בגיל 51, שדרן סי-אן-אן ג'ייק טאפר הגיע לנקודה מתוקה ונדירה עבור פרשנים, אחרי שפיתח מוניטין כקול ההיגיון, אדם שאפשר לסמוך עליו להגיד את מה שצריך לשמאל, לימין ולמרכז, האיש שמזקק את הזעם הקולקטיבי לכדי הרהור, את העצב לאבל ואת ההתעלות לגאווה.

מה שגורם לטאפר להיות מוכר כל כך הוא האופן שבו הוא רוקם לתוך הפרסונה הזאת, לתוך השיקוף הקולקטיבי של האופן שבו אמריקאים רבים כל כך תופסים את עצמם, תבונה יהודית חסרת בושה. סי-אן-אן בחרה בטאפר להנחות את השידור ב-22 בפברואר לציון המת ה-500,000 בארה"ב מקורונה, והוא הביא לתוכנית רבה, אן ברנר, שתסביר את הפסוק שהוא הפך למפורסם.

"יש ביטוי יהודי של השתתפות בצער שאני משתמש בכל פעם שאני נדרש לדבר על מישהו שמת לאחרונה בתוכנית, וזה משהו שיצא לי לעשות כמעט כל יום בגלל הקורונה", אמר טאפר. "הביטוי הוא, 'יהי זכרו או זכרה ברוכים'. מה אנחנו יכולים לקחת מהמילים האלה?".

ג'ייק טאפר מתפלל בשידור ב-סי-אן-אן עם הקרדינל ווילטון גרגורי, הארכיבישופ של וושינגטון, לזכר 500,000 קורבנות הקורונה בארה"ב. 22 בפברואר, 2021 (צילום: סי-אן-אן)

ברנר הסבירה איך זיכרונות כואבים מתפתחים לברכה עם הזמן. טאפר ביקש מהרבה להוביל תפילה למען המתים.

העוקבים שלו בטוויטר שואלים אותו לעיתים קרובות לגבי הביטוי.

"אם אדם לא יהודי משתמש בביטוי 'יהי זכרם ברוך', האם זה נחשב ניכוס חסר רגישות?" שאלה עוקבת את טאפר בשנה שעברה, אחרי שצייץ את הברכה לעמיתתו, סולידד או'בריין, שאיבדה חבר בתאונת דרכים. "אני חושבת שזה הבעה יפהפיה של רגש, אבל אני לא רוצה לפגוע באף אחד כשאני אומרת את זה".

בראיון, שהתקיים בפורים, טאפר אומר שהשימוש שלו בביטוי הוא מקור לגאווה יהודית, אבל גם מנחה ללא-יהודים, והוא בחר להשוות אותו לאירועי הזמן. "אני מודע לשורשיי היהודים וגאה בהם, אבל אני גם מבין שזה לא יוצר הזרה אצל לא-יהודים", הוא אומר. "זה כמו, אני מנסה לחשוב על מטאפורה, זה כמו לחלוק עם מישהו אוזני המן".

טאפר מצטלם באולפן סי-אן-אן בוושינגטון די סי (צילום: סי-אן-אן)

ריסק את המתחרים

טאפר הוא אחת הסיבות לכך שאחרי עשורים שבהם חטפה מפוקס ניוז, סי-אן-אן מובילה את הרייטינג בשנותיו של טראמפ, במיוחד בקהל הנחשק של בני 25-54. בינואר.

טאפר ריסק את המתחרים עם התוכנית שלו בארבע אחר הצהריים, The Lead. סי-אן-אן הכפילה את אורך התוכנית לשעתיים, ומינתה את טאפר להיות המנחה הראשי בכל האירועים המתרחשים בוושינגטון. הוא גם ימשיך להנחות את תוכנית הבוקר שלו בימי ראשון, State of the Union, ודנה באש תצטרף אליו.

טאפר התבלט בשנותיו של טראמפ כמבקר ישר ולעניין של שקריו של הנשיא. ב-2017 ראיין את הדוברת של טראמפ, קליאן קונווי, והראיון הזה הקנה לו מועמדות לפרס האמי על מצוינות בראיון בשידור חי. טראמפ חתר תחת התקשורת, וטאפר לא איפשר לקונווי לשנות את הנושא.

"בכל הנוגע לממשלו של טראמפ, הייתי לגמרי מעדיף לכסות את נושא ההגירה", הוא אומר. "הייתי מעדיף לכסות את התחום של סחר. ובהחלט שהייתי מעדיף לדון בייבוש ביצות ובמלחמה בטרור. אבל במקום זה, בכל יום היו ההשפרצות התוקפניות האלה והשפרצות של שקרים שהגיעו מהבית הלבן. היה עדיף אם הן לא היו מגיעות מהבית הלבן אלי ואלייך".

"מוסכם", הגיבה קונוויי.

תוכנית הסאטירה סאטרדיי נייט לייב חשבה שחילופי הדברים בין השניים סקסיים ומסוכנים, והפכה אותו למערכון שבו קונוויי היא המעריצה של טאפר ב"חיזור גורלי".

בראיון עם סטיבן מילר ב-2018, טאפר קטע את היועץ הלוחמני של טראמפ לענייני הגירה כשזה לא ענה לשאלותיו. "בזבזתי מספיק מזמנם של הצופים שלי", אמר טאפר. וכשמילר סירב לעזוב, טאפר קרא לאנשי אבטחה שילוו את היועץ מחוץ לאולפן.

טאפר אייש את שולחן המגיש במהלך המהומות ב-6 בינואר בגבעת הקפיטול, והתיאורים המדויקים שלו סיכמו את הטראומה הלאומית. "אנחנו עדים לניסיון המרדה", אמר בשידור חי. "אתם עדים למחזה מביך, מסוכן ומפחיד".

"נשפוט את ביידן לפי אותם סטנדרטים"

טאפר הוא בוגר האקדמיה העברית בפילדלפיה ואומר שבית הספר עזר לו לעצב את התשוקה שלו לאתגר מקורות סמכות. לא מקרי, הוא אומר, שבין בוגרי בית הספר יש עיתונאים כמוהו, אלי לייק מבלומברג ניוז, אמי עדן מ-70 Faces Media והסופר מיץ' אלבום.

"ההשכלה היהודית העניקה לי הרבה דברים – אחת מהן היא כמובן כבוד לאמונה, לא רק ליהדות, אלא לכל האמונות – ואני חושב גם שזאת המסורת של הדיון שלמדתי, גם בבית הספר וגם בקריאת התלמוד", הוא אומר. "מה שהערכתי בזמנו היה כמה עודדו אותנו לחשוב על נקודות מבט אחרות".

לפני שבועיים קידמה סי-אן-אן את "השאלה הלא נעימה" של טאפר לנשיא ג'ו ביידן, על כך שהוא לא פועל נגד נסיך הכתר הסעודי, מוחמד בן סלמאן, על תפקידו ברצח עיתונאי הוושינגטון פוסט, למרות שהמודיעין האמריקאי אישר שהנסיך הורה על הרצח.

אחד הריאיונות הראשונים עם נציג ממשל ביידן נערך עם דניס מקדאנה, המזכיר לענייני חיילים משוחררים של ארה"ב. טאפר התחיל בלשדר עימות בין השניים ב-2014, כשמקדאנה היה ראש הסגל של הבית הלבן תחת הנשיא ברק אובמה, שכהונתו נפגעה מסקנדלים סביב נושא הטיפול בחיילים משוחררים.

ג'ו ביידן משוחח עם מנחי העימות הנשיאותי, במרכזם ג'ייק טאפר מסי-אן-אן, 15 במרץ 2020 (צילום: AP Photo/Evan Vucci)

"אנחנו נשפוט אותם לפי אותם סטנדרטים", אומר טאפר בהתייחסו לממשל ביידן לעומת ממשל טראמפ. "עכשיו, כמובן, יש שינוי עצום. אני מתכוון, לפחות כרגע. אבל אנחנו בהחלט מכסים את הדיון בנוגע לפתיחת בתי הספר באגרסיביות".

טאפר, שאמו עבדה כאחות פסיכיאטרית בבית חולים לחיילים משוחררים, ושנשלח למשימות עיתונאיות ללחימה בעיראק ובאפגניסטן, נלחם למען החיילים המשוחררים. הוא כתב ספר, The Outpost: An Untold Story of American Valor, על המלחמה באפגניסטן, ובאתר Salon היה הראשון לפקפק בסיבות של ממשל בוש לצאת למלחמה בעיראק.

ביום רביעי שעבר, טאפר שיפד את ביידן בטוויטר על כך שלא קיים מסיבת עיתונאים 42 ימים אחרי כניסתו לתפקיד הנשיא. מישהו ענה שטאפר בטוח "שונא" את ביידן, וטאפר ציטט את הציוץ, ואמר, "תובנה מדהימה. יש לצקת אותה בזהב ולהקריב לה שה לעולה".

ג'ייק טאפר מנהל את העימות לתפקיד המושל בפלורידה, אוקטובר 2018 (צילום: AP Photo/Chris O'Meara)

אנטנות לגזענות

מאמציו של טאפר לוודא שכל הצדדים מחויבים לתת דין וחשבון מאריכים את האנטנה היהודית שלו. לאורך השנים הוא הצביע על חוסר רגישות כלפי היהודים מחברי קונגרס משתי המפלגות, כולל מארי מילר, רפובליקנית מאילינוי, ורשידה טליב, דמוקרטית ממישיגן.

הוא קולט סימנים עדינים של דעה מוקדמת שחומקים מאלה שאינם שקועים בסוגיות יהודיות. בנובמבר, אחרי שצוות המעבר של ביידן הכריז על אנתוני בלינקן כשר החוץ, הזהירה טליב את בלינקן בטוויטר לא לפקפק בזכותה להחרים את ישראל.

זה היה ציוץ מוזר: לשר החוץ לא אמור להיות מה להגיד על החלטתה של מחוקקת אמריקאית להחרים משהו, ובלינקן הוא לא מהדוברים הקולנים בצוות של ביידן, כולל הנשיא עצמו, בנושא תנועת BDS שמכוונת את מאמציה נגד ישראל.

אבל בלינקן הוא יהודי וטאפר תהה: "בלינקן וביידן שניהם תועדו כשהם מתנגדים לניסיונות להפעיל סנקציות על BDS (על אף שהם מתנגדים ל-BDS) ,אז אני לא בטוח מה בבלינקן הוביל לציוץ הזה".

שר החוץ אנתוני בלינקן בתדרוך בבית הלבן, 4 בפברואר 2021 (צילום: AP Photo/Evan Vucci)

בפאנל שהתקיים בדצמבר 2019, אחרי שנה שכללה פיגועים קטלניים נגד יהודים שבוצעו על ידי לאומנים לבנים ושחורים, תהה טאפר אם התקפות העליונות הלבנה זכו לכיסוי תקשורתי רחב יותר.

זה לא מפתיע: טאפר, יותר מרוב פרשני התקשורת שמדברים נגד אנטישמיות מהצד הימני של המפה, גם התייחס שוב ושוב לביטויים אנטי-יהודים מצד פיגורות שחורות ומוסלמיות. (הביקורת הקולנית והמתמשכת שלו נגד לואיס פרחאן, המנהיג האנטישמי הנודע של אומת האסלאם, עוררה ביקורת ציבורית כלפי מארגני צעדת הנשים ואף זכתה להוקעה בטוויטר מכיוון הראפר אייס קיוב).

טאפר גם אמר שהוא צפה את שארע ב-6 בינואר, והציע הסבר להתרחשויות: הרדיקליזציה והשקרים הם נקודות על רצף שמוכר ליהודים.

"מה שכולנו פחדנו שעומד לקרות, קרה", הוא אמר. "בתוך חלק גדול מזה יש אנטישמיות. לא הכול, אבל זה חלק גדול מהסיפור. זה לא מרחק רב מספיק מלשקר לגבי תיאוריית הקונספירציה QAnon. זה באמת לא כזה מופרך, והמעבר מ-QAnon לשטויות אנטישמיות עתיקות הוא לא מעבר חד במיוחד".

ההתפרעויות בגבעת הקפיטול בוושינגטון הבירה, 6 בינואר 2021 (צילום: Lev Radin/Pacific Press)

דייט עם מוניקה לוינסקי

טאפר, שהעבודות הקודמות שלו היו בחדשות איי-בי-סי ובאתר "סלון", התחיל לעבוד כעיתונאי ב-1998 ב"וושינגטון סיטי פייפר", שבועון אלטרנטיבי. הכתבה הראשונה שלו שמשכה תשומת לב הייתה זו שבה תיאר את הדייט שלו עם מוניקה לוינסקי, שבוע לפני שהיא הפכה למרכז סקנדל נשיאותי שטלטל את העולם. זאת קריאה מזלזלת אבל היא גם מלאה בתובנות יהודיות.

טאפר כותב שהוא בדרך כלל אוהב "את החרא הזה" – סקנדלים, שלא כמו אחיו, שלדבריו חזר אחרי שנה של לימודים מישראל כשהוא "נגעל" מערימות הצהובונים (אהרון האן טאפר הוא כעת פרופסור ללימודי יהדות באוניברסיטת סן פרנסיסקו). אבל המקרה של לוינסקי, ופרטי הרומן שלה עם ביל קלינטון, גרמו לטאפר "בחילה", כך כתב, בגלל שרק שבועיים קודם לכן הצטלבו עיניהם בבאר.

היא הייתה "חמודה, קצת שמנמנה. וחברותית. ונחמדה", הוא כתב על לוינסקי. והיא הייתה מישהי שאתה יכול להביא הביתה לפגוש את אמא. "אמא שלי, למעשה, הייתה מתה עליה. גם אבא. היא יהודית, בתור התחלה".

מוניקה לוינסקי ועורך דינה ויליאם גינסברג באפריל 1998

הנה סקופ: אחת הסיבות שבגללן הציע טאפר ללוינסקי לצאת איתו הייתה שהיא יהודית. "אני לא חושב שהיה צריך להגיד לי. כאילו, קוראים לה מוניקה לוינסקי. ובסדר, היא נראית כמו אישה צעירה, יהודית ויפה, וזה בהחלט היה חלק מהעניין".

זה טקסט שטחי ומזלזל, כמו רבים מהדברים שפרסם אחר כך בסלון. הוא התבגר מאז.

"אני בן 51, כמעט 52, ויש לי אישה ושני ילדים", אומר טאפר. "ואתה יודע, אני כבר לא מורד צעיר. אני…", הוא מהסס, כאילו קולט את מה שהוא עומד להגיד בפעם הראשונה. "אני זקן. ואני עדיין מקווה להשתמש בפלטפורמה כדי לבטא את אותו זעם, אותה התמרמרות, אתה יודע, אולי בשפה קצת יותר נקייה.

"אתה יכול למצוא כתבות שכתבתי ל'סיטי פייפר' או ל'סלון' שבהם אני מאתגר מוסכמות משמאל בדיוק כמו מימין. אי לא חושב שאני מיוחד בזה שאני שואף להצביע על צביעות, לא משנה מאיזה כיוון היא מגיעה. וחוסר צדק. אבל אני כן מקווה, אולי אני עושה את זה עכשיו באופן שמגיע ליותר אנשים".

כוכבי סי-אן-אן: אנדרסון קופר, וולף בליצר וג'ייק טאפר (צילום: Evan Agostini/Invision/AP)

ערכים יהודיים

עצם היותו יהודי היא הסיבה לכך שטאפר הסכים להעניק את הריאיון הזה. זה חלק ממה שמניע אותו. אשת יחסי הציבור שלו אמרה לנו מאוחר יותר שבתו חגגה את בת המצווה שלה בקיץ האחרון בחגיגה וירטואלית, ושהוא התחיל ללמד את בן ה-11 שלו עברית. כך הוא מכבד את אמו, האחות הפנסיונרית של החיילים המשוחררים.

זה קיים באופן שבו הוא מנחם אותנו ברגעי אבל, האופן שבו הוא חוגג איתנו ברגעי האושר שלנו (עם מזל טוב מכל הלב), האופן שבו הוא מגנה את שצריך לגנות ברגעי האימה.

וזאת הסיבה שלמרות שהחיבור שלו ליהדות וסדרי העדיפויות שלו השתנו עם הזמן, הערכים שלו נותרו בעינם.

טאפר היה בהתחלה חבר בעדת ישראל, התנועה השמרנית בוושינגטון הבירה, בבית הכנסת שאליו באים לראות ולהיראות. אבל הוא עבר לבית הכנסת הרפורמי "מיכה", שם הוא אומר שהחותנים הלא יהודים שלו מרגישים יותר בנוח.

ג'ייק טאפר, אז כתב איי-בי-סי בבית הלבן, באוקטובר 2010 (צילום: AP Photo/Charles Dharapak)

"רמת ההשכלה היהודית שלי היא גבוהה בהרבה משל המשפחה שלי", הוא אומר. "הילדים שלי הולכים לבית ספר עברי, אבל הם לא הולכים למחנה רמה, כמו שאני הלכתי, או לבית ספר יהודי במשך השבוע. אז בית הכנסת הרפורמי שאליו אנחנו הולכים מתאים לנו יותר".

בית הכנסת "מיכה" נמצא גם בחזית העשייה החברתית של הקהילה היהודית בבירה, מה שמושך את בתו בת ה-13 של טאפר, שקרויה על שם סופרג'יסטית. "הם מעניקים מקלט לניצולות של התעללות ואלימות משפחתית. זה מקום שבו אנחנו יכולים לראות בפעולה את כל מה שלמדתי כשהייתי בחטיבת ביניים או בתיכון – כל הערכים היהודיים האלה".

הוא נזכר שבתיכון שמע גם על ערכים נוספים. "אני לא מתכוון לזה בצורה ביקורתית, אבל הרבה מהחינוך היהודי שקיבלתי כשגדלתי היה על ישראל ועל ההישרדות של ישראל והחשיבות של ישראל", אומר טאפר, שביקר בארץ אינספור פעמים, כולל שנה שבה למד באוניברסיטת תל אביב. "וזה נהדר ונפלא".

"אבל", הוא מסכם, "שמירה על הערכים היהודיים, באופן שמחיל אותם על החיים בארצות הברית, משמעותית מאוד עבורי".

ג'ייק טאפר (צילום: AP Photo/Paul Sancya)