אלמלא פיני תמהוני וקצין לשעבר בצבא הבריטי, ייתכן שקברי המשפחה של המלך דוד לעולם לא היו נחשפים. ולא, אנחנו לא מתכוונים לקבר בהר ציון, שמיקומו המפוקפק מבוסס על מסורות נוצריות מימי הביניים. אנחנו מתייחסים לאוסף מנהרות ומערות בעיר דוד שתואם יותר לתיאור התנ"כי. אלה נחשפו במהלך חפירות סמוך לבית מיוחס – בית מהמאה ה-19 שנבנה על ידי ראשוני היהודים שיצאו מחומות העיר העתיקה.
הכול התחיל כשוולטר הנריק יובליוס פגש את קפטן מונטגיו בראונלו פארקר. יובליוס היה חוקר פיני, משורר ופילוסוף, שכתב את הדוקטורט שלו על "כרונולוגיה יהודית". הרעיון, שיוכל לאתר את ארון הברית ואוצרות בית המקדש, לא הניח לו, והוא תכנן להביא משלחת לארץ ישראל כדי למצוא אותם. פארקר אהב את הרעיון.
פארקר היה קצין לשעבר בצבא הבריטי, איש אצולה עשיר וכנראה משועמם. לפי חלק מהדיווחים, לפני שיצא לכיוון ארץ ישראל, השתתף פארקר בסיאנס שבו – באנגלית מושלמת – אמר לו המלך שלמה איפה לחפש.
יש שמספרים שיובליוס קרא ספר סודי בספרייה סודית עוד יותר, שבה נחשף בפניו מיקום האוצרות. אחרים, כמו המרצה טל חניה, אומרים שיובליוס טען שדרך הקריאה הייחודית שלו, בין שורות התנ"ך, תחשוף בפניו את האתר.
יש המספרים שיובליוס קרא ספר סודי בספרייה סודית עוד יותר, שבה נחשף בפניו מיקום האוצרות. אחרים אומרים שהוא טען שדרך הקריאה הייחודית שלו, בין שורות התנ"ך, תחשוף בפניו את האתר
פארקר ויובליוס גייסו למעלה ממאה אלף דולר מתומכים בחיפוש שלהם. הם השתמשו בחלק מההון הזה כדי לשחד פקידי ממשל טורקים על מנת לקבל אישור מהפאשה של ירושלים לחפור במה שאנחנו מכנים היום "עיר דוד".
בשטח גר כבר רחמים נתן מיוחס, קצב שמשפחתו עשתה את דרכה לירושלים מספרד בשנת 1510. בית המטבחיים שבו השתמש פעל לפני עלות השחר מחוץ לגבולות העיר העתיקה, ושם הוא חי עם משפחתו. מכיוון ששערי העיר העתיקה נפתחו רק עם עלות השמש, הוא החליט לעבור אל מחוץ לחומות.
בשנת 1873 הוא בחר במיקום המוכר בתור עיר דוד, שם ניצבו כמה בתים. מעבר לנחל קדרון, בסילואן, היה ישוב ערבי, אבל משפחת מיוחס תהיה הראשונה לבנות בית יהודי באזור. לצרכי המים שלהם הם השתמשו בנקבת השילוח, והם גידלו את כל הירקות שצרכו.
טל חניה, מדריך בעיר דוד, מספר שבין הערבים ושכניהם היהודים לבלבו יחסים חמים. אירועים משמחים, כמו חתונות וחגים, נחגגו תמיד יחד. היהודים הביאו לערבים מצות בפסח, והערבים הביאו מגשי דבש גדולים ליהודים
התבוננו בבית מיוחס ההיסטורי בסיור שלנו עם חניה, מדריך קבוע בעיר דוד. הוא סיפר לנו שבין הערבים ושכניהם היהודים לבלבו יחסים חמים וידידותיים. אירועים משמחים, כמו חתונות וחגים, נחגגו תמיד יחד, היהודים הביאו לערבים מצות בפסח, והערבים הביאו מגשי דבש גדולים ליהודים. בחתונות שחגגו, הערבים אפילו דאגו שלבני משפחת מיוחס יהיה מזון כשר.
יובליוס ופארקר הגיעו ב-1909, שכרו כמה מאות פועלים ערבים וגידרו את עיר דוד, לא רחוק מבית מיוחס. ואז הם התחילו לחפור.
בנקודה מסוימת התחילו יהודי העיר לתהות איזה מבצע מפוקפק מתקיים מאחורי הגדר. הברון אדמונד דה רוטשילד, בנקאי נדבן שייסד רבים מהיישובים הראשונים בארץ ישראל, שמע על פעולותיהם. מחשש שכתר שלמה ואוצרות נוספים ימצאו את עצמם בידיהם של לא יהודים, הוא החליט לקנות את הקרקע שבה התבצעו החפירות.
פארקר היה משוכנע שהאוצרות נמצאים איפשהו בהר הבית. ב-1911, כשהתברר שההרפתקה מתקרבת לסיומה, הוא שיחד את השומר בהר הבית כדי שיביט לכיוון אחר. בלילה אפל אחד, כשאף אחד לא אמור היה להיות בסביבה, פארקר וצוותו התלבשו כמוסלמים והתחילו לחפור מתחת לכיפת הסלע – אבן שעל פי האמונה מחזיקה את העולם.
לרוע מזלו של פארקר, הם לא נותרו לבד זמן רב. באותו הלילה קיים אחד מערביי ירושלים מסיבה. מכיוון שהיו לו מוזמנים רבים, הוא נאלץ למצוא לעצמו מקום אחר לישון. הוא בחר בהר הבית, ואחרי שהאמיר אליו, נדהם והזדעזע לגלות אנשים חופרים מתחת לסלע.
אדמונד דה רוטשילד שמע על פעולותיהם של יובליוס ופארקר. מחשש שכתר שלמה ואוצרות נוספים ימצאו את עצמם בידיהם של לא יהודים, הוא החליט לקנות את הקרקע שבה התבצעו החפירות
הוא צעק לעזרה ובינתיים ברחו פארקר ועמיתיו מהאזור, עושים את דרכם עד יפו. לרוע מזלם, הטלגרף כבר הומצא והז'נדרמים ביפו קיבלו הוראות לבצע חיפוש בכבודתם.
פארקר לא התרגש לרגע. הוא הזמין את השוטרים ליאכטה שלו. שם, הוא אמר, יוכלו לחפש בתיקיו בנוחות. פארקר העמיס את הסירה במספר שקים ומיהר להיעלם לפני שהז'נדרמים הגיעו. עיתונים מהתקופה דיווחו שהוא חמק עם אוצרות מופלאים, החל מכתר שלמה וכלה במטה של משה.
בשנת 1913 ביקש הברון רוטשילד מהארכאולוג ריימונד וייל לחפור בשטח המוכר היום כעיר דוד. וייל, הארכאולוג היהודי הראשון שביצע חפירות בפלשתינה, גילה שני גילויים חשובים. הראשון היה כיתוב עמוק בחפיר. זה היה כיתוב ביוונית מבית כנסת בן למעלה מאלפיים שנה.
הכיתוב מיוחס לתאודוטוס, איש הדת היהודי שהיה ראש בית הכנסת. הכתובת מדברת על בית כנסת שייסדו אבותיו, במקום שבו החוק היהודי נקרא ועשרת הדיברות נלמדו. מוזכרים שם גם חדר אורחים, פנסיון ומתקני מים. היום ניתן לראות עותק של הכתובת ליד המערות.
פארקר העמיס על הסירה שלו מספר שקים ומיהר להיעלם לפני שהז'נדרמים הגיעו. עיתונים מהתקופה דיווחו שהוא חמק עם אוצרות מופלאים – החל מכתר שלמה המלך וכלה במטה של משה
הגילוי השני היה ליד המדרונות מעל בריכת השילוח: מחצבה רומאית ליד קבוצת מערות, שעל פי ההערכות שימשו לקבורה. לפי התנ"ך, המלך דוד נקבר ב"עיר דוד" (מלכים א', פרק ב', פסוק י'). כמובן, אנחנו לא יכולים לדעת היום איך נראו קברים מלכותיים בתקופתו של דוד. אך ספר נחמיה, שנכתב במאה החמישית לפני הספירה, ממקם אותם בדיוק מעל המקום שבו גילה וייל את המערות.
מרגע שיהודים התחילו לחזור לירושלים מגלות בבל, הם התחילו לשקם את חומות העיר: "וְאֵת שַׁעַר הָעַיִן הֶחֱזִיק שַׁלּוּן בֶּן-כָּל-חֹזֶה, שַׂר פֶּלֶךְ הַמִּצְפָּה–הוּא יִבְנֶנּוּ וִיטַלְלֶנּוּ, וְיַעֲמִיד דַּלְתֹתָיו מַנְעֻלָיו וּבְרִיחָיו; וְאֵת חוֹמַת בְּרֵכַת הַשֶּׁלַח, לְגַן-הַמֶּלֶךְ, וְעַד-הַמַּעֲלוֹת, הַיּוֹרְדוֹת מֵעִיר דָּוִיד" (נחמיה, פרק ה', פסוק ט"ו).
בעקבות הממצאים של וייל, ומכיוון שהחפירות המשיכו עד סוף מלחמת העולם הראשונה, משפחת מיוחס התבקשה לעזוב כדי שהפועלים יוכלו לחפור מתחת לביתם. הם עזבו, אך הבית נותר עומד על תלו. מאוחר יותר עברו ערבים לגור בעיר דוד.
אחרי מותו של רוטשילד ב-1934, השטח נרכש והועבר לקרן קיימת לישראל.
הכניסה לעיר דוד עולה 28 שקלים, וחצי מזה לגמלאים, ילדים וחיילים. על אף שאתם יכולים להגיע ולקנות כרטיסים בקופה, מומלץ להזמין מקום מראש בטלפון 02-6268700 או *6033, או באתר עיר דוד.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו