הזר המפורסם ביותר ששירת במלחמת העצמאות היה דוד "מיקי" מרכוס, שהפך לאלוף הראשון בצה"ל ונהרג בטעות מאש כוחותינו.

מרכוס, קצין יהודי בצבא ארצות הברית, נקרא לפלשתינה המנדטורית לפני הכרזת העצמאות כדי לעזור בעיצוב ההגנה לכדי גוף צבאי לוחם מודרני. מרכוס, שנודע בשם הקוד הצבאי "מיקי סטון", מעולם לא היה ציוני נלהב, אך שמח כשהתבקש להשתמש בידע הצבאי שלו לטובת העם היהודי.

דוד "מיקי" מרכוס

מרכוס נכנס למאבק בכל הכוח. הניסיון והיוזמות שלו הפכו אותו לנכס שלא יסולא בפז במאמץ המלחמתי, והוא מונה לאלוף ואחר כך למפקד חזית ירושלים ב-28 במאי, 1948.

פחות משבועיים אחרי מינויו, בסופו של יום קרבות מתיש, צעד מרכוס מחוץ למחנה שלו באזור אבו גוש. מרכוס, שעדיין לא ידע עברית על בוריה, לא מסר את הסיסמה כשהתבקש לעשות כך על ידי השומר הזהיר.

השומר פנה אליו פעמיים נוספות לפני שירה בו והרגו. מרכוס מת מפצע הירי לחזה, ירייה שנורתה על ידי שומר יהודי. סטון, ותרומתו לניצחונות של ישראל במלחמת העצמאות, הונצחו בסרט מ-1966, "הטל צל ענק", בכיכובו של קירק דאגלס.

המחנה של מרכוס ניצב מחוץ לכפר הערבי אבו גוש, במקום בו ניצבת היום טלז סטון (קרית יערים), שהוקמה ב-1973. למרות שהעיירה לא נקראה על שם מרכוס אלא על שם הפילנתרופ האמריקאי אירווינג סטון, שסייע בהקמתה, אנדרטה בצורת אובליסק ניצבת לזכר דוד מרכוס ניצבת בפארק בתוך העיירה. בערך באזור הזה נורה מרכוס ונהרג.

כמעט 4,000 מתנדבים מעשרות מדינות הגיעו להשתתף במלחמת העצמאות של ישראל. הניסיון והמומחיות שלהם היו חיוניים לצבא הישראלי החדש, ורבים מהם שירתו בצבאות יבשתיים ובחילות הים במהלך מלחמת העולם השנייה.

כ-4,000 מתנדבים מעשרות מדינות הגיעו להשתתף במלחמת העצמאות. הניסיון והמומחיות שלהם היו חיוניים לצבא הישראלי החדש, ורבים מהם שירתו בצבאות יבשתיים ובחילות הים במהלך מלחמת העולם השנייה

פול שולמן, למשל, היה אמריקאי ובוגר האקדמיה הימית של ארצות הברית והפך למפקד הראשון של חיל הים הישראלי. וכך היו גם עוד משוחררים אנגלו-סקסים רבים מהצבאות השונים, שהצטרפו לחיל האוויר הישראלי, עד כדי כך שחלק מהדיונים בחיל נערכו בשפה האנגלית.

האנדרטה לזכרו של דוד "מיקי" מרכוס בטלז-סטון (צילום: שמואל בר-עם)

בסך הכל, 123 מתנדבים מחו"ל נהרגו או נעדרו במלחמת העצמאות. אנדרטה מרגשת מוקדשת למתנדבי חוץ לארץ – מח"ל – שהגיעו לארץ לסייע במהלך המלחמה ואיבדו את חייהם בשירותם. האנדרטה ממוקמת ליד כביש 38 מצפון למושב מסילת ציון. מאחורי פסל ייחודי ניצב שלט שנושא את שמות הנופלים. הנה רק כמה מסיפורים שוברי הלב.

מרדכי טויטו: ניצול שואה וגיבור

אחרי שסיים את לימודיו בתיכון היהודי, מרדכי טויטו, יליד טוניס, התחיל לעבוד בתפירת נעליים וארנקים למחייתו. המורשת היהודית שלו והנטיות הציוניות שלו לא היו סוד בסביבתו, ובמהומות הערביות שפרצו ב-1941 ברובע היהודי בעיר גאבס, הוא הוביל קבוצה שהגנה על הקהילה המקומית.

הנאצים השתלטו על טוניס ב-1942, וטויטו נעצר כעונש על כך שהנהיג את ההגנה על הרובע היהודי. הוא נידון לעבודות פרך במחנה מעצר.

אחרי המלחמה בילה טויטו תקופת זמן בצרפת והתכונן לחיים בישראל. כשהאומות המאוחדות הכריזו בכ"ט בנובמבר על חלוקת פלשתינה למדינה ערבית ויהודית, הוא התגייס למח"ל.

קברו של מרדכי (פול) טויטו בהר הרצל (צילום: שמואל בר-עם)

ברגע שהאונייה שלו הגיעה לחופי ישראל ב-1948 הצטרף טויטו לקומנדו הצרפתי, יחידה שאנשיה הגיעו מצפון אפריקה. למרות שנפצע בקרב באר שבע, הוא הסתיר את התחבושות שלו בזמן צילום של היחידה, כדי שההורים שלו, אם יראו את התמונה, לא ידאגו לשלומו.

המפקדים שלו ידעו שכשצריך לעשות משהו, תמיד אפשר לסמוך על טויטו שיתנדב למשימה, ולרוב גילו שהוא כבר השלים אותה עוד לפני שהתבקש. טויטו נפל בקרב ב-26 בדצמבר, 1948, רק שלושה ימים אחרי שהוריו עלו ארצה. בן 24 היה במותו.

דבורה אפשטיין: מדרום אמריקה לדרום ישראל

המתנדבת דבורה אפשטיין נולדה במונטווידאו, בירת אורוגוואי. כשגדלה, התחילה אפשטיין לחשוש לגבי עתיד העם היהודי בתפוצות ובפלשתינה. כשפרצה מלחמת העצמאות בסוף נובמבר 1947, היא מיהרה להצטרף ללחימה. אפשטיין נשלחה להגן על הקהילה הנצורה בניצנים, במעמקי הנגב.

ההיתקלות הראשונה של אפשטיין עם הלחימה היתה כשהאוטובוס שבו נסעה לניצנים הותקף. בחודשים ממושכים שהגיעו אחר כך של תקיפות הערבים, היא ביצעה את חובותיה באנרגטיות ובמסירות שתרמו רבות למורל של חבריה לנשק.

האנדרטה לזכר הנשים הלוחמות שנפלו במלחמת העצמאות בקיבוץ ניצנים (צילום: שמואל בר-עם)

ב-7 ביוני 1948, כוחות מצרים יצאו בהתקפה מאסיבית. כמה שעות לפני שהצליחו המצרים לכבוש את ניצנים נפצעה אפשטיין אנושות בזמן שטיפלה בחבר פצוע. היא מתה כשבויית מלחמה בבית חולים מצרי. בת 19 הייתה במותה.

ב-7 ביוני 1948, כוחות מצרים יצאו בהתקפה מאסיבית. כמה שעות לפני שהצליחו לכבוש את ניצנים, נפצעה אפשטיין אנושות בזמן שטיפלה בחבר פצוע. היא מתה כשבויית מלחמה בבית חולים מצרי בגיל 19

ויליאם אדמונדסון: מסר את חייו על אמונתו

ויליאם אדמונדסון היה בנם של מהגרים אירים לארצות הברית. אדמונדסון, קומוניסט ועובד סוציאלי, היה אידיאליסט שהיה מוכן להילחם לטובת המדוכאים הפוליטיים והחברתיים.

הוא חלם להיות אמן ונלחם נגד הנאצים במלחמת העולם השנייה. אחר כך למד פיסול בצרפת, שם הוא וכמה מחבריו היהודים התחילו לסייע לעלייה הבלתי לגאלית לפלשתינה. אדמונדסון בסוף הגיע למקום שלמענו התנדב ונלחם בחטיבת יפתח של הפלמ"ח.

לאדמונדסון, לוחם חסר מורא, היתה רק משאלה אחת: אם היהודים ייאלצו להפסיד לאויב, הוא העדיף למות בקרב ולא להילקח שבוי. וזה בדיוק מה שקרה: ב-9 ביולי, 1948, במהלך קרב על כפר במרכז הארץ, פגע בראשו קליע והוא מת מיד. בן 21 היה במותו.

האנדרטה לזכר הנופלים מצרפת דרומית לבאר שבע (צילום: שמואל בר-עם)

סולי בורנשטיין: תלמיד ולוחם

שלמה (סולי) בורנשטיין נולד בפולין. כשהיה בן שבע היגרה משפחתו ללונדון, שם מונה אביו לרב. אחרי שסיים את בית הספר התיכון המשיך ללמוד בישיבה במשך שנתיים, ואת השנה השלישית למד באוניברסיטה.

בורנשטיין היה מלומד מוכשר מאוד והצטיין גם בספורט. אבל הוא עזב את עתידו המבטיח מאחור כשפרצה מלחמת העצמאות, בלי לספר לנפש חיה על כוונותיו. בורנשטיין היה בן יחיד וידע שייתקל בהתנגדות עזה מצד הוריו.

בורנשטיין הגיע למדינת ישראל, שזה עתה הוכרז על הקמתה, כמתנדב ביוני 1948. הוא ביקש ממפקדיו, ביחידה דוברת האנגלית שבה שירת – מחלקה מספר 1 של פלוגה ב' בחטיבה 7 – שישלחו אותו לחזית.

שלושה שבועות אחר כך נשלח לעמדה צה"לית בהר קבול בגליל התחתון, והשתתף במתקפה קיני צלפים. ביום למחרת, בהתקפת נגד של האויב, נורה בורנשטיין בקרב ונהרג. בן 21 היה במותו.

שטחי פיקניק באנדרטת מח"ל לזכר המתנדבים הזרים שנלחמו למען המדינה (צילום: שמואל בר-עם)

וילפריד קנטר: טייס קרב נועז

וילפריד (זאב) קנטר נולד בקייב. כשהיה בן חמש היגרה משפחתו לקנדה והתיישבה בטורונטו. ב-1941 הוא התגייס לחיל האוויר המלכותי הקנדי ואחרי שהשלים את הכשרתו כטייס נשלח לאנגליה.

משם התחיל להטיס מטוסי קרב מעל גרמניה, עד שמטוסו יורט מעל שטוטגרט והתרסק. קנטר היה הניצול היחיד. לוחמי המחתרת סייעו לו להימלט לגיברלטר, משם הצליח בסופו של דבר להגיע לקנדה ולהחלים מפציעותיו.

חודש לאחר מכן כבר היה שוב באנגליה ושוב בתוך מטוסי הקרב שיצאו להפגיז את גרמניה. ב-1944 נפגע המטוס שלו. הוא וחלק מאנשי צוותו צנחו לגרמניה, שם נתפסו ונלקחו כשבויים. למרות שארגן בריחה המונית מהכלא (שגרסה מאוד בדיונית שלה מתועדת בסרט "הבריחה הגדולה" בכיכובו של סטיב מקווין מ-1963), קנטר עצמו לא הצליח להימלט מהמחנה.

בערב כיבוש גרמניה על ידי בנות הברית הועברו האסירים עמוק יותר פנימה לתוך המדינה. קנטה הצליח לברוח במהלך ההעברה ולחבור לכוחות הבריטיים על הקרקע. אחרי המלחמה חזר לקנדה.

אנדרטת מח"ל לזכר המתנדבים הזרים שנלחמו למען המדינה (צילום: שמואל בר-עם)

קנטר היה בין הטייסים הזרים הראשונים שהתנדבו לחיל האוויר הישראלי. הוא הגיע לישראל ב-5 באוגוסט, 1948, והצטרף לטייסת 103 בבסיס רמת דוד, "טייסת הפילים", שהעבירה אספקה חיונית לכוחות הישראלים שנותקו על ידי הצבא המצרי, כמו גם הפציצו את האויב כשנדרשו לכך.

רגע לפני חצות של ה-24 באוקטובר, 1948, עלה המנוע הימני שלו באש. כשסובב את המטוס כדי לבצע נחיתת חירום, המטוס התפוצץ באוויר והתרסק על הקרקע. כל יושבי המטוס נהרגו וביניהם קנטר. בן 27 היה במותו.

האנדרטה לזכרם

אנדרטת מח"ל השלווה מוקדשת למתנדבים הזרים שנהרגו ופזורים בה בנדיבות שולחנות פיקניק, פרחים ושבילי טבע. היא ממוקמת לצד כביש 38 בכניסה למה שמכונה דרך בורמה, שנוצרה במאי 1948.

חודשיים קודם לכן, ב-1948, כוחות ערבים חסמו את הדרך היחידה שהובילה מהחוף לירושלים, ועיר הקודש נותקה מכל האספקה. כדי לפתור את הבעיה התבקש הצבא ליצור דרך חלופית.

אנדרטה הממחיזה את חפירת דרך בורמה (צילום: שמואל בר-עם)

מכיוון שלא יכלו להשתמש בחומרי נפץ, ובעודם עובדים בלילה מתחת לקני הרובה של האויב, החיילים ואומנים אזרחיים הצליחו לחצוב את המעבר המאולתר באמצעות מכושים, אתי חפירה, מעדרים, פטישי עץ ואזמלים.

על בניית המעקף – דרך בורמה – פיקח לא אחר מאשר מיקי מרכוס, מפקד חזית ירושלים.