לקראת חג הפסח הראשון שלו באזרבייג'ן, דאג הרב שנאור סגל לאגור מראש מוצרי מזון כשרים לפסח.

סגל, שליח תנועת חב"ד, שנולד בישראל ועבר לאזרבייג'ן בשנת 2010 כדי לנהל את בית הכנסת הגדול בבאקו הבירה, רצה להבטיח שלקהילה שלו יהיו כל מצרכי המזון הבסיסיים המאושרים ככשרים לפסח, כמו סוכר, חמוצים וגבינות.

זו הייתה טעות של מתחילים.

סגל גילה במהרה כי יהודי ההרים, קהילה עתיקה המונה כ-8,000 יהודים – ומהווה את מרבית אוכלוסיית יהודי אזרבייג'ן, מקפידה שלא לאכול מוצרים אלה במהלך הפסח.

משפחה במאה ה-19 מקובא, ליד קרסניה סלובודה, חוגגת את ליל הסדר (צילום: Krasnaya Sloboda archives)

המסורת העשירה והייחודית של יהודי ההרים נחגגת באופן ייחודי במהלך פסח, חג שמסיבות היסטוריות הפך לחשוב ביותר בקרב יהודי ברית המועצות לשעבר.

"זכורה לי במיוחד גברת אחת שהביטה בי מזועזעת כשראתה שאני מחזיק בסוכר בפסח", נזכר סגל. "הבטחתי לה שהסוכר עומד בתקני הכשרות המחמירים ביותר. היא הביטה בי, שאלה 'ואתה קורא לעצמך רב?!' והלכה לדרכה. אני מוקיר את זיכרונה של האישה הזו, שהייתה כל כך בטוחה ביהדותה, שאף בחור יהודי עם זקן מישראל לא יצליח לבלבל אותה".

"זכורה לי במיוחד גברת אחת שהביטה בי מזועזעת כשראתה שאני מחזיק בסוכר בפסח. הבטחתי לה שהסוכר עומד בתקני הכשרות המחמירים ביותר. היא הביטה בי, שאלה 'ואתה קורא לעצמך רב?!' והלכה לדרכה"

מקורו של האיסור החל בפסח על חמוצים, סוכר וגבינה הוא בימים בהם לא הייתה ליהודי ההרים גישה למפעלים שייצרו מוצרים אלה תחת פיקוח רבני, מסביר יניב נפתלייב, מנהיג קהילת יהודי קווקז בישראל.

רכס הרי הקווקז, המשתרע על פני רוסיה, גיאורגיה ואזרבייג'ן הוא זה שהעניק ליהודי ההרים את שמם. בימים אלה עסוקים נפתלייב וארגון יהודי ההרים שנקרא STMEGI בקיטלוּג ובלימוד מסורות אלה ואחרות באמצעות המוזיאון להיסטוריה ולתרבות של יהודי ההרים, שנפתח בשנה שעברה בעיירה קרסניה סלובודה שבאזרבייג'ן.

"יהודי ההרים" מקווקז, בסוף המאה ה-19 (צילום: fotograf Raul v Odessie, Wikipedia)

חג הפסח נקרא "ניסוֹנוּ" בג'והורי, השפה היהודית העתיקה והגוועת של יהודי ההרים, שפה השייכת למשפחת השפות הפרסיות שבמשך השנים קלטה לתוכה מילים אזריות ועבריות. שם החג נגזר משם החודש העברי ניסן, בו נחגג פסח. במהלך החג, יהודי ההרים נמנעים מביקור בבתי קברות. הם מציינים את ימי השנה למותם של קרובים אהובים שחלים במהלך הפסח לפני החג או אחריו.

בארוחת ליל הסדר של יהודי ההרים מוגשים מטעמים מיוחדים, בהם מאכל שנקרא 'קיסָני בּוּרוֹצ'וֹי' העשוי מקוצים. הוא מבוסס על אחד מסיפורי חז"ל לפיו ילדים מצרים נהגו לזרוק קוצים לאמבטיות החימר שהעבדים היהודים נהגו לדרוך ברגליהם היחפות.

בליל הסדר מוגשים מטעמים מיוחדים, בהם מאכל שנקרא 'קיסָני בּוּרוֹצ'וֹי' העשוי מקוצים. הוא מבוסס סיפור חז"ל לפיו ילדים מצרים נהגו לזרוק קוצים לאמבטיות החימר שהעבדים היהודים נהגו לדרוך ברגליהם היחפות

מאכל אחר המוגש בליל הסדר הוא אשקנה, נזיד המשלב מאכלים מסורתיים אחרים מהארוחה הטקסית, ובהם ביצים, בשר וסלרי, ושאותו אוכלים עם מצה.

אולם מאכל מסורתי אחד מצלחת הסדר המסורתית – הזרוע, שוק טלה או כנף עוף שנועדו לייצג את הקרבת הקורבן בבית המקדש – נעדר מארוחת ליל הסדר של יהודי ההרים. הם מכינים אותו רק ביום שלמחרת, והוא נאכל על ידי הבכורים במשפחה –  מחוה לאופן שבו, לפי ההגדה של פסח, פסחה מכת הבכורות  על בתי העברים במצרים.

נזיד אשקנה (צילום: Flavors of Baku)

מנהגי פסח ייחודיים אחרים – וישנם רבים כאלה – כוללים הדלקת מדורות בראש חודש ניסן וחגיגת סופו של שבוע חג הפסח באירוע שנקרא 'גובגיל', שפרושו בג'והורי 'מוצאי החג', או 'גב החג'. הגובגיל מצוין בפיקניקים משפחתיים.

הסיבה שיהודי ההרים פיתחו מסורת כה עשירה סביב חג הפסח קשורה לגילה של קהילת יהודי ההרים, מסביר דויד מורדכייב, מנהל ארגון STMEGI במוסקבה, שסייע בהקמת המוזיאון בקרסניה סלובודה.

המוזיאון מציג קטלוג מלא של מנהגי הפסח של יהודי ההרים, אותם ליקט נפתלייב בשנת 2018. מתכונים לאשקנה ולמאכלים מסורתיים אחרים נמצאים בירחון 'יהודי קווקז', שהשיק ארגון STMEGI  בפסח באותה שנה.

רבים מהמנהגים שרדו, אומר מורדכייב, "מכיוון שבתקופת ברית המועצות, הרדיפה הדתית הייתה פחות קשה במרכז אסיה מאשר בחלק האירופי". יהודים אזרבייג'נים ואוזבקים איבדו בנים רבים ששירתו בצבא האדום במהלך מלחמת העולם השנייה, מה שהעניק להם הקלות נוספות.

דויד מורדכייב עומד מחוץ למבנה בו יוקם מוזיאון יהודי ההרים בקרסניה סלובודה, 21 ביולי, 2018 (צילום: כנען ליפשיץ)

במקומות אחרים בברית המועצות, חשו יהודים כי חג הפסח – חג ביתי בדרך כלל – משמש כחיבור בטוח יחסית לדתם.

מצה "סיפקה קשר קל ליהדות. היא הייתה רק כמו פרוסת לחם", אומר מנדי אקסלרוד, רב חב"ד ישראלי שחי במולדובה. "זה לא היה כרוך בסכנה כמו ללכת לבית הכנסת, או לקיים טקס דתי ממש".

עם זאת, ציון החג לא היה נטול סכנות כלל.

"בגלל הקומוניזם, נוצר כאן קשר מיוחד למצה", אומר אקסלרוד. "נדמה שלכל מי שחי כאן בתקופת הקומוניזם יש סיפור על השגת מצה – עמידה בתור במאפייה סודית, או קבלת חבילה מחברים".

"בגלל הקומוניזם, נוצר כאן קשר מיוחד למצה", אומר אקסלרוד. "נדמה שלכל מי שחי כאן בתקופת הקומוניזם יש סיפור על השגת מצה – עמידה בתור במאפייה סודית, או קבלת חבילה מחברים"

אך מעל לכל, יהודי ההרים הצליחו לשמר את מסורות חג הפסח מכיוון שהשואה פסחה עליהם, שעה שבמקומות אחרים היא השמידה קהילות ומסורות יהודיות בנות מאות שנים. הנאצים לא הצליחו לחדור למרכז אסיה.

אדם נכנס לבית כנסת 'ששת הכיפות' בקרסניה סלובודה, 21 ביולי, 2018 (צילום: כנען ליפשיץ)

"אם אתה נשאר במקום אחד במשך אלף שנים – ויהודי ההרים חיים שם לפחות אלף שנים –  אתה מפתח מסורות ייחודיות", אומר מורדכייב, אב לשניים, שסבתו מצד אביו, יפה, חיה בעבר בקרסניה סלובודה.

כילד, הרבה מורדכייב לבלות בחג הפסח בבית סבתו המנוחה, "שם התחילו את ניקיון הפסח בשטיפת השטיחים.  יהודי ההרים נהגו לאכול אז על השטיח, לא היה שולחן אוכל", הוא סיפר. "כך שלא מדובר במשהו תיאורטי: בהחלט היו שם פרורי לחם".

היום מצטמקת הקהילה היהודית בקרסניה סלובודה, כמו בקהילות אחרות של יהודי ההרים, וחיים בה רק כמה מאות תושבים. חברי קהילה רבים עזבו לישראל, לארצות הברית, לרוסיה ולאירופה. מסורות ייחודיות הולכות ונמוגות ככל שרבים מבני הקהילה נישאים ליהודים מקהילות אחרות.

בית הכנסת בקרסניה סלובודה

יתכן שחלק ממסורות חג הפסח, כמו פיקניק גובגיל, לא ישרדו מחוץ לאזור, אומר מורדכייב.

כמו רבים אחרים, גם המשפחה הפרטית של מורדכייב במוסקבה לא מקפידה להגיע לבית כנסת של יהודי הרים. "זה כבר לא עובד ככה. אנחנו פשוט הולכים לבית הכנסת הקרוב ביותר עם אשכנזים, ספרדים, בדיוק כמו מרבית היהודים בעולם", הוא אומר.

ובכל זאת, מורדכייב צופה שחלק מהמסורות, ובמיוחד המאכלים הייחודיים, ימשיכו להתקיים. "לנו, יהודי ההרים, יש זיכרון ארוך", הוא מסביר, "במיוחד בכל הקשור למה שמוגש לשולחן ליל הסדר".