כסף קטלני

תחקיר הבנקים לא מוכנים לתת משכנתה ואין מה לדבר על הלוואות ● אין להם כרטיסי אשראי וכל העסקאות מתנהלות במזומן ● בהעדר חינוך פיננסי וללא כל תשתית בנקאית הולמת, בחברה הערבית פונים לחלפני הכספים שמנוהלים על ידי ארגוני פשיעה - והריבית נגבית בדם ● אבל כשראש הממשלה מבטיח תוכניות למיגור האלימות בחברה הערבית, אף אחד לא מדבר על הבעיה הכי בסיסית שם

הפגנה בג'לג'וליה נגד האלימות והפשיעה בחברה הערבית, 12 במרץ 2021 (צילום: פלאש90)
פלאש90
הפגנה בג'לג'וליה נגד האלימות והפשיעה בחברה הערבית, 12 במרץ 2021

אחד ממכריו של עו"ד אמל עוראבי, רכז תחום שיווק והכשרות מקצועיות בעמותת סיכוי, הוא בעלים של עסק לייצור פלסטיק בישוב ערבי בצפון. לפני מספר ימים התדפקה על דלתו הזדמנות עסקית טובה: לרכוש אספקה של חומרי גלם במחצית המחיר הרגיל.

הספק רצה דמי קדימה גבוהים ויצרן הפלסטיק, בעל עסק קטן, צריך היה לאתר מקור מימון לסכום של כ-20 אלף שקל. הוא פנה לבנק, אך קיבל סירוב אוטומטי, מכיוון שהוא עסק קטן עם מחזורים נמוכים (יחסית) ומוגדר על ידי הבנק כ"עסק בסיכון".

אותו מכר, מכפר ערבי בצפון, עשה מה שעושים כולם: פנה לחנות הצ'יינג' המקומית, הקיימת בכל כפר וישוב ערבי. ארגון הפשיעה המפעיל את חלפני הכספים הללו – הצ'יינג'ים כפי שהם מכונים – הציע לו מיידית: "קח 50 אלף. למה רק 20 אלף?"

"מדובר במקום קטן, 5 מ"ר, עם קורת גג. וזה הצ'יינג'", מספר עו"ד עוראבי בשיחה עם זמן ישראל. "אתה נכנס פנימה, אף אחד לא שואל אותך מה המחזור שלך ומדוע אתה צריך את הכסף. מסדרים לך פעימות החזרת הכסף בריביות גבוהות יחסית, וזהו. ארגוני הפשיעה מחזיקים כמויות אדירות של מזומן והם הבנקים האלטרנטיביים של הציבור הערבי".

עו"ד אמל עוראבי (צילום: באדיבות המצולם)
עו"ד אמל עוראבי (צילום: באדיבות המצולם)

לעוראבי יש סיפורים כאלה למכביר. מכת ארגוני הפשיעה והעדר שירותי בנקאות טובים בחברה הערבית, הובילו את הציבור הערבי בישראל לדרך ללא מוצא. רוצים לעשות עסקים ולהשתלב, שואפים להביא פרנסה טובה למשפחותיהם ומתקשים לאתר אשראי זמין מהבנקים הממוסדים.

ארגוני הפשיעה והשוק האפור, זה שאינו פועל במסגרת חברות האשראי החוץ-בנקאי (כמו מימון רכב, מימון כרטיסי אשראי, מימון באמצעות פנסיה) – חוגגים. לקחת כסף? יש תשלומים. תשלום אחד שאינו מוחזר בזמן, והלווה מקבל שיחה טלפונית עם איומים. אם ההחזר הכספי לא מטופל, נשלח אל הלווה שליח עם נשק חם. אחר כך מגיעה ירייה אחת מחוץ לבית, אחת לתוך הקיר ובפעם הבאה זו ירייה לגוף ברחוב, באור יום. רצח ומוות.

תשלום אחד שאינו מוחזר בזמן, והלווה מקבל שיחה טלפונית עם איומים. אם ההחזר הכספי לא מטופל, נשלח אל הלווה שליח עם נשק חם. אחר כך מגיעה ירייה אחת מחוץ לבית, ובפעם הבאה זו ירייה לגוף. רצח ומוות

התוצאה של שליטת השוק האפור בחברה הערבית גלויה לעין כל: מספר מקרי הרצח בחברה הערבית הכפיל את עצמו תוך שש שנים. לפי נתוני מרכז אמאן, המרכז הערבי למען חברה בטוחה בראשות רידא ג'אבר, ב-2014 היו 51 מקרי רצח, ב-2017 היו 72 מקרים, וב-2019 המספר טיפס ל-96.

בשנת 2020, כבר היו 113 הרוגים מאירועי אלימות. 2021 רק נפתחה, וכבר אירעו 28 מקרי רצח – אותו הקצב כמו בשנה שעברה. מיעוט הקורבנות הן נשים (כ-15%-18%). 80% ממקרי הרצח נעשו בנשק חם.

חילופי כספים. אילוסטרציה (צילום: iStock)
חילופי כספים. אילוסטרציה (צילום: iStock)

במהלך קמפיין הבחירות האחרון, הודיע ראש הממשלה בנימין נתניהו כי הוא יודע איך לפתור את בעיית האלימות בחברה הערבית. "אני מסיים עכשיו פגישה עם ראשי רשויות מהמגזר הערבי", צייץ ב-24 בינואר 2021. "נביא בקרוב תכנית כוללת למלחמה בפשיעה ובאלימות בחברה הערבית. זאת מלחמה מאוד תקיפה, אך הניצחון בהישג ידינו. לא יכול להיות שבמדינה שלנו אנשים יפחדו ללכת ברחוב", כתב.

כעבור כמה ימים, פרסם נתניהו תכנית הכוללת הקמת ועדת שרים מיוחדת לחברה הערבית כאשר נתניהו עומד בראשה, ומינוי ניצב בדימוס אהרן פרנקו כממונה על האלימות בחברה הערבית.

עוד אמר נתניהו כי בכוונתו להכין תכנית מיידית לאיסוף נשק, השקעת 100 מיליון שקל בהקמת תחנות משטרה וכיבוי אש, הקמת תחנות רווחה והקמת צוות של המועצה לביטחון לאומי (המל"ל) לנושא מניעת זליגת כלי נשק לחברה הערבית.

בנוסף, נתניהו דיבר על תכנית לטווח ארוך יותר, שכוללת מאבק באלימות במשפחה, אכיפה כלכלית והקמת אגף חדש במשטרה לסיכול פשיעה. "עשינו זאת בהצלחה נגד ארגוני פשע בחברה היהודית ונעשה זאת בהצלחה גם בחברה הערבית".

לכל העוסקים בתחום מיגור הפשיעה ברור שהתמודדות עם מקרי הרצח בחברה הערבית לא יכולה להתבצע רק מהפרספקטיבה של שיטור, אכיפה והגדלת מספר תחנות המשטרה בישובים ערביים. הפתרונות חייבים להיות רחבים יותר. נוכחות שוטרים כשלעצמה לא תטפל בחסמים עמוקים ובעיות רוחב של החברה הערבית.

לכל העוסקים בתחום מיגור הפשיעה ברור שהתמודדות עם מקרי הרצח בחברה הערבית לא יכולה להתבצע רק מהפרספקטיבה של שיטור, אכיפה והגדלת מספר תחנות המשטרה. הפתרונות חייבים להיות רחבים יותר

"קשה למשפחות לקבל הלוואות"

בעיית הבנקאות בחברה הערבית ידועה היטב לכל העוסקים בדבר, אך השיח בנושא נותר בגבולות דיוני ועדות בכנסת או בעיתונות בשפה הערבית.

בוועדה המיוחדת למיגור הפשיעה בחברה הערבית שפעלה בכנסת ה-23 בראשות יו"ר רע"ם מנסור עבאס, הדגישו חברי הכנסת, פעם אחר פעם, שההיבט הכלכלי-חברתי הוא קריטי. אחד מההיבטים של הפשיעה הכלכלית הוא ריבוי לווים בשוק האפור.

עבאס ציין, באחת מישיבות הוועדה, כי ההערכות הן שלפחות 30% ממקרי הרצח בחברה הערבית הם תוצר של פשיעה מאורגנת. ח"כ סונדוס סלאח מהרשימה המשותפת – שהייתה חברה בכנסת ה-23, אך לא נבחרה לכנסת ה-24 – ציינה באותו הדיון כי "האחראי מספר אחד לפשיעה הכלכלית בחברה הערבית הם הבנקים והתנהלות משרד האוצר כלפי הבנקים בחברה הערבית".

יושב ראש הרשימה הערבית המאוחדת (רע"ם), מנסור עבאס, בכנסת, 11 בנובמבר 2020 (צילום: הדס פרוש, פלאש 90)
יושב ראש הרשימה הערבית המאוחדת (רע"ם), מנסור עבאס, בכנסת, 11 בנובמבר 2020 (צילום: הדס פרוש, פלאש 90)

"אני יודעת כמה קשה למשפחה הערבית לקבל הלוואות", המשיכה, "לקבל הנחות מסוימות גם מכל מיני בקשות בבנקים, וזה מקשה עליהם ומפנה אותם לעולם השוק האפור וגם לגורמי תקצוב חיצוניים. זה משהו מסוכן שאנחנו יודעים היטב בשטח לאיזה תופעות שליליות זה מביא, לאלימות ופשיעה ורצח ואיומים והלוואות מנופחות, מנופחות כפול ובאופן גדול כל כך שרק מקשה על המשפחות".

הדרך לעשות עסקים או לכלכל את המשפחה בחברה הערבית נחלקת לשלושה נתיבים עיקריים: נטילת אשראי או משכתנאות מהבנקים, מימון באמצעות גופים חוץ-בנקאיים (הפועלים לפי חוק שירותי חוץ-בנקאיים) או הדרך המסוכנת – השוק האפור.

בכל אחד מהנתיבים הללו, החברה הערבית נמצאת בקשיים, עם מאפייני רוחב המיוחדים לה, כאשר צמיחת השימוש בהלוואות בשוק האפור בעשור האחרון הפכה למכה של ממש.

ככל שמספר ההלוואות האפורות צומח, כך חודרים ארגוני הפשיעה ומשתלטים על החיים בישובים הערבים. החל משליטה מוחלטת בצ'יינג'ים ובשוק ניכיון הצ'קים ועד השתלטות על קרקעות חקלאיות, ואף שליטה ואיומים על ראשי רשויות ומוסדות עירוניים.

צ'יינג' לחילופי כספים. אילוסטרציה (צילום: לואיס פישר/פלאש90)
צ'יינג' לחילופי כספים. אילוסטרציה (צילום: לואיס פישר/פלאש90)

חוסיין חלאילה ממג'דל כרום עובד כיועץ משכנתאות לכלכלת המשפחה, ומאמן אישי-משפחתי. "אני מוסלמי, עבדתי כפקיד האחראי על מתן אשראי בסניף מג'דל כרום של בנק מרכנתיל במשך 18 שנים", הוא מספר. "פתחתי עסק אישי, עסק קטן לייעוץ למשפחות, חינוך פיננסי, ליווי בהליך קבלת משכנתה. במקביל יש לי גם שותפות במסעדה.

"באחד הימים אנחנו יושבים עם עוד חברים במסעדה, מגיע אלי אדם ואומר לי, אולי אתה צריך קצת כסף? את מבינה, מסתובבים אנשים ומציעים לדחוף כסף. הוא הציע לי הלוואה בשוק האפור. מה, אני משוגע? אני לא מתקרב לשוק האפור. יותר מזה, משפחות שמגיעות אלי לייעוץ, אני אומר להם, 'אני לא מטפל במי שקיבל הלוואה בשוק האפור'. אין איך לצאת מזה.

"באחד הימים אנחנו יושבים עם עוד חברים במסעדה, מגיע אלי אדם ואומר לי, אולי אתה צריך קצת כסף? את מבינה, מסתובבים אנשים ומציעים לדחוף כסף. הוא הציע לי הלוואה בשוק האפור. מה, אני משוגע?"

"אנחנו חיים במערב הפרוע. יש לי ארבעה ילדים, מחוננים, טובים. לפני כשנה מתקשר אלי הגדול בצרחות. יש ירי בשכונה ליד הבית, הוא אומר לי. אחרי כן מצאו שתי גופות. אנשים נרצחים בכביש בשתיים בצהריים, באור היום. הילדים שלי נזקקו לטיפול פסיכולוגי מהסיפור הזה. הם היו בסערת רגשות".

חלאילה אומר שהרבה מהבעיות בחברה הערבית נובעות מהעדר חינוך פיננסי הולם: משפחות המתנהלות מעבר ליכולתן הכלכלית, הזמינות של הכסף בשוק האפור, הרצון של האנשים לרכוש רכבי יוקרה, להרחיב את הבתים, לנסוע לחו"ל.

חוסיין חלאילה (צילום: באדיבות המצולם)
חוסיין חלאילה (צילום: באדיבות המצולם)

"יש כיום המון מוצרי אשראי בשוק, מחוץ למרחב הבנקאי. ניתן לרכוש רכב במימון, בכל עמדה ברשת חנויות גדולה או ברשת פארם אפשר לקבל אשראי במסגרת של 4,000 שקל מבלי שבודקים את היכולת של האנשים לעמוד בהתחייבות. אם אדם מחזיק צ'קים עם מועד פירעון דחוי, שהוא קיבל לעסק שלו, הוא הולך לצ'יינג' וממיר אותם ישר למזומן. רק שאם הוא יעשה את זה בחברת ניכוי צ'קים שהיא רצינית, הוא ישלם הרבה פחות ריבית אבל התהליך יהיה יותר איטי".

בחברה הערבית רווח השימוש בניכיון צ'קים. אנשים רבים מוסרים צ'קים דחויים לפירעון מוקדם וכך מניעים את גלגלי העסק שלהם. קיימות חברות רבות הפועלות בתחום ניכיון הצ'קים, והעושות זאת לפי חוק ותחת רגולציה ממשלתית.

הבולטת בחברה הערבית היא "מלרן" של איש העסקים ריאן מואנד, אשר לפני שנה ביצע הנפקה מוצלחת בבורסה בתל-אביב. אך "מלרן" לא עובדת מול לקוחות פרטיים או קטנים במיוחד. ותחום ניכיון הצ'קים פורח בשוק האפור.

חליאלה מאמין שחלק מהפתרון חייב להיות נעוץ בחינוך והכשרת הציבור לצרכנות פיננסית וכלכלת משפחה נבונה יותר. הוא מאמין בחינוך פיננסי בגילאי התיכון, אך מסכים שזה לא יפתור את הבעיות בהווה.

"המועצות המקומיות, לשכות הרווחה העירוניות, המתנ"סים – כולם צריכים להציע להורים ולצעירים סדנאות כלכלה משפחתית. ללמד על הסכנות של השוק האפור, להסביר לאנשים איך מחשבים את ההחזר החודשי בהלוואה.

נשים בסניף דואר באום אל-פחם. אילוסטרציה. למצולמים אין קשר לנאמר בכתבה (צילום: משה שי/פלאש90)
נשים בסניף דואר באום אל-פחם. אילוסטרציה. למצולמים אין קשר לנאמר בכתבה (צילום: משה שי/פלאש90)

"את רואה היום בחברה הערבית צעירים בני 20, שעובדים קצת, ומרוויחים למשל 7000 שקל, ומחליטים לקנות רכב במימון-חוץ ששווה 220 אלף שקל. הם חושבים לעצמם, 4,000 שקל לחודש החזר, אבל הם לא לוקחים בחשבון 12 אלף שקל לשנה ביטוח, דלק ועוד הוצאות – כך שמתוך המשכורת החודשית לא נשאר להם כלום. גרוע מזה, אביו של הבחור הצעיר דוחף אותו לזה, כי גם אצלו הרכב במימון. וכך כל כלכלת המשפחה קורסת".

"המועצות המקומיות, לשכות הרווחה, המתנ"סים – כולם צריכים להציע להורים ולצעירים סדנאות כלכלה משפחתית. ללמד על הסכנות של השוק האפור, להסביר לאנשים איך מחשבים את ההחזר החודשי בהלוואה"

חליאלה מטיל אחריות רבה על הפרט ועל מקבלי ההחלטות ברמה המשפחתית, אך כאשר מתבוננים על הנתונים בחברה הערבית ממעוף הציפור, ברור שהבעיות הן עמוקות בהרבה מאשר ניהול פיננסי לקוי.

אין בנק ערבי

בענף הבנקאות מודעים לקשיים הספציפיים של המימון ומתן האשראי בחברה הערבית. לפי טבלאות המעקב של בנק ישראל, מספר סניפי הבנקים בישובים ערבים צמח בין 2005 ל-2018 מ-100 סניפים ל-169 סניפים. בישובים יהודיים ובערים מעורבות, נותר מספר הסניפים זהה באותה התקופה.

אלא שדווקא קיפאון במספר הסניפים, באוכלוסיות צומחות, מעיד על בנקאות מתקדמת יותר, שכן שירותים רבים עברו לדיגיטל. הבעיה, אם כך, אינה נעוצה במספר הסניפים ונגישות מקומית.

בישראל פעל בעבר בנק ערבי-ישראלי בע"מ. הוא הוקם ב-1959 במטרה לפנות לקהל הערבי והנהלתו הייתה בחיפה. במהלך השנים הוא התרחב עם סניפים בנצרת, עכו, שפרעם, טייבה, אום אל-פחם, ועוד.

סניף של הבנק הערבי הישראלי (צילום: ארבל בע"מ)
סניף של הבנק הערבי הישראלי (צילום: ארבל בע"מ)

אחרי מלחמת ששת הימים פתח הבנק סניפים בג'נין ובעיר העתיקה בירושלים, ובשנת 1971 נרכש הבנק על ידי בנק לאומי ופעל כחברת בת. עם השנים התגלו בתוך הבנק הערבי-ישראלי עבירות על חוקי איסור הלבנת הון ובשנת 2015 הוא מוזג סופית לתוך בנק לאומי, אך כבר שנים קודם לכן שזהותו הנבדלת היטשטשה.

את פייסל מחאג'נה, כלכלן ופעיל חברתי, פגשנו לפני מספר שבועות באום אל-פחם, במסגרת סיור של המרכז לקידום חברה משותפת בגבעת חביבה. מחאג'נה היה סגן מנהל סניף בנק הפועלים באום אל-פחם. לדבריו, מספר סניפי הבנק, זמינות כספומטים או נגישות פקידי הבנק, אינה הבעיה העיקרית.

"הנכס שיש לכולם בחברה הערבית זה בית", הוא מסביר. "אבל כנגד הנכס הזה כמעט ואי אפשר לקבל הלוואה או משכנתה. הטענה של הבנקים היא שאת הבתים הערבים לא ניתן למכור, כיוון שרבים מהבתים אינם מוסדרים ברישום מקרקעין.

"הנכס שיש לכולם בחברה הערבית זה בית, אבל כנגד הנכס הזה כמעט ואי אפשר לקבל הלוואה או משכנתה. הטענה של הבנקים היא שאת הבתים הערבים לא ניתן למכור, כיוון שרבים מהבתים אינם מוסדרים ברישום"

"אני זוכר שכאשר הייתי סגן מנהל הסניף, ניסינו ללחוץ על הבנק לקבל את הקרקע עצמה, ולא הבית, כבטוחה למתן אשראי. אבל מתחת לחלק מהבתים ניצבת נגריה או בית מרקחת או עסק אחר, שהוא בתוך המבנה של הבית. אין מספיק אזורי תעשייה בישובים הערבים ואנשים חיים עם העסקים בתוך המבנה.

פייסל מחאג׳נה (צילום: טל שניידר)
פייסל מחאג׳נה (צילום: טל שניידר)

"לאחר מכן, לבנק, שהוא עסק כלכלי, אין יכולת לממש את הערובה וכך האזרח הערבי הרגיל לא עומד בקריטריונים של לקיחת משכנתה או הלוואות, ומה הוא עושה? הוא פונה לשוק האפור".

עו"ד עוראבי מסביר שלא ניתן למשכן את הבית, כיוון שהשימושים בו הם רב-דוריים. האב בונה לבן את הקומה מעל או ליד. כאשר הם רוצים לקחת משכנתה למימון הבניה, הבנק רואה בכך סיכון, כיוון שאם יהיה צורך להוציא צו עיקול או חילוט, הבנק יוכל לפנות רק את הבן, אך האב ימשיך לגור בנכס. כלומר, לבנק אין אפשרות לממש את המשכנתה וכתוצאה מכך העסקה מוגדרת מסוכנת ובמרבית המקרים  – לא יוצאת אל הפועל.

דו"ח בנק ישראל משנת 2017 מצא שמתוך שוק המשכנתאות בישראל, 2% בלבד הם נוטלי משכנתאות בישובים ערבים ו-4% בלבד הם נוטלי משכנתאות מהחברה הערבית בערים מעורבות.

"אין משכנתאות, אין התחלות בניה, וכל זה תוקע את השינויים בחברה הערבית", אומר עוראבי. "מצד אחד, כוח הקנייה של החברה הערבית צמח בשנים האחרונות; ומצד שני, מדובר בשוק של שירותים ולא שוק יצרני.

הבנק הערבי הישראלי (צילום: ארבל בע"מ)
הבנק הערבי הישראלי (צילום: ארבל בע"מ)

"אין כמעט תעשייה, אין מפעלים בישובים ערבים, כיוון שאין אזורי תעשייה. ולכן הכלכלה הערבית אינה תעשייתית, אין אצלנו הייטק כמנוע צמיחה, אין סטארט-אפ אחד שעשה אקזיט, אין מחקר ופיתוח.

"אין כמעט תעשייה, אין מפעלים בישובים ערבים, כיוון שאין אזורי תעשייה. ולכן הכלכלה הערבית אינה תעשייתית, אין אצלנו הייטק כמנוע צמיחה, אין סטארט-אפ אחד שעשה אקזיט, אין מחקר ופיתוח"

"יש פער מאוד גדול בין המודרניזציה בחברה הכללית לבין הכלכלה הערבית שהיא עדיין מסורתית. 90% מהעסקים הם עסקים קטנים, משפחתיים, ואין להם לאן להתרחב, כיוון שאינם יכולים למשכן את הבית, ואינם יכולים לעבור לאזור תעשייה עירוני, כי אין כמעט אזורי תעשייה בישובים הערבים".

עוראבי טוען שאת הבעיה הזו, של אי-מוכנות הבנקים לתת משכנתאות, אפשר היה לפתור כפי שעושים במקומות אחרים בעולם עם בעיות דומות, דרום אמריקה למשל. "שם, בדרום אמריקה, המדינה מכניסה גופים מבטחים, שיבטיחו את החזר המשכנתה. זה יכול להיות גוף עירוני, או גוף ממשלתי, ואפילו חברת ביטוח. ישנם כמה מודלים לכך בעולם".

עוד בעיות עליהן מצביע עוראבי הן גם במישור הבנקאות הפרטית. לדבריו, 30% מהאזרחים הערבים לא מחזיקים בכרטיסי אשראי. "למדינה יש אינטרס להפחית את השימוש במזומן, אך בחברה הערבית זה עובד הפוך. עדיין משתמשים במזומן, משלמים משכורות במזומן, מעלימים חשבוניות. זו תופעה רווחת מאוד".

עו"ד אמל עוראבי (צילום: באדיבות המצולם)
עו"ד אמל עוראבי (צילום: באדיבות המצולם)

דו"ח של בנק ישראל שהתפרסם השבוע כולל נתון הזועק לשמיים: 12% מבני החברה הערבית אינם מחזיקים כלל חשבון בנק. זאת, בהשוואה ל-1% בחברה היהודית. ובדו"ח משנת 2017 של בנק ישראל, כאמור, נמצא ששוק המשכנתאות בחברה נמוך במיוחד.

"שיעור המשכנתאות שניתנו ללקוחות המגזר הערבי הינו 2% מהמאגר וזה נמוך מאוד ביחס לחלקם באוכלוסייה (21.4%). עבור ישובים מעורבים (כגון ירושלים, חיפה ורמלה) שיעור המשכנתאות שניתנו ללקוחות המגזר הערבי עומד על כ-4% לעומת חלקם היחסי בישובים אלה (כ-24%)".

גורמים במערכת הבנקאית עמם שוחחנו אישרו לזמן ישראל היבטים נוספים: ככל שללקוח הערבי קשה עד בלתי אפשרי להשיג משכנתה לבנייה או הרחבת בית, רבים מהם פונים לנטילת הלוואות בנקאיות לטווח קצר כחלופה למשכנתה. הלוואות מהסוג זה יקרות יותר, עם ריביות גבוהות יותר, ואינן מגיעות עם כל ההטבות שהמדינה מעניקה לזוגות צעירים בנטילת משכנתה.

יותר מכך, כאשר בוחנים את שיעור נוטלי ההלוואות מקרב החברה הערבית, מדובר בשיעורים נמוכים פי כמה מן השיעור היחסי שלהם באוכלוסייה.

גם באשר להסתייגות הציבור הערבי מהחזקת כרטיס אשראי, אישרו לנו גורמים במערכת הבנקאית שקיים קושי. כאשר שיעור גדול מן הציבור לא מחזיק כרטיס אשראי, כל נוהלי פתיחת חשבון בנק משתנים והופכים להיות קשים בהרבה.

ידיעה בעיתון "דבר" על פתיחת סניף של הבנק הערבי הישראלי, 26 בדצמבר 1975
ידיעה בעיתון "דבר" על פתיחת סניף של הבנק הערבי הישראלי, 26 בדצמבר 1975

הבנקים נוטים להסתמך על היסטוריה של יכולת החזר, של שימוש בכרטיסי אשראי, לפני שהם מאשרים פתיחת חשבון או ביצוע פעולות משמעותיות באותו החשבון.

צעירים בציבור הערבי אינם משרתים צבא והם נחשפים לשוק העסקי בגיל צעיר בהרבה בהשוואה למקביליהם היהודים. לעיתים בני 17 או 18 הם כבר בעלי עסקים קטנים או משתתפים בפרנסת ההורים. וכאשר בפניהם ניצבים קשיים בפתיחת חשבון בנק, ובשל הגיל הצעיר נוטים (באופן טבעי) לכישלונות עסקיים, הסיבוכים הכלכליים מתחילים מוקדם.

"אין כיום דיון רציני ומעמיק בחסמי המימון בחברה הערבית, הן לצעירים והן בכלל", אומר עוראבי. "שוק הנדל"ן תקוע עמוק, בשל אי-אישור תכניות בניין-עיר והעדר תכנון בערים הערביות. ככל שאין שוק נדל"ן משוכלל, אין תמריץ לאשראי והתחלות בנייה ולעסקים שסובבים את ענף הבנייה.

"אין כיום דיון רציני ומעמיק בחסמי המימון בחברה הערבית, הן לצעירים והן בכלל. "שוק הנדל"ן תקוע עמוק. ככל שאין שוק נדל"ן משוכלל, אין תמריץ לאשראי והתחלות בנייה ולעסקים שסובבים את ענף הבנייה"

"האבסורד הגדול הוא, שרוב תעשיית הבנייה – פועלי צווארון כחול של הענף הזה וגם המון קבלנים – הם בני החברה הערבית. הם בונים את הערים והישובים היהודיים, אבל חוששים לבצע השקעות נדל"ן ובנייה בישובים ערבים, כי אין מי שיפתור מולם את הבעיות".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
בין יתר עיסוקי בעבר, הייתי גם בעסקי הפריטת שיקים ואני מכיר את הנושא מקרוב. מי שמלווה בריבית מכניס עצמו לאסון, למלכודת, למדרון חד כיווני שסופו נורא. עדיף לאכול לחם עם עובש מהפח ברחוב ולא... המשך קריאה

בין יתר עיסוקי בעבר, הייתי גם בעסקי הפריטת שיקים ואני מכיר את הנושא מקרוב. מי שמלווה בריבית מכניס עצמו לאסון, למלכודת, למדרון חד כיווני שסופו נורא. עדיף לאכול לחם עם עובש מהפח ברחוב ולא להלוות בריבית – מי שלא מסכים עם זה, שישלם את מחיר טעותו

עוד 2,414 מילים ו-2 תגובות
סגירה