חקיקת ממשלת החילופים, שעברה בחיפזון לפני כשנה במטרה לאפשר את הקמת הממשלה הפריטטית בראשות בנימין נתניהו ובני גנץ, באה לעולם עמוסת מחלות, בלידה לא טבעית ותוך שהיא מפרפרת מראשיתה בין חיים למוות.
במבט ראשון, זה נראה היה כאילו מישהו החליט להתנקש בחוק יסוד הממשלה, האוצר בתוכו, יחד עם חוק יסוד הכנסת, את עקרונות הבסיס של מה שאנחנו מכנים שיטת המשטר הישראלית.
המוקשים, הבורות והלקונות בחוקי החילופים נטחנו כבר עד זרא, והם שהביאו למותה בטרם עת של ממשלת נתניהו-גנץ – למשל, העובדה שעל אף כל הביטחונות והחיזוקים ההדדיים המוטמעים בחוק, שתפקידם למנוע מאחד הצדדים לפרק את השותפות, או לפחות לגבות ממנו מחיר שיהפוך את הפרישה לבלתי כדאית, גנץ לא הבחין שהימנעות מהעברת תקציב המדינה עוקפת לא רק את כל הביטחונות הללו, אלא גם מפרקת את הממשלה ואת המשק בעת ובעונה אחת.
בעת שהמנגנון המשונה הזה נחקק, הוא נראה כשינוי משטרי אד-הוק, חד-פעמי במהותו, שנועד לפתור תסבוכת פוליטית ייחודית שאליה נקלעה הזירה הפוליטית שלנו. נדמה אפילו שזה היה הלוך הנפש של יוזמיו ומחוקקיו. לא בכדי, תוקן במקביל גם חוק יסוד הכנסת, בהוראת שעה, שלפיה תקופת כהונתה של הכנסת הקודמת תעמוד על שלוש שנים בלבד, ולא ארבע כמקובל.
אלא שמשהו קרה בשנה האחרונה, ובסיבוב שעשתה המערכת הפוליטית ממאי 2020 ועד מאי 2021.
כעת, קיומו של הכלי הקרוי "ממשלת חילופים" בחוק יסוד הממשלה כאופציה המונחת בתפריט לצד האפשרות להקים ממשלה "רגילה" – הוא כבר בגדר עובדה מוגמרת. לסבב הקמת הממשלה אחרי בחירות 2021 ניגשו הצדדים כשאופציית ממשלת החילופים הפריטטית היא כבר בגדר בחירה לגיטימית, אולי אפילו מובנת מאליה, ולא יצור כלאיים בלתי קונבנציונלי כפי שנתפסה תחילה.
החלטתו של נשיא המדינה ראובן ריבלין אתמול להטיל את המנדט להרכבת הממשלה על יאיר לפיד, מעבירה לשלב הבא את המאמצים להקמת ממשלת חילופים שנייה בישראל, המבוססת על חקיקה.
החלטתו של נשיא המדינה ראובן ריבלין אתמול להטיל את המנדט להרכבת הממשלה על יאיר לפיד, מעבירה לשלב הבא את המאמצים להקמת ממשלת חילופים שנייה בישראל, המבוססת על חקיקה
מבחינת לפיד ושותפו המיועד נפתלי בנט, הבחירה בכלי החקיקתי של ממשלת חילופים היא בחירה מובנת מאליה. משעה שהכלי הזה קיים וזמין, אין כל היגיון להסתמך על הסכם קואליציוני או הבטחה ג'נטלמנית בלבד.
תשתית נוחה להסכמים קואליציוניים
אחרי בחירות מועד ג', במרץ 2020, יזמו נתניהו וגנץ את חקיקת ממשלת החילופים, במטרה להקל על שניהם את האיחוד הקואליציוני הבלתי צפוי. הדרישה הגיעה מכיוונו של גנץ, שהיה זקוק לביטחונות חקיקתיים נוכח האמון האפסי שהוא רחש, כבר משלב אדני הזינוק, לשותפו לראשות הממשלה. הכלי החקיקתי הזה הקל על הצדדים להתכנס להסכם קואליציוני ולהקים ממשלה.
רצה הגורל, ואותה חקיקה ממש היא זו שמקלה כעת על השותפים בגוש השינוי להקים את הממשלה שעתידה להוציא את נתניהו מלשכת ראש הממשלה ומהמעון הרשמי בבלפור.
רצה הגורל, ואותה חקיקה ממש היא זו שמקלה כעת על השותפים בגוש השינוי להקים את הממשלה שעתידה להוציא את נתניהו מלשכת ראש הממשלה ומהמעון בבלפור
יש בכל זאת כמה רכיבים בחקיקת החילופים שאינם עומדים עוד לרשותם של יזמי ממשלת השינוי. אלה נחקקו בחקיקה זמנית לפני שנה, ועמדו בתוקף רק במהלך כהונת הכנסת הקודמת.
למשל, ההיתר למנות שני סגני שרים באותו משרד ממשלתי, או "שר נוסף" באותו משרד ממשלתי שבו מכהן שר, שיקבל אליו סמכויות מסוימות מבין הנושאים המטופלים במשרד; וכן מנגנון סבוך המבסס מאזן אימה, שבמסגרתו אם לפחות 10 ח"כים מאחד הגושים בקואליציה מפיל את הממשלה או מביא להתפזרות הכנסת כדי לסכל את כהונת ראש הממשלה מהגוש הנגדי – הכהונה כראש הממשלה נמסרת לו מיידית.
כל זה איננו. אבל חקיקת ממשלת החילופים שנותרה בחוק היסוד, מייצרת תשתית נוחה יחסית להסכמים הקואליציוניים שראשי גוש השינוי ינסו לגבש כעת.
בראש ובראשונה – העובדה ששני ראשי ממשלה, המכהן והחליפי, יושבעו לתפקידם בו-זמנית במועד כינון הממשלה, כאשר מועד החילופים ייקבע כבר בשלב זה, של הקמת הממשלה. תיאורטית, הכנסת ה-24 עתידה לכהן עד נובמבר 2025, כארבע שנים וחצי, והצמד בנט-לפיד יצטרכו לסכם ביניהם מהי נקודת הזמן המייצגת את מחצית התקופה.
מעניין האם חבילת ההסכמים הקואליציוניים שתגובש – אם אכן יבשילו הדברים לכדי הקמת ממשלה – תכלול גם תיקוני חקיקה למנגנון החילופים. בראש ובראשונה, בניסיון לסתום את הפרצה הנוגעת לתקציב המדינה.
מעניין האם חבילת ההסכמים הקואליציוניים שתגובש – אם אכן יבשילו הדברים לכדי הקמת ממשלה – תכלול גם תיקוני חקיקה למנגנון החילופים. בראש ובראשונה, בניסיון לסתום את הפרצה הנוגעת לתקציב המדינה
על הדרך, אפשר לנסות לחשוב על דרכים לרפא פגם נוסף שהתגלה בממשלת החילופים: מרוב פריטטיות, היא הייתה בעיקר ממשלת שיתוק. מצב של זכות וטו הדדית לכל אחד מהגושים עלול להתדרדר במהרה למצב של אי-עשייה ממשלתית בכל תחום שהוא.
בעיה נוספת, דומה לה במהותה, נעוצה בעובדה ששני ראשי הממשלה הם בעצם ראשי מחנות פנימיים בממשלה. כל אחד מהשרים משתייך באופן מוצהר לאחד המחנות ומשויך מכוח "זיקה" לראש הממשלה או לחליפי. מחצית משרי הממשלה חבים חובת אמון לראש הממשלה והוא זה שיכול לפטר אותם, והמחצית השנייה של השרים חבים חובת אמון לחליפי, ורק הוא יכול לפטרם.
המצב הזה – ראינו זאת במציאות – הביא לפיצול הרסני בין הסמכות והאחריות, ולאובדן הערך של האחריות הקולקטיבית של הממשלה.
הממשלה היא הרשות המבצעת של המדינה, היא הגוף הביצועי העליון במדינה. אם מחצית משרי הממשלה חסינים מפני פיטורים על ידי ראש הממשלה, הם יכולים להתעלם ממנו לחלוטין, ומכאן הדרך להריסת כלל המבנה ההיררכי של הרשות המבצעת קצרה.
על פני הדברים, נקודת הפתיחה של בנט-לפיד ושות' טובה יותר, נוכח האמון האישי השורר ביניהם, שהוא בוודאי רב יותר מזה שהיה בכל נקודה בזמן בין נתניהו לגנץ. אולי גם זו מסקנה אפשרית: יש דברים ששום חקיקה לא תוכל להבטיח, אלא רק התנהגות אישית סבירה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם