יום כדור הארץ ציפורים נודדות בסתר

הציפורים מספקות הרבה שירותים אקולוגיים, אבל בשנים האחרונות פחות ופחות מהן מגיעות לישראל ● חומרי הדברה, ציד, קווי מתח גבוה, טורבינות רוח ושאר מכשולים מעשה ידי אדם - בסופו של דבר, לכל אלה יש מחיר ● ביקור בפארק הציפורים באילת מגלה איך, למרות הכול, אפשר לנסות לתקן את מה שכבר הספקנו להרוס

ילדים יושבים על כתפי הוריהם מרותקים כדי לראות את נועם וייס שוקל, מודד ומחבר במיומנות טבעות זיהוי לרגליהן של כמה ציפורים קטנות. המתנדבים בפארק הבינלאומי לציפורים אילת קמו לפנות בוקר כדי לפזר רשתות ללכידת הציפורים, להניח כל אחת מהן בשקית כותנה ולקחת אותן אל תחנת הטיבוע.

וייס, מנהל מרכז הצפרות, מחזיק שם כל ציפור בעדינות ביד אחת, נושף על נוצות הבטן כדי להזיז אותן ולהעריך את כמות השומן, מודד את גופה ואז מכניס אותה, הפוכה, לקופסה גלילית המחוברת למשקל, כדי למדוד את משקלה. הוא אומר למתנדב שישב לצדו אילו נתונים להזין במאגר, ואז הניח את הציפור בעדינות בידיו של אחד ההורים, כדי שישחרר אותה.

"תחזיק אותה ממש בעדינות, ככה", הוא אמר בעודו מניח את ראשה של הציפור בין האצבע המורה לאמה של ההורה וסוגר את האצבעות האחרות סביב גוף הציפור. "אל תחזיק אותה ככה, תשחרר אותה".

שחרור של ציפור לאחר שטובעה במרכז הבינלאומי לצפרות באילת (צילום: סו סורקיס)
שחרור של ציפור לאחר שטובעה במרכז הבינלאומי לצפרות באילת (צילום: סו סורקיס)

הילדים התגודדו סביב למבט אחרון ביצור הזעיר, בצעקות "אבא, אפשר ללטף אותה?", ואז ידו של ההורה נפתחה והציפור נעלמה במהירות בשיחים הסמוכים.

כ-75 אלף ציפורים טובעו בפארק בשמונה השנים האחרונות – תקופה שבמהלכה המידע עליהן תועד בצורה שמאפשרת לערוך השוואות אמינות. הנתונים שנאספו מנותחים כעת על ידי וייס ואחד מעמיתיו. נכון לעכשיו, המצב נראה עגום.: מספר הציפורים שחולפות בארץ בדרכן מאפריקה לאתרי קינון באירופה ובאסיה נמצא בירידה דרסטית.

וייס מסרב לחשוף את כל הפרטים על הממצאים שלו, שאותם הוא מקווה לפרסם בכתב עת שעובר ביקורת עמיתים, אבל מציין שבשום מין נודד לא נמצא גידול, בעוד שבחלק מהמינים יש "ירידה משמעותית מאוד", בכלל זאת עופות הנודדים למרחקים ארוכים כמו עלווית אפורה וחנקן אדום-גב, שמספרם הצטמצם כמעט פי שניים.

"אלה בעיקר הציפורים שבאות מהצפון הרחוק של אירופה וחוזרות לאפריקה", הוא אומר על המינים שמספרם נמצא בירידה.

"באופן כללי, אנחנו רואים פחות ופחות ציפורים בכל שנה. הציפורים הנודדות נעלמות. יש צמצום דרסטי. אנחנו רואים את זה בעיקר בסתיו. התמונה מאילת היא לא בהכרח היחידה או העיקרית, אבל היא עוד נקודה בתמונה שמתקבלת מאזורי קינון וחניות ביניים אחרות בדרך".

"באופן כללי, אנחנו רואים פחות ופחות ציפורים בכל שנה. הציפורים הנודדות נעלמות. יש צמצום דרסטי. אנחנו רואים את זה בעיקר בסתיו. התמונה מאילת היא לא בהכרח היחידה או העיקרית"

אחד הסימנים לדילול הזה הוא שהציפורים שווייס בודק נאות ושמנות, דבר המעיד על כך שלא קיימת תחרות רבה על מזון. "אנחנו נותנים להן את התנאים, אבל לא מגיעות מספיק מהן", הוא אומר.

פיפיון אדום-גרון במרכז הבינלאומי לצפרות באילת (צילום: נועם וייס)
פיפיון אדום-גרון במרכז הבינלאומי לצפרות באילת (צילום: נועם וייס)

"יש מחיר לנדידה המתמעטת. ציפורים מספקות הרבה שירותים אקולוגיים. הן מאביקות פרחים, מסייעות בפיזור זרעים, אוכלות חרקים מזיקים, מנקות פגרים ומספקות דשן. כל ציפור ייחודית בשירותים שהיא מספקת. וכשהמינים מצטמצמים, כך גם השירותים האלה", אומר וייס.

רק חול וחול

ישראל, הגובלת במדבריות ממזרח ובים התיכון ממערב, מהווה מסלול נדידה מרכזי וצוואר בקבוק עבור מאות מיליוני ציפורים הנודדות בין אירופה, אסיה ואפריקה בכל עונת מעבר, בכלל זאת ציפורי שיר, ציפורים משכשכות וציפורי טרף.

יותר ממיליון עופות דורסים עוברים בארץ מדי שנה, בכלל זאת רוב הנצים קצרי האצבעות ועיטי הערבות, הנמצאים בסכנת הכחדה, שחיים בעולם ומאות אלפי איות צרעים ועקָּבים מזרחיים.

על פי אקולוג העופות של רשות הטבע והגנים, אוהד הצופה, כ-550 מינים תועדו בישראל – עושר האופייני יותר לאזורים הטרופיים, במדידה לפי קילומטר. מתוכם, כ-130-120 נמצאים בארץ כל השנה או מגיעים אליה כדי לקנן.

רלית המים במרכז הבינלאומי לצפרות באילת (צילום: נועם וייס)
רלית המים במרכז הבינלאומי לצפרות באילת (צילום: נועם וייס)

ציפורי היער צריכות לחצות את מדבר הסהרה או אזור החיג'אז, רצועה המשתרעת על פני 3,000 קילומטרים ומציעה מעט מאוד מזון. פירוש הדבר שאזור אילת מהווה את ההזדמנות הראשונה או האחרונה שלהן לתפוס משהו לאכול לפני או אחרי מסע של שלושה עד ארבעה ימים על פני מרחבים שוממים.

באזור שסביב אילת היו פעם ביצות מלוחות נרחבות, שמושבות הצמחים שלהן סיפקו פרחים באביב ופירות בסתיו, בעיתוי מדויק להזנת המבקרים בעלי הכנף. אבל כשעיר הנופש התרחבה, הביצות המלוחות הוחלפו בבניינים.

"ביצה מלוחה היא כמו יער קסום", אומר וייס. "היא לא תלויה בגשם. המלח שבאדמה לוכד את הלחות שבאוויר או במי התהום, ויש צמחייה. אבל כל זה כמעט נעלם".

גם לנמל התעופה החדש רמון – כמו לרוב מיזמי הפיתוח הגדולים – יש השלכות שליליות. מערכת למניעת הצפות שנבנתה סביבו מטה את מי השיטפונות מקרקעית העמק, שם הם השקו פעם צמחייה פראית, ומכמה מחלקי הביצה המלוחה בשמורת עברונה, שעדיין מספקת מזון לציפורים נודדות ולציפורי מדבר רבות, אל תעלות מלאכותיות שמגיעות אל הים.

מבט אווירי על המרכז הבינלאומי לצפרות באילת (צילום: דב גרינבלט)
מבט אווירי על המרכז הבינלאומי לצפרות באילת (צילום: דב גרינבלט)

התרחבות הפעילות החקלאית באזור חיזקה את אוכלוסיית הציפורים אוכלות הכול, על חשבון אלה שהמקור שלהן מותאם לסוג מזון אחד בלבד, ומקורות המזון שלהן מוחלפים ביבול מעובד.  החקלאות היא "האויב מספר אחת של השימור בישראל", אומר הצופה.

הוא מאשים את החקלאות בכל דבר, החל בהטיית המים מהטבע לצורכי השקיה ובייבוש ביצות ליצירת שדות להורקת מדבר הנגב, דרך ניהול משקים חד-ענפיים (המבוססים על גידול אחד) וכלה בשימוש בחומרי הדברה כימיים הרעילים לכל היצורים החיים.

סביבות מלאכותיות מחליפות את הטבעיות

פארק הצפרות באילת, שהוקם ב-1993 בשטחה של מטמנה לשעבר ומשתרע על פני 640 דונם, נועד למתן את התמעטות בתי הגידול ומספק נווה מדבר עשיר של פרחים, פירות, חרקים, בעלי חיים מימיים וצמחייה מסוככת למינים ובתי גידול רבים ככל האפשר.  "כל ציפור זקוקה לפרי או לצוף הספציפי שלה בנקודת זמן ספציפית", מסביר וייס. "הפארק משלב בתי גידול שונים כדי לספק פתרון לכולן".

הבריכות מגוונות מבחינת תנאי המים וכמויות האור והצל שהן מציעות. בעזרת מי שופכין, המשמשים לשטיפת הממברנות של מתקן התפלה סמוך, נוצרה ביצה מלוחה המשרתת סיבְּכים, זנים נדירים של דרורים וחנקנים.

אחת הבריכות במרכז הבינלאומי לצפרות באילת (צילום: סו סורקיס)
אחת הבריכות במרכז הבינלאומי לצפרות באילת (צילום: סו סורקיס)

יש בפארק אגם מים מתוקים שמושך עופות מים, אנפות, שלדגים ושכשכנים, מלחות המאוכלסות בציפורי פלמינגו ובשחפים, סבכי קנים לרָליות ולקָניות קטנות ויער ששוכן בו מגוון רחב של מינים.

כדי לעקוב אחר הציפורים החונות באתר, הפארק פורש רשתות בכל בוקר בעונות הנדידה (בחודשים מרץ עד מאי ואוגוסט עד נובמבר) כדי ללכוד את הציפורים ולבחון את מצבן הגופני, להזין נתונים סטטיסטיים ופרטים אחרים במאגר הנתונים ולטבע את רגליהן, כדי שניתן יהיה להשוות את נתוניהן של מבקרות חוזרות.

וייס, שהוא עובד של החברה להגנת הטבע, אחד משבעה גופים המפעילים את הפארק, החל לעבוד במרכז ב-2005 ומנהל אותו בשבע השנים האחרונות. בעיני הנץ שלו עצמו הוא רואה, וכפי הנראה יכול לזהות בהרף עין, כל מה שזז. הבוקר, אחת מגולות הכותרת היא שרקרק צבעוני לתפארת.

וייס החל להתעניין בציפורים בגיל 10 – "צפרים תמיד מתחילים בין גיל 10 ל-15" – הוא רואה את האתגר העיקרי באספקת בתי גידול רבים ככל האפשר הן לציפורים נודדות והן לציפורים מיושבות. גישתו לנושא כוללת גם התאמת אתרים מלאכותיים לצרכי הציפורים, מחצרות פרטיות ועד לבריכות תעשייתיות.

נועם וייס, מנהל המרכז הבינלאומי לצפרות באילת, מדבר עם המבקרים (צילום: סו סורקיס)
נועם וייס, מנהל המרכז הבינלאומי לצפרות באילת, מדבר עם המבקרים (צילום: סו סורקיס)

לרוב, פירוש הדבר הוא לערב את הקהילה, לעורר מודעות לחשיבות ולערך שבמעברן של הציפורים דרך ישראל או בהישארותן כאן. המרכז, שמושך אליו 80 אלף מבקרים מדי שנה (טרום הקורונה), מארח קבוצות תלמידים ועורך אירועים קהילתיים בני יומיים חמש פעמים בשנה.

הציבור יכול לפגוש שם את הציפורים ולקבל טיפים על דרכים להפיכת החצר הפרטית לאתר חניית ביניים על ידי שתילת צמחייה מקומית, צמצום השימוש בחומרי הדברה, בניית בתי מלון לחרקים, אספקת מים, זרעים ופירות והחזקת החתולים בתוך הבית במשך עונת הנדידה.

"תראי לדוגמה את חוות טיהור השפכים באילת", אומר וייס. היא מהווה אבן שואבת לקורמורנים, ברווזים, אנפות, שחפים, ציפורי שיר, ציפורים משכשכות ורליות.  "למה שחברת המים של אילת תדאג לציפורים? כי האנשים שעובדים שם הגיעו לאירוע הקהילתי שערכנו כאן.

"יש שינוי דרמטי במודעות. התוצאה היא פרויקט שכולל אותנו, אותם, את החברה להגנת הטבע ואת המשרד להגנת הסביבה, שישקיע 100 אלף שקל בהפיכת בריכות השפכים לבטוחות יותר עבור הציפורים".

עורק קטן במרכז הבינלאומי לצפרות באילת (צילום: נועם וייס)
עורק קטן במרכז הבינלאומי לצפרות באילת (צילום: נועם וייס)

"מה שמניע את מקבלי ההחלטות הוא דעת הקהל", הוא אומר, ומזכיר את קמפיין שמירת טבע מבוססת קהילה, שהצליח לשכנע את קיבוץ אילות לבטל הסכם עם חברת האנרגיה הצרפתית EDF להקמת 13 טורבינות רוח באזור, דבר שהיה עלול להיות הרה אסון עבור הציפורים. "מניעה של הקמת טורבינות לאורך מסלול הנדידה היא מאבק מתמשך".

חברת מלח הארץ הסירה בינתיים מכשולים מבריכות האידוי שלה באילת ובעתלית שבצפון, בשיתוף החברה להגנת הטבע ורשות הטבע והגנים. אתרים אלו הם בין אזורי המנוחה הבודדים לציפורי פלמינגו ולמינים אחרים של עופות מים המחפשים בית גידול מסוג זה, וניתן לצפות בציפורים מתצפיות שהוקמו באתר.

הגישה כלפי חקלאי האזור שונה. "הרווח לחקלאים קטן", אומר וייס, "אז ניסינו לבחון באיזו מידה ציפורים נודדות יכולות להוות להם נכס. יותר מ-90% מהן אוכלות חרקים, שזה אומר שהן מבצעות בקרת מזיקים".

פרויקט מחקר ופיתוח במשרד החקלאות, שנערך זו השנה השנייה, מצא מתאם סטטיסטי חזק בין מספריהם של פיפיונים אדומי-הגרון ושל חרקים קטנים הנקראים תְּריפְּסָאים בשדות בצל, מספר וייס, וסנוניות התגלו כמי שזוללות ברעבתנות כנימות עש בשדות מלונים ודלועים.

שרקרק מצוי במרכז הבינלאומי לצפרות באילת (צילום: נועם וייס)
שרקרק מצוי במרכז הבינלאומי לצפרות באילת (צילום: נועם וייס)

אולם כדי שהציפורים יוכלו לעשות את העבודה, המרכז צריך לשכנע תחילה את החקלאים לצמצם את השימוש בחומרי הדברה כימיים.

צוות המרכז ביקר בקיבוצים המקומיים כדי להסביר מה חשיבותן של הציפורים ולעודד אותם להיות ידידותיים יותר לציפורים ולשתף פעולה עם חיל הים כדי לבנות מצעי מנוחה וקינון לעופות ימיים שנדחקו הצידה כאשר בני האדם השתלטו על החופים.

וייס גם מייעץ למכון הערבה ללימודי הסביבה בקיבוץ קטורה, כ-50 ק"מ מצפון לאילת, כדי לוודא שגן מקלט לצמחים בסכנת הכחדה, הנמצא בשלבי פיתוח, יתחשב גם בציפורים.

המורכבויות שבנדידה

מדענים עדיין נמצאים בשלב מוקדם של הניסיון לחשוף את הדינמיקה המורכבת שמאחורי נדידת הציפורים ואת האופן שבו היא משתנה. מתוך מספר מוערך של 10,000 מיני ציפורים בעולם (אם כי קיים מחקר המעריך שקיימים יותר מ-18 אלף מינים), כ-18% נחשבים לנודדים, על פי הספרות המדעית.

נועם וייס, מנהל המרכז הבינלאומי לצפרות באילת, מנסה לזהות את הציפורים המבקרות (צילום: סו סורקיס)
נועם וייס, מנהל המרכז הבינלאומי לצפרות באילת, מנסה לזהות את הציפורים המבקרות (צילום: סו סורקיס)

רוב המחקרים העדכניים מבוססים על ספירה ידנית של ציפורים באתרי רבייה בנקודת זמן מסוימת, אולי בתוספת מידע מציפורים שטובעו.

מכשירי מעקב זעירים, המכונים גיאולוקטורים, נעשו קלים מספיק לנשיאה על ידי ציפורים קטנות רק בחמש או שש השנים האחרונות, ובכל מקרה, הם עוקבים אחר ציפורים בודדות ולא אחר אוכלוסיות רחבות.

לדברי ניר ספיר, מנהל המעבדה לתעופת בעלי חיים בחוג לביולוגיה אבולוציונית וסביבתית באוניברסיטת חיפה, מחקרים השוואתיים על דפוסי תעופה שנמדדו לאורך זמן על ידי גיאולוקטורים יתאפשרו רק בעוד עשר עד עשרים שנים.

הצוות של ספיר השתמש בגיאולוקטורים לצורך מחקר על סיסים, שיפורסם בקרוב. במחקר נפרד, אחת מהדוקטורנטיות שלו, ענבל שקלר, עורכת השוואה בין נתונים עדכניים שנאספו ממכ"מים בשני מקומות בנגב במהלך עונות הנדידה באביב ובסתיו לבין נתונים שנאספו מאותם מקומות בתחילת שנות ה-90. התוצאות המלאות צפויות להתקבל בתוך כשנה.

פרופ' ניר ספיר
פרופ' ניר ספיר

ספיר לא מצא מידע מהימן על אודות נדידת ציפורים באזור זה של העולם, אבל מחקרים קודמים שהשתמשו בטיבוע או בנתונים מספירת הציפורים כבר הצביעו על דלדול באוכלוסיית המינים הנודדים.

"אוכלוסיות של ציפורים נודדות שמתרבות באזורי אקלים ממוזג וחורפות באזורים הטרופיים סבלו מדלדול מתמשך ולעתים חמור בעשורים האחרונים", דיווח בירדלייף אינטרנשיונל, ארגון עולמי לשימור ציפורים, ב-2017.

על פי ממצאי התוכנית הפאן-אירופית המשותפת לניטור ציפורים, 71% מהמינים שנחקרו, שמתרבים באירופה וחורפים באפריקה, חוו דלדול באוכלוסייה בין השנים 1980 ו-2009, אם כי רבים מהמינים האלה מגיעים לאפריקה במסלולים אחרים.

ספיר מזכיר מחקר חשוב מ-2019, ששילב ספירה ידנית ונתונים ממכ"מים, ומצא שאחת מכל ארבע ציפורים נעלמה מארצות הברית ב-50 השנים האחרונותאובדן נקי של כמעט 3 מיליארד ציפורים, או 29%, בהשוואה לנתונים מ-1970. הרוב המכריע השתייך ל-419 זנים נודדים מקומיים ול-12 משפחות ציפורים, בכלל זאת דרורים, סיבכים, שחרורים ופרושים.

המגמות הללו נתפסות כקשורות למגוון תופעות הנובעות מפעילות אנושית, בהן הרס בתי גידול, שימוש בחומרי הדברה נגד חרקים המשמשים מזון לציפורים, ציד, הפצת מינים פולשים ומכשולים מעשה ידי אדם כגון טורבינות רוח וקווי מתח גבוה.

לבנית גדולה בנחיתה (צילום: נועם וייס)
לבנית גדולה בנחיתה (צילום: נועם וייס)

תאורת לילה יכולה לבלבל את הציפורים ולגרום להן להתנגש בגורדי שחקים. רשות הטבע והגנים מנתחת בימים אלה מידע על ציפורים שמתו ליד מראות מסנוורות בתחנת הכוח התרמו-סולארית באשלים.

בעקבות ההתחממות הגלובלית, שהופכת את החורפים בצפון אירופה להולמים יותר למחיה, מינים מסוימים נשארים בקרבת אתרי ההתרבות שלהם או נודדים למרחקים קצרים יותר.

בעקבות ההתחממות הגלובלית, שהופכת את החורפים בצפון אירופה להולמים יותר למחיה, מינים מסוימים נשארים בקרבת אתרי ההתרבות שלהם או נודדים למרחקים קצרים

התברר שלציפורים שהתרגלו למרחקי נדידה קצרים יותר יש יתרון בכך שהן יכולות לחזות טוב יותר את בואו המוקדם של האביב – תוצאה נוספת של שינוי האקלים – ולפיכך למצוא את בני הזוג הטובים ביותר, להכין את אתרי הקינון ולדאוג לעצמן לאספקה מספקת של חרקים לפני הגעתן של הנודדות למרחקים ארוכים.

השינויים הללו פועלים בשני הכיוונים. מחקר אחר מצא שאוכלוסיית החטפיות שחורות-העורף, שנודדות למרחקים ארוכים, הידלדלה בכ-90% בתוך שני עשורים, מפני שהציפורים – שמתוכנתות על ידי גורמים נוספים, כגון השעון הביולוגי שלהן – הגיעו מאוחר מכדי למצוא די מזון לגוזלים שלהן.

הצופה, מרשות הטבע והגנים, מזהיר מפני הכללות ומדגיש כי התמונה מורכבת ומשתנה בין מינים ומקומות שונים. "ברור שיש הכחדה של מינים בכל העולם", הוא אומר, "אבל חוץ מזה, אין רק מגמה אחת".

"אנחנו יודעים שיש התמעטות עולמית של עיטי ערבות מזה כמה שנים. אבל אחרי ירידה במספרים של עיטי החורש בעקבות אסון צ'רנוביל, בסופו של דבר הם חזרו לעצמם", הוא מוסיף.

"אנחנו יודעים שיש התמעטות עולמית של עיטי ערבות מזה כמה שנים. אבל אחרי ירידה במספרים של עיטי החורש בעקבות אסון צ'רנוביל, בסופו של דבר הם חזרו לעצמם"

הצופה מספר שהוא חזר זה עתה מדיונים עם חיל האוויר על דיות מצויות, שאוכלוסייתן בישראל נסקה מ-3,000 פרטים לפני כמה שנים למספר מוערך של 80 אלף, ועל חסידות שחורות, שמספרן בארץ גדל מאפס ל-2,000.

שני המינים מצאו בחוות החקלאות והדגה בישראל מקורות מזון שופעים, וכעת, כשמספרם  גדל, הם מהווים סכנה לכלי טיס.

פלמינגו (צילום: נועם וייס)
פלמינגו (צילום: נועם וייס)

"האם המספרים אומרים שהאוכלוסייה העולמית של המינים האלה גדלה?", שואל הצופה, "או שבמקום לעוף לאפריקה הם נשארים בישראל? פעם חסידות שחורות היו עוברות דרך המדינה. עכשיו הן חורפות כאן לפני שהן חוזרות לקנן באירופה. ובכל מקרה, גידול יתר באוכלוסייה של מינים מסוימים הוא בעייתי".

נועם וייס ועמיתיו עובדים בימים אלה על תוכנית אב לחניות ביניים באילת ובדרום הערבה, ומשתפים פעולה, מתחת לרדאר, עם מקביליהם הירדנים והפלסטינים כדי לקדם שימור טבע חוצה גבולות.

"אנחנו צריכים לשמור על מרחבים פתוחים ולדאוג לאתרי נחיתה", מסכם וייס. "אם אנחנו לא יכולים להשפיע על טביעת הרגל הפחמנית של העולם, בואו לפחות נשמור על הנדידה ועל חיי הבר שלנו".

עוד 2,079 מילים
סגירה