיחית קיצונית שצירפה אליה את הכהניזם בעידודו ותמיכתו של ראש ממשלתנו

בבחירות האחרונות לפני שנה ירדו לטמיון עשרות מנדטים בגלל אדישות של יותר משני מיליון ישראלים בעלי זכות בחירה שהעדיפו להישאר בבית. לא מדובר בבוחרי המפלגות החרדיות והדתיות משיחיות שלא הלכו להצביע (אצלם כולם הולכים להצביע, אפילו המתים באים להצביע), מדובר בחבר'ה צעירים שמשרתים בצה"ל עובדים ומשלמים מיסים, שנשבר להם ממה שקורה כאן והתייאשו מהאפשרות שיוכלו להשפיע. אליהם צריך לפנות ולעודד אותם כן ללכת להצביע, אחרת יהיה כאן הרבה יותר רע כשהקיצוניים המשיחיים והחרדים ישתלטו על המדינה.

בבחירות הקרובות, ההכרעות העומדות על הפרק בכל התחומים (המדיני, החברתי והכלכלי) הן הרות גורל, ואנו חייבים לבחור את הממשלה הטובה ביותר על מנת לטפל בהם. אם נפקיר את זכותנו להצביע, אנו נותנים בכך מנדט לחרדים וללאומנים הקיצוניים להמשיך לדרדר את המדינה למצב חסר תקנה, למדינה דו-לאומית לא דמוקרטית, דוגמת דרום אפריקה, שתקרוס תחתיה ותביא חלילה לסופה של הציונות.

ביחסים עם הפלסטינים, אי קיומו של דו–שיח עם שכננו והתקדמות לקראת הסדר, יגרום לכך שמבצע "צוק איתן" על כל מצוקותיו, קורבנותיו והוצאותיו, הוא כנראה לא האחרון, וגם לא לפני האחרון, וגם לא לפני לפני אחרון. על כל המשתמע מכך.

בתחום המדיני הבינלאומי, המדינה שלנו עומדת בפני צונמי של חרמות ובידודים בכל התחומים. כעת מדובר גם במדינות צפון ומערב אירופה, וגם לארה"ב כבר נשבר מהמנהיגות הקיצונית לאומית שלנו, ולא בטוח שהווטו שלהם ימשיך כפי שהיה.

בתחום החברתי כלכלי, הקפיטליזם חסר הרסן, המונופולים, יחסי ההון–שלטון, והפרטת המדינה לדעת, אינם מאפשרים תחרות חופשית אמיתית ומדיניות של רווחה סבירה. על פי סקרי הביטוח הלאומי, עוד לפני הקורונה היו במדינת ישראל כ-800,000 ילדים שאין להם ארוחת צהריים כל יום. שליש מהמשפחות בישראל אינן "גומרות" את החודש, וזאת כאשר שני בני הזוג עובדים. יש כאן דור צעיר, שאינו מסוגל לבנות בישראל חיים ראויים. כיום אחרי הקורונה המצב החמיר שבעתיים, כל העסקים שקרסו, המשפחות שאיבדו את מטה לחמם, והילדים שנותרו מאחור, מחייב את כולנו בלי יוצא מן הכלל, לקחת אחריות.

בבחירות האחרונות לפני שנה ירדו לטמיון עשרות מנדטים בגלל אדישות של יותר משני מיליון ישראלים בעלי זכות בחירה, שהעדיפו להישאר בבית. לא מדובר בבוחרי המפלגות החרדיות והדתיות משיחיות

אז מה לעשות? לעשות! ללכת להצביע על מנת להחליף את הממשלה הרעה הזאת ולמנוע מהלאומנים הקיצוניים והחרדים להשתלט על המדינה. במצב זה, אף אזרח במדינה לא יכול להרשות לעצמו לשבת מנגד ולא לקחת חלק בהחלטה על הרכב הממשלה הבאה. המצב קשה, אבל בהחלט ניתן לשינוי. כאשר ממשלה מסואבת וזחוחה נמצאת בשלטון, בסופו של יום, מי שמשלם את המחיר על האסונות שהיא מביאה בהסתאבותה וזחיחותה כי רבה, הם אזרחי המדינה כולם. לכן, כולנו, כל האזרחים בעלי זכות ההצבעה, ללא יוצא מן הכלל, נלך להצביע ביום הבוחר. אנו חייבים זאת לעצמנו, לילדינו, לנכדינו, לנינינו ולדורות הבאים.

כן, אנו יכולים לשנות את המצב לטובה.

יחיאל גלבוע הוא ד"ר לפילוסופיה של המדע ומהנדס פעיל בתעשיה הבטחונית והאזרחית שנים רבות. מודאג מאוד מתהליכי ההקצנה, הפילוג, הפערים הכלכליים ההולכים ומתרחבים, ומשחיקת הדמוקרטיה בשנים האחרונות.